מה הקורס הזה הוא, וכיצד להשתמש בו
זהו הקורס התשיעי ברפואה אוניברסיטאית: נוירוביולוגיה. MED03 כינה את המבנים ו-MED05 נתנה לדוד את הגרמריה החשמלית שלו; קורס זה עוקב אחר המעגלים ומסורג אותם: בהינתן פגם, מצא את הפגיעה. תנאי קדם: MED03 (אנטומיה), MED05 (פיזיולוגיה).
גבול היקף, מצוין פעם אחת: קורס לימודים, לא תואר רפואי; כל המקרה למטה הוא בדיוני ואף דבר כאן אינו מעניק רישוי או מדריך לטיפול.
- יחידות 9.1–9.4 הן החיווט: סינפסות, מסילות סנסוריות, מוטוריות ומסילות חושי-מיוחדות. מסלולי תחושה.
- יחידות 9.5–9.7 הן המערכות הבנויות עליהן: זרימה אוטונומית, פונקציות עליונות והתמקדות פגיעות. פונקציות, ופיזור פגיעות.
הרגל ב neuroscience: המסילה מנבאת את הפגיעה — כל חלקית למטה נלמדת בשני כיוונים, קדימה (עקוב אחריה) ואחורה (התמקד לאורךה), וכל מספר הוא דבר שמוחשב מחדש. מה שנלמד בחלק התחתון נלמד בשני כיוונים, קדימה (לעקוב אחריו) ואחורה (למקם לאורכו), וכל מספר הוא דבר שתחשב מחדש.
נוירונים, סינפסות ומשתמרים
למה זה חשוב. הסינפסה היא נקודת ההחלטה במערכת העצבים— וחומרים neuroactive. חיזוי השפעה בסינפסה הוא ביולוגיה תאית מיושמת. בסינפסה מופעל ביולוגיה תאית.
הרעיון, עם תמונה. העברה בששה שלבים: פוטנציאל פעולה מגיע לטרמינל → נפתחים ערוכי Ca²⁺ תלויי-מתח → כניסת Ca²⁺ גורמת לשילוב וזיקולים בתלות ב-SNARE → משחררים נושא לחלל המפרק → קושר לקולטנים פוסטסינפטיים → מסתיים על ידי החזרה מחדש או פירוק ✓.
הגזירה (למה כימיה של משתמרים מנבאת את ההשפעה). הקולט הפוסטסינפטי קובע את הסימן: קולטים יוניטרופיים פותחים ערוצים קולטן פוסטסינפטי קובע את הסימן: קולטנים יוניים פותחים ערוכים מהיר (מ"ש): ACh ניקוטין, GABA-A (כניסת Cl⁻ → דיכוי), גלוטמט AMPA/NMDA (Na⁺/Ca²⁺ → excitation) ✓; metabotropic receptors act through חלבוני G במשך מאות מ"ש עד שניות (מוסקריני, אדרנרגיים, רוב קולטני הדופמין והסרוטונין). הקולטן, לא המתווך, קובע את הסימן: ACh מגרה שריר שלדי דרך קולטנים ניקוטניים אך מאט את לבו דרך קולטני M2. במוח המבוגר גלוטמט פועל כמעט רק על קולטנים מעוררים ו- GABA/גליצין על קולטנים מדכאים ✓.
דוגמה מוצגת 1 — מתמטיקת המפרק השרירי-עצבי. (מעבדה בדיונית) וזיקולה משחררת ~5,000–10,000 מולקולות ACh; פעולה עצבית אחת משחררת ~50–300 וזיקולות, לכן 50 × 5,000 = 2.5 × 10⁵ עד 300 × 10,000 = 3 × 10⁶ מולקולות ✓. הפוטנציאל באזור הסוף שנוצר הוא כ~3–5 פעמים גדול יותר מהסף הנדרש — הגורם הבטיחות — ולכן חולשה מופיעה רק כאשר כ~70–80 % מקולטנים חסומים ✓.
דוגמה מוצגת 2 — קשר קליני: שלושה רעלים, שלושה שלבים. (סט לימודים בדיוני) בוטולינום חותך SNAREs בפרא-סינפטית → אין שחרור → פלגיות רפויה; קוראר חוסם את הקולטן הניקוטני פוסט-סינפטית → פלגיות רפויה עם שחרור תקין; רעל טטנוס נוסע לאורך האקון המנועי אל השדרה העצבית וחוסם שחרור מ- אינטרנונים מדכאים (גליצין ו-GABA) → גירוי ללא התנגדות → פלגיה ספסטית ✓. מיקום הפעולה חוזה את סימן הפלגיה.
