ממשלה והמקרו-כלכלה

ממשלות שואפות לנהל את כלכלת הארץ כולה — המקרו-כלכלה. יש להן חמישה מטרות עיקריות:

1. צמיחה כלכלית — הכלכלה מייצרת יותר סחורות ושירותים בכל שנה.
2. תעסוקה מלאה — כמעט כל מי שמחפש עבודה יש לו אחד, ולכן האבטלה נמוכה.
3. יציבות מחירים — המחירים עולים רק לאט, ולכן האינפלציה נמוכה.
4. יציבות במאזן התשלומים — הסכום הנכנס והיוצא מהארץ (מתוך סחר) מאוזן בקירוב.
5. התחדשות חלוקת הכנסות — חלוקת הכנסות בצורה הוגנת יותר, כך שהפער בין עשירים לעניים אינו רחב מדי.

מטרות אלו יכולות להסתכסך (לפעול אחת נגד השנייה). לדוגמה, צמיחה מהירה עלולה להעלות מחירים ולהוביל לאינפלציה. ירידת האבטלה עשויה לגרום לכך גם כן. לכן הממשלה חייבת לשקול את משקל המטרות השונות.

מדיניות פיסקלית פירושה ששינויים בממשלתיים שני דברים כדי לנהל את הכלכלה:

• הוצאות ממשלתיות — כסף שממשלה מוציא, למשל על בתי ספר, בתי חולים וכבישים.
• מיסוי — כסף שממשלה גובה מאזרחים ומחברות.

התקציב הממשלתי משקלל הוצאות מול מיסים. ישנם שלושה תוצאות אפשריות:

• גירעון תקציבי — ההוצאות גבוהות ממס הרווח, ולכן הממשלה חייבת להתחייב.
• עודף תקציבי — המס הרווח גבוה מההוצאות.
• תקציב מאוזן — השניים שווים זה לזה.

סוגי מסים

המיסים מסווגים בשתי דרכים. לפי מה מוסים:

• מס ישיר הוא מס שמדוים ישירות לממשלה מתוך הכנסה או רווח (מס הכנסה, מס חברות).
• מס עקיף מוסף למחיר הסחורות ומשולם בעת הקנייה (מס מכירות).

לפי איך השיעור משתנה בהתאם להכנסה:

• מס פרוגרסיבי גובה אחוז גדול יותר מהכנסות גבוהות. זה עוזר בהתחדשות חלוקת הכנסות.
• מס רגרסיבי גובה אחוז קטן יותר מהכנסות גבוהות, ולכן הוא פוגע יותר בעניים.
• מס פרופורציונלי גובה את אותו אחוז מכל אחד.

מה פוליטיקה פיסקלית עושה

כדי להאיץ את הכלכלה (להגביר צמיחה ותעסוקה), הממשלה יכולה להגדיל הוצאות או להוריד מיסים. הדבר מגביר את הביקוש הכולל — אך אם הביקוש גדל מדי מהר, זה עלול לגרום לאינפלציה.

כדי להאט את הכלכלה (להיאבק באינפלציה), הממשלה יכולה להקטין הוצאות או להגדיל מיסים. הדבר מפחית את הביקוש, אך עלול להגדיל את האבטלה.

פוליטיקה מוניטרית היא השינוי בריבית ובאספקת המטבע על ידי הבנק המרכזי כדי לנהל את הכלכלה. הריבית היא העלות של השאלה והתגמול לחיסכון.

• ריבית נמוכה: השאלה זולה יותר, ולכן אנשים וחברות מוציאים ומהשקיעים יותר. הביקוש עולה, מה שמוביל לצמיחה ותעסוקה מוגברת — אך גם לאינפלציה מוגברת.
• ריבית גבוהה: השאלה יקרה יותר, ולכן ההוצאה יורדת. הביקוש יורד, מה שמוביל לפחות אינפלציה — אך אולי לאבטלה מוגברת.

*הבנק המרכזי מנהל את הפוליטיקה המוניטרית: הוא קובע את הריבית כדי לנהל את הביקוש, האינפלציה והצמיחה

פוליטיקת הצד האספקתי שואפת להגביר את הכמות שהכלכלה יכולה לייצר. היא משפרת את הכמות והאיכות של גורמי הייצור. שיטות כוללות:

• חינוך ואימונים — מיומנויות טובות יותר מעלות את התפוקה.
• פרטיזציה — מכירת חברות בבעלות המדינה לבעלים פרטיים, שעשויים לנהל אותן טוב יותר.
• הקלת רגולציה — הסרת כללים שמונעים מהחברות להתפתח.
• נגיטים — מיסים נמוכים יותר על הכנסה ועל רווח, כך שאנשים עובדים קשה יותר וחברות משקיעות יותר.

