בחירה, מודלים והתאמה בשוק

Pearson Edexcel International AS Economics (WEC11), מפרט גרסה 2, יוני 2018. נושא זה מכסה את סעיפי המפרט 1.3.1–1.3.4 במלואם: מושגים introductory מונחים (שורות 1–6), התנהגות צרכנים וביקוש (שורות 1–3), אספקה (שורות 1–2) וקביעת מחיר (שורות 1–4). דגם שוק מקורי אחד עובר דרך הדוגמאות המופת כדי שכל מספר יתאים בדיוק: ביקוש $Q_d = 140 - 2P$ ו אספקה $Q_s = 20 + 4P$, עם $P$ ביחידות מטבע לכל פריט ו$Q$ בפריטים ליום, ותוצאת שיווי משקל $P = 20$, $Q = 100$.

חובה לדעת בנושא זה:

כלכלה היא מדע חברתי: היא אינה יכולה לבצע ניסויים מבוקרים במעבדה על כלכלות שלמות, ולכן היא בונה דגמים על בסיס הנחות מוצהרות ומשתמשת בהנחת ceteris paribus (כל שאר הדברים שווים) כדי לבודד קשר אחד בכל פעם (1.3.1.1). הצהרה פוזיטיבית ניתנת טענה** ניתנת לעיקרון הבדיקה מול עדות ("המיס מוגבה" £3bn"); a normative statement adds a value judgement ("the tax is too גבוה") — והערכות ערך כאלו משפיעות על קבלת החלטות כלכליות ועל מדיניות (1.3.1.2).

מחסור הוא ביקוש בלתי מוגבל מול משאבים סופיים; המשאבים הם חדשים או לא חדשים; מחסור מאביל בחירה, והעלות האמיתית של כל בחירה היא העלות ההשגעה שלו — התועלת מהחלופה הטובה ביותר שהותרה. טוב חינם (כמו אוויר) אינו דורש קורבן; טוב כלכלי דורש זאת (1.3.1.3). קו האפשרויות הייצוריות (PPF) מתאר את הפוטנציאל הייצורי המרבי: נקודות על הקו יעילות, נקודות בתוך החלופה אפשריות אך מבזבזות, נקודות מחוץ לה בלתי נגישות עם המשאבים הנוכחיים; הנטייה שלו נותנת את העלות ההשגעה, שעולה כאשר הקו מתעקם כי המשאבים אינם שווים לשימושים שונים (ניתוח שוליים: העלות של יחידה נוספת). תנועות לאורך הקו הן הקצאה מחדש; שינויים בקו נובעים ממשאבים יותר או טובים יותר או טכנולוגיה — הון (מכונות) מול טובי צריכה הוא בעצמו בחירה לפי PPF, וייצור יותר הון מגביר פרודוקטיביות וגרוסה עתידית (1.3.1.4).

התמחות וחלוקת העבודה (מפעל הסיכות של אדם סמית) מעלים את התפוקה לעובד אך יכולות להפוך את העבודה לחוזרת ולמצמצם מיומנויות; התמחות דורשת מסחר, והמטבע מאפשר מסחר — כאמצעי חליפין, מדד ערך ואוצר ערך, וכשיטת תשלום מאוחר (1.3.1.5). שווקים פיננסיים מפנים חיסכון לעסקים ולאנשים, ומקלים על החלפת סחורות ושירותים, מתן שוקי עתיד לסחורות ול מטבעות, והצגת שוק למניות. כלכלות מאורגנות לאורך ספקטרום: שוק חופשי (המחיר מקצה), פקודתי (המדינה מקצה) ו- כלכלה מעורבת (המדינה מספקת טובי ציבור, מבצעת הפצה מחדש ומכווננת במקביל ל שווקים) – שווקים חופשיים עונים על השאלות מה/איך/למי אינו זקוק לתכנן אך עשויים לייצר אי-שוויון וכשל שוק; כלכלות פקודתיות מסדרנות ישירות אך טועות בהבנת העדפות ומפחיתות את התמריצים קואורדינטה ישירות אך קריאה שגויה של העדפות וחולשת עיכובים (1.3.1.6).

