- הבנת העובדה שאטומים הם בעיקר ריק, המקיף גרעין קטן וצפוף מאוד המכיל פרוטונים ונטרונים; אלקטרונים נמצאים במעגלים בחלל הריק סביב הגרעין
- זיהוי ותיאור פרוטונים, נטרונים ואלקטרונים לפי מטעניהם היחסיים ומסותיהם היחסיות
- הבנת המונחים מספר אטומי ומספר פרוטוני; מסה ומספר נוכלון
- תיאור חלוקת המסה והמטען בתוך אטום
- תיאור התנהגות קרנות פרוטונים, נטרונים ואלקטרונים הנעים באותה מהירות בשדה חשמלי
- קביעת מספר הפרוטונים, הנטרונים והאלקטרונים הנמצאים באטומים וביונים נתון מספר אטומי או פרוטוני, מספר מסה או נוכלון ומטען
- ניסוח והסבר איכותי של השינויים במשער האטום ובמשער היון לאורך מחזור ולפי קבוצה
מבנה האטום
כימיה A-Level · נושא 1
19:29
מבנה אטומי
אף אחד לעולם לא ראה בתוך אטום. הוא קטן מדי — אטום בודד דק פי מיליון משערמונית. עם זאת, אנו יודעים בדיוק איך…
קריינות באנגלית · כתוביות באנגלית ובסינית 中文 שאפשר להחליף ביניהן
1.1
מה מורכב האטום
סיילבוס
מקור: הסיילבוס הבינלאומי של קמבריד'ג'

הכל עשוי מאטומים. אטום מורכב ברובו מחלל ריק. במרכזו נמצא גרעין קטן וכבד. הגרעין מכיל שני סוגי חלקיקים: פרוטונים וניטרונים. סביב הגרעין, בחלל הריק, נעים האלקטרונים. האלקטרונים נשארים במעטפות — שכבות במרחקים קבועים מהגרעין.
הגרעין קטן מאוד אך מכיל כמעט כל המסה. האלקטרונים תופסים כמעט כל החלל אך יש להם כמעט אין מסה.

מטען יחסי ומסה יחסית
אנו משווים בין שלושת החלקיקים באמצעות מטען יחסי ומסה יחסית. אלו מספרים פשוטים, לא יחידות אמיתיות.
| חלקיק | מטען יחסי | מסה יחסית |
|---|---|---|
| פרוטון | $+1$ | $1$ |
| ניטרון | $0$ | $1$ |
| אלקטרון | $-1$ | $\tfrac{1}{1836}$ (כ-$0$) |
לפרוטון ולניטרון יש כמעט אותה מסה. האלקטרון קל פי 1836 לערך. הפרוטון טעון בטעון חיובי, האלקטרון בטעון שלילי, והניטרון אינו טעון — הוא ניטרלי.
מספר פרוטון ומספר נוקלאון
שני מספרים מתארים את הגרעין:
- מספר הפרוטונים (כונה גם מספר אטומי), סממן $Z$ — מספר הפרוטונים.
- מספר הנוקליונים (כונה גם מספר המסה), סממן $A$ — הסך הכולל של פרוטונים ונוטרונים. פרוטונים ונוטרונים הם שניהם נוקליונים.
לכן, מספר הנוטרונים הוא $A - Z$.
ספירת חלקיקים באטום או ביון
באטום ניטרלי, מספר האלקטרונים שווה למספר הפרוטונים, מה ששווה ל$Z$.
יון הוא אטום שאיבד או רכש אלקטרונים, ולכן יש לו מטען:
- יון חיובי יש לו פחות אלקטרונים מאשר פרוטונים.
- יון שלילי יש לו יותר אלקטרונים מאשר פרוטונים.
דוגמה: $^{27}_{13}\text{Al}^{3+}$ יש לו $13$ פרוטונים, $27 - 13 = 14$ נוטרונים, ו$13 - 3 = 10$ אלקטרונים (איבד 3 אלקטרונים כדי להפוך ל$3+$).
איך מסת ומטען מחולקים
כמעט כל המסה ממוקמת בגרעין, כי פרוטונים וניטרונים כבדים ואלקטרונים קלים מאוד. כל המטען החיובי נמצא בגרעין (הפרוטונים). המטען השלילי מפוזר בשכבות (האלקטרונים).
