הניחו כוס קפה חמה על שולחן. היא תמיד מתקררת. היא לעולם לא מחממת בחזרה על ידי שאיבת חום מהחדר הקר. שני הכיוונים היו מאזנים את האנרגיה…
קריינות באנגלית · כתוביות באנגלית ובסינית 中文 שאפשר להחליף ביניהן
9.1
תורת המיקום של טמפרטורה ולחץ
סיילבוס
מטרות למידה 9.1.A: לתאר את הלחץ שמפעיל גז על מיכלו באמצעות תנועת האטומים בתוך הגז.
9.1.A.1 אטומים בגז מתנגשים עם אטומים אחרים בגז ועם המיכל בו הגז מוחזק, ומפעילים כוחות עליהם.
9.1.A.1.i התנגשויות המעורבות בזוגות של אטומים או אטום וגוף קבוע ניתנות לתיאור ולניתוח באמצעות עקרונות שימור התנע.
9.1.A.1.ii הלחץ שמפעיל גז על משטח הוא היחס בין סכום גדלי הרכבים האנכיים של הכוחות המופעלים על המשטח על ידי אטומי הגז לבין שטח המשטח.
משוואה:$P = \dfrac{F_{\perp}}{A}$
9.1.A.1.iii לחץ קיים בכל הגז עצמו, ולא רק בגבול שבין הגז לבין המיכל.
מטרות למידה 9.1.B: לתאר את הטמפרטורה של מערכת באמצעות התנועה האטומית בתוך המערכת.
9.1.B.1 הטמפרטורה של מערכת מאופיינת על ידי האנרגיה הקינטית הממוצעת של האטומים בתוך המערכת.
9.1.B.1.i חלוקת מקסוול-בולצמן מספקת הצגה גרפית של האנרגיות והמהירויות של אטומים בטמפרטורה נתונה.
9.1.B.1.ii מהירות השורש הממוצע הרבעוני המתאימה לאנרגיה הקינטית הממוצעת עבור גז אידיאלי קשורה לטמפרטורת הגז על ידי
משוואה:$K_{\text{avg}} = \dfrac{3}{2} k_B T = \dfrac{1}{2} m v_{\text{rms}}^2$
הצהרת גבול: AP Physics 2 מצפה מהתלמידים רק לבצע ניתוח איכותי וכמותי להתנגשויות בממד אחד ושתיים. התלמידים אינם צריכים לדעת את הצורה הפונקציונלית של חלוקת מקסוול-בולצמן, אך צריכים להיות מוכנים לכיצד מאפייני החלוקה קשורים לטמפרטורת הגז.
מקור: תיאור הקורס והמבחן של College Board AP
תורת הקינטיקה: לחץ גז
נפחו צמיג של אופניים וגוף המשאבה יתחמם. השאירו פחית משקה במכונית חמה והיא עלולה להתפוצץ. שני המקרים נובעים מאותה תמונה: גז הוא אוסף עצום של חלקיקים זעירים הנעים במהירות לכל הכיוונים, ומה שאנו מודדים כלחץ וכטמפרטורה הוא הממוצע של כלל התנגשויותיהם.
תרמודינמיקה לומדת חום ואנרגיה בקבוצות גדולות של חלקיקים. התאוריה הקינטית מסבירה את התנהגות הגזים מתנועתם האקראית של המולקולות:
ההנחות המרכזיות של תורת הקינטיקה עבור גז אידיאלי
בדגם הגז האידיאלי, הטמפרטורה המוחלטת Temperature פרופורציונלית ל-average translational kinetic energy הממוצע של המולקולות: $K_{\text{avg}}=\tfrac{3}{2}k_B T$ (עם $T$ בקלווין). טמפרטורה גבוהה יותר משמעות מולקולות הנעות מהר יותר.
Pressure נובע ממולקולות הנפגשות עם קירות המיכל – פגיעות תכופות יותר או חזקות יותר נותנות לחץ גבוה יותר.
התפלגות מהירות מקסוול-בולצמן זזה ימינה ומשטחת בחום גבוה יותר
דוגמה פותרת. מצא את האנרגיה הקינטית הממוצעת של מולקולת גז ב$300\ \text{K}$, על ידי שימוש ב$k_B=1.38\times10^{-23}\ \text{J/K}$:
זה תלוי רק בטמפרטורה, ולא בסוג הגז – באותה $T$, מולקולות קלות וכבדות חולקות אותה אנרגיה קינטית ממוצעת (ולכן הקלות נעות מהר יותר).
לחץ הנובע מהתנגשויות. כאשר מולקולה שמסתה $m$ ונעה במהירות $v$ פוגעת בקיר חזיתית וניתזת ישר לאחור, התנע שלה משתנה ב-$2mv$. לפי משפט המתקף והתנע, הקיר מפעיל עליה מתקף זה, ולפי החוק השלישי של ניוטון המולקולה דוחפת את הקיר בכוח שווה והפוך. הלחץ הוא סכום הרכיבים המאונכים של כל הדחיפות האלה, ליחידת שטח של הקיר. יותר מולקולות, מולקולות מהירות יותר או תיבה קטנה יותר (כך שכל מולקולה פוגעת בקירות בתדירות גבוהה יותר) פירושם לחץ גבוה יותר. לחץ קיים בכל הגז, לא רק בקירות: משטח קטן שיונח בכל מקום בתוכו ייפגע באותו אופן.