שגיאות נפוצות. כינוי ACh כגורם גירוי בלבד (הקולט מחליט: ניקוטיני מגרה שרירים, M2 מאט את הלב). צפייה בחסמי רכישת חזרה לשנות סינתזה (SSRIs חוסמים את נקודת הסרוטונין TRANSPORTER, שלב אחרי השחרור). שכחת Ca²⁺ היא הגירוי, לא המנשה: אין Ca²⁺ כניסה, אין שחרור, גם אם הטर्मין דפולריזציה.
סיכום. AP → Ca²⁺ → מיזוג SNARE → סדק → קולט → רכישת חזרה או פירוק; יוניות מהירות (ערוץ), מטבולטרופיות איטות (חלבון G); גלוטמט מגרה, GABA/גליצין מדכאות; NMJ ~5–10k מולקולות/בקבוק; אתר הרעל חוזה פלגיה רפה (חסם פרה-או פוסט-סינפטי) לעומת ספסטית (שחרור דיכוי).
מסלולי סומטו-סנסורי וכאב
למה זה חשוב. שני מערכות עוליות מובילות את החדשות הסנסוריות של הגוף, והן חוצות ברמות שונות — דִּימוּת ההפרעה הסנסורית מזהה את המסלול והצד שלה. זו הדקדוק היומיומי של הבדיקה הנוירולוגית. הרעיון, עם תמונה. המסלול עמוד גבי (מגע עדין, רעידות, פרופריוספטציה): נכנס לשדרה, עולה IPSilaterally,
חוצה בMEDULLA ✓. המסלול ספינו-תלמי (כאב, מגע עדין, רעידות, פרופריוספטציה): נכנס לשדרה, עולה IPSilaterally, חוצה בMEDULLA ✓. המסלול ספינו-תלמי (כאב, טמפרטורה): חוצים בתוך 1–2 רכיבי הכניסה במחול, ואז עולים בצד הנגדי ✓.
הסבר (מדוע רמות החצייה שונות קלינית). מכיוון סיבי עמוד גבלי חוצים בגובה גבוה, פגיעה במחול גורמת לאובדן מגע עדין תחת הפגיעה באותו צד; מכיוון שסיבי ספינו-תלמיים חוצים בגובה נמוך, אותה פגיעה גורמת לאובדן כאב בצד הנגדי ✓ — מראה ברואן-סקיאר (9.7). תיאוריית הדלת מוסיפה את המודולציה: סיבי Aβ גדולים מפעילים נוירון ביניים מעכב שמסגר את התנועה הכאבית של סיבי C — שפשוף כרוך עובד כי תנועת Aβ מגיעה ✓.
דוגמה מפורשת 1 — עקבת חמיסקציה. (מקרה בדיוני) פגיעה בחצי מחול שמאלי hemicord injury at T10: ipsilateral (left) loss of vibration and proprioception below T10, contralateral (right) loss of pain and temperature starting 1–2 segments below, plus left UMN signs below — כאב קרינה: שני
Worked example 2 — clinical link: referred pain by convergence. כאב מופנה: שתי מסלול ספינלי, והמוח מייחס מקור viscerale לאיבר C3–C5 afferents and diaphragmatic visceral fibres converge on the same spinal segments, and the brain misattributes the visceral source to the מפת גוף — אותה אריתמטיקה המייחסת כאב לב ל-T1–T5 חזה ויד ✓.
טעויות נפוצות. מעקב אחר מסלולי כאב כבלתי-צולבים (הם צולבים ב) החוט השדרתי, בנקודת הכניסה). ציפייה לרמת חוט שדרתי על הפנים (תחושת פנים עוברת באמצעות המערכת המשולשת אל הגגון, ולא אל החוט). מיקום רמת הכאב בעבר הפסילה (סיבי ספינוטלמיים עולים 1–2 מקטעים לפני הצלבה, ולכן רמת הכאב נמצאת 1–2 מקטעים מתחת).
