2.8–2.9; 2.12 · כישלון שוק ועניין חברתי

תוכנית IB כלכלה ברמה גבוהה, יחידה 2 כלכלה מיקרו (הערכה ראשונה 2022). נושא זה מכסה את פרקי התוכנית 2.8 (כישלון שוק— חיצוניות ומשאבים משותפים או קהילתיים), 2.9 (ציבורי (תועלת פרטית שולית) 2.12, הצעה (עלות פרטית שולית) דגם החיצוניות משתמש בשוב בעקומות המשותפות בצורה הפוכה — הביקוש תועלת חיצונית של $P = 70 - Q/2$ לכל יחידה, כך שכל אזור רווחה נבדק מול הנהגות הקודמות. $P = Q/4 - 5$, איזון שוק $(100, 20)$ — עם עלות חיצונית או תועלת של 6 ליחידה, ולכן כל אזור הרווחה מתאמת מחדש נגד ה מניעים הקודמים.

חובה לדעת בנושא זה:

חיצוניות היא עלות או תועלת המוטלת על צד שלישי שאינו מעורב בעסקה (2.8). חיצוניות יצרנית שלילית — זיהום, עומס — מציבה את העלות החברתית המרצ'ינלית MSC מעל MPC; חיצוניות צריכה חיובית — החיסון, חינוך — מציבה את התועלת החברתית המרצ'ינלית MSB מעל MPB. השוק נסחר ב $(100, 20)$ כאשר MPB $=$ MPC; עם עלות חיצונית של 6 ליחידה, MSC $=$ MPC $+ 6$ חוצה את MSB ב$(92, 24)$ — השוק מייצר OVER-בשפע של 8 יחידות והפסד הרווחיות הנעלם הוא $\tfrac12 \times 8 \times 6 = 24$ ל יום. עם תועלת חיצונית של 6 צריכה, האופטימום החברתי נעשה עד $(108, 22)$, שבו MSB $= 76 - Q/2$ נפגש עם MSC $=$ MPC — השוק צורך ב-חוסר ב-8, שוב בתמורה ל-24 של רווחיות. דיאגרמות HL מסמנות MPB/MSB ו-MPC/MSC ומצללות את משולש הפסד הרווחיות בין העקומות מעל הפער.

חריגה יצרנית שלילית: השוק מייצר כאשר MPC = MSB, יותר מהאופטימום החברתי

חריגת צריכה חיובית בדגם המשותף: השוק נעצר ב-100, אך האופטימום החברתי הוא 108, שבו MSB = MSC

תגובות מדיניות עוקבות אחרי האבחנה: מיסוי פיגוביאני בשוויה לעלות החיצונית השולית (6 כאן) מזז את MPC לאופטימום החברתי; סבסוד בשוויה ל התועלת החיצונית השולית עושה את ההפך; רגולציה מגבילה את כמות הייצור; רישיונות מסחר קובעים את הסך הכל ומאפשרים לשוק למצוא את המחיר. משאבים משותפים או משאבי גישה משותפת (גם 2.8) — דיג, מי groundwater, האטמוספירה — הם RIVAL אך NON-EXCLUDABLE: כל משתמש מים תת-קרקעיים, האטמוספירה — הם RIVAL אך NON-EXCLUDABLE: כל משתמש מטיל על האחרים עלויות, ולכן ללא זכויות רכוש או קוטרות ה- מנוצל בשפע (הטרגדיה של המשותפים), והשימור — ש Unit-1 מושג מרכזי — מסגד את ההערכה לטווח הארוך.

סחורה ציבורית (2.9) היא NON-RIVAL (צריכתו של אדם אחד אינה בו): תאורת רחוב, הגנה לאומית, בקרת הצפות. Non-excludability פוגעת באחרים): תאורת רחוב, הגנה לאומית, בקרת שיטפונות. חוסר יכולת יוצר את בעיית הרוכב על הגלגל — כולם יכולים להפיק תועלת מבלי לשלם, ולכן אף חברה פרטית לא יכולה לייצר הכנסות, ולכן השוק מספק כמות נמוכה מדי או אינו מספק כלל. המדינה מספקת סחורות ציבוריות מתשלומי מיסים, ומעריכה אותן לפי הנכונות לשלם של החברה. הזוג המתנגד: משאבי מאגר משותף הן בלתי-ניתנות להוצאה אך ריval (כל דג שנתפס הוא לא קיים); סחורות ציבוריות הן בלתי-ניתנות להוצאה AND בלתי-ריval — שני מקרים אלו נבדקים יחד במבחנים.