מהירות שורש ממוצע הריבועים. המהירות המתאימה לאנרגיה הקינטית הממוצעת היא מהירות שורש ממוצע הריבועים:
עבור מולקולות חנקן ($m=4.65\times10^{-26}\ \text{kg}$) בטמפרטורה של $300\ \text{K}$, $v_{\text{rms}}=\sqrt{\dfrac{3(1.38\times10^{-23})(300)}{4.65\times10^{-26}}}=517\ \text{m/s}$. הכפלת הטמפרטורה בקלווין מכפילה את $v_{\text{rms}}$ ב-$\sqrt2$, ולא ב-2.
קריאת גרף מקסוול–בולצמן. לא כל המולקולות נעות באותה מהירות: הגרף מראה כמה מולקולות נעות בכל מהירות. כשהגז מתחמם, השיא זז למהירות גבוהה יותר ונעשה נמוך ורחב יותר. השטח שמתחת לעקומה (מספר המולקולות) נשאר ללא שינוי.
חקור
חקור את התפוצץ מהירויות המולקולות
העלאת הטמפרטורה גורמת לכל עקומת ההתפלגות להזיז ימינה ולהתשטח — החלקיקים נעים במהירות ממוצעת גבוהה יותר, בדיוק מה ש$\bar K = \tfrac{3}{2} k_B T$ מייצג.
9.2.A.1 המודל הקלאסי של גז אידיאלי מניח שהמהירויות הרגעיות של אטומים הן אקראיות, נפחי האטומים זניחים בהשוואה לנפח הכולל שתופס הגז, האטומים מתנגשים אלסטית, והכוחים המשמעותיים היחידים הפועלים על האטומים הם אלו הנובעים מהתנגשויות.
9.2.A.2 גז אידיאלי הוא גז שבו ניתן לדגם את הקשרים בין הלחץ, הנפח, מספר המולים או מספר האטומים, וטמפרטורת הגז באמצעות המשוואה
משוואה:$PV = nRT = N k_B T$
9.2.A.3 גרפים המדמים את הלחץ, הטמפרטורה והנפח של גזים יכולים לשמש לתאר או לקבוע תכונות של הגז.
9.2.A.4 טמפרטורה שבה לגז אידיאלי לחץ אפס ניתן להערכה מגרף של לחץ כפונקציה של טמפרטורה.
מקור: תיאור הקורס והמבחן של College Board AP
הר הרעבים: חום, צפיפות ושינויי פאזה מחברים תרמודינמיקה לנוזלים ולהצפה
גז אידיאלי מקיים
$$PV=nRT \qquad(\text{or } PV=Nk_B T),$$
קושר לחץ $P$, נפח $V$, כמות ($n$ מולים או $N$ מולקולות), וטמפרטורה מוחלטת $T$. השתמשו בו כדי לחזות כיצד גז מגיב כאשר משנים כמות אחת ומשמרים אחרות קבועות (למשל, חימום בנפח קבוע מעלה את הלחץ).
מודל הגז האידיאלי מניח ארבע הנחות: המולקולות נעות בכיוונים אקראיים; הנפח שלהן זניח לעומת נפח המכל; התנגשויותיהן אלסטיות; והכוחות היחידים ביניהן פועלים בזמן התנגשויות. גזים אמיתיים מתנהגים בהתאם למודל בקירוב טוב בלחץ נמוך ובטמפרטורה גבוהה, כשהמולקולות רחוקות זו מזו.
חוק בואיל: בטמפרטורה קבועה, מכפלת לחץ ונפח היא קבועה
דוגמה מופתרת. מיכל אטום וקשיח המכיל גז נמצא ב$1.0\times10^{5}\ \text{Pa}$ וב$300\ \text{K}$. הוא מתחמם ל$450\ \text{K}$. מכיוון שהנפח וכמות החומר קבועים, $P/T$ נשאר קבוע:
תמיד להמיר טמפרטורות לקלווין לפני שימוש בחוקי הגזים – השימוש בסלקיוס כאן יוביל לתוצאה חסרת משמעות.
מציאת האפס המוחלט מתוך גרף. מדדו את הלחץ של כמות קבועה של גז בנפח קבוע בכמה טמפרטורות, באמצעות אמבט קרח ומים, מים בטמפרטורת החדר ומים חמים. רק מדידות באותו נפח שייכות לגרף. הנקודות נמצאות על קו ישר; האריכו אותו לאחור עד $P=0$.
הארכת הקו של נפח קבוע עד ללחץ אפס מאפשרת למצוא את האפס המוחלט, כ-−273 מעלות צלזיוס
הקו מגיע ללחץ אפס בכ-$-273\,{}^{\circ}\text{C}$, בלי תלות בגז שבו משתמשים. טמפרטורה זו היא האפס המוחלט, $0\ \text{K}$. לכן הלחץ והטמפרטורה נמצאים ביחס ישר כאשר הנפח וכמות הגז קבועים, $P\propto T$, והטמפרטורה נמדדת בקלווין. הטענה "האוויר הקר בקוטב הצפוני נמצא בלחץ גבוה, ולכן $P$ ו-$T$ נמצאים ביחס הפוך" שגויה: האוויר שם שוקע, ולכן יותר אוויר מצטבר מעל אותה נקודה, ומספר המולקולות ליחידת נפח אינו קבוע.
