- הגדר קיבול, בהתייחס גם לקבלים כדוריים מבודדים וגם לקבלים לוחיים מקבילים
- תזכור ושימוש ב$C = Q/V$
- נגזר, באמצעות $C = Q/V$, נוסחאות עבור הקיבול המשווה של קבלים מחוברים בסדרה ובמקביל
- השתמש בנוסחאות הקיבול לקבלים בחיבור סדרה ומקביל
קיבול
פיזיקה A-Level · נושא 19
14:49
קיבול
הסתכלו היטב על הבזק מצלמה. לפני הצילום, חלק קטן מאוד זומזם וצורח לשנייה — אולי גם תשמעו אותו. הוא מטען קבל, מאחסן…
קריינות באנגלית · כתוביות באנגלית ובסינית 中文 שאפשר להחליף ביניהן
19.1
קיבול
סיילבוס
מקור: הסיילבוס הבינלאומי של קמבריד'ג'

קבל מאחסן מטען. הפשוט ביותר הוא שני לוחות מוליך מקבילים עם בודד (דיאלקטר, או רק ואקום / אוויר) ביניהם. מחובר לסוללה, מטען $+Q$ מצטבר על לוח אחד ו$-Q$ על השני, עם הפרש פוטנציאלים $V$ על הפער.

כיצד לוחות מתטענים. מחברים את הלוחות לסוללה והאלקטרונות זורמים דרך הסוללה מהלוח המחובר לקוטב חיובי אל הלוח המחובר לקוטב השלילי. לוח אחד נשאר עם מטען $+Q$ והלוח השני רוכש $-Q$: המטענים תמיד שווים בגודלם ונגדיים בסימן, כך שקבל כולו נשאר נטראלי. הזרימה נפסקת כאשר המתח בין הלוחות שווה ל-**המ
הקיבול $C$ של כל קבל (או כל מוליך מובוד) הוא
דבר זה חל על:
- כדור מבודד הנשאט מטען $Q$ בפוטנציאל $V$ (אפס באינסוף). עבור רדיוס $r$, $V = Q/(4\pi\varepsilon_{0}r)$, ולכן $C = 4\pi\varepsilon_{0} r$.
- קבל לוחות מקבילים: מטענים $\pm Q$ על הלוחות, הפרש פוטנציאלים (p.d.) $V$ ביניהם.
יחידה: פרד (F) $= \text{C V}^{-1}$. פרד הוא גודל עצום, ולכן קבלים אמיתיים נעים בין $\text{pF}$ ל-$\text{mF}$.
הקיבוליות היא קבועה לקבל נתון (נקבע על ידי הגודל והדיאלקטר שלו). הכפלת המטען מכפילה גם את המתח, ולכן $C = Q/V$ נותר ללא שינוי.
הגדרות דו-סימניות. עבור קבל לוחות מקבילים: המטען על לוח אחד ליחידת הפרש הפוטנציאלים בין הלוחות. עבור כדור מבודד (או כל מוליך מבודד): המטען על המוליך ליחידת הפוטנציאל. המבקר מחפש "מטען ליחידת p.d." (או "ליחידת פוטנציאל"), ועבור הלוחות, שהמטען הוא המטען של לוח אחד וה-p.d. הוא זה בין הלוחות. "המטען הארוז" מתקבל; "המטען הכולל על שני הלוחות" אינו מתקבל, משום שהסכום שלהם הוא אפס.
מה מקבע את הקיבול. ללוחות מקבילים הקיבול פרופורציונלי לשטח הלוחות ופרופורציונלי הפוך למרחק ביניהם $x$ ($C \propto 1/x$: חציית המרווח כפילה את הקיבול), ועולה כאשר דיאלקטריות מחליפה את האוויר. שאלה המציגה "$C$ פרופורציונלי הפוך ל$x$" ומזיזה את הלוחות זה מזה במטען קבוע שואלת על $V = Q/C \propto x$: המתח עולה פרופורציונלית. במתח קבוע (עדיין מחובר למקור) המטען הוא זה שמורד במקום זאת.