סיכום. עמוד אחורי: ipsilateral לגגון, ואז צלוב — מגע מדויק/רטט/פרופריוספטציה. ספינוטלמי: מצלב בחוט בתוך 1–2 מקטעים — כאב/טמפרטורה. פגיעה בחוט → מגע מדויק ipsilateral, כאב contralateral; Aβ משמש כשער לתנועת סיבי C; התכנסות מייחסת כאב פנימי למפת הגוף.
מערכות תנועה
למה זה חשוב. תנועה רצונית היא מערכת דו-נוירונית עם מחשבים מחוברים — וכל רמה נכשלת עם חתימה ייחודית שלה. נוירון עליון (UMN) מול נוירון תחתון (LMN) הם הענף הראשון בכל בדיקת תנועה.
הרעיון, עם תמונה. המסלול הקורטיקוספינלי: גירוס פרסקונטרלי (תאי בטז, שכבה V) → זרוע אחורית של קפסולה פנימית → רגל מוחית → פירמידה, שם ~85–90 % צולבים (ה-צלבות הפירמידה) אל החלק הצידי של המסלול הקורטיקוספינלי ✓ → נוירון מנוע תחתון בקרן קדמית (LMN), החוצה לשריר.
היצא (למה שני סוגי הנוירונים נכשלים בצורה שונה). ה- UMN הוא גירוי מתכוונן; אובדנו משחרר את מאגר ה-LMN מ- התייבשות → ספסטיות, היפררפלקסיה, סימן באביןסקי (בהידות האצבע הגדולה), אטרופיה מינימלית ✓. ה-LMN הוא המסלול הסופי המשותף; אובדנו מסיר את הדחיפה → רפיפות, פסקיקולציות, אטרופיה, ארפלקסיה ✓. המוח מחזק את הלולאה: הגנגליות הבסיסיות ויסתות את מידת ההזזה (איזון דופמין; פרקינסון = פחות מדי → ברדוקינזיה, קשיחות, רעידת מנוחה; הנטינגטון = אובדן בסטריום → כוראה), המוח הרגלי זמנו את זה (אי-קואורדינציה איפילטרלית: דיסמטריה, רעידת כוונה, דיסדיאדוקוקינזיה) ✓.
דוגמה פתורה 1 — פגיעה אחת, שני ערכי סימנים. (דמיונית) לחץ צדדי על חוט השדרה הצווארי ב-C5: ברמת הפגיעה, סימני LMN בשרירי C5 (אטרופיית ביצפס, העדר רפלקס ביצפס); מתחת לו, סימני UMN. באיזה צד? החלק הצידי של המסלול הקורטיקוספינלי חצה כבר ב- המוח, ולכן הסימנים של UMN מופיעים באותו צד (שמאל) מתחת ל-C5 ✓: רמת החצייה כתובה באנטומיה.
דוגמה פתורה 2 — קישור קליני: מזלג הרעידה. (דמיונית) רעידת מנוחה שמשתפרת עם תנועה בשילוב ברדוקינזיה מצביעה על גנגליות הבסיס (תבנית פארקינסון); רעידה שמופיעה רק עם כוונה ותכנון מופרע מצביעים על המוח הקטן ✓. אותו מילה — רעידה — שני מעגלים, בדיקות שתיים, תחזיות שתיים.
שגיאות נפוצות. ציפית לסימנים קורטיקוספינליים בצד הנגוד לתחתית פגיעה בעמוד השדרה (היא חצויה בגשר המוח — הצד הנגוד הוא מעל ה פתח הגדול בלבד). השוואת קשיחות לכוח (קשיחות היא טון, לא כוח). לשכוח שהמוח הקטן הוא באותו צד (מסלוליו חוצים פעמיים).
סיכום. קורטה פרונטלית → קפסולה פנימית → פירמידות (~85–90 % חצייה) → קרן קדמית → שריר; UMN = קשיח, היפררפלקסיה, בבנסקי; LMN = רפה, אטרופיה, אף-רפלקסיה; פגיעות בעמוד השדרה גורמות לקשיח UMN באותו צד למטה (כבר חצה); גנגליות הבסיס משנים את משרעת הרעידה, המוח הקטן פעמים התנועה (מסלוליו חוצים פעמיים לצד זה).