גז שאולי אינו אידיאלי. עבור גז אידיאלי בטמפרטורה קבועה, $\rho=\dfrac{m}{V}=\dfrac{PM}{RT}$, כאשר $M$ היא המסה המולרית: הצפיפות פרופורציונית ללחץ, והגרף הוא קו ישר העובר בראשית הצירים. אם גרף צפיפות כתלות בלחץ שנמדד הוא עקום, הגז אינו מתנהג באופן אידיאלי בתחום זה.
*חימום הגז בתוך בלון מפחית את צפיפותו, ולכן הבלון עולה – חוק הגז האידיאלי בפעולה
חקור
חקור דחיסה של גז
הזז את הבוכנה פנימה כדי לצמצם את הנפח. אותם חלקיקים נלחצים לחלל קטן יותר, ולכן הם פוגעים בקירות תדירות יותר והלחץ עולה — בעוד ש$PV$ נשאר קבוע בטמפרטורה קבועה.
מטרות למידה 9.3.A: לתאר את העברת האנרגיה בין שני מערכים במגע תרמי עקב הבדלי הטמפרטורה שלהם.
9.3.A.1 שני מערכים נמצאים במגע תרמי אם ייתכן שהמערכים יעבירו אנרגיה באמצעות תהליכים תרמיים.
9.3.A.1.i חימום הוא העברת אנרגיה אל מערכת על ידי תהליכים תרמיים.
9.3.A.1.ii קירור הוא העברת אנרגיה מחוץ למערכת על ידי תהליכים תרמיים.
9.3.A.2 התהליכים התרמיים באמצעותיהם אנרגיה יכולה לעבור בין מערכים בטמפרטורות שונות הם הולכה, סחיפה וקרניות.
9.3.A.3 אנרגיה מועברת דרך תהליכים תרמיים באופן ספונטני ממערכת בעלת טמפרטורה גבוהה יותר למערכת בעלת טמפרטורה נמוכה יותר.
9.3.A.3.i בהתנגשויות בין אטומים ממערכות שונות, הסבירות הגבוהה ביותר היא להעביר אנרגיה מאטומים בעלי אנרגיה גבוהה יותר לאטומים בעלי אנרגיה נמוכה יותר.
9.3.A.3.ii לאחר מספר רב של התנגשויות של אטומים ממערכות שונות, המצב הסביר ביותר הוא מצב שבו לשתי המערכים יש אותה טמפרטורה.
9.3.A.4 שיווי משקל תרמי נוצר כאשר אין העברה נטו של אנרגיה על ידי תהליכים תרמיים בין שני מערכים הנמצאים במגע תרמי זה עם זה.
מקור: תיאור הקורס והמבחן של College Board AP
חום$Q$ הוא אנרגיה המועברת בשל הפרש טמפרטורות; הוא זורם מחם לקר. שני גופים במגע מגיעים לאיזון תרמי כאשר יש להם אותה טמפרטורה, והזרימה הנטו של החום נפסקת. שלושת שיטות ההעברה הן הולכה, הסעה וקרניזה.
שתי מערכות נמצאות במגע תרמי כאשר אנרגיה יכולה לעבור ביניהן בתהליכים אלה. חימום פירושו כניסת אנרגיה למערכת בדרך זו; קירור פירושו יציאת אנרגיה ממנה.
מדוע מחם לקר? כאשר חלקיקים מהירים של גוף חם מתנגשים בחלקיקים איטיים של גוף קר, סביר ביותר שאנרגיה תעבור מהחלקיק המהיר יותר לאיטי יותר. לאחר התנגשויות רבות, המצב הסביר ביותר בפער גדול הוא מצב שבו לשני הגופים אותה אנרגיה קינטית ממוצעת: אותה טמפרטורה. אז אין מעבר אנרגיה נטו, וזו משמעותו של שיווי משקל תרמי. התנגשויות בודדות עדיין מתרחשות, אך הן מעבירות אנרגיה במידה שווה בשני הכיוונים.
חום זורם מחם לקר עד שלשניהם אותה טמפרטורה; אז הזרימה נטו נפסקת
דוגמה פתורה (לאיזה כיוון זורמת האנרגיה?). שתי דגימות של אותו גז, בעלות אותו מספר חלקיקים, מובאות למגע תרמי. לדגימה 2 יש $PV=400\ \text{J}$ ולדגימה 3 יש $PV=100\ \text{J}$. מכיוון ש-$T=\dfrac{PV}{Nk_B}$ ו-$N$ זהה, דגימה 2 נמצאת בטמפרטורה גבוהה יותר, ולכן אנרגיה זורמת מדגימה 2 לדגימה 3 עד שהטמפרטורות שלהן משתוות.
חקור
הוסף חום וצפה לטמפרטורה
הוספת חום מעלה בדרך כלל את הטמפרטורה, אך במהלך שינוי מצב הטמפרטורה נשארת יציבה בעוד האנרגיה שוברת קשרים. שני גופים במגע מגיעים לאותה טמפרטורה — איזון תרמי.
מטרות למידה 9.4.A: לתאר את האנרגיה הפנימית של מערכת.
9.4.A.1 האנרגיה הפנימית של מערכת היא סכום האנרגיה הקינטית של הגופים המרכיבים את המערכת ואנרגיית הפוטנציאל של ההתארגנות של גופים אלו.
