אינטגרציה בחלקים נובעת מכלל המכפלה: ∫u dv=uv−∫v du. עבור אינטגרלים מסוימים כלולו את איבר הגבול בשני הקצוות. עם I_n(x)=∫₁ˣ(ln t)^n dt, בחרו u=(ln t)^n ו-dv=dt. עבור n≥1 הגבול התחתון מתאפס, ונובע I_n=x(ln x)^n−n I_(n−1). סימן פלוס יהרוס את הזהות המופקת מהגזירה. שמרו על אותו גבול תחתון באיטרציה; שינויו משנה את הקבועים.
עבור אינטגרלים לא תקינים ראשית יישמו את הזהות בגבולות סופיים, ולאחר מכן תרצמו את הגבול האינסופי והאינטגרל הנותר. אם ∫₋∞^∞e^(−x²)dx=√π, הגדירו u=x ו-dv=x e^(−x²)dx עבור ∫x²e^(−x²)dx. מכיוון ש-v=−e^(−x²)/2 ו-x e^(−x²)→0 בשני האינסופים, הר moment השני המלא הוא √π/2. זוגיות נותנת את מומנט מחצית הקו החיובי √π/4. איבר הגבול המתאפס הוא חלק מהארגומנט, ולא תכונה אוטומטית של כל אינטגרל לא תקין.
כדי להפוך את ∫₀¹∫ₓ¹F(x,y)dy dx, תארו את המשולש 0≤x≤y≤1, ולאחר מכן כתבו אותו מחדש כ-∫₀¹אינטגרל מ-0 עד yF(x,y)dx dy. גם המרווח החיצוני וגם הגבולים הפנימיים משתנים; החלפת סימנים לבדה משנה את האזור. עבור F=e^(y²), אינטגרציה לפי x תתן ∫₀¹y e^(y²)dy=(e−1)/2. רציפות במשולש הסגור מאפשרת הפיכת סדר; מקרים עם singularities או אינטגרציה מותנית דורשים זהירות מוגברת.
אם פונקציה אינטגרבילית ב-[a,b] מקיימת f(a+b−x)=−f(x), השתקפות הופכת את האינטגרל לשלילי עצמו, ולכן לאפס. עבור sin(2mx)/sin x ב-[0,π] עם m שלם חיובי, ההשתקפות x↦π−x משנה את סימן המונה ושומרת על המכנה. הסינגולריות הנראית בקצוות הן מסוג ניתן להסרה: הגבולות הם 2m באפס ו-−2m ב-π. יש לבדוק גבולות אלו לפני השימוש בסימטריה; ביטול אינו מחליף אינטגרביליות.