פוליטיקת הצד האספקתי יכולה להגביר צמיחה ותעסוקה וגם להוריד אינפלציה בו-זמנית. החולשת שלה היא שהיא פועלת לאט.

צמיחה כלכלית היא עלייה ב-ת"ג אמיתי.

GDP (ת product פנימי ברוטו) הוא הערך הכולל של כל הסחורות והשירותים שמדינה מייצרת בשנה. Real GDP הוא GDP לאחר שהושב ההשפעה של עליית המחירים, ולכן הוא מראה את השינוי האמיתי בתפוקה.

דוגמה מופרזת. GDP הממשי של מדינה היה £500 מיליון בשנה שעבר ו-£515 מיליון השנה הזאת. מצא את קצב הצמיחה הכלכלית.

• צמיחה כלכלית = (515 - 500) ÷ 500 × 100 = 3%.

מכיוון שזה משתמש ב-GDP הממשי (עם השפעת עליית המחירים הושבה), ה-3% זהו עלייה אמיתית בתפוקה, ולא רק מחירים גבוהים יותר. אם המחירים היו עולים אך התפוקה לא, ה-GDP הממשי — וכך גם הצמיחה — היו אפס.

מחזור עסקים

הת"ג (GDP בפירוש אמיתי) אינו עולה בצורה חלקה. הוא עובר דרך מחזור עסקי בעל ארבעה שלבים:

• שיא — צמיחה מהירה; התוצר והעובדות גבוהים, אך המחירים עולים במהירות.
• ריסון — התוצר יורד ונפלטות עובדים. (ריסון מוגדר לעיתים כירידה בהת"ג למשך שישה חודשים.)
• שפל — תחתית המחזור; התוצר נמוך מאוד ואבטלה גבוהה.
• התאוששות — התוצר מתחיל לעלות שוב.

סיבות והשפעות

צמיחה נובעת מפיקים או משופרים יותר של גורמי הייצור: השקעה במכונות חדשות, כוח עבודה גדול או מיומן יותר, וטכנולוגיה חדשה.

השפעות טובות: הכנסות גבוהות יותר, עובדות מוגברות, רמת חיים טובה יותר ומס more לרשות הממשלה להוציא.

השפעות רעות: המחירים עלולים לעלות (אינפלציה); הפער בין עשירים לעניים עלול לגדול; ועלולים להיות זיהום מוגבר ושימוש במקורות נדירים.

ריסון מביא את ההפך: הכנסות נמוכות יותר, אבטלה מוגברת וכישלונות עסקים.

מדידת אבטלה

אבטלה היא אנשים שיכולים לעבוד ורוצים לעבוד, אך לא מצאו עבודה. ישנם שתי דרכים למדוד אותה:

• ספר הטוענים — סופר את האנשים הטוענים במענק אבטלה. הוא מחמיץ את אלו שרוצים עבודה אך אינם יכולים לתבוע מענק.
• סקר כוח העבודה — סקר הסופר את האנשים שאינם עובדים אך מחפשים עבודה ומוכנים להתחיל.

כוח העבודה הוא כולם שעובדים plus כולם שאבטלים (ומחפשים עבודה).

דוגמה מפורטת. למדינה ישנם 24 מיליון אנשים בעבודה ו-2 מיליון אנשים באבטלה שמחפשים עבודה. מצאו את כוח העבודה ואת אחוז האבטלה.

• כוח העבודה = 24 + 2 = 26 מיליון.
• אחוז האבטלה = 2 ÷ 26 × 100 = 7.7%.

אנשים שאינם מחפשים עבודה (למשל, אנשים שפרשו לגמרה או סטודנטים בלימודים מלאים) אינם נספרים בשני המדדים, כך שהירידה באחוז האבטלה היא חדש טוב רק אם היא מעידה על שמצאו עבודה, ולא על כך שהפסיקו לחפש.

סוגי אבטלה

• אבטלת חיכוך — אבטלה לטווח קצר בין תעסוקות (עובד שיצא מהעבודה החדשה שלו ומחפש את הבאה).
• אבטלה מבנית — תעשייה כולה מתכווצת והכישורים של העובדים אינם נדרשים עוד (למשל, חופרים אחרי סגירת מכרות).
• אבטלה מחזורית — נובעת משפל כלכלי, כאשר הביקוש הכולל נמוך ולכן לחברות יש צורך פחות בעובדים. (נקראת גם אבטלת מחסור בביקוש.)