דוגמה פתורה. קבל בגודל $100\ \mu\text{F}$ נטען לפוטנציאל של $12\ \text{V}$. מצאו את המטען הארוז.
דוגמה מופרדת. כדור מתכת מבודד ברדיוס $15\ \text{cm}$ טעון לפוטנציאל של $9.0 \times 10^{3}\ \text{V}$. מצאו את הקיבול ואת המטען שלו. לאחר מכן הוא מתפרק לאדמה דרך התנגדות $120\ \text{M}\Omega$: מצאו את קבוע הזמן של ההפרקה.
זמן הקבוע הוא $RC = (1.2 \times 10^{8})(1.67 \times 10^{-11}) = 2.0 \times 10^{-3}\ \text{s}$: גם דרך התנגדות עצומה, הכדור מאבד את מטענו באלפיית השנייה, בשל הקיבוליות הקטנה מאוד שלו. שימו לב ש-$4\pi\varepsilon_{0} = 1/(8.99 \times 10^{9})$, ולכן $C = r/(8.99 \times 10^{9})$ עם $r$ במטרים.

חיבור קבלים
קבלים במקביל משתפים אותו p.d. $V$. המטען הכולל הוא הסכום:
חיבור במקביל בעל קיבוליות גדולה יותר מכל קבל בודד.

קבלים בסדרה נושאים את אותו מטען $Q$. ה-p.d. הכולל הוא הסכום:
סדרה מקבילה יש לה קיבול קטן יותר מכל קבל בנפרד.

הערה: כללים אלו הם ה-הפוך של כללי הנגדים (נגדים מתאחדים בסדרה; קבלים מתאחדים במקביל), משום ש-$C = Q/V$ יש $V$ בתחתית בעוד ש-$R = V/I$ יש $I$ בתחתית.
גזירת שני הכללים
"גזור ביטוי לקיבול המשותף" היא שאלת הראי, והמפתח דורש את הפיזיקה, ולא רק האלגברה.
- סדרה. הקבלים מעבירים את אותו מטען $Q$: הלוח המחובר לקוטב החיובי מאבד אלקטרונים ללוח הרחוק ביותר של הקבל הבא, ולכן כל לוח במסלול נושא $\pm Q$. הפרשי הפוטנציאל נוספים: $V = V_{1} + V_{2}$. עם $V_{1} = Q/C_{1}$ ו-$V_{2} = Q/C_{2}$, ועם ההגדרה של הקיבול המשותף כ-$V = Q/C$, חלוקה בכל צד על ידי $Q$ נותנת $1/C = 1/C_{1} + 1/C_{2}$.
- מקביל. הקבלים יש אותו הפרש פוטנציאל $V$, כי כל אחד מהם מחובר ישירות למקור המתח. המטענים נוספים: $Q = Q_{1} + Q_{2} = C_{1}V + C_{2}V$, ו-$Q = CV$ עבור הקיבול המשותף, ולכן $C = C_{1} + C_{2}$.
שני קבלים בסדרה תמיד נותנים פחות מהקטן מביניהם; שני קבלים שווים $C$ נותנים $C/2$ בסדרה ו-$2C$ במקביל.

דוגמה פתורה. קבל $6.0\ \mu\text{F}$ מחובר בסדרה עם זוג מקביל של $2.0\ \mu\text{F}$ ו-$4.0\ \mu\text{F}$. מצאו את הקיבול הכולל, ואת המטען על כל קבל כאשר מופעל מתח $12\ \text{V}$ על פני הרשת.
זוג מקביל: $2.0 + 4.0 = 6.0\ \mu\text{F}$. בסדרה עם $6.0\ \mu\text{F}$: $1/C = 1/6.0 + 1/6.0$, ולכן $C = 3.0\ \mu\text{F}$. המטען הכולל $Q = CV = (3.0 \times 10^{-6})(12) = 3.6 \times 10^{-5}\ \text{C}$: זהו המטען על הקבל $6.0\ \mu\text{F}$ (סדרה, אותו מטען), והוא מחולק בין הזוג המקביל ביחס לקיבוליהם (אותו הפרש פוטנציאל, $6.0\ \text{V}$ על כל אחד): הקבל $2.0\ \mu\text{F}$ נושא $1.2 \times 10^{-5}\ \text{C}$ והקבל $4.0\ \mu\text{F}$ נושא $2.4 \times 10^{-5}\ \text{C}$. בדיקה: הם מסכמים ל-$3.6 \times 10^{-5}\ \text{C}$.