השוק מעריך מחסור במקורות, ולא צורך (2.12): מנגנון המחיר משיב על "למי?" באמצעות הנכונות ויכולת לשלם, ולכן תוצאות השוק עשויות להיות יעילות אך בעלות אי-שוויון קיצוני — החלק של שוויון בזוג המושגים יעילות-שוויון. מדדי IB: עקומת לורנץ מציגה הכנסה מצטברת מול אוכלוסייה מצטברת (מהעניים ביותר); המקדם של ג'יני — השטח בין קו השוויון ועקומת לורנץ בשטח המשולש כולו — נע בין 0 (שוויון מוחלט) ל-1 (אדם אחד לוקח הכל). דוגמה מקורית: חלוקת חמישיות $5, 10, 15, 20, 50$ אחוזים יוצרת עקומת לורנץ עוברת דרך $(20,5), (40,15), (60,30), (80,50)$; השטח מתחתיה הוא $3000$ מהשטח של $10000$, ולכן ג'יני $= 1 - 2 \times 0.30 = 0.40$. עוני עשוי להיות מוחלט (צרכים בסיסיים לא סופקו) או יחסי (חוסר נוחות לצד התקן החברתי). תגובות: מיסוי הדרגתי, תשלומי העברה והיגישות לחינוך ולבריאות — כל אחת שוקלת את היתרונות השוויוניים ולפי עלות ההנעה והיעילות, הדילמה בכל מאמר מסוג Paper-1 חובה להעריך.

ככל שעקומת לורנץ נשענת יותר מהאלכסון, כך אי-השוויון בהכנסות גדול יותר; גיני = A/(A+B)

דוגמה מופרזת (מקורית, על המודל המשותף). לייצור יש עלות חיצונית של 3 ליחידה, ולכן מיסוי תיקוני של 3 מזיז את הציעה ל-Q_s = 20 + 4(P − 3). שיווי משחק חדש: 140 − 2P = 8 + 4P, ולכן P = 22 ו-Q = 96. הקונים משלמים 2 מ-3 (20 → 22); היצרנים שומרים 19 מ-22; המדינה אוספת 3 × 96 = 288 בעוד כמות הלידה צומצמת לכיוון האופטימום החברתי — חלוקת המיסוי והפנייה פנימית בסדרת מספרים אחת.

טקסט. מערכת מסחר בפליטות של האיחוד האירופי (EU ETS) החלה ב-2005. היא קובעת גבול לכמות דו-חמצן הכוללת שתיירות חשמל, מפעלים וחברות תעופה באיחוד האירופי עשויים לפלט, ועל החברות לחזור באישור אחד לכל טון. חברות שמצמצמות פליטות במחיר נמוך יכולות למכור אישורים מיותרים; חברות המזהמות יותר צריכות לקנות אותם. בעבר נפקחו אישורים הרבה מדי, ולכן במהלך רוב 2012–2017 המחיר נותר מתחת ל-€10 לטון והחברות לא היו להם סיבה רבה לשנות. לאחר שהאיחוד הסיר אישורים מיותרים, המחיר עבר €100 לטון לראשונה בפברואר 2023. מכיוון שחברות מחוץ לאיחוד לא משלמות מחיר כזה, האיחוד מוסיף מכסה פחמן על מיובאות מסוימות כמו פלדה ובטון, עם תשלומים שחייבים להתבצע מ-2026. השוק הפחמי הלאומי של סין התחיל במסחר ביולי 2021. הוא מכסה את תחום החשמל והוא השוק הפחמי הגדול בעולם בכמות הפליטות המכוסות, אך מחיר האישור שלו נמוך משמעותית מהמחיר באיחוד.

חברה K, יצרנית פלדה באיחוד האירופי, פולטת 1.0 מיליון טון CO$_2$ בשנה אך מחזיקה באישורים רק עבור 0.8 מיליון טון. היא יכולה לצמצם 0.2 מיליון טון בעלות של €60 לטון, ומחיר האישור הוא €90 לטון.

