נושאים כלכליים בינלאומיים

הסחר הבינלאומי מאפשר למדינות לקנות ולמכור זו לזו. הסחר מאפשר לכל מדינה להתמחות במוצרים בהם היא מצטיינת ביותר, כך שהעולם מייצר בסך הכל יותר.

יתרון מוחלט ויתרון יחסי

• למדינה יש יתרון מוחלט במוצר אם היא יכולה לייצר יותר ממנו באמצעות אותם משאבים ככל שמדינה אחרת.
• למדינה יש יתרון יחסי במוצר אם היא יכולה לייצר אותו בעלות הזדמנות נמוכה יותר מאשר מדינה אחרת.

היתרון היחסי הוא הרעיון המרכזי: מדינה צריכה לייצר את המוצרים שבהם היא מפסידה הכי פחות בייצור, ולהסתפק בשאר דרך הסחר. הצופו לדוגמה זו, שבה כל מדינה משתמשת באותם משאבים:

למדינה א' יש יתרון בשתי המגדרות (יתרון מוחלט בשתי המגדרות). אך יש לחשוב על עלות הזדמנות:

• במדינה א', ייצור 1 יחידת בד אומר ויתור על 2 יחידות יין.
• ב-B, ייצור 1 בדל מסמן ויתור על 1 יין.

לכן B מוותר על פחות כדי לייצר בד — ל-B יש יתרון יחסי בייצור בד. ל-A יש יתרון יחסי ביין. אם A מיירק רק יין ו-B מיירק רק בד, והם סוחרים, שניהם יכולים להיגמר עם יותר מאשר לפני כן.

תנאי סחר

תנאי הסחר מדד את מחיר היצוא של מדינה לעומת מחיר היבוא שלה. הוא מחושב כמדד:

אם מחירי היצוא עולים מהר יותר ממחירי היבוא, תנאי הסחר "מתקנים" — המדינה יכולה לקנות יותר יבוא עבור אותה כמות יצוא.

דוגמה מפורטת. במהלך שנה, מדד מחירי היצוא של מדינה עלה מ-$100$ ל-$110$, בעוד שמדד מחירי היבוא שלה עלה מ-$100$ ל-$105$. מצאו את תנאי הסחר החדשים.

הערך מעל $100$, ולכן תנאי הסחר התקנו: כל יחידת יצוא רוכשת כעת כ-$4.8\%$ יחידות יבוא נוספות לעומת קודם.

גבולות התאוריה

הרווחים הם אמיתיים, אך התאוריה הפשוטה מניחה שאין עלויות הובלה, אין מחסומי סחר, ועלויות אינן משתנות בהתאם לכמות הייצור. בעולם האמיתי הנחות אלו אינן מתקיימות לחלוטין, וריכוז בייצור סוג אחד של סחורה הוא סיכון אם מחירו יורד.

פרוטקציוניזם פירונו ממשלה המגנה על יצרנים מקומיים מפני תחרות זרה. הכלים העיקריים:

• מכס — מיס על יבוא, המעלה את מחירן.
• קוֹטָה — מגבלה חוקית על כמות של מוצר שתוכלה להיות מיובאת.
• תמיכה ליצרנים מקומיים, כך שיכולו למכור בזול יותר מתחרים זרים.
• אמברגו — איסור מלא על סחר עם מדינה או עם מוצר מסוים.
• מחסומים administrative — מסמכים מיותרים ותקנים מחמירים המקשים על יבוא.

לעומת ונגד

הארגומנטים לעד הגנה כוללים הגנת תעשייה תנוקה (תעשייה צעירה הזקוקה לזמן לצמוח), שמירה על מקומות עבודה, ומניעת מכירת זרימה (חברות זרות המוכרות במחיר מתחת לעלות כדי להשמיד יריבים מקומיים).

הארגומנטים נגד חזקים: הגבהת מחירים לצרכנים, הגנה על חברות חלשות כך שנשארו לא-יעילות, ועלולה לגרום לתגובת גרסתו: מדינות אחרות שיוכות בחזרה באמצעות מכשולים משלהן.