דוגמה פתורה. קבלים X ו-Y, כל אחד בקיבול $C$, מחוברים בסדרה על פני מקור מתח $V$; קבלים P ו-Q, כל אחד בקיבול $C$, מחוברים במקביל על פני מקור זהה. השוו את המטען שנמשך מכל מקור ואת האנרגיה האגורה בכל סידור.
סדרה: $C_{\text{s}} = C/2$, מטען $Q_{\text{s}} = CV/2$, אנרגיה $\tfrac{1}{2} C_{\text{s}} V^{2} = CV^{2}/4$. מקביל: $C_{\text{p}} = 2C$, מטען $2CV$, אנרגיה $CV^{2}$. הסידור המקביל מושך ארבע פעמים יותר מטען ואגור ארבע פעמים יותר אנרגיה, משום שבאותו מתח מקור, האנרגיה היא $\tfrac{1}{2} C V^{2}$ והקיבול הוא פי ארבע גדול יותר. בשאלה על איזה סידור אוגר יותר אנרגיה ממקור נתון, התשובה תמיד היא מקביל.
קיבול
Q = C·V
המטען המאוגן יחסי למתח — השיפוע הוא הקיבול C.
| English | עברית |
|---|---|
| capacitor/kəˈpæsɪtə/ | קבל |
| conductor/kənˈdʌktə/ | מוליך |
| insulator/ˈɪnsjuːleɪtə/ | בודד חשמלי |
| dielectric/ˌdaɪɪˈlektrɪk/ | דיאלקטרית |
| vacuum/ˈvækjuːm/ | ריק |
| potential difference/pəˈtenʃl ˈdɪfrəns/ | הפרש פוטנציאלים |
| terminal/ˈtɜːmɪnl/ | מסוף |
| neutral/ˈnjuːtrəl/ | ניטרליות חשמלית |
| in parallel/ɪn ˈpærəlel/ | במקביל |
| in series/ɪn ˈsɪəriːz/ | ברצף |
19.2
אנרגיה אגורה בקבל
סיילבוס
- חשב את אנרגיית הפוטנציאל החשמלי האגורה בקבל מתוך שטח מתחת לגרף פוטנציאל-מטען
- תזכור ושימוש ב$W = \frac{1}{2}QV = \frac{1}{2}CV^2$
מקור: הסיילבוס הבינלאומי של קמבריד'ג'
Charging a capacitor from $0$ to $Q$ needs work, because each extra bit of charge is pushed against the p.d. already there. When the charge is $q$, the p.d. is $V(q) = q/C$, so adding a small charge $dq$ needs work $V\,dq$. The total work is
בשימוש ב-$V = Q/C$, זו האנרגיה האגורה:
דוגמה מופת. מצאו את האנרגיה המאגרת בקבול $100\ \mu\text{F}$ טעון למתח $12\ \text{V}$.
דוגמה מופת. הגרף של המטען $Q$ כנגד ההפרש פוטנציאלים $V$ לקבול הוא קו ישר העובר דרך הראשית ועובר בנקודה $(10\ \text{V},\ 1.2 \times 10^{-3}\ \text{C})$. מצאו את הקיבול ואת האנרגיה המאגרת בנקודה $10\ \text{V}$, ולאחר מכן את האנרגיה הנוספת שנאגרת כאשר ההפרש הפוטנציאלים עולה ל$12\ \text{V}$.