קרני חלקיקים בשדה חשמלי
דמיינו קרניים של פרוטונים, נוטרונים ואלקטרונים הנעות באותה מהכה אל שדה חשמלי בין שתי צלעות טעונות:
- קרן הפרוטונים מתכופפת לכיוון הצלע השלילית (פרוטונים חיוביים).
- קרן האלקטרונים מתכופפת בכיוון ההפוך, לכיוון הצלע החיובית. היא מתכופפת הרבה יותר, כי האלקטרון קל משמעותית — אותו כוח גורם לסטייה גדולה יותר לגוף בעל מסה קטנה יותר.
- קרן הנוטרונים עוברת ישר דרך. אין לה מטען, ולכן השדה לא מפעיל עליה כוח.

עבור חלקיקים הנעים באותה מהירות, זווית הסטייה פרופורציונית ל-$\dfrac{\text{charge}}{\text{mass}}$: מטען גדול יותר גורם לסטייה גדולה יותר, ומסה גדולה יותר גורמת לסטייה קטנה יותר.
דוגמה פתורה. אלומת פרוטונים ($^1\text{H}^+$) סוטה בזווית $8°$ בשדה חשמלי. חזו את הסטייה באותה מהירות של (א) $^2\text{H}^+$, (ב) $^4\text{He}^{2+}$, (ג) $^3\text{He}^{2+}$. השוו את המטען ÷ מסה לערך של הפרוטון, $1 \div 1 = 1$.
- (א) $1 \div 2 = 0.5$, ולכן כ-$4°$, לכיוון הלוח השלילי.
- (ב) $2 \div 4 = 0.5$, ולכן גם כ-$4°$, לכיוון הלוח השלילי.
- (ג) $2 \div 3 = 0.67$, ולכן כ-$5.3°$, לכיוון הלוח השלילי.
יחס המטען ÷ מסה של אלקטרון גדול בערך פי $1840$ מזה של הפרוטון (בסימן הפוך), ולכן הוא סוטה הרבה יותר, לכיוון הלוח החיובי.
רדיוס אטומי ורדיוס יוני
הרדיוס האטומי הוא גודלו של אטום. הרדיוס היוני הוא גודלו של יון.
בכל תקופה (מימין לשמאל), הרדיוס האטומי הופך לקטן יותר. המטען הגרעיני (המשיכה מהפרוטונים) עולה, אך האלקטרונים נכנסים לאותו מעטפת חיצונית, כך שהחסימה על ידי שכבות פנימיות נשארת בערך זהה. המשיכה החזקה יותר מושכת את המעטפת החיצונית פנימה.
לאורך קבוצה (מלמעלה למטה), הרדיוס האטומי הופך לגדול יותר. כל צעד למטה מוסיף שכבה חדשה, ולכן האלקטרונים החיצוניים נמצאים רחוק יותר ומרגישים יותר חסימה מהגרעין.

עבור יונים:
- יון חיובי (קטיון) הוא קטן מהאטום שלו. אובדן אלקטרון מפחית את הדחייה בין האלקטרונים ומגביר את המשיכה לאלקטרונים שנותרו. ייתכן שאובדן כל הקליפה החיצונית המלאה, אך לא כל אובדן אלקטרון מריק קליפה שלמה.
- יון שלילי (אניון) הוא גדול יותר מאטומו. הוא רכש אלקטרונים, ולכן יש יותר דחייה בין האלקטרונים.
- בקרב יונים בעלי אותו מספר אלקטרונים, זה עם יותר פרוטונים הוא קטן יותר.
חקור את האטום
לחץ על כל חלק. גרעין קטן וצפוף של פרוטונים וניטרונים מחזיק את המסה; אלקטרונים קלים מקיפים אותו בשכבות.
מגמות רדיוס אטומי ורדיוס יוני
רדיוס אטומי יורד לאורך מחזור (מטען גרעיני עולה מושך את אותה מעטפת פנימה) ועולה למטה במחלקה (מעטפת נוספת בכל פעם). צעדו לאורך המחזור 3 כדי לראות זאת.