חושים מיוחדים
למה זה חשוב. ראיה ושומע הם מסלולים מקוטבים: מכיוון ש המפה שמורה מקצה לקצה, פגם בשדה הראייה או אודיוגרם מזהים את מיקום הפגיעה בדיוק של מדוד.
הרעיון, עם תמונה. המסלול החזותי: קולטני אור → תאי גנגליון ברשתית → עצב האופת → מחצלת האופת (סיבים אף-צד חוצים) → תלתל אופתי → גרעין גניקולארי צדדי → עצב קרינה → קליניקה ויזואלית ראשונית (V1, סולקוס הקלקרי) ✓.
המסקנה (מדוע פגיעות משאירות חתמים). סיבי רשתית אף נצלב בכיאזמה וכל אחד נושא את השדה הויזואלי הַטֶּמְפוֹרָלִי: פגיעה ב עצב视神经 → עיוורון חד-עין; פגיעה בכיאזמה → ביטמפורלית המיאנופיה (אובדן מחצית מהשדה הויזואלי); פגיעה בנירון/קרינה/V1 → המיאונומיה הומונימית הפוכה ✓; פגיעה בקרינת האגף הטמפורלי (לולאת מאייר, סיבים תחתונים ) → היפרקוודנטופיה הפוכה-חצייתית מעלית ✓. המפה היא גלאי הפגיעה.
דוגמה מופיעה 1 — קריאת השדות. (בדיוני) נהג מפספס את מחצית השמאלית משני השדות הויזואליים לאחר אירוע מוחי: המיאונומיה הומונימית שמאלית (נקראת על שם החצי שאבד) → פגיעה מאחורי הכיאזמה בצד ימין, הפוכה לשדות האבודים ✓. כל מילה בשם השדה מטמנת צד ומיקום.
דוגמה מופיעה 2 — קשר קליני: מפת הקוכליאה. (בדיוני אודיאגרם) איבוד שמיעה באוויר, שמיעה עצמית נשמרת (מבחן רינה, שלילי, ויבר לטרליזציה לאוזן הפגועה) → פגיעה מוליכת (אוזן אמצעית); עדיין אוויר טוב יותר מעצם (רינה חיובי) עם שניהם מופחתים, ויבר לטרליזציה לאוזן הטובה יותר → פגיעה סנסור-נוירוגנלית (קוכליאה/עצב) ✓. ה הקוכליה מאורגנת לפי גובה צליל, טונוטופיה — הבסיס ממיר תדרים גבוהים, האפיק נמוכים (טווח צעירים ~20–20,000 הרץ) — כך שצורת האודיאוגרם מייצבת את המקום בתוך הקוכליה גם כן. זוגות וסטבולריים: שלושה תעלות במישורים אנכיים מדווחות על סיבוב; איברי אוטוליט מדווחים על תאוצה ליניארית ועל שיפול; ניסטגמוס הוא הרפלקס הנראה לעין. שגיאות נפוצות. כינוי המיאנופיה ההומונימית כחוסר ראייה חד-עיני (זו היא
דו-עינית — אותו חצי מכל שדה). קריאת רינה ללא וובר (הזוג, לא כל אחד בנפרד, מבדיל בין תפקודי לקונדוקטיבי). שכחון שהשדה הטמפורלי מתפרסן לרטינה הנסאלית (הצלב הגורם לפגיעות כיאזמיות דו-טמפורליות). סיכום. עצב → כיאזמה (נסאלי מצטלב) → חוטי → LGN → רדיציה → הומונימי, לולאת Meyer = אנופתיה של רבע עליון; הרנה+וובר מבדילים
הומונימי, לולאת מאייר = קוואדראנטנופיה עליונה; הפרדת רינה+וובר V1; nerve = monocular, chiasm = bitemporal, behind = contralateral homonymous, Meyer's loop = superior quadrantanopia; Rinne+Weber split conductive from sensorineural; cochlea tonotopic (base high, apex low, ~20–20,000 Hz).
מערכת העצבים האוטונומית
תרופות אוטונומיות — נחזות במקום להיזכר בהן. הרעיון, עם תמונה. מערכת העצבים הסימפתטית: תורקולומבר אפקטים של תרופות אוטונומיות — נחזים במקום לנצח.