9.4.A.1.i האטומים בגז אידיאלי אינם פועלים זה על זה באמצעות כוחות שימור, והמבנה הפנימי אינו נלקח בחשבון. לכן, לגז אידיאלי אין אנרגיית פוטנציאל פנימית.
9.4.A.1.ii האנרגיה הפנימית של גז אידיאלי חד-אטומי היא סכום האנרגיות הקינטיות של האטומים המרכיבים אותו.
משוואה:$U = \dfrac{3}{2} nRT = \dfrac{3}{2} N k_B T$
9.4.A.2 שינויים באנרגיה הפנימית של מערכת עשויים להוביל לשינויים במבנה הפנימי ובתנהגות הפנימית של המערכת מבלי לשנות את תנועת מרכז המסה שלה.
מטרות למידה 9.4.B: לתאר את התנהגות המערכת באמצעות תהליכים תרמודינמיים.
9.4.B.1 החוק הראשון של התרמודינמיקה הוא ניסוח חוזר של שימור האנרגיה שמביא בחשבון אנרגיה שהועברה אל או מחוץ למערכת דרך עבודה, חימום או קירור.
9.4.B.1.i עבור מערכת מבודדת, האנרגיה הכוללת היא קבועה.
9.4.B.1.ii עבור מערכת סגורה, השינוי באנרגיה פנימית הוא הסכום של האנרגיה שהועברה למערכת או ממנה בחימום, או העבודה שנעשתה על המערכת.
משוואה:$\Delta U = Q + W$
9.4.B.1.iii העבודה שנעשתה על מערכת על ידי לחץ חיצוני קבוע או ממוצע המשנה את נפח המערכת (למשל, בוכנה הדוחסת גז במיכל) מוגדרת כ
משוואה:$W = -P \Delta V$
9.4.B.2 גרפים של לחץ-נפח (הידועים גם כדיאגרמות PV) הם ייצוגים המשמשים לייצוג תהליכים טרמודינמיים.
9.4.B.2.i קווים של טמפרטורה קבועה בתרשים PV נקראים איזותרמות.
9.4.B.2.ii הערך המוחלט של העבודה שנעשתה על גז כאשר הגז מתרחב או דוחס שווה לשטח מתחת לעקומה של פלט של לחץ מול נפח עבור הגז.
9.4.B.3 מקרים מיוחדים של תהליכים תרמיים תלויים בקשר בין תצורת המערכת, אופי העבודה הנעשית על המערכת והסביבה שלה. כוללים נפח קבוע (איזובולי), טמפרטורה קבועה (איזותרמי), ולחץ קבוע (איזוברי), כמו גם תהליכים בהם לא מועבר אנרגיה למערכת או ממנה באמצעות תהליכים תרמיים (אדיאבטי).
מקור: תיאור הקורס והמבחן של College Board AP
החוק הראשון הוא שימור האנרגיה עבור גז:
$$\Delta U = Q + W,$$
כאן $\Delta U$ הוא השינוי ב-internal energy (תלוי רק בטמפרטורה לגז אידיאלי), $Q$ הוא החום הנוסף to הגז, ו$W$ היא העבודה שנעשתה on הגז. בתרשים לחץ–נפח, העבודה שנעשתה by הגז היא השטח מתחת לעקומת התהליך. שימו לב לסימנים: דחיסת גז מבצעת עבודה חיובית עליו.
אנרגיה פנימית היא סך האנרגיה הקינטית של החלקיקים בתוספת האנרגיה הפוטנציאלית של סידורם. בגז אידיאלי החלקיקים אינם מושכים זה את זה, ולכן אין אנרגיה פוטנציאלית: האנרגיה הפנימית היא רק האנרגיה הקינטית של המולקולות. עבור גז אידיאלי חד-אטומי,
$$U=\tfrac32nRT=\tfrac32PV.$$
לכן $U$ תלוי רק בטמפרטורה. מערכת יכולה לקבל אנרגיה פנימית בלי שמרכז המסה שלה ינוע כלל: לבנה חמה על שולחן אינה זזה לשום מקום.
העבודה שנעשית על גז על ידי לחץ חיצוני קבוע (או ממוצע) היא
$$W=-P\,\Delta V.$$
כאשר הגז מתפשט ($\Delta V>0$), $W$ שלילי: הגז מבצע עבודה על סביבתו. מערכת מבודדת אינה מחליפה אנרגיה עם סביבתה, ולכן האנרגיה הכוללת שלה קבועה. מערכת סגורה מחליפה אנרגיה אך לא חומר, והחוק הראשון, $\Delta U=Q+W$, מתאר את חילופי האנרגיה האלה.
*גז דוחף בוכנה החוצה למרחק קטן ועושה עבודה השווה ל-p כפול השינוי בנפח
*ארבעת תהליכי התרמודינמיקה מצוירים ממצב התחלה משותף בגרף PV
*העבודה שנעשה במהלך שינוי נפח שווה לשטח מתחת לעקבת P-V
ארבעת התהליכים המיוחדים.