קבלת החלטות רציונלית היא הנחה: צרכנים ממקסמים סיפוק ומפעילים מקסמים רווח (1.3.2.1a). צרכנים עשויים לסט מהנחה זו: התנהגות חליפין גורם קובע אחר SHIFTS אותו: מחירים של טובים חלופיים או משלימים, הכנסה ריאלית, טעמים, גודל והתפלגות גיל של האוכלוסייה, ופרסום (1.3.2.1). ירידה ב-תועלת שולית – כל יחידה נוספת מניבה פחות סיפוק נוסף מהאחרונה – מסביר מדוע הפרט במחיר הטוב עצמו היא תנועה לאורך עקומת הביקוש; שינוי בכל קובע אחר זז אותו: מחירים של חלופין או משלים, הכנסה אמיתית, טעמים, הגודל וההתפלגות הגילית של האוכלוסייה, ו פרסום (1.3.2.2). ירידה בתועלת שולית — כל יחידה נוספת מניבה אלסטי בטווח הארוך), זמינות מלאי וקיפאיות, ניידות עקומת הביקוש יורדת: אתה רוכש יחידה נוספת רק במחיר נמוך יותר (הטרום מרגיני הולך וצומח).

אלסטיות מחיר בביקוש (PED) $= \tfrac{\%\Delta Q_d}{\%\Delta P}$. בדגם המשותף ב-$P = 20$: העלאת המחיר ל-22 משנה את $Q_d$ מ-100 ל 96, ולכן $\%\Delta Q = -4\%$, $\%\Delta P = +10\%$ ו-PED $= -0.4$ — מחיר לא-אלסטי (1.3.2.3b–c). חמישה המקרים: אלסטיות מוחלטת (אופקי), אלסטיות ($|PED| > 1$), אחידה ($|PED| = 1$), לא-אלסטית ($|PED| < 1$), אלסטיות מוחלטת לא-אלסטית (אנכי). PED תלויה בחלופות זמינות, מותגיות, החלק מהתקציב המוקצה למוצר, התמכרות ו- עמידות (1.3.2.3d). הכנסה כוללת $TR = P \times Q$: ב-$P = 20$, $TR = 2000$; ב-$P = 22$, $TR = 22 \times 96 = 2112$ — כאשר הביקוש הוא לא-אלסטי, עליית מחיר מַרִיעָה את ההכנסה (1.3.2.3e,g). לאורך עקומת ביקוש ישרה PED אינה קבועה: אלסטית במחירים גבוהים, אחידה בנקודת האמצע, לא-אלסטית במחירים נמוכים, ולכן TR מוגדרת בדיוק שם שבו $|PED| = 1$ — כאן ב-$P = 35$, $Q = 70$, $TR = 2450$ (1.3.2.3f).

אלסטיות הכנסה בביקוש (YED) $= \tfrac{\%\Delta Q}{\%\Delta \text{income}}$: income up 10% raising quantity 8% gives YED $= +0.8$ — א טוב רגיל, אלסטיות הכנסה נמוכה; YED $> 1$ הוא אלסטי להכנסה, YED $< 0$ הוא טוב נחות (1.3.2.3h). אלסטיות הצלובית בביקוש (XED) $= \tfrac{\%\Delta Q_a}{\%\Delta P_b}$: XED $> 0$ means substitutes, XED $< 0$ משלימים, XED $\approx 0$ לא קשור — עליית מחיר של X ב-10% מגבירה כמות של Y 10% נותן XED $= +1.0$, תחליפים קרובים (1.3.2.3i). חברות משתמשות ב-PED ל קביעת מחירים ותכנון הכנסות, YED לחיזויים במהלך מחזור העסקים, XED לקביעת מחירים עבור מוצרים מתחרים ומצומדים; הממשלה משתמשת ב-PED לחיזוי הכנסות ממיסים ועומס המיסים העקיפים (1.3.2.3j).