הרעיון, עם תמונה. מערכת העצבים הסימפתתית: חזה-מותנית זרימה יוצאת T1–L2, סיבי פרה-גנגליוני קצרים/סיבי פוסט-גנגליוני ארוכים, גנגליונים ב שרשרת הפרה-וורטברלית; לשלד הכיח של המאדירה יש מבנה של גנגליון משונה המשחרר ~80% אדרנלין / 20% נוראדרנלין ✓. המערכת העצבית הפאראסמפתטית : זרימה יוצאת קרניוס-סקראלית (עצבים גולגולתיים III, VII, IX, X ו-S2–S4), סיבי פרה-גנגליוני ארוכים/סיבי פוסט-גנגליוני קצרים, גנגליונים בתוך או ליד הקיר ✓.
המסקר (למה קולטים חוזים תגובות איברים). הקוד האוטונומי: כל הסיבים הפרה-גנגליוניים משחררים ACh/ניקוטיני; הסיבים הפוסט-גנגליוניים הסמפתטיים משחררים נוראדרנלין (למעט בלוטות הזיעה, שם ACh), הפוסט-גנגליוניים הפאראסמפתטיים משחררים ACh/מוסקריני ✓. תגובת האיבר = קולט הנמצא ביטוי: α1 → הצרות כלי דם, הרחבת אישון; β1 → עלייה בקצב לב ובכוח ההתכווצות; β2 → הרחבת ריאות, הרחבת כלי דם; M2 → ירידה בקצב לב; M3 → בלוטות, תנועתיות מעיים, הצרת אישון, הצרת ריאות ✓. לחזות את תגובת העין, דרכי הנשימה, המעי — טבלת קולט אחת, כל איבר.
דוגמה מוצגת 1 — אגוניסט אחד, ארבעה איברים. (למידה בדיוקנית) בחירה) אגוניסט β2 סלקטיבי: הברונחות מתרחבות (לוגיקת אסתמה), כלי הדם בשרירי השלד מתרחבים, שרירי השלד מציגים רעידת יד עדינה, ו שינון. קולטני β2 לביים) ✓ — כל שורה קוראים מהטבלה הקולטנית, ללא שינון.
דוגמה מופרדת 2 — קישור קליני: הפגוע שגורם לנפילה. (בדיוני) Horner syndrome — ptosis, miosis, anhidrosis — on one side: a sympathetic מסלול סימפתטי (בכל מקום מהעין לגב) עם אינטקטיות פרסימפתטי ✓. הסימן השני של אישון — אישון נפוח וקבוע עם עפעף נפול ו עין מוטה כלפי מטה וצידה — יעיד על סיבי הפרסימפתטי בעצב ה-III: שני עפעפים נפולים, שתי מערכות.
טעויות נפוצות. סימפתטי = מאיץ הכל (זה מצמצם כלי דם במערכת העיכול ובכלי עור; מצב התגובה הוא כתוב בגרמי קול. לשכוח שהבלוטות הזיעה הן סימפתטיות אך כולינרגיות (החריגה הקלאסית). להניח שמחצית הלשונית מסוננת באופן פוסטגנגליוני (זוהי גנגליון שעורבב לסוכר לתוך הדם).
סיכום. סימפתטי T1–L2 (שרשרת, קצר לפני; מחצית הלשונית ~80/20 אדרנלין/נוראדרנלין); פרסימפתטי קראנוסקרלי (III, VII, IX, X, S2–S4; גנגליונים קירתיים). פרה-גנגליוני = ACh/ניקוטיני תמיד; α1 מצמצם, β1 מניע לב, β2 מרחיב, M2 מאט את הלב, M3 מפרוקרט; הורנר = פגיעה סימפתטית; אישון נפוח וקבוע = III.
פונקציות גבוהות יותר: שינה, זיכרון ושפה
למה זה חשוב. שינה, זיכרון ושפה הן פונקציות רשת — הארכיטקטורה שלהן חוזאת את ההפרעות שלהן, והמיקום שלהן הוא לינגויסטיקה קלינית ואלקטרופיזיולוגיה מיושמים.
הרעיון, עם תמונה. מחזורי שינה ~90 דקות, ארבעה עד שש פעמים בלילה: N1 (מעבר), N2 (סיבי שינה, קומפלקסים K), N3 שינה איטית (דלטה 0.5–4 הרץ, הורמון הגידול, הקשה לעורר), REM (אטוניה, חלומות מופיעים, ~20–25 % מהליל) ✓. מערכות זיכרון: היפוקמפוס → פריסודי; סטריום → פרוצ'דורלי/רגליות; אמגדלה → תגובת רגש; מוחון → למידה מנורית מותנית ✓. שפה: אזור ברוקה (חלק תחתון של המצח, לרוב שמאלי) — ייצור; אזור ורניקה (קליפת הטמפורל העליונה) — הבנה; ה חוט הארקואטי מקשר ביניהם לחזרה ✓.