תהליך
מה קבוע
הצורה בדיאגרמת $PV$
החוק הראשון הופך ל-
איזוכורי
נפח
קו אנכי
$W=0$, ולכן $\Delta U=Q$
איזוברי
לחץ
קו אופקי
$W=-P\Delta V$
איזותרמי
טמפרטורה
עקומה $PV=\text{constant}$ (איזותרמה)
$\Delta U=0$, ולכן $Q=-W$
אדיאבטי
אין זרימת חום, $Q=0$
עקומה תלולה יותר מאיזותרמה
$\Delta U=W$
קווים של טמפרטורה קבועה בדיאגרמת $PV$ נקראים איזותרמות; איזותרמות הרחוקות יותר מראשית הצירים מייצגות טמפרטורה גבוהה יותר.
דוגמה מודגמת. גז סופג $500\ \text{J}$ של חום ועוד, בזמן התפשטותו, מבצע $200\ \text{J}$ של עבודה על הסביבה. מצא את השינוי באנרגיה הפנימית שלו. עבודה שנעשה על הגז היא $W=-200\ \text{J}$ (הוא מבצע עבודה, ולכן מאבד את האנרגיה הזאת):
$$\Delta U=Q+W=500+(-200)=300\ \text{J}.$$
האנרגיה הפנימית עולה ב-$300\ \text{J}$, ולכן הגז מסתיים חם יותר. קביעת סימן נכונה ל$W$ היא כל הקושי בבעיות החוק הראשון.
Worked example (a cycle on a $PV$ diagram). דוגמה של גז אידיאלי חד-אטומי עובר סביב המחזור A → B → C → D → A המוצג למטה.
בעברת מחזור בשעון, הגז מבצע עבודה רבה יותר בהרחבה מאשר נעשית עליו בדחיסה; ההפרש הוא השטח הסגור
A → B (לחץ קבוע, התרחבות): עבודה by הגז $= P\Delta V = (2.0\times10^5)(2.0\times10^{-3}) = 400\ \text{J}$, לכן $W = -400\ \text{J}$.
B → C ו-D → A (נפח קבוע): אין שטח מתחת לקו, לכן $W = 0$.
C → D (לחץ קבוע, דחיסה): $W = +(1.0\times10^5)(2.0\times10^{-3}) = +200\ \text{J}$ נעשה על הגז.
Whole cycle:$W_{\text{net}} = -400 + 200 = -200\ \text{J}$, לכן הגז מבצע עבודה נטו $200\ \text{J}$, השטח הסגור. הוא חוזר ל-A, לכן $\Delta U = 0$ ו-$Q_{\text{net}} = \Delta U - W = +200\ \text{J}$: מחזור בכיוון השעון סופג חום ומפיק עבודה, כמו מנוע.
Temperatures without numbers for $n$:$T \propto PV$. בג'ול, $PV$ הוא $200$ ב-A, $600$ ב-B, $300$ ב-C ו-$100$ ב-D, לכן B היא מצב חם ביותר ו-D קר ביותר.
Heat in A → B: עבור גז חד-אטומי $U = \tfrac32 nRT = \tfrac32 PV$, לכן $\Delta U = \tfrac32(600 - 200) = 600\ \text{J}$, ו-$Q = \Delta U - W = 600 - (-400) = 1000\ \text{J}$.
דוגמה פתורה (מחזור בעל צלע משופעת). שני מולים של גז אידיאלי חד-אטומי מוחזקים בידי בוכנה ששטחה $5.0\times10^{-3}\ \text{m}^2$. מצב A הוא $0.040\ \text{m}^3$ ב-$1.0\times10^5\ \text{Pa}$; במעבר A → B הגז מתפשט בלחץ קבוע עד $0.10\ \text{m}^3$; במעבר B → C הוא מתקרר בנפח קבוע עד $0.50\times10^5\ \text{Pa}$; במעבר C → A הוא חוזר לאורך קו ישר.
הכוח על הבוכנה במצב A:$F=PA=(1.0\times10^5)(5.0\times10^{-3})=500\ \text{N}$. מקורו בתנע שהמולקולות מעבירות לבוכנה בכל פעם שהן ניתזות ממנה.
הטמפרטורה במצב B:$T=\dfrac{PV}{nR}=\dfrac{(1.0\times10^5)(0.10)}{2(8.31)}=600\ \text{K}$. הטמפרטורה מודדת את האנרגיה הקינטית הממוצעת של האטומים.
A → B:$PV$ גדל מ-$4000$ ל-$10000\ \text{J}$, ולכן הטמפרטורה והאנרגיה הפנימית עולות.
החום לאורך A → B → C:$\Delta U=\tfrac32(P_CV_C-P_AV_A)=\tfrac32(5000-4000)=1500\ \text{J}$. העבודה על הגז: $-P\Delta V=-(1.0\times10^5)(0.060)=-6000\ \text{J}$ במעבר A → B, ואפס במעבר B → C. לכן $Q=\Delta U-W=1500+6000=7500\ \text{J}$.
C → A ישירות: האנרגיה הקינטית הכוללת של האטומים היא האנרגיה הפנימית, ולכן היא משתנה ב-$-1500\ \text{J}$.
דוגמה פתורה (בוכנה שעליה משקולת). גז חד-אטומי אטום מתחת לבוכנה שמסתה $M$ ושטחה $A$, באמבט מים בטמפרטורה של $T_0$; הגז ממלא נפח של $V_0$. שלושה כוחות פועלים על הבוכנה: משקלה $Mg$ ודחיפת האוויר $P_{\text{atm}}A$ כלפי מטה, ודחיפת הגז $PA$ כלפי מעלה. בשיווי משקל, $P=P_{\text{atm}}+\dfrac{Mg}{A}$, ו-$U=\tfrac32PV_0=\tfrac32\left(P_{\text{atm}}+\dfrac{Mg}A\right)V_0$.