| English | עברית |
|---|---|
| atom/ˈætəm/ | אטום |
| nucleus/ˈnjuːklɪəs/ | גרעין |
| proton/ˈprəʊtɒn/ | פרוטון |
| neutron/ˈnjuːtrɒn/ | נויטרון |
| electron/ɪˈlektrɒn/ | אלקטרון |
| ion/ˈaɪɒn/ | יון |
| electric field/ɪˈlektrɪk fiːld/ | שדה חשמלי |
| deflection/dɪˈflekʃn/ | טיה |
| atomic radius/əˈtɒmɪk ˈreɪdɪəs/ | רדיוס אטומי |
| ionic radius/aɪˈɒnɪk ˈreɪdɪəs/ | רדיוס יוני |
1.2
איזוטופים
סיילבוס
- הגדרת המונח איזוטופ לפי מספר פרוטונים ונטרונים
- הבנת הסימון $_y^x\text{A}$ לאיזוטופים, כאשר $x$ הוא מספר המסה או הנוכלון ו$y$ הוא המספר האטומי או הפרוטוני
- ניסוח והסבר מדוע לאיזוטופים של אותו יסוד יש את אותם תכונות כימיות
- ניסוח והסבר מדוע לאיזוטופים של אותו יסוד יש תכונות פיזיקליות שונות, מוגבלות למסה ולצפיפות
מקור: הסיילבוס הבינלאומי של קמבריד'ג'
איזוטופים הם אטומים של אותו יסוד עם אותו מספר פרוטונים אך מספר שונה של נייטרונים. לכן לאיזוטופים יש אותו מספר פרוטונים $Z$ אך מספר נוקלאוני שונה $A$.

אנו כותבים איזוטופ כ$^{A}_{Z}\text{X}$: מספר הנוקלאונים $A$ בחלק העליון, ומספר הפרוטונים $Z$ בחלק התחתון. לדוגמה, לכלור יש שני איזוטופים עיקריים, $^{35}_{17}\text{Cl}$ ו$^{37}_{17}\text{Cl}$.
תכונות כימיות זהות
תכונות כימיות תלו באלקטרונים, במיוחד באלקטרונים החיצוניים. לאיזוטופים של אותו יסוד יש אותו מספר אלקטרונים המסודרים באותו אופן. לכן הם מגיבים בדיוק באותו אופן — להם יש תכונות כימיות זהות.
תכונות פיזיקליות שונות
חלק מהתכונות הפיזיקליות תלו במסה, ולכן הן שונות בין איזוטופים. איזוטופ כבד יותר יש בו יותר נייטרונים, ולכן יותר מסה, ולכן צפיפות גבוהה יותר. (התוכנית לימודית מגבילה הבדל זה למסה ולצפיפות.)
מעבדת איזוטופים
מיינוס עובדות על איזוטופים לפי מה משתנה ומה נשאר ללא שינוי.
| English | עברית |
|---|---|
| isotope/ˈaɪsətəʊp/ | איזוטופ |
| chemical properties/ˈkemɪkl ˈprɒpətiz/ | תכונות כימיות |
| physical properties/ˈfɪzɪkl ˈprɒpətiz/ | תכונות פיזיקליות |
| density/ˈdensɪti/ | צפיפות |
| principal quantum number/ˈprɪnsɪpl ˈkwɒntəm ˈnʌmbə/ | מספר קוונטי ראשי |
| sub-shell/sʌb ʃel/ | תת-קליפה |
1.3
אלקטרונים, רמות אנרגיה ואורביטלים
סיילבוס
- הבנת המונחים: קליפות, תת-קליפות ומסלולים; מספר קוונטי ראשי (n); מצב בסיס, בהתייחס רק לקונפיגורציה האלקטרונית
- תיאור מספר המסלולים המרכיבים את תת-הקליפות s, p וd, ומספר האלקטרונים שיכולים למלא אותן
- תיאור סדר העלייה באנרגיה של תת-הקליפות בתוך השלוש קליפות הראשונות ותת-הקליפות 4s ו-4p
- תיאור הקונפיגורציות האלקטרוניות כולל מספר האלקטרונים בכל קליפה, תת-קליפה ומסלול
- הסבר הקונפיגורציות האלקטרוניות על בסיס אנרגיית האלקטרונים והדחייה בין-אלקטרונית
- קביעת הקונפיגורציה האלקטרונית של אטומים ויונים בהינתן המספר האטומי או מספר הפרוטונים והמטען, באחת מהנהוגות הבאות: לדוגמה עבור Fe: $1\text{s}^2 2\text{s}^2 2\text{p}^6 3\text{s}^2 3\text{p}^6 3\text{d}^6 4\text{s}^2$ (קונפיגורציה אלקטרונית מלאה) או [Ar] $3\text{d}^6 4\text{s}^2$ (קונפיגורציה אלקטרונית מקוצרת)
- הבנה ושימוש בסימון אלקטרונים בקופסאות
- תיאור ושרטוט צורות המסלולים s ו-p
- תיאור רדיקל חופשי כמינים בעל אלקטרון אחד או יותר שאינו זוגי
מקור: הסיילבוס הבינלאומי של קמבריד'ג'
אלקטרונים מסודרים בשכבות, תת-שכבות ואורביטלים.