השפעות האבטלה

• העובדים מאבדים הכנסה ועשויים לאבד את כישוריהם.
• המדינה מאבדת את התפוקה שעובדים אלו היו יכולים ליצור.
• הממשלה משלמת יותר בתשלומי סעד ונוססת פחות במיסים.
• עשויים לעלות שיעורי הפשע ורמת הבעיות הרפואיות.

תחומים ושינוי בדפוסי התעסוקה

לכלכלה יש שלושה תחומים:

• התחום הראשוני עוסק בחילול חומרי גלם (חקלאות, דיג, מכרות);
• התחום השניוני עוסק בייצור מוצרים (תעשייה, בנייה);
• התחום השלישי מספק שירותים (בנקאות, תיירות, קמעונאות, תחבורה).

ככל שהמדינה מתפתחת, התעסוקה עוברת מתחום ראשוני → תחום שניוני → תחום שלישי. בתחילה רוב העבודה היא בחקלאות; תעשייה מזיזה עובדים למפעלים; לאחר מכן תעשייה-פגיעה ועלייה בהכנסות מגדילות את תחום השירותים, כך שרוב התעסוקה מסתיימת בתחום השלישי. בכלכלות מודרניות נראים גם יותר עבודות חלקיות וגמישות.

אינפלציה היא עלייה ברמה המונחלת של המחירים לאורך זמן. ההפך – ירידה במחירים – הוא התפוררות.

מדידת האינפלציה

האינפלציה נמדדת על ידי מדד מחירי הצרכן (CPI). אנו בוחרים "סל" ממוצרים שמשפחה טיפוסית קונה, מעניקים לכל מוצר משקל (משקל גדול יותר למוצרים עליהם האנשים משקיעים יותר), ועוקבים אחרי השינוי במחיר הסל כולו בשנה זו לעומת השנה הקודמת.

דוגמה פותרת. מדד מחירי הצרכן (CPI) של מדינה היה 100 בשנה שעברה ו-104 בשנה הזאת. חשב את קצב האינפלציה.

• קצב אינפלציה = (104 - 100) ÷ 100 × 100 = 4%.

המחירים עלו ב-4% בממוצע. אם בשנה הבאה המדד יגיע ל-107, קצב האינפלציה יהיה (107 - 104) ÷ 104 × 100 = 2.9%. המחירים עדיין עולים, אך בקצב איטי יותר — קצב אינפלציה נמוך יותר אינו אותו דבר כמו היפכאזיס, כי להיפכאזיס המדד עצמו צריך להיות יורד.

גורמים

• אינפלציה דחיפת ביקוש — הביקוש הכולל גדל מהר יותר מהכלכלה מסוגלת לספק, ולכן המחירים מושכים כלפי מעלה.
• אינפלציה דחיפת עלות — העלויות של חברות עולות (שכר, חומרי גלם), ולכן הן מעלות מחירים כדי לכסות אותן.

השפעות האינפלציה

• הכסף מאבד כוח רכישה — כל יחידת מטבע קונה פחות.
• החיסכון הופך לפחות שווה.
• לחברות יש לשנות באופן מתמיד את המחירים בתוויות ובטבלאות, מה שמגבה זמן וכסף.
• מוצרי המדינה הופכים ליקרים ממוצרי מדינות אחרות, מה שפוגע ביצוא.

היפכאזיס

ירידת מחירים נשמעת טובה, אך היפכאזיס יכול להיות מזיק. אנשים מעכבים קניות, בתקווה למחירים נמוכים בעתיד. לכן הביקוש יורד, חברות מקצרות תפוקה והעובדות עולה.

• למד את חמישת המטרות של הממשלה (צמיחה, אבטלה נמוכה, אינפלציה נמוכה, איזון תשלומים, הכנסות הוגנות) — הן יכולות להסתנגד, לדוגמה צמיחה מהירה יכולה להעלות את האינפלציה.
• מדיניות פיסקלית = הוצאות ממשלתיות ומסים; מדיניות מוניטארית = בנק מרכזי משנה את שיעורי הריבית; מדינית צד האספקה = העלאת מה שהכלכלה יכולה לייצר.
• שיעורים מרכזיים: שיעור אבטלה = מובטלים ÷ כוח עבודה × 100; קצב אינפלציה = שינוי ב-CPI ÷ C.P.I ישן × 100; צמיחה = שינוי ב-GDP אמיתי ÷ GDP אמיתי ישן × 100.
• היפכאזיס (ירידת מחירים) יכול להיות מזיק, כי אנשים מעכבים קניות, ולכן הביקוש והעובדות יורדים.