מניחים גוש באיטיות על הבוכנה. האמבט שומר על הטמפרטורה ב-$T_0$, ולכן זו דחיסה איזותרמית: בדיאגרמת $PV$ המצב נע למעלה ושמאלה לאורך איזותרמה.
כדי להחזיר את הגז ל-$V_0$ בלחץ גבוה יותר זה, $PV$ חייב להיות גדול יותר, ולכן הטמפרטורה החדשה של האמבט חייבת להיות גבוהה מ-$T_0$.
דוגמה פתורה (חימום תא קשיח). מחממים גז בתא אטום וקשיח. הנפח אינו יכול להשתנות, ולכן בדיאגרמת $PV$ התהליך הוא קו אנכי העולה כלפי מעלה. גם בגרף של $U$ כתלות ב-$V$ זהו קו אנכי העולה כלפי מעלה: $U=\tfrac32PV$ עולה משום ש-$P$ עולה כאשר $V$ קבוע. אם הלחץ עולה מ-$P$ ל-$3P$, אז $\Delta T=\dfrac{\Delta(PV)}{nR}=\dfrac{2PV}{nR}$.
חקור
חום, עבודה ואנרגיה פנימית
תן לגז להתפשט נגד בוכנה וראה אנרגיה יוצאת כעבודה בעוד שחום זורם פנימה.
9.5.B.2 המוליכות התרמית של חומר היא תכונה מהותית שלו התלויה בסידור ובאינטראקציות של האטומים המרכיבים אותו.
הצהרת גבול: AP Physics 2 ידגים חום ספציפי כבלתי תלוי בטמפרטורה.
מקור: תיאור הקורס והמבחן של College Board AP
חום ספציפי$c$ הוא החום הנדרש כדי להעלות טמפרטורה של קילוגרם אחד בדרגה אחת: $Q=mc\,\Delta T$. חום ספציפי גבוה (כמו של מים) מעיד על כך שחומר מתנגד לשינוי טמפרטורה.
מוליכות תרמית מודדת כמה מהר החום מוליך דרך חומר; קצב ההולכה עולה עם שטח והפרש טמפרטורות ויורד עם עובי.
הולכה: חלקיקים רועדים מעבירים אנרגיה לאורך מוט מתכת
דוגמה מופרדת. כמה חום מעלה את הטמפרטורה של $2.0\ \text{kg}$ מים מ-$20\,{}^{\circ}\text{C}$ ל-$80\,{}^{\circ}\text{C}$? החום הספציפי של המים הוא $c=4200\ \text{J/(kg}\,{}^{\circ}\text{C)}$:
החום הספציפי הגבוה של המים הוא הסיבה לכך שהוא משמש כנוזל קירור ולכן אקלים חופי הוא מתון.
קיבול חום סגולי ומוליכות תרמית הם שניהם תכונות פנימיות: הם שייכים לחומר ותלויים באופן שבו האטומים שלו מסודרים ובאינטראקציות ביניהם, ולא בגודל הדגימה.
דוגמה פתורה (אותה כמות חום, שינויי טמפרטורה שונים). כדור מתכת חם מוכנס למסה גדולה יותר של נוזל קריר בכוס מבודדת; קיבול החום הסגולי של הכדור קטן יותר. האנרגיה שהכדור מאבד שווה לאנרגיה שהנוזל מקבל, $m_Sc_S|\Delta T_S|=m_Lc_L|\Delta T_L|$. לכדור יש גם מסה קטנה יותר וגם קיבול חום סגולי קטן יותר, ולכן כמות נתונה של אנרגיה משנה את הטמפרטורה שלו במידה רבה יותר: $|\Delta T_S|>|\Delta T_L|$.
קצב הולכת החום. אנרגיה זורמת דרך לוח חומר בקצב
$$\frac{Q}{\Delta t}=\frac{kA\,\Delta T}{L},$$
כאשר $k$ היא המוליכות התרמית, $A$ הוא השטח, $\Delta T$ הוא הפרש הטמפרטורות בין צדי הלוח ו-$L$ הוא עוביו. לוח עבה יותר מאפשר לפחות אנרגיה לעבור דרכו.
מדידת $k$ (ניסוי מעבדה). מים רותחים שומרים על תחתית לוח פלסטיק בטמפרטורה של $100\,{}^{\circ}\text{C}$, וקרח נמס שומר על חלקו העליון בטמפרטורה של $0\,{}^{\circ}\text{C}$. קצב זרימת האנרגיה נמצא לפי מהירות ההמסה של הקרח. חזרו על הניסוי עם ערימות של 1 עד 5 לוחות. מכיוון ש-$\dfrac{Q}{\Delta t}=kA\Delta T\cdot\dfrac1L$, שרטטו את $\dfrac{Q}{\Delta t}$ כתלות ב-$\dfrac1L$: קו ישר ששיפועו $kA\Delta T$. כאשר $A=0.025\ \text{m}^2$ והשיפוע הוא $1.0\ \text{J m/s}$, מתקבל $k=\dfrac{1.0}{(0.025)(100)}=0.40\ \text{W/(m K)}$. מקור אחד לשגיאה: חלק מהאנרגיה זורם גם מהאוויר אל הקרח, ולכן נמס יותר קרח מכפי שניתן להסביר באמצעות הלוח לבדו, ו-$k$ מתקבל גדול מדי.