השפעות על בעלי עניין

מיסוי יבוא משפיע כל בעל עניין בצורה שונה: יצרנים מקומיים נהנים, הממשלה נהנית מהכנסות מיסוי, אך צרכנים פוגעים (מחירים גבוהים יותר, בחירה מוגבלת) ויצרנים זרים מאבדים מכירות.

מאזן התשלומים הוא רישום של כל זרימות הכסף בין מדינה אחת לבין שאר העולם. החלק הנחקר ביותר הוא חשבון הנוכחי, הכולל ארבעה חלקים:

• סחר בסחורות — יצוא ויבוא של סחורות פיזיות.
• סחר בשירותים — יצוא ויבוא של שירותים (תיירות, בנקאות).
• הכנסה ראשונית — הכנסות מעבודה והשקעות בחו
• הכנסה משנית — העברות ללא קבלת תמורה, כמו סיוע חו

גירעון בחשבון הנוכחי אומר שמדינה קונה יותר מחו

שיעור חילוף הוא המחיר של מטבע אחד ביחס למטבע אחר. ישנם שלושה מערכות עיקריות.

• שער חילוף צף נקבע בחופשיות על ידי ביקוש והיצע המטבע. אם אנשים רוצים יותר מטבע (לקנות את היצוא שלו), ערכו עולה.
• שער חילוף קבוע מוחזק בערך קבוע על ידי הבנק המרכזי, הרוכש ומוכר את המטבע כדי לשמור עליו.
• שער חילוף מונהל צף ברוב הזמן, אך הבנק המרכזי נכנס לתמוכה פעמים ופעמים כדי לייצר יציבות.

עליית ערך וירידת ערך

תחת שערי חילוף צפים:

• עליית ערך היא עלייה בערך המטבע. היצוא נהיה יקר יותר לזרים, והיבוא נהיה זול יותר.
• ירידת ערך היא ירידה בערך המטבע. היצוא נהיה זול יותר, והיבוא נהיה יקר יותר.

לכן, ירידת ערך יכולה להגדיל מכירות יצוא ולהפחית יבוא, ולעזור בחשבון הנוכחי — אך היא יכולה גם לגרום לעליית מחירים, כי היבוא עולה יותר.

דוגמה מפורשת. נניח ששער החילוף הוא $\text{\pounds} 1 = \$1.40$.

מכונת ייצואן בריטי $\text{\pounds} 200$ עולה לקונה אמריקאי $\text{\pounds} 200 \times 1.40 = \$280$. If the pound then appreciates to $\text{\pounds} 1 = \$1.60$, אותה מכונה עולה $\text{\pounds} 200 \times 1.60 = \$320$ — dearer for the American, so fewer are sold. Going the other way, a $\$700$ חשבונית מספק ארה"ב עולה לחברה בריטית $\$700 \div 1.40 = \text{\pounds} 500$.

ממשלה יכולה להשתמש בשלושה סוגי מדיניות כדי לצמצם גודל:

• מדיניות צמצום הוצאות מפחיתה את הביקוש הכולל (מיסים או שיערי ריבית גבוהים), כך שאנשים קונים פחות יבוא. אך היא גם מאטה צמיחה ומגבירה את האבטלה.
• מדיניות החלפת הוצאות משנה את ההוצאה מהיבוא לכיוון מוצרים מקומיים (מכס או שער חילופי נמוך). אך היא עלולה לגרום לתגובה או לעליית מחירים.
• מדיניות צד אספקה מגבירה את התחרותיות של חברות מקומיות (מיומנויות וטכנולוגיה טובות יותר), כך שהיצוא עולה. מדיניות זו עובדת הטוב ביותר בטווח הארוך אך איטית.

• הסבר יתרון יחסי דרך עלות הזדמנות (התמחות שם שבה אתה מוותר על הכי פחות) וניסוח ההנחות והמגבלות שלו.
• הערכה של פרוטקציוניזם (מכסים, קוטרות): הוא יכול להגן על מקומות עבודה אך מעלה מחירים ומעורר סיכון לנקמת סחר.
• קריאת תזמורת התשלומים (החשבון הנוכחי כולל מסחר, הכנסות והעברות).
• שחיתת המטבע הופכת ייצוא לזול ויבוא למהיר, ועוזרת לחשבון הנוכחי רק אם ביקוש אלסטי מספיק (Marshall-Lerner).