שאלות

• (א) הגדר חריגה שלילית. [2]
• (ב) באמצעות דיאגרמת חריגה, הסבר מדוע שוק חשמל מפחם מייצר יותר מאופטימום חברתי. [4]
• (ג) הסבר כיצד תוכנית גבול ומסחר מצמצמת פליטות. [4]
• (ד) חשב את העלות לחברה K בכל דרך לכסות את 0.2 מיליון הטון העודפים שלה, וצין את הדרכה שתבחר. [2]
• (ה) באמצעות מידע מהטקסט וידעך בכלכלה, הערך את השימוש באישורים מסחרים, בהשוואה למכסה פחמן, להצמצמת פליטות פחמן. [15]

תשובות מודל

(א) חריגה שלילית היא עלות המוטלת על צד שלישי, מחוץ לעסקה, ואינו משולם על ידי הקונה או המוכר. היא גורמת לעלות החברית המרווחת לעבור על העלות הפרטית המרווחת.

(ב) שריפת פחמן משחררת CO$_2$, פוגעת בצדדים שלישיים דרך שינוי האקלים. עלות חריגה זו מניחה את MSC מעל MPC (ראה את הדיאגרמה למעלה). השוק מייצר שם שבו MPB = MPC, אך האופטימום החברתי הוא שם שבו MSB = MSC, בכמות נמוכה יותר ומחיר גבוה יותר. כל יחידה בין שתי הכמויות עולה לחברה יותר ממה שהיא שווה, ולכן ישנה הפסד רווחה: המשולש בין MSC ו-MSB מעל הכמות הנוספת.

(ג) הממשלה קובעת סכום עליון: מספר הרישיונות הכולל, כך שפליטות כוללות לא יעברו אותו. רישיונות ניתנים למסחר, מה שמעניק להם מחיר. חברה הפולטת טון נוסף צריכה לקנות רישיון או לוותר על אחד, ולכן לזיהום יש ערך פרטי וה-MPC מתקרבת ל-MSC. חברות שיכולות להפחית פליטות בעלות נמוכה מוכרות רישיונות לחברות עבוריהן ההפחתה היא יקרה, ולכן ההפחתה הכוללת מושגת בעלות הנמוכה ביותר. הורדת הסכום העליון כל שנה מעלה את מחיר הרישיונות ומפחיתה עוד יותר את הפליטות.

(ד) הפחתת עלויות $0.2 \times 60 = 12$, כלומר €12 מיליון; קניית רישיונות עולה $0.2 \times 90 = 18$, כלומר €18 מיליון. חברת K מפחיתה את הפליטות שלה וחוסכת €6 מיליון. מחיר רישיון הגבוה מעל עלות ההפחתה של החברה הוא מה שהופך אותה להפחית.

(ה) תשובה חזקה מסבירה את שני הכלים, משתמשת בנתונים, ואז שוקלת אותם.

• ודאות בכמות. תוכנית רישיונות קובעת את סך הפליטות (הסכום העליון), ושוק קובע את המחיר. מיסוי פחמן קובע את המחיר, והכמות אינה ודאה, מכיוון שהממשלה אינה יודעת כמה החברות יגיבו בחוזקה. עבור יעד אקלים בטונות, הסכום העליון הוא הכלי הישיר יותר.
• יעילות עלותית. שני הכלים מעניקים לכל חברה אותו מחיר לטון, ולכן ההפחות הזולות מתרחשות תחילה: חברת K מפחיתה, כי €60 נמוך מ-€90. רישיונות מבצעים זאת מבלי שהממשלה תצטרך לדעת את עלויותיהן של כל חברה.
• בלתי יציבות במחירים. מחיר האיחוד האירופי נשאר מתחת ל-€10 למשך שנים רבות בגלל הנפקה מוגזמת של רישיונות. זה נתן לחברות סיבה מועטה להשקיע, ומחיר חייב להיות יציב כדי שהחברות יוכלו לתכנן השקעות ארוכות טווח כמו תנורים חדשים. מיסוי פחמן מעניק מחיר ידוע ויציב. שוודיה משתמשת בו מאז 1991, והוא נמצא כיום בין הגבוהים בעולם. האיחוד האירופי היה צריך להוציא רישיונות מן המערכת כדי לשמור על פעילות המחיר, מה שמראה את הסיכון לכשל ממשלתי בקביעת הסכום העליון.
• הכנסות והגישה. רישיונות למכרזים ומיסוי מייצרים הכנסות שעשויות להפחית מיסים אחרים או לעזור לבתים עניים עם חשבונות אנרגיה גבוהים. רישיונות הנתנים בחינם מעניקים פריון לזוללים קיימים.
• דליפת פחמן. אם אזור אחד רק מזהה פחמן, ייצור עשוי לעבור לאזורים שאין בהם מחיר, ללא ירידה בפליטות עולמיות. תשלום היבאות באיחוד האירופי מנסה לעצור זאת, אך הוא מעלה עלויות לשותפי מסחר ועשוי לגרום למחלוקות סחר.
• ניטור. שני הכלים דורשים מדידה מדויקת של פליטות. רישיונות דורשים גם שוק פעיל. המחיר הנמוך ברישיונות בסין מראה שתכנון (כמה הסכום העליון צפוף וכמה הקנסות) חשוב לא פחות מבחירת הכלי.

