מספר הפתרונות של מספרים שלמים אי-שליליים של x₁+⋯+x_k=n הוא C(n+k−1,k−1), עבור n≥0 ו-k≥1. נגלם n כוכבים זהים המופרדים ל-k קופסאות ממונות על ידי k−1 פסיסים; פסיסים סמוכים ופסיסי קצה מאפשרים כניסות אפס. הקופסאות נבדלות זו מזו, האובייקטים אינם נבדלים. ספירת טוקנים שונים תעניק במקום זאת לכל טוקן באופן עצמאי, ותניב k^n לפני שאר האילוצים. החלט על הדגם מה שהאובייקטים והקבלנים מייצגים, ולא מתוצאה בינומית בעלת מראה מוכר.
עבור הקצאות חיוביות x_i≥1, השתמשו ב-z_i=x_i−1; הסך הנותר הוא n−k, מה שמניב C(n−1,k−1) כאשר n≥k. גבולים תחתונים כלליים יותר x_i≥a_i מטופלים על ידי חיסום כל a_i. ישנות לפחות אפס אחד היא המשלימה של כל הכניסה חיובית: חסרו C(n−1,k−1) מהסך האי-שלילי. מקרים חופפים כמו בדיוק שתי תיבות ריקות דורשים ספירה שונה; חיסום כל מקרה תיבה ריקה בנפרד מכפיל שגיאה בחפיפות שלהם.
עקוב אחר סכמת זרימה ביצוע statement אחד אחר אחד, ורשום משתנים בטבלה. הבדל בין הטלה לבין בדיקת שוויון מתמטית; צד ימין של הטלה משתמש בערך הישן לפני ההחלפה. רשום איזה ענף יבוצע לאחר מכן ואילו משתנים יושבו מחדש. מועמד חדש לסביבה חיצונית עשוי לשבת מחדש סכמה פנימית ללא לשבת את המועמד עצמו. עבור תהליך שמווסף 1,3,5,… ל-S מאפס, לאחר m הוספות S=m² והתוסף הבא הוא 2m+1.
אינבריאנט לולאה נכון לפני ואחרי כל איטרציה. אינבריאנט הסכום-ריבועים מתקיים בתחילה ב-m=0 ונשמר כי m²+(2m+1)=(m+1)². אינבריאנט לבדו אינו מוכיח הגעה לסוף. לבדוק אם מספר שלם N≥0 הוא ריבוע על ידי הוספת מספרים זוגיים עד S≥N, S גדל ללא גבול; במשוואה m עולה וחייב להגיע לגבול כמו N. בקצה, שוויון מעיד על ריבוע וחריגה מעיד על אי-ריבוע. ערך מודפס חייב להישג בדרך ביצוע בפועל; דפוס מספרי סביר לבדו אינו עקוב אמיתי.