כתוב f(z)=u(x,y)+iv(x,y). נגזרות מרוכבות מטילה u_x=v_y ו-u_y=−v_x; עם נגזרות חלקיות ראשונות רציפות מקומית, משוואות קושי–רימן מבטיחות אנליטיות שם. הן שונות מנגזירות ממסרית של תפקיד דו-קואורדינתי. התפקיד המצומד x−iy אינו עומד במשוואות אלו בשום סביבה פתוחה, למרות שקיימות נגזרות חלקיות ממסריות. ציין את האזור הנבדק, ולא רק נקודה נוחה.
תפקיד אנליטי הוא נגזר מרוכבת בכל סביבה ומחזיק סדרת כוחות מתכנסת מקומית. סינגולריות הניתנת לסילוק יכולה להירפא אנליטית כאשר התפקיד חסום סמוך לנקודה החסרה. קוטב מכיל חלק ראשי סופי בסדרת לורן; סינגולריות מהותית מכילה אינסוף איברים בעוצמת שליליות. השארית היא המקדם של (z−a)⁻¹, ואינה בהכרח האיבר בעל העוצמה השלילית הגבוהה ביותר או המוביל.
עבור קוטב בודד של דרגה m, כתוב f(z)=g(z)/(z−a)^m כאשר g אנליטי ב-a. השארית היא g^(m−1)(a)/(m−1)!. קוטב פשוט משתמש ב-g(a); קוטב כפול משתמש ב-g′(a). הדבר נובע מפיתוח g בסדרת טיילור. כך ש-e^z/(z−a)² יש שארית e^a, בעוד שמונה קבוע מעל קוטב כפול טהור יש שארית אפס. דרגת הקוטב לבדה אינה קובעת את האינטגרל הקונטורי.
עבור קונטור בעל כיוון חיובי הסוגר סינגולריות בודדות, משפט השאריות נותן ∮f(z)dz=2πi כפול סכום השאריות הסגורות, בתנאי שהתפקיד אנליטי על הקונטור ובשאר הפנים הנדרשות. הפוך הכיוון יغير הסימן. נוסחת הנגזרת של קושי היא ∮g(z)/(z−a)^(m+1)dz=2πi g^(m)(a)/m! בתנאי התחום האנליטי שלה. סינגולריות על הקונטור מונעת יישום ישיר; סינגולריות מחוץ לתורמת כלום לקונטור זה.