השיפוע של $Q$ מול $V$ הוא $C = 1.2 \times 10^{-3}/10 = 1.2 \times 10^{-4}\ \text{F} = 120\ \mu\text{F}$. האנרגיה היא השטח מתחת לקו: $\tfrac{1}{2}QV = \tfrac{1}{2}(1.2 \times 10^{-3})(10) = 6.0 \times 10^{-3}\ \text{J}$. בנקודה $12\ \text{V}$: $\tfrac{1}{2}CV^{2} = \tfrac{1}{2}(1.2 \times 10^{-4})(12)^{2} = 8.6 \times 10^{-3}\ \text{J}$, ולכן האנרגיה הנוספת היא $2.6 \times 10^{-3}\ \text{J}$. אל תמצאו את האנרגיה הנוספת מהמטען הנוסף כ-$\tfrac{1}{2}(\Delta Q)V$: אנרגיה אינה פרופורציונלית למטען, ולכן יש להחסיר את שני השטחים.
קריאת גרף $Q$–$V$
גרף של $V$ כנגד $Q$ הוא קו ישר העובר דרך הראשית עם שיפוע $1/C$. האנרגיה המאגרת היא השטח מתחת לקו עד למטען נתון $Q$, שהוא המשולש $\tfrac{1}{2} Q V$. המקדם $\tfrac{1}{2}$ נמצא שם כי ההפרש הפוטנציאלים הממוצע במהלך הטעינה הוא $V/2$ (הוא גדל מאפס ל$V$), ולא $V$.

מדוע טעינה היא "יעילות חצי"
חברו קבול $C$ לסוללה אידיאלית עם כוח חשמלי e.m.f. $V$ דרך חוט. הקבול מאגר $\tfrac{1}{2} C V^{2}$, אך הסוללה מספקת מטען $Q = CV$ בכוח חשמלי $V$, ומפיקה $QV = CV^{2}$. החצי השני אבוד בחום בחוט — ללא קשר לערכו של התנגדות החוט.
חלוקת מטען בין קבלים

קבול X טעון לחלוטין (קיבול $C$, מתח $V$, מטען $Q = CV$) נתנתק מהספק והחובר מקביל לקבול Y לא טעון בעל קיבול $3C$. זרם מטען עד שהמתחים משווה. שני עקרונות קובעים הכל:
- המטען שמר על עצמו. סך המטען עדיין $Q$, כעת מפוזר על זוג מקביל בעל קיבול כולל $4C$, ולכן המתח המשותף הוא $V' = Q/(4C) = V/4$. X שומר על $Q/4$ ו-Y לוקח $3Q/4$ (מטען ביחס הקיבולים, מכיוון שהמתח זהה).
- האנרגיה אינה שמורה. לפני: $\tfrac{1}{2} C V^{2}$. אחר כך: $\tfrac{1}{2}(4C)(V/4)^{2} = \tfrac{1}{8} C V^{2}$. שלושה רבעים מהאנרגיה אבדו: הם התפזרו בחום בחוטים המחברים (וגם כניצוץ או קרינה אלקטרומגנטית) בזמן תנועת המטען, גם אם ההתנגדות קטנה מאוד.
דוגמה מופת. קבול $220\ \mu\text{F}$ טעון ל$9.0\ \text{V}$ מחובר מקביל לקבול לא טעון $440\ \mu\text{F}$. מצאו את המתח הסופי ואת האנרגיה האבודה.
$Q = CV = (220 \times 10^{-6})(9.0) = 1.98 \times 10^{-3}\ \text{C}$; קיבול כולל $660\ \mu\text{F}$, ולכן $V' = 1.98 \times 10^{-3}/(660 \times 10^{-6}) = 3.0\ \text{V}$. אנרגיה לפני: $\tfrac{1}{2}(220 \times 10^{-6})(9.0)^{2} = 8.9 \times 10^{-3}\ \text{J}$; אחרי: $\tfrac{1}{2}(660 \times 10^{-6})(3.0)^{2} = 3.0 \times 10^{-3}\ \text{J}$; אבודה: $5.9 \times 10^{-3}\ \text{J}$, שני שלישים מהראשונית. קבול המחובר לקבול בעל קיבול $kC$ מאבד תמיד את השבר $k/(k+1)$.