ברמה המיקרוסקופית, חלקיקים בצד החם רוטטים מהר יותר. הם מתנגשים בשכניהם האיטיים יותר ומעבירים אנרגיה הלאה, שכבה אחר שכבה, לכיוון הצד הקר. הדבר מסביר גם מדוע פלסטיק בטמפרטורת החדר עשוי להרגיש קריר יותר למגע מעץ באותה טמפרטורה: אם הפלסטיק מוליך טוב יותר, הוא מרחיק אנרגיה מהיד מהר יותר, והעור חש בקצב הזה ולא בטמפרטורת החומר.
חקור
חקור כמה אנרגיה מחממת חומר
בחר חומר, הגדר מסה ועליית טמפרטורה, וקרא את האנרגיה מ$Q = mc\,\Delta T$. מים דורשים הרבה יותר אנרגיה ממתכות כדי להתחמם באותה מידה.
מטרות למידה 9.6.A: לתאר את השינוי באנטרופיה עבור מערכת נתונה לאורך זמן.
9.6.A.1 חוק השני בטרמודינמיקה קובע שהאנטרופיה הכוללת של מערכת מבודדת לעולם לא יכולה להפחית ואינה קבועה אלא רק כאשר כל התהליכים שעוברת המערכת הם הפיכים.
9.6.A.2 ניתן לתאר באופן איכותי את האנטרופיה כיטיחה של אנרגיה להתפשטות או כהיעדר יכולת של חלק מאנרגיית המערכת לבצע עבודה.
9.6.A.2.i אנרגיה ממוקדת נוטה להתפשט ולהתפזר.
9.6.A.2.ii אנטרופיה היא פונקציית מצב ולכן תלויה רק במצב הנוכחי או בקונפיגורציה של מערכת, ולא בכיצד המערכת הגיעה למצב זה.
9.6.A.2.iii אנטרופיה מקסימלית מתרחשת כאשר מערכת נמצאת באיזון טרמודינמי.
9.6.A.3 השינוי באנטרופיה של מערכת נקבע על ידי האינטראקציות שלה עם הסביבה.
9.6.A.3.i מערכות מבודדות זזות ספונטנית לעבר איזון טרמודינמי.
9.6.A.3.ii האנטרופיה של מערכת מבודדת לעולם אינה יורדת, אך אנטרופיה של מערכת סגורה יכולה לרדת מכיוון שאנרגיה יכולה לעבור לתוך או מחוץ למערכת.
הצהרת גבול: טיפול איכותי בלבד בחוק השני של התרמודינמיקה נכלל בתחום הלימודים של AP Physics 2.
מקור: תיאור הקורס והמבחן של College Board AP
Entropy מדד את האי-סדר, או את מספר הדרך לסדר מערכת. החוק השני: האנטרופיה הכוללת של מערכת מבודדת לעולם לא יורדת – אנרגיה מתפשטת באופן טבעי. זה קובע את ה-direction של תהליכים: חום זורם מחם→קר באופן עצמאי, לעולם לא הפוך, ואין מנוע חום מחזורי יכול להמיר חום שנלקח ממאגר אחד כלפי עבודה ללא השפעה נוספת.
תרשים סכמטי: אנרגיה מרוכזת מתפזרת מעצמה משום שלמצב המפוזר יש הרבה יותר סידורים אפשריים; היא אינה מתרכזת בחזרה מעצמה לעולם
אפשר לתאר אנטרופיה כהתפזרות של אנרגיה: אנרגיה המרוכזת במקום אחד נוטה להתפזר, ואנרגיה מפוזרת זמינה פחות לביצוע עבודה. ארבע נקודות מגדירות את החוק השני במדויק.
אנטרופיה היא פונקציית מצב: ערכה תלוי רק במצב הנוכחי של המערכת, ולא בדרך שבה המערכת הגיעה אליו.
מערכת מבודדת נעה מעצמה לעבר שיווי משקל תרמודינמי, שבו האנטרופיה שלה היא הגדולה ביותר האפשרית.
האנטרופיה הכוללת של מערכת מבודדת נשארת קבועה רק אם כל תהליך הוא הפיך; תהליכים אמיתיים תמיד מגדילים אותה.
האנטרופיה של מערכת סגורה (שאינה מבודדת) יכולה לרדת, כפי שקורה כשמקרר מקרר את תכולתו. אנרגיה יוצאת מהמערכת, והאנטרופיה של הסביבה עולה במידה גדולה יותר.
חקור
החוק השני בתרמודינמיקה
תהליכים טבעיים מגדילים את האנטרופיה הכוללת. סווגו כל תהליך.
ענה על כל שאלה לפני קריאת התשובות למטה. קח $R=8.31\ \text{J/(mol K)}$.
גז ב-$2.0\times10^{5}\ \text{Pa}$ ממלא $3.0\times10^{-3}\ \text{m}^3$ ב-$300\ \text{K}$. כמה מולים של גז יש?
הגז הנדון 1 מחומם בלחץ קבוע עד $450\ \text{K}$. מצאו את נפחו החדש ואת העבודה שנעשתה על ידי הגז.