הגזירה (מדוע אתרי הנזק נקראים לפי האפאזיות). נזק ברוקה → דיבור לא-חלק, מאמץ עם הבנה שלמה והבנה עצמית של שגיאות; נזק ורניקה → דיבור חלק, ריק עם לקות בהבנה; נזק ארקואטי → אפאזיית הולכה: דיבור חלק, הבנה טובה, חזרה משומדת (הכבל ביניהם נקרע) ✓. השם "חלק" מצביע על הקדמי; התוכן מצביע על האחורי; החזרה מצביעה על הכבל. חזרות מציינות את הכבל.
דוגמה מוצגת 1 — חשבון הלילה. (מחקר שינה בדיוקני) 8 שעות, חמישה מחזורים: N3 דומיננטית בשניים הראשונים (לחץ גלים מתפרקי REM ארוכים ככל שמתקרב הבוקר — שינה מוקדמת הפסד בלילה המכונה גורם צמיחה, הפסד בלילה מאוחר!מכונה גורם REM ✓. ה הארכיטקטורה, לא רק הסך הכל, היא הפיזיולוגיה.
דוגמה עבדה 2 — קשר קליני: שיעור HM. (מקרה לימודי קלאסי, ללא זיהוי נדרש) הסרה דו-צדדית של הלובות הקודמתיים, כולל רוב ההיפוקמפוס בשני הצדדים → אמנסיה ANTEROGRADE חמורה עם שמירה על למידה פרוצ'דורלית, בעוד שהמזכרות הרחוקות ביותר נותרו: ה היפוקמפוס כותב מזכרות אפיסודיות חדשות, הסטריום עדיין לומד מיומנויות ✓ — הפרדה היא הניסוי שמפריד בין מערכות הזיכרון. שגיאות נפוצות. חשיבה שחלומות מוכיחים REM (הם מתרחשים גם ב-NREM גם כן; זיכרון חיזון ברור הוא REM). ציפייה לפגיעות בהיפוקמפוס למחוק מזכרות ישנות (מזכרות מצומצמות חיות בקורטיקס; ההיפוקמפוס כותב חדשות). כינוי כל פגם לשוני "אפאזיה של השמאל" ללא בדיקת זרימה וחזרה תחילה. מיומנויות ✓ — הפרדה היא הניסוי שמפריד בין מערכות זיכרון. גם; זיכרון חייתי הוא REM). צפייה לפגיעות הייפוקמפלי שיאפס ZIKKARON
רגשית, מוחון מותנה; ברוקה לא זורם, ורניקה זורם-רוקן, ארקואט = חזרה; HM: אין מזכרה אפיסודית חדשה, מיומנויות שמורות. ישנים (זיכרונים משולבים חיים בקורטה; ההייפוקמפוס כותב חדשים). כינוי כל לקות לשון "אפאזיה שמאל" ללא בדיקת הרצף וחזרה תחילה. checking fluency and repetition first.
סיכום. מחזורי 90-מינוטי × 4–6: N3 מוקדם (דלטה, GH), REM מאוחר (~20–25 %, אטוניה); היפוקמפוס זיכרון עילומי, סטריום הליכי, אמידלה רגשית, מוחון תנאי; ברוקה לא-דיבורית, ורניקה דיבורית- ריקנה, קשתית = חזרה; HM: אין זיכרון עילומי חדש, כישורים שמורים.
מיקום פסולת
למה זה חשוב. כל מה שצויין לעיל מתכנס כאן: בהינתן סימני מקרה בדיוני, שם את רמת הפסולת ואת צדה — המיומנות שהקורס נבנה כדי ללמד, צעד מוצדק אחד אחר השני. בונה כדי ללמד, צעד מצדק אחד אחרי השני.