אנרגיה בקבל
E = ½C·V²
האנרגיה האגורה עולה עם ריבוע המתח.
| English | עברית |
|---|---|
| e.m.f. | כוח חשמלי |
| capacitance/kəˈpæsɪtəns/ | קיבול |
| isolated/ˈaɪsəleɪtɪd/ | בודד |
| parallel-plate capacitor/ˈpærəlel pleɪt kəˈpæsɪtə/ | קבל לוחות מקבילים |
| farad/ˈfæræd/ | פאראד |
| inversely proportional/ɪnˈvɜːsli prəˈpɔːʃənl/ | יחס הפוך |
| separation/ˌsepəˈreɪʃn/ | מרחק |
| energy/ˈenədʒi/ | אנרגיה |
19.3
פריקת קבול דרך התנגדות
סיילבוס
- ניתוח גרפים המתארים את התנהגות הפרש הפוטנציאלים, המטען והזרם לאורך זמן בעת פריקת קבל דרך נגד
- תזכור והשתמש ב$\tau = RC$ עבור קבוע הזמן של קבל הנפרק דרך נגד
- השתמש במשוואות מסוג $x = x_0 e^{-(t/RC)}$ כאשר $x$ יכול לייצג זרם, מטען או הפרש פוטנציאל לקבלת קבל המתפרק דרך נגד
מקור: הסיילבוס הבינלאומי של קמבריד'ג'
קבול $C$ טעון ל$V_{0}$ מחובר דרך מתג להתנגדות Resistor בעלת התנגדות $R$. כאשר המתג נסגר ב$t = 0$, הקבול נפרק.

הגדרת המשוואה
על פי חוק קירכוף השני מסביב למעגל, $V_{C} = V_{R}$. בהשתמש ב$V_{C} = Q/C$, $V_{R} = IR$ ו$I = -dQ/dt$:
משוואה זו פותרת על ידי דעיכה מעריכית עם זמן-קבוע $RC$.
משוואות פריקה
מטען $Q$, מתח $V$ וזרם $I$ כולם דועכים באופן מעריכי עם אותו קבוע זמן:
כאשר $I_{0} = V_{0}/R$.

קריאת שלושת הגרפים. לכל שלושת העקומות אותו צורה ואותו זמן-קבוע, ולכן מדידה אחת של $\tau$ מכל אחד מהם מספקת את $RC$. הזרם הוא הגדול ביותר ברגע סגירת המתג, $I_{0} = V_{0}/R$, מכיוון שכל הפרש הפוטנציאלים $V_{0}$ נמצא אז על ההתנגדות; הוא יורד כאשר הפרש הפוטנציאלים יורד. השטח תחת גרף ה$I$–$t$ הוא המטען שעבר, ולכן השטח הכולל הוא $Q_{0} = CV_{0}$, והמטען שעבר בזמן הקבוע הראשון הוא $Q_{0}(1 - e^{-1}) = 0.63\,Q_{0}$. השיפוע של גרף ה$Q$–$t$ הוא $-I$: החריף ביותר בהתחלה, ומשטח ככל שהזרם מדעך. (במהלך טעינה דרך התנגדות הזרם יש אותו צורה דועכת, בעוד ש$V$ ו$Q$ עולים כאשר $V_{0}(1 - e^{-t/RC})$, המשקפת של עקומת הפריקה).

זמן-קבוע
זהו זמן-הקבוע (ביחידות של שניות: $\Omega \cdot \text{F} = \text{s}$). זהו הזמן הנדרש לכמות דועכת לרדת ל$1/e \approx 0.37$ (כ-37%) מערכה ההתחלתי. לאחר $2\tau$ היא מגיעה לכ-13.5%; לאחר $5\tau$, מתחת ל-1%.
דוגמה מוצעת. קבל של $100\ \mu\text{F}$ טעון ל$12\ \text{V}$ מתפרק דרך התנגדות של $47\ \text{k}\Omega$. חשב את זמן-הקבוע ואת המתח לאחר זמן-קבוע אחד.