שכבות ומספר הקוונטי הראשי
כל שכבה מסומנת על ידי מספר הקוונטי הראשי $n = 1, 2, 3, \dots$. ערך גדול יותר של $n$ מעיד בדרך כלל על תפוצה מרחבית רחבה יותר, אך $n$ לבדו אינו מסדר את כל תת-השכבות באטום רב-אלקטרוני לפי אנרגיה. הקונפיגורציות ותהליכי ההיוון הנבדקים בסעיפים אלו הם מינים במצב היסוד, מחמימן ועד קריפטון.
תת-שכבות ואורביטלים
כל שכבה מחולקת לתת-שכבות, המכונות s, p ו-d. כל תת-שכבה בנויה מאורביטלים. אורביטל הוא אזור קטן שיכול להכיל עד שני אלקטרונים.
| תת-שכבה | מספר אורביטלים | מקסימום אלקטרונים |
|---|---|---|
| s | 1 | 2 |
| p | 3 | 6 |
| d | 5 | 10 |
לכן, תת-שכבת s מכילה 2 אלקטרונים, תת-שכבת p מכילה 6, ותת-שכבת d מכילה 10.
סדר העלייה באנרגיה
אלקטרונים תופסים את הסידור בעל האנרגיה הנמוכה ביותר הזמין. הרצף המלאי הרגיל עבור אטומים ניטרליים לתת-קליפות הנלמדות כאן הוא:
4s מושג לפני 3d ברצף הבנייה הרגיל הזה. הסידור אינו קבוע בכל אטום או יון תופס; יש להשתמש בחוק ההסרה הבלעדי 4s-ראשונה עבור קטיוני מתכות מעבר.

קונפיגורציה אלקטרונית
הקונפיגורציה האלקטרונית מפרטת כמה אלקטרונים נמצאים בכל תת-שכבה. הסידור בעל האנרגיה הנמוכה ביותר הוא המצב היסודי.
לברזל (Fe, $Z = 26$):
ניתן לכתוב סיכום באמצעות הגז האציל הקרוב ביותר בסוגריים מרובעים:
כאן $[\text{Ar}]$ מייצג את ההגדרה המלאה של הארגון. כרום ונחושת הם חריגות מהמיקום המכני של שני אלקטרונים ב4s: Cr הוא $[\text{Ar}]3\text{d}^5 4\text{s}^1$ ו-Cu הוא $[\text{Ar}]3\text{d}^{10}4\text{s}^1$. גם סכומי הכול וגם תפיסת המצב הבסיסי חשובים.
ליונים, מוסיפים או מורידים אלקטרונים. חוק מרכזי אחד: כאשר מתכת מעבר יוצרת יון חיובי, היא מאבדת את האלקטרונים ב-4s לפני האלקטרונים ב-3d. לכן $\text{Fe}^{3+}$ הופך ל$[\text{Ar}]\,3\text{d}^5$.
דוגמה פתורה. כתבו את ההיערכויות האלקטרוניות המלאות של $\text{S}^{2-}$, $\text{Cr}^{3+}$ ו-$\text{Cu}^{2+}$.
- $\text{S}^{2-}$: לגופרית יש 16 אלקטרונים; ליון יש 18: $1\text{s}^2\,2\text{s}^2\,2\text{p}^6\,3\text{s}^2\,3\text{p}^6$, כמו לארגון.
- $\text{Cr}^{3+}$: התחילו מ-Cr, $[\text{Ar}]\,3\text{d}^5\,4\text{s}^1$, והסירו תחילה את האלקטרון מ-4s, ואז שני אלקטרונים מ-3d: $1\text{s}^2\,2\text{s}^2\,2\text{p}^6\,3\text{s}^2\,3\text{p}^6\,3\text{d}^3$.
