בחרו את דגם הספירה תחילה: בחירות סדורות של r פריטים שונים מ- n משתמשות ב- n(n−1)⋯(n−r+1), בעוד תת-קבוצות לא סדורות משתמשות ב- C(n,r). גרף פשוט מלא על n קודקודים מכיל קצה אחד לכל זוג קודקודים לא סדור, מה שמניב n(n−1)/2 קצוות; לולאות וקצוות כפולים ישנו את הדגם. עבור n ישרים במיקום כללי במישור, הישר ה-k חוצה את k−1 הישרים הקודמים בנקודות נפרדות ומוסיף k אזורים. הסכום הכולל הוא 1+n(n+1)/2; מקבילים או התנגשות משולשת מבטלים ספירה זו.
השתמשו בשלבים המשלימים לספירת לפחות תרחיש אחד, והתנפו על האוכלוסייה הנותרת בפועל לאחר גרירה ללא החזרה. עבור r תוצאות iid שנבחרו מתוך n ערכים שווה סיכוי, ההסתברות שכלם שונים היא n(n−1)⋯(n−r+1)/n^r כאשר r≤n. השלב המשלים סופר תוצאות חוזרות. עבור ספירה בינומית עם N ניסויים עצמאיים והסתברות הצלחה קבועה p, הממוצע הוא Np והשונות היא Np(1−p). הסתברות זהות לבדה אינה מגדירה עצמאות.
חזרה מתארת ערכים מאוחרים באמצעות ערכים קודמים ודורשת נתונים התחלתיים מספיקים כדי לקבוע סדרה. הפרידו בין המדד לערך: a_n=2a_(n−1) עם a_0=3 נותן a_n=3·2^n. ארגומנטים גרפיים ואלגוריתמיים קובעים לעיתים חזרה על ידי זיהוי מה שהקצה או השלב החדש מוסיפים. נוסחה סגורה צריכה לענות גם לחזרה וגם לתנאים ההתחלתיים שלה; התאמת כמה איברים נצפים אינה מוכיחה אותה לכל מדד.
קירוב מספי דורש ארגומנט שגיאה. שיטת מחצית שומרת על מרווח שמחליף סימן עבור פונקציה רציפה ומחצית את רוחבו בכל צעד; ייתכן שלא יהיה שורש אם הרציפות נכשלת. עדכון ניוטון הוא x_new=x−f(x)/f′(x), הדורש נגזרת לא אפס בנקודה הנוכחית; ההתכנסות אינה אוטומטית מכל נקודת התחלה. השארית של קירוב והשגיאה שלו ב-x הן שונות. ציינו הנחות השיטה ומצב עצירה, במקום להתייחס לספרות נוספות המוצגות כדיוק.