אחר זמן-קבוע אחד, המתח יורד ל$1/e$ מערכו ההתחלתי: $V = 12 \times 0.37 \approx 4.4\ \text{V}$.
דוגמה מוצעת. קבל של $470\ \mu\text{F}$ טעון ל$24\ \text{V}$ ולאחר מכן מתפרק דרך התנגדות של $5.6\ \text{k}\Omega$. חשב (א) את המטען ההתחלתי והאנרגיה, (ב) את זמן-הקבוע והזרם ההתחלתי, (ג) את הפרש הפוטנציאלים לאחר $4.0\ \text{s}$, (ד) את הזמן שבו הפרש הפוטנציאלים יורד ל$6.0\ \text{V}$.
(a) $Q_{0} = CV_{0} = (470 \times 10^{-6})(24) = 1.1 \times 10^{-2}\ \text{C}$; $W = \tfrac{1}{2}CV_{0}^{2} = \tfrac{1}{2}(470 \times 10^{-6})(24)^{2} = 0.135\ \text{J}$. (b) $\tau = RC = (5.6 \times 10^{3})(470 \times 10^{-6}) = 2.6\ \text{s}$; $I_{0} = V_{0}/R = 24/5600 = 4.3\ \text{mA}$. (c) $V = V_{0} e^{-t/RC} = 24\, e^{-4.0/2.63} = 24 \times 0.219 = 5.3\ \text{V}$. (ד) סידוד מחדש עם לוגריתמים: $t = -RC \ln(V/V_{0}) = -2.63 \ln(6.0/24) = 2.63 \times 1.386 = 3.6\ \text{s}$.
שמור על זמן הקבוע ללא עיגול ($2.632\ \text{s}$) בתוך החישוב ועגל רק את התשובות. הסידור מחדש ב-(ד) הוא הנפוץ ביותר וכן המבולבל ביותר: $\ln(V/V_{0})$ שלילי, לכן $t$ יוצא חיובי.
דוגמה מופת. ממגרף פריקה, המתח (p.d.) על קבל $2200\ \mu\text{F}$ יורד מ-$6.0\ \text{V}$ ל-$2.2\ \text{V}$ ב-$4.5\ \text{s}$. מצא את ההתנגדות של הרזיסטור.
$2.2/6.0 = 0.367 \approx 1/e$, ולכן $4.5\ \text{s}$ הוא זמן קבוע אחד: $R = \tau/C = 4.5/(2200 \times 10^{-6}) = 2.0 \times 10^{3}\ \Omega$. אם הירידה אינה ל-$1/e$, השתמש ב-$RC = -t/\ln(V/V_{0})$; התשובה זהה בשתי הדרכים.
כדי למצוא $\tau$ מעקומה: קרא את הזמן להגיע ל-$1/e$ מהערך ההתחלתי. או לקחת לוגריתמים: $\ln(V/V_{0}) = -t/(RC)$, ולכן גרף של $\ln V$ נגד $t$ הוא קו ישר עם שיפוע $-1/(RC)$.

שימוש בגרף הלוגריתמי. בניסוי, משרטטים $\ln V$ (או $\ln I$) על ציר ה-$y$ מול $t$. הנקודות צריכות להישאר על קו ישר: השיפוע שלו הוא $-1/(RC)$, ולכן $RC = -1/\text{gradient}$, וחיתוךו עם ציר ה-$\ln V$ הוא $\ln V_{0}$. קו ישר הוא המבחן לכך שהדעיכה אכן מעריכית; עקומה פירושה שאינה כזו. לקחת את השיפוע משתי נקודות רחוקות על הקו המותאם הטובה ביותר, ולא משתי נקודות נתונים, ולהציג $RC$ בשניות.
קריאת גרפים במהלך פריקה
- $Q$ נגד $V_{C}$: מכיוון ש-$Q = C V$ תמיד, זהו קו ישר העובר דרך הראשית עם שיפוע $C$. הפריקה מזיזה את הנקודה מ-$(V_{0}, Q_{0})$ כלפי מטה ל-$(0,0)$.