גז דחס: עליו נעשה $150\ \text{J}$ עבודה בעוד שהוא משחרר $60\ \text{J}$ חום. מצאו את השינוי באנרגיה הפנימית שלו. האם טמפרטורתו עולה או יורדת?
$0.50\ \text{kg}$ מים בטמפרטורה $80\,{}^{\circ}\text{C}$ מעורבים עם $1.0\ \text{kg}$ מים בטמפרטורה $20\,{}^{\circ}\text{C}$ בבקבוק מבודד. מצאו את הטמפרטורה הסופית.
תלמיד אומר: "מימן וחמצן באותו חדר נמצאים באותה טמפרטורה, לכן המולקלות שלהן נעות בממוצע באותה מהירות." תקנו את התלמיד.
בלחץ קבוע $P$, $V\propto T$: $V_2=3.0\times10^{-3}\times\dfrac{450}{300}=4.5\times10^{-3}\ \text{m}^3$. העבודה של הגז $=P\Delta V=(2.0\times10^{5})(1.5\times10^{-3})=300\ \text{J}$, ולכן מתרחש שינוי ב$W=-300\ \text{J}$ ב$\Delta U=Q+W$.
$Q=-60\ \text{J}$ ו$W=+150\ \text{J}$, ולכן $\Delta U=-60+150=+90\ \text{J}$. האנרגיה הפנימית עולה, ולכן הטמפרטורה עולה.
החום שהושחרר על ידי המים החמים = החום שנספג על ידי המים הקרים: $0.50\,c\,(80-T)=1.0\,c\,(T-20)$. לאחר מכן $40-0.50T=T-20$, ולכן $1.5T=60$ ו$T=40\,{}^{\circ}\text{C}$. ה$c$ מצטמצם; הטמפרטורה הסופית קרובה יותר לנקודת ההתחלה של המסה הגדולה יותר.
אותה טמפרטורה משמעת אותה אנרגיה קינטית ממוצעת, $\tfrac32k_BT$, ולא אותה מהירות. למולקלת מימן יש $\tfrac1{16}$ ממסת מולקלת החמצן, ולכן $v^2$ חייבת להיות גדולה פי 16: מולקלות מימן נעות בממוצע פי 4 מהר יותר.
9.6
טיפים לבחינות
תמיד להמיר טמפרטורות ל-קלווין ($T_{\text{K}}=T_{\text{C}}+273$) לפני השימוש בכל חוק גזים.
בחוק הראשון $\Delta U = Q + W$, יש לקבל נכון את הסימן של $W$: עבודה שנעשתה על הגז היא חיובית; כאשר הגז מתרחב ועושה עבודה על הסביבה שלו, $W$ הוא שלילי.
טמפרטורה מדדת את האנרגיה הקינטית הממוצעת של חלקיקים, כך שבאותה $T$ מולקולות קלות יותר נעות מהר יותר.
בגרף PV, העבודה שנעשתה על ידי הגז היא ה-שטח מתחת לעקומת התהליך.
השתמש ב-$Q=mc\,\Delta T$ לשינוי בטמפרטורה; החוק השני קובע את הכיוון – חום זורם מחם לקר והאנטרופיה הכוללת לעולם לא יורדת.
טעויות נפוצות
שימוש בדרגות צלזיוס ב$PV = nRT$ או ב$K_{\text{avg}} = \tfrac32 k_B T$. הטמפרטורות חייבות להיות בקלווין.
טעות בסימן של $W$ ב-$\Delta U = Q + W$. בקורס זה $W$ היא עבודה שנעשתה על הגז: חיובית כאשר הגז דחוס, שלילית כאשר הוא מתרחב.
טענה כי לגז המתרחב בטמפרטורה קבועה אין זרימת חום. $\Delta U = 0$, ולכן $Q = -W$: הגז סופג בדיוק כמות חום כמו העבודה שעושה.
קריאת עבודה מגרף $P$–$V$ כ$P \times V$ בנקודה אחת. העבודה היא השטח מתחת לעקומת התהליך; לאורך מחזור סגור היא השטח המוגבל.
בלבול בין טמפרטורה לחום. טמפרטורה מודדת את האנרגיה הקינטית הממוצעת של המולקלות; חום הוא אנרגיה המועברת בשל הפרשי טמפרטורה.
ערבוב מדידות בנפחים שונים בגרף לחץ כתלות בטמפרטורה. שמרו על נפח קבוע (וגם על כמות גז קבועה), אחרת הנקודות לא יימצאו על קו אחד.
הטענה שלגז אידיאלי יש אנרגיה פוטנציאלית בין המולקולות שלו. במודל המולקולות אינן מקיימות אינטראקציה אלא בהתנגשויות, ולכן $U$ הוא כולו קינטי.
הטענה שבשיווי משקל תרמי המולקולות מפסיקות להחליף אנרגיה. ההתנגשויות נמשכות; המעבר נטו הוא אפס.
המחשבה שחומר שמרגיש קר יותר נמצא בטמפרטורה נמוכה יותר. ייתכן שהוא פשוט מוליך אנרגיה מהיד מהר יותר.
הטענה שאנטרופיה לעולם אינה יכולה לרדת בשום מקום. הדבר נכון למערכת מבודדת; האנטרופיה של מערכת סגורה יכולה לרדת אם אנרגיה יוצאת ממנה.
שיעורים אינטראקטיביים בנושא זה
לעבור על הדברים צעד אחר צעד, עם תרגילים לבדיקה מיידית.