היצע הוא הכמות שבה מוכרים מוכנים AND מסוגלים להציע בכל מחיר לאורך תקופה; שינוי במחיר עצמו של המוצר הוא תנועה ALONG בעקומת ההיצע ושינוי נובע מעלויות ייצור, טכנולוגיה חדשה, מיסים עקיפים (ספציפי = סכום כללי ליחידה; אד ולורום = אחוז מהמחיר), סובסידיות, או אסונות טבע (1.3.3.1). אלסטיות המחיר בהיצע (PES) $= \tfrac{\%\Delta Q_s}{\%\Delta P}$: on the shared supply curve at $P = 20$, על עלייה ל-24 מזיזה $Q_s$ מ-100 ל-116, כך PES $= \tfrac{16\%}{20\%} = +0.8$ — היצע אי-אלסטי (1.3.3.2a–b). PES תלויה בתקופת הזמן (ההיצע יותר אלסטי בטווח הארוך), זמינות מלאי ופירותיות, ניידות אלסטיות לאורך זמן), זמינות מלאי וקלקלות, תנועתיות גורמי ההפקה, מגבלות חוקיות וקיבולת עודפת (1.3.3.2c). ה המספר הקצר כולל לפחות גורם קבוע; המספר הארוך כולל כל הגורמים משתנים, ומכאן שהתגובה של ההיצע, ולכן PES, עולה עם הזמן (1.3.3.2d).

איזון הוא המקום בו $Q_d = Q_s$: $140 - 2P = 20 + 4P$ נותן $120 = 6P$, לכן $P^* = 20$ יחידות מטבע ו$Q^* = 100$ פריטים/יום (1.3.4.1a). ב-$P = 15$, $Q_d = 110$ and $Q_s = 80$: ביקוש עודף של 30 פריטים/יום מציב לחץ עולה על המחיר; ב$P = 25$, $Q_s = 120 > Q_d = 90$ (היצע עודף של 30) דוחף את המחיר למטה, וכוחות השוק מבטלים את אי-האיזונים השניים כאשר כמויות זזות לאורך עקומות ללא שינוי (1.3.4.1c). שינוי בביקוש או בהיצע משנה את מחיר האיזון AND הכמות בכיוונים צפויים: ביקוש ימינה מרים את שניהם; היצע ימינה מוריד מחיר ומרמה כמות; כאשר BOTH משתנים, כיוון המשתנה אחד תלוי בשינויים היחסיים, כך שביקוש ימינה עם היצע שמאלה ודאי מרים מחיר, אך הכמות תלויה בשאיזה השינוי שולט (1.3.4.1b).

יתרון צרכני הוא הפער בין מה שקונים היו מוכנים לשלם (העקומה הביקוש) ובין מה שהם משלמים: $CS = \tfrac12 \times 100 \times (70 - 20) = 2500$ יחידות מטבע/יום, כאשר 70 הוא החיתוך האנכי של עקומת הביקוש העקומה. יתרון ספק הוא הפער בין המחיר שהתקבל ו- מחיר אספקה מינימלי מקובל: עקומת האספקה מגיעה למחיר אפס ב $Q = 20$, כך שהמוכרים היו מציעים את ה-20 פריטים הראשונים גם במחיר אפס. PS היא המלבן הזה בתוספת המשולש מעל העקומה: $PS = 20 \times 20 + \tfrac12 \times (100 - 20) \times 20 = 400 + 800 = 1200$ ליום (1.3.4.2א). עלייה בביקוש מגבירה את שתי היתרונות במשקל החדש; ירידה באספקה מצמצמת את יתרון הצרכן ואת השפעת המחיר שלה מעלה — ולאחר מכן מגבילה — את יתרון היצרן (1.3.4.2ב).

המנגנון המחיריםי מקצה משאבים נדירים דרך שלושה functions: RATIONING (a higher price rations a scarcer good), INCENTIVE (a מחיר גבוה יותר מעודד יצרנים של הסחורה הנדירה) והעברה (השינוי במחיר נושא מידע על איפה המשאבים מוערכים ביותר); אותו מנגנון פועל בשווקים מקומיים, לאומיים וגלובליים (1.3.4.3).