- $\text{Cu}^{2+}$: התחילו מ-Cu, $[\text{Ar}]\,3\text{d}^{10}\,4\text{s}^1$; הסירו את האלקטרון מ-4s, ואז אלקטרון אחד מ-3d: $1\text{s}^2\,2\text{s}^2\,2\text{p}^6\,3\text{s}^2\,3\text{p}^6\,3\text{d}^9$.
כתבו תמיד תחילה את האטום, ואז הסירו אלקטרונים; הסרתם מסוף היערכות הכתובה לפי סדר המילוי נותנת תשובות שגויות כגון $\text{Cu}^{2+} = [\text{Ar}]\,3\text{d}^7\,4\text{s}^2$.
אלקטרונים בקופסאות
סמנטיקת אלקטרונים בקופסאות מייצגת כל אורביטל כקופסה וכל אלקטרון כחץ. שני אלקטרונים באותו אורביטל חייבים להיות מכוונים לכיוונים הפוכים, מכיוון שכל אלקטרון הוא בעל מאפיין הנקרא ספין, ואורביטל משותף דורש ספינים הפוכים.
בתוך תת-קליפה, אלקטרונים ממלאים אורביטלים ריקים אחד לאחד, בחיצים מקבילים, לפני שכל אורביטל מקבל אלקטרון נוסף. התפזרות כזו משאירה את האלקטרונים מרוחקים זה מזה ומצמצמת את הדחייה ביניהם.

לחמצן, 2p⁴ יש זוג אחד ושני אורביטלים בעלי אלקטרון בודד. הקליפה n = 2 מכילה גם את זוג ה2s, ולכן יש בה בסך הכל שני זוגות. שאלה על קליפה מלאה ושאלה על תת-קליפה שמונהגת עם גבולות ספירה שונים.
מדוע הקונפיגורציה לוקחת צורה זו
אלקטרונים ממלאים מאנרגיה נמוכה לגבוהה כי כך מתקבל האטום היציב ביותר (בעל אנרגיה מינימלית). בתוך תת-קליפה הם מתפזרים בודד תחילה כדי להפחית את הדחייה בין האלקטרונים השליליים.
צורות של אורביטלי s ו-p
- אורביטל s הוא כדור הממוקם במרכז הגרעין.
- אורביטל p יש לו שני פתחים, כמו משקולת דמיונית, המצויים לאורך ציר אחד. שלושת אורביטלי ה-p מצויים לאורך שלושה כיוונים הנמצאים בזווית ישרה (צירי $x$, $y$ ו$z$).

רדיקלים חופשיים
רדיקל חופשי הוא מין המכיל אלקטרון אחד או יותר בלתי זוגיים. רדיקלים חופשיים רבים הם מגיבים, אך התכונה המגדירה היא אלקטרון בלתי זוגי, לא רק הגיביות או מטען נקי.
מילוי מעטפות אלקטרונים
שנה את מספר האטומי Z והצפה האלקטרונים ממלאים את המעטפות (2, 8, 8, …) — הדפוס בונה את טבלת המחזוריות.
| English | עברית |
|---|---|
| shell/ʃel/ | מעטפת |
| relative charge/ˈrelətɪv tʃɑːdʒ/ | מטען יחסי |
| relative mass/ˈrelətɪv mæs/ | מסה יחסית |
| neutral/ˈnjuːtrəl/ | ניטרלי |
| proton number/ˈprəʊtɒn ˈnʌmbə/ | מספר אטומי |
| atomic number/əˈtɒmɪk ˈnʌmbə/ | מספר אטומי |
| nucleon number/ˈnjuːklɪən ˈnʌmbə/ | מספר מסה |
| mass number/mæs ˈnʌmbə/ | מספר מסה |
| nucleon/ˈnjuːklɪən/ | נוקליאון |
| orbital/ˈɔːbɪtl/ | אורביטל |
| electronic configuration/ɪlekˈtrɒnɪk kənˌfɪɡjəˈreɪʃn/ | קונפיגורציה אלקטרונית |
| ground state/ɡraʊnd steɪt/ | מצב בסיסי |
| noble gas/ˈnəʊbl ɡæs/ | גז אציל |
| spin/spɪn/ | סיבוב (ספין) |
| sphere/sfɪə/ | כדור |
| free radical/friː ˈrædɪkl/ | רדיקל חופשי |