- $I$ נגד $V_{C}$: מכיוון ש-$I = V_{C}/R$, זהו קו ישר העובר דרך הראשית עם שיפוע $1/R$, ולכן ניתן למצוא $R$.
שאלות מבחן נפוצות
נתון עקום פריקה $V(t)$ או $Q(t)$:
- קרא את הערך ההתחלתי $V_{0}$ או $Q_{0}$ ב-$t = 0$.
- קרא את הזמן להגיע ל-$V_{0}/e$ → זמן קבוע $\tau = RC$.
- נתון $R$, מצא $C = \tau / R$ (או להפך).
- תחזן ערך מאוחר יותר עם הנוסחה המעריכית.
קבל כרכיב חלקה

ממיר מתח (נושא 21) ממיר מתח חילופין לסדרת גלים חיוביים. קבלן המחובר על פני העומס חלק אותם. בקרבת כל שיא הדיודה מוליכה והקבלן נטען למתח השיא; כאשר מתח המקור יורד הדיודה מפסיקה להוליך והקבלן פונה טענתו דרך נגד העומס, ושומר על המתח ביציאה עד הגל הבא עולה מעליו ומטעין את הקבלן מחדש. לכן המתח ביציאה יורד רק מעט בין השיאים; העלייה והירידה שנותרות הן הגלימות.
כמה הוא יורד תלוי בקבוע הזמן של הפריקה, $RC$, בהשוואה לזמן בין השיאים. קיבול גדול יותר, או תנגדות מטען גדולה יותר (זרם מטען קטן יותר), נותנים קבוע זמן גדול יותר, $RC$, פירוק איטי יותר וגלי רמול קטנים יותר; אספקה בעלת מטען כבד (קבוע זמן קטן, $R$) יש לה גלי רמול גדולים יותר. כאשר מבקשים לקשר את המתח המחולק, שרטטו אותו נוגע בכל שיא, יורד מעט ביניהם, לעולם לא יורד לאפס.
עקומת טעינה / פירוק
המתח עולה (או יורד) אקספוננציאלית לאורך הזמן עם זמן קבוע τ = RC.
פירוק קבל
Q = Q₀·bᵗ
הטענה יורדת אקספוננציאלית דרך הנגד.
| English | עברית |
|---|---|
| discharge/dɪsˈtʃɑːdʒ/ | פרוק |
| earth/ɜːθ/ | הארקה |
| gradient/ˈɡreɪdɪənt/ | שיפוע |
| dissipated/ˈdɪsɪpeɪtɪd/ | מתפוגג |
| spark | ניצוץ חשמלי |
| electromagnetic radiation | קרינה אלקטרומגנטית |
| resistor/rɪˈzɪstə/ | נגד |
| resistance/rɪˈzɪstəns/ | התנגדות |
| Kirchhoff's second law/ˈkɜːkhɒfs ˈsekənd lɔː/ | חוק קירכוף השני |
| exponential decay/ˌekspəˈnenʃl dɪˈkeɪ/ | ירידה אקספוננציאלית |
| time constant/taɪm ˈkɒnstənt/ | קבוע זמן |
| logarithm/ˈlɒɡərɪθəm/ | לוגריתם |
| intercept/ˌɪntəˈsept/ | חיתוך |
| rectifier/ˈrektɪfaɪə/ | ממיר |
| alternating voltage | מתח מתחלף |
| load/ləʊd/ | עומס |
| smooth | חלק |
| peak/piːk/ | שיא |
| diode/ˈdaɪəʊd/ | דיודה |
| ripple/ˈrɪpl/ | גלי גל |
19.3
הגדרות מקובלות בקורס
שאלת הגדרה מוקדמת לפי טקסט קבוע. לימודן במדויק, ותן תשובה אחת בלבד.