מס עקיף מעלה עלויות: מס ספציפי הוא סכום קבוע לכל יחידה ומזיזה את עקומת ההיצע אנכית למעלה לפי המיסוי. בדגם המשותף, מיסוי יחידתי של 6 מוביל לעקומת היצע חדשה (במחירים לצרכן) $Q_s = 20 + 4(P - 6) = 4P - 4$; setting $140 - 2P = 4P - 4$ gives $P_c = 24$ and $Q = 92$; היצרנים משאירים $24 - 6 = 18$. הצרכנים משלמים 4 יותר (24 − 20), היצרנים מקבלים 2 פחות (20 − 18), כך שמיסוי יחידתי של 6 מתפצל ל4:2 (1.3.4.4a–b). הכנסות הממשלה הן $6 \times 92 = 552$ currency units/day. Tax incidence follows אלסטיות יחסית: כאן PED במאזן המקורי הוא $-0.4$ (ביקוש אלסטי ביחס), ו-PES הוא $+0.8$, לכן הצרכנים נושאים בחלקם הגדול; אילו הביקוש היה אלסטי יותר מההיצע, היצרנים היו נושאים בחלקם הגדול. ביקוש יורד, ולכן התפוקה והתעסוקה בשוק יורדות, ועליית המחיר תרומה לאינפלציה.

סבסוד של 6 ליחידה מזיז את ההיצע למטה: $Q_s = 20 + 4(P + 6) = 4P + 44$; $140 - 2P = 4P + 44$ gives $P_c = 16$, $Q = 108$, היצרנים מקבלים $16 + 6 = 22$. הצרכנים נהנים מ4 (20 − 16), היצרנים נהנים מ2 (22 − 20), התפוקה עולה ל108, והממשלה (המשלמים) משלמת $6 \times 108 = 648$ יחידות מטבע/יום (1.3.4.4c–d). אותו עקרונות חלוקת המס חלים גם כאן: הצד הפחות אלסטי בשוק נהנה פחות מסבסוד.

• כלכלה כמדע חברתי; דגמים ו- ceteris paribus (1.3.1.1). הצהרות פוזיטיביות לעומת נורמטיביות והערכים ערכיים במדיניות (1.3.1.2).
• תמצאות, משאבים מתחדשים מול לא-מתחדשים, עלות הזדמנות, סחורות חינם מול כלכליות (1.3.1.3).
• PPF: פוטנציאל, יעילות, נקודות בלתי ניתנות להשגה, עלות הזדמנות שולית, צמיחה וירידה, תנועות מול שינויים, הון מול סחורות צריכה ופרודוקטיביות (1.3.1.4).
• התמחות וחלוקת עבודה; ארבע הפונקציות של הכסף; חמישה תפקידים של שווקים פיננסיים (1.3.1.5).
• שוק חופשי, כלכלת פקודות וכלכלה מעורבת; יתרונות, חסרונות, תפקיד המדינה (1.3.1.6).
• הנחת רציונליות ושישה גבולות שלה; ביקוש, תנועות מול שינויים וחמישה קובעים שלהם; ירידה בהשבה שולית ושיפוע יורד (1.3.2.1–2).
• PED, YED, XED: נוסחאות, חמישת מקרי ה-PED, חמישת הקובעים של ה-PED, TR והמחיר שממקסם TR, סחורות רגילות מול נמוכות, תחליפים מול משלים, משמעות לחברות, לצרכנים ולממשלה (1.3.2.3).
• אספקה, תנועות לעומת הזזות עם חמישת גורמי ההזזה, כולל מסים ספציפיים ומסים ערך-יחסי; מודד אספקה עם חמישה השפעות, קצר טווח לעומת ארוך טווח (1.3.3).
• איזון מתוך $Q_d = Q_s$; ביטול ביקוש וביקוש עודף; אי-החלטיות של הזזה כפולה; שטחי יתר צרכן ויתר יצרן; הקצאה, זרימה ואותות בשילוב סוגי שוקים שונים (1.3.4.1–3).
• מסים עקיפים וסבסודים: מחירים, כמויות, הכנסות/עלויות והעמסת המס לפי אלסטיות יחסית (1.3.4.4).

הערות גבול: כישורי כמות QS1–QS4 מיושמים לאורך כל הנושא (אחוזים, מדדי מדד, שברים) ומחשבון מותר במבחני WEC11/WEC12. התשובות חייבות להגדיר את קונבנציית הסימן של האלסטיות (Edexcel מקבלת PED כמוצגת כ שלילית או כערך מוחלט — יש לציין באיזה מהם). כל המספרים בדוגמאות פתוחות הם מקוריים ועקביים פנימית עם המודל $Q_d = 140 - 2P$, $Q_s = 20 + 4P$.