| unpaired electrons/ʌnˈpeəd ɪˈlektrɒnz/ | אלקטרונים לא זוגיים |
| first ionisation energy/fɜːst ˌaɪənaɪˈzeɪʃn ˈenədʒi/ | אנרגיית יוניזציה ראשונה |
| successive ionisation energies/səkˈsesɪv ˌaɪənaɪˈzeɪʃn ˈenədʒiz/ | אנרגיות יוניזציה עוקבות |
| spin-pair repulsion/spɪn peə rɪˈpʌlʃn/ | דחיית זוג ספין |
1.4
אנרגיית יוניזציה
סיילבוס
- הגדרה ושימוש במונח אנרגיית יוניזציה ראשונה, IE
- בניית משוואות לייצוג אנרגיות יוניזציה ראשונה, שנייה ואחרות
- זיהוי והסבר מגמות באנרגיות יוניזציה לאורך תקופה ולמטה בחבורה בטבלה המחזורית
- זיהוי והסבר השינוי באנרגיות יוניזציה עוקבות של יסוד
- הבנה כי אנרגיות יוניזציה נובעות מהמשיכה בין הגרעין לאלקטרון החיצוני
- הסבר הגורמים המשפיעים על אנרגיות יוניזציה של יסודים בהתייחס למטען גרעיני, רדיוס אטומי/יוני, הצללה על ידי קליפות ותת-קליפות פנימיות ודחיית זוגות סיבוביים
- מסקנת הקונפיגורציות האלקטרונית של יסודים באמצעות נתוני אנרגיות יוניזציה עוקבות
- מסקנת מיקום יסוד בטבלה המחזורית באמצעות נתוני אנרגיות יוניזציה עוקבות
מקור: הסיילבוס הבינלאומי של קמבריד'ג'
אנרגיית יוניזציה ראשונה
אנרגיית יוניזציה ראשונה (IE) היא האנרגיה הנדרשת להוצאת אלקטרון אחד מכל אטום באחד מול של אטומים גזיים, תוך היווצרות של מול אחד של יונים גזיים $+1$.
התחלה מאטומים גזיים נפרדים מבודדת הסרת אלקטרון מבלי להוסיף אנרגיה לשבירת מוצק או מולקולה לאטומים. היחידה היא $\text{kJ mol}^{-1}$. כמשוואה, עבור אלמנט X:
ה$(\text{g})$ מראה שהמין הוא בגז.
אנרגיות יוניזציה עוקבות
לאחר ההוצאה של אלקטרון אחד, ניתן להוציא אלקטרון נוסף. אנרגיית יוניזציה שנייה מוצאת אלקטרון אחד מכל יון $+1$:
ניתן להמשיך. אלו הן אנרגיות יוניזציה עוקבות. כל אחת מהן גדולה מהקודמת שלה, כי כל אלקטרון מושך הרחק מיון בעל מטען חיובי גדול יותר.
על מה תלויה אנרגיית יוניזציה
אנרגיית יוניזציה נובעת מהמשיכה בין הגרעין החיובי לבין האלקטרון החיצוני. שלושה גורמים עיקריים קובעים את חוזק המשיכה הזו:
- טענת גרעין: ככל שיש יותר פרוטונים, הם מושכים את האלקטרונים חזק יותר, ולכן אנרגיית היוניזציה גבוהה יותר.
- רדיוס אטומי: ככל שהאלקטרון החיצוני רחוק יותר מהגרעין, המשיכה חלשה יותר, ולכן אנרגיית היוניזציה נמוכה יותר.
- מסך: מערכות פנימיות חוסמות חלק ממשיכת האלקטרון החיצוני. ככל שיש יותר מערכות פנימיות, כך יש מסך גדול יותר ואנרגיית יוניזציה נמוכה יותר.
יש גם השפעה קטנה יותר — דחיית זוג סpin. כאשר שני אלקטרונים משתפים אורביטלי אחד, הם דוחים זה את זה מעט, ולכן אחד מהם קל יותר להוצאה.
מגמות באנרגיית יוניזציה ראשונה
במהלך תקופה, אנרגיית היוניזציה הראשונה בדרך כלל עולה. הטענת הגרעין גדלה בעוד המסך נשאר בערך אותו דבר, ולכן האלקטרונים החיצוניים נתפסים חזק יותר.