הרעיון, עם תמונה. מפת החלטות: קורטיקלי — לקות בפונקציות גבוהות (אפסיה, התקשים, פגמי שדה ראייה) + סימני UMN/חושית בצד הנגדי; גזע המוח — ממצאים חוצים (עצב קרניipsilateral + גוף בצד הנגדי); ** spinal** — רמת חושיות עם סימני UMN מתחת וסימני LMN ברמה; פריפרי — אובדן LMN/חושית בחלוקת עצב, שורש או דרמטומה, קשת רפלקס נעלמת, אין סימני UMN ✓. קורטיקלי, גזע מוח, spinal או פריפרי — הדגם מסתעף, כל ענף מיישר רמה הסקת המפה (למה היא מלאה). לכל רמה יש מאפיין שאין לרמה נמוכה יותר: הקורטיקס בעל פונקציות גבוהות; גזע המוח בעל עצבים קרניים AND חציית מערכות (ולכן פנים ipsilateral עם גוף בצד הנגדי); השדרה בעלת ה-רמה (דרמטומות סגמנטליות) עם UMN מתחת; הפריפריה בעלת עצבים ושורשים יחידים עם הטריטוריות הספציפיות שלהם ✓. מאפיין ייחודי אחד לכל רמה — המפה היא חלוקה, לא מנון. מתחת ומחלות סימני LMN ברמה; פריפרי — ניקוב LMN/חושיוני ב עצב, שורש או חלוקה דרמטולוגית, קשת רפלקס נעדרת, אין סימני UMN ✓.
הנגזרת (למה המפה מלאה). לכל רמה יש מאפיין שאין לרמה נמוכה יותר: קורטיקס בעל פונקציות גבוהות; גג המוח בעל עצבי גולגולת וגם מעבר של מערכות (ולכן פנים איפסילטרלית עם גוף קונטרालטרלי); חוט השדרה בעל הרמה (דרמטולומים מקטעיםיים) עם UMN מתחת; פריפריה בעלת עצבים ושורשים בודדים עם their טריטוריות ספציפיות ✓. מאפיין ייחודי אחד לכל רמה — המפה היא חלוקה, לא אקרונימוס.
דוגמה מפורשת 1 — מיקום בארבעה שלבים. (בדיונית) חולשה פנים ימנית (חצי תחתון) + הימפתיה ימנית + אפאזיה: אפאזיה → שמאל תמונות) ואין כאן מה שמסמיך או מדריך טיפול. קורטקס; חולשה פניםית תחתונה בלבד עם שמירה על גבות → מערכת עילית (UMN) עצב VII → נזק מעל הגרעין של עצב VII; חולשת פנים וגוף באותו צד (לא מוצלב) → מעל הגגוגית; חולשת צד ימין → צד שמאל חצי כדור → אזור זרימת הערוץ המוחי האמצעי השמאלי ✓. כל סימן טיפה דרגה אחת; המקום הנפגע הוא הטיפוס, מנוסח מחדש.
דוגמה פותרת 2 — קשר קליני: הרמה שמשנה. (דמיוני) כאב שרוף בשתי הרגליים, חוסר במחוויות קרסול, תגובות כופיים תקינות, אובדן תחושת כאב לברכיים דו-צדדית: דפוס היקפי (LMN + כאב ללא UMN) → פולינורופתיה תלויה באורך; ניגוד למ, תמונת לחיצת קשקש (רמות בגוף, UMN מתחת) ✓. סימטריות, תלות באורך ומעגל רפלקס מפרידים בין ההיקף לבין הקשקש.
טעויות נפוצות. מיקום לפי סימן יחיד (המפה עובדת על דפוסים; סימן אחד יש לו מספר כתובות). שוכחים נזקי גגוגית מוצלב (הסימן הקליני החשוב ביותר). מדלגים על הבדיקה הכללית (אטוור ופסקינציות יחד עם מחוויות מהירות וללא איבוד תחושה זו מחלת נוירון מוטורי — סימני UMN ו-LMN בו-זמנית, החיוב שהמפה חייבת לאפשר).
סיכום. קורטקס: פונקציות עליונות + סימנים נגד-צדדיים. גגוגית: מצאים מוצלבים. קשקש: רמת תחושה, UMN מתחת, LMN ברמה. היקף: טריטוריות עצב/שורש, LMN, ללא UMN. ארבע רמות, ארבע חתימות; מקרסם צעד אחר צעד עם הסבר מוצדק, והסביר למה בכל שלב.