שיקול דעת: רישיונות מסחר הם הכלי הטוב יותר כאשר המטרה היא יעד פליטות קבוע והסכום העליון נקבע בצמוד ומורד לאורך זמן; מיסוי פחמן טוב יותר כאשר יציבות במחיר היא המשמעותית ביותר והממשלה אינה יכולה להעריך את הסכום העליון הנכון. במעשה האיחוד האירופי שילב ביניהם: סכום עליון צפוף יותר עם קופה שמוציאה רישיונות מיותרים יוצר רצפת מחיר, הדומה למיסוי. בכל אופן, התוצאה תלויה בסכום עליון קפדני או בקצב גבוה מספיק, ובאיך ששאר המדינות מגיבות.

מה שבודקים מעריכים: תרשים חריגה עם כל התוויות (MPB, MSB, MPC, MSC, שתי הכמויות, משולש ההפסד הרווחתי), המספרים מהטקסט (המחירים €10 ו-€100, המחירים €60 ו-€90 של Firm K), לפחות שני בעלי עניין, ומסקנה שמשווה בין שני הכלים.

• הגדרת חיצוניות; MSC/MSB עם אופטימומי ייצור שלילי-חיובי $(100,20) \to (92,24)$ ו-$(108,22)$; אובדן רווחיות 24 בכל כיוון (2.8).
• מיסוי פיגוביאני וסבסוד בעלות/תועלת חיצונית שולית; רגולציה; רישיונות סחר (2.8 מדיניות, גרפים HL).
• משאבים קהילתיים או נגישים לחברה: תחרותיים + בלתי ניתנים לחסימה, טרגדיה של המשאבים הפתוחים, קיימות (2.8).
• סחורות ציבוריות: לא תחרותיים + בלתי ניתנים לחסימה; בעיית הנסע בחינם ואי-אספקה; אספקת מדינה (2.9).
• התשובה של השוק "למי" וכשל השוויון שלה; עקומת לורנץ וגיני עם חישוב 0.40; עוני מוחלט לעומת עוני יחסי; שלושת מכשירי ההעברה ומשקל הדברים שלהם (2.12).

הערות גבול: מבחן HL פפר 1 מאמרים בעלי 25 נקודות על כשל שוק דורשים את גרף מסומן (MPB/MSB/MPC/MSC, שני האופטימוסים, המשולש המוצל), מדיניות עם המנגנון שלה, והערכת כשל מדינתי מול כשל השוק שהיא תוקנת. המושגים המרכזיים קיימות, שוויון, יעילות והתערבות מהווים את כל נושא זה. כל המספרים בדוגמאות מופרזות הם מקוריים במודל המשותף. התגליות המאומתות מטפלות ישירות באיכות המידע אך דורשות בדיקה אמין. תקרת מחיר מחייבת עשויה לשפר את הנגישות לשירותים זמינים אך להפחית את הציעה או את האיכות אם היא מתחת לעלות בת-קיום. זיהוי הגרף המתאים של ביקוש/ציעה או עלות/הכנסה לטענה; סימון מחיר, כמות והנחות. אל תסקרו ניצול עצמי רק מהמחיר. המודל המשותף המקורי.