לאורך מחלקה, אנרגיית היוניזציה הראשונה יורדת. אלמנטים תחתונים יש להם יותר מערכות, ולכן מסך גדול יותר ורדיוס גדול יותר, והאלקטרון החיצוני קל יותר להוצאה.
הנפילות הן עדות לתת-מערכות
העלייה במהלך תקופה אינה חלקה. מופיעות שתי נפילות קטנות, ועליך להיות מסוגל להסביר את שתיהן:
- ממחלקה 2 למחלקה 13 (למשל Mg ל-Al): האלקטרון המושלם מ-Al מגיע מתת-מערכת 3p, שהיא בגובה אנרגטי גבוה יותר מאשר תת-מערכת 3s המלאה ב-Mg. אלקטרון 3p קל יותר להוצאה, ולכן הערך נופל.
- ממחלקה 15 למחלקה 16 (למשל P ל-S): ב-S, אורביטלי 3p אחד מכיל כעת זוג אלקטרונים. דחיית זוג הסpin גורמת לאחד מהם להיות קל יותר להוצאה, ולכן הערך נופל.
נפילות אלו הן עדות לקיום תת-מערכות.
דוגמה פתורה. אנרגיות היינון הראשונות של חנקן וחמצן הן $1402$ ו-$1314\ \text{kJ}\,\text{mol}^{-1}$. הסבירו מדוע זו של החמצן נמוכה יותר, אף שלחמצן יש יותר פרוטונים. היערכות החנקן היא $1\text{s}^2\,2\text{s}^2\,2\text{p}^3$: כל אורביטל 2p מכיל אלקטרון אחד. היערכות החמצן היא $1\text{s}^2\,2\text{s}^2\,2\text{p}^4$: אורביטל 2p אחד מכיל זוג. האלקטרון המוסר מחמצן הוא אחד מבני הזוג הזה, והדחייה בין שני האלקטרונים המזווגים מקלה על הסרתו. השפעה זו גוברת על השפעת הפרוטון הנוסף. האלקטרונים נמצאים באותה תת-קליפה עם סיכוך דומה, ולכן אין להסביר זאת באמצעות מרחק או סיכוך.

אנרגיות יוניזציה עוקבות הן עדות למערכות
אם תצייר את אנרגיות היוניזציה העוקבות של אלמנט אחד, הערכים יעלו, עם קפיצים גדולים בנקודות מסוימות. קפיץ גדול מתרחש כאשר האלקטרון הבא חייב להתפרק ממערכת הקרובה יותר לגרעין.
עבור אטומי קבוצות ראשיות, ספרו את האלקטרונים שהוסרו לפני הקפיצה הראשונה לקליפה פנימית כדי למצוא את מספר הקליפה החיצונית. ספירות 1 ו2 מתאימות לקבוצות 1 ו2; ספירות 3–8 מתאימות לקבוצות 13–18, כאשר הליום הוא חריג של שני אלקטרונים בקבוצה 18. הקפיצה הראשונה לבדה אינה קובעת את המחזור; השתמשו במספר הקליפות התופסות ממידע מלא יותר או מידע נוסף על האטום.
*אנרגיות יינון עוקבות של נתרן (סולם לוגריתמי): הקפיצות הגדולות חושפות את מבנה $2,8,1$
| אלקטרונים שנשלפו לפני הקפיצה הגדולה הראשונה | קבוצה |
|---|---|
| 1 | קבוצה 1 |
| 2 | קבוצה 2 |
| 3 | קבוצה 13 |
דוגמה מופת. חמש אנרגיות היינון העוקבות הראשונות של יסוד הן $590$, $1150$, $4940$, $6480$ ו$8120\ \text{kJ}\,\text{mol}^{-1}$. באיזו קבוצה הוא נמצא? חפש את הקפיצה הגדולה, לא את המספר הגדול ביותר. מה-1 ל-2 הערך מכפיל בערך פי שניים, זהו עלייה רגילה. מה-2 ($1150$) ל-3 ($4940$) הוא מעלה פי ארבעה: זוהי הקפיצה. לכן שני אלקטרונים נשלפים בקלות לפני כן, הקליפה החיצונית מכילה 2 אלקטרונים, והיסוד נמצא ב-קבוצה 2. ספור את האלקטרונים שנשלפו לפני הקפיצה, והסבר את הקפיצה נכון: האלקטרון הבא נמשך מקליפה קרובה יותר לגרעין, ולא מאלמנט אחר.