| מונח | הגדרה |
|---|---|
| קיבול (קבל לוחות מקבילים) | המטען על לוח אחד ליחידת הפרש הפוטנציאל בין הלוחות |
| קיבול (מוליד מבודד) | המטען על המוליד ליחידת הפוטנציאל |
| פרד | קולון אחד לוולט |
| קבלים בסדרה | אותו מטען בכל אחד; הפרשי הפוטנציאל מתווספים; $1/C = 1/C_{1} + 1/C_{2}$ |
| קבלים במקביל | אותו הפרש פוטנציאל בכל אחד; המטענים מתווספים; $C = C_{1} + C_{2}$ |
| אנרגיה מאוגרת | העבודה הנעשית בטעינת הקבל, השווה לשטח מתחת לגרף הפוטנציאל-מטען; $W = \tfrac{1}{2}QV = \tfrac{1}{2}CV^{2}$ |
| קבוע זמן | המכפלה $RC$; הזמן הנדרש כדי שהמטען (או הפרש הפוטנציאל, או הזרם) ירד ל$1/e$ מערכו ההתחלתי |
19.3
טיפים לבחינות
- $C = Q/V$ מגדיר קיבול; עבור כדור מבודד $C = 4\pi\varepsilon_{0} r$. אנרגיה מאוגרת $W = \tfrac{1}{2}QV = \tfrac{1}{2}CV^{2} = Q^{2}/2C$: בחרו בצורה שמשתמשת במידע הידוע לכם, וזכרו שאנרגיה אינה פרופורציונלית למטען.
- שלבו קבלים בדרך ההפוכה להתנגדויות (מקביל מתווסף, סדרה הפוך), והפכו רשת צעד אחר צעד.
- חלוקת מטען: המטען שמר על עצמו, האנרגיה אינה שמורה. מצאו את הפרש הפוטנציאל המשותף מהמטען הכולל והקיבול הכולל תחילה, ולאחר מכן את האנרגיות.
- פריקה: $x = x_{0} e^{-t/RC}$ עבור $Q$, $V$ ו$I$ כמו גם; $t = -RC \ln(x/x_{0})$; $\tau = RC$ הוא בשניות ($\Omega \cdot \text{F} = \text{s}$) והוא הזמן לירידה ל$37\%$, ולא לאפס.
- גרפים: הזרם ההתחלתי הוא $V_{0}/R$; השטח מתחת ל$I$–$t$ הוא מטען; הנטייה של $Q$–$t$ היא $-I$; $\ln V$ מול $t$ הוא קו ישר עם נטייה $-1/(RC)$ וחיתוך צירים $\ln V_{0}$.
- המירו $\mu\text{F}$ ו$\text{k}\Omega$ לפני הכפל: $\text{k}\Omega \times \mu\text{F}$ נותן מילישניות, ולא שניות.
טעויות נפוצות
- הגדרת קיבול כ"המטען האגור" או "המטען על שני הלוחות". זהו המטען על לוח אחד ליחידת הפרש הפוטנציאל בין הלוחות.
- חיבור קבלים בסדרה כאילו היו התנגדויות, או שכח להפוך את סכום ההפוכים בסוף.
- לאחר חלוקת מטען, שימוש במתח האספקה ב$\tfrac{1}{2}CV^{2}$ במקום הפרש הפוטנציאל המשותף החדש, או טענה שאנרגיה שמורה.
- שרטוט זרם הפריקה החל מאפס. הוא מתחיל בערכו הגדול ביותר, $V_{0}/R$.
- טיפול ב$\tau$ כזמן לפריקה מלאה; לאחר $5\tau$ נותר כ-$1\%$.
- הורדת הסימן המינוס ב-$t = -RC \ln(V/V_{0})$ והצגת זמן שלילי.
- מציאת האנרגיה העודפת בעת העלאת המתח החשמלי מהעומס הנוסף בלבד: לחסום שתי שטחים (או שני ערכים $\tfrac{1}{2}CV^{2}$).
- איור פלט חלק שיופך לאפס בין שיאים, או אמירה שהתנגדות עומס גדולה יותר תוביל לגלגול גדול יותר.
שיעורים אינטראקטיביים בנושא זה
לעבור על הדברים צעד אחר צעד, עם תרגילים לבדיקה מיידית.