טעויות נפוצות.
- שמירת סימני מצב במשוואת אנרגיית יוניזציה. האטומים והיונים הם גזיים: $\text{Na(g)} \rightarrow \text{Na}^+\text{(g)} + \text{e}^-$.
- כתיבת המשוואה כ$\text{X(g)} + \text{e}^- \rightarrow \text{X}^-\text{(g)}$. זהו רכישת אלקטרון; היוון מסיר אלקטרון.
- הסרת אלקטרונים 3d לפני 4s כאשר מתכת מעבר יוצרת יון. אלקטרוני 4s יוצאים ראשונים: $\text{Fe}^{2+}$ הוא $[\text{Ar}]\,3\text{d}^6$, לא $[\text{Ar}]\,3\text{d}^4\,4\text{s}^2$.
- כתיבת כרום כ$[\text{Ar}]\,3\text{d}^4\,4\text{s}^2$ או נחושת כ$[\text{Ar}]\,3\text{d}^9\,4\text{s}^2$. שניהם יוצאי דופן: Cr הוא $3\text{d}^5\,4\text{s}^1$ ו-Cu הוא $3\text{d}^{10}\,4\text{s}^1$.
- הסבר הנפילה מ-Mg ל-Al על ידי דחיית זוג ספינים. האלקטרון ב-Al נשלף מתת-מערכת 3p, הגבוהה באנרגיה מזו של Mg 3s; דחיית זוג ספינים מסבירה את הנפילה מ-P ל-S.
- הטענה שאנרגיות יינון עוקבות עולות ״משום שיש פחות אלקטרונים״. כל אלקטרון מוסר מיון חיובי יותר ויותר, ולכן הוא מוחזק חזק יותר; קפיצה גדולה מעידה על מעבר לקליפה פנימית חדשה.
- טענה שערכת האלקטרונים נוטה אל הצלחת השלילית. אלקטרונים שליליים, ולכן הם נוטים אל הצלחת החיובית, ובזווית תלולה יותר מאשר פרוטונים כי מסתם קטנה משמעותית.
המגמה באנרגיית היוניזציה — ונקודות הנפילה בה
אנרגיית יוניזציה ראשונה עולה לרוב לאורך מחזור, אך קיימות נפילות כאשר מתחיל תת-קליפה p חדשה וכאשר נוצר לראשונה זוג ב-orbital p. מעבר למעלה כדי למצוא שתי נפילות המאפיין את הדבר.
| English | עברית |
|---|---|
| period/ˈpɪərɪəd/ | זמן מחזור |
| nuclear charge/ˈnjuːklɪə tʃɑːdʒ/ | מטען גרעיני |
| shielding/ˈʃiːldɪŋ/ | הצללה |
| group/ɡruːp/ | קבוצה |
| cation/ˈkætaɪən/ | קטיון |
| anion/ˈænaɪən/ | אניון |
| repulsion/rɪˈpʌlʃn/ | דחייה |
1.4
טיפים לבחינות
- הגדר איזוטופים במלואם: אטומים של אותו יסוד עם אותה מספר פרוטונים אך מספר שונה של נייטרונים — תוכנית ההערכה דורשת את שני החלקים.
- 4s מתמלא לפני 3d, אך אלקטרונים נשלפים מ-4s תחילה בעת יצירת יונים, כך ש$\text{Fe}^{3+}$ הוא $[\text{Ar}]3\text{d}^5$ (ולא $[\text{Ar}]3\text{d}^3 4\text{s}^2$).
- באנרגיות יינון עוקבות, קפיצה גדולה מסמנת את תחילת קליפה חדשה (פנימית) — השתמש בקפיצות כדי למקם את היסוד בקבוצתו.
- הסבר כל מגמת אנרגיית יינון באמצעות שלושת הגורמים: מטען גרעיני, מרחק ומסך, בנוסף להשפעות תת-קליפה עבור הנפילות הקטנות.
- למד את הסיבה המדויקת לכך שאנרגיית הינון ראשונה של חמצן היא מתחת לזו של חנקן: אלקטרונים זוגיים ב-2p של החמצן דוחים זה את זה, ולכן אחד מהם נשלף בקלות.
שיעורים אינטראקטיביים בנושא זה
לעבור על הדברים צעד אחר צעד, עם תרגילים לבדיקה מיידית.