משוואה ליניארית מסדר ראשון היא בצורה y′+p(x)y=q(x) בקטע שבו המקדמים רציפים. היא אינה חייבת להיות נפרדת. נגדיר μ(x)=exp(∫p(x)dx). מכיוון ש-μ′=pμ, הכפלה נותנת (μy)′=μq, ולכן y=μ⁻¹(∫μq dx+C). בחר נגזרת נוחה כלשהי עבור p; קבוע האינטגרציה שלו רק ממיר את μ ומתבטל מהפתרון. ה-row data התחלתית לאחר האינטגרציה, ושמור על נקודות מקדם סינגולריות מחוץ לקטע שנבחר.
עבור y′+2xy=x עם y(0)=1, מתקבל μ=e^(x²). אזי (e^(x²)y)′=x e^(x²), והאינטגרל שלו הוא e^(x²)/2+C. לכן y=1/2+C e^(−x²), והתנאי ההתחתי נותן C=1/2. הצבה ישירה בודקת את y′+2xy=x. גורם האינטגרציה הופך את החלק השמאלי לגזרת מכפלה; הוא אינו כופל נוסף שנותר כופל את החלק הימני המקורי בתשובה הסופית.
עבור ay″+by′+cy=r(x) כאשר a אינו אפס, פתור את המשוואה האופיינית aλ²+bλ+c=0 עבור החלק ההומוגני. שורשים אמיתיים שונים נותנים שתי אקספוננציאליות; שורש כפול λ נותן (C₁+C₂x)e^(λx); שורשים α±iβ נותנים e^(αx)(C₁ cos βx+C₂ sin βx). הפתרון המלא הוא y_h+y_p. גירוי פולינומי מציע ניסוי פולינומי חלקי; גירוי אקספוננציאלי או סינוס/קוסינוס מציע את המשפחה המתאימה, עם מספיק מקדמים כדי לחשב את הגזירה.
אם ניסיון פרטי חוזר על פתרון הומוגני, הוא לא יכול לייצר את הגירוי: כפול ב-x פעם אחת לשורש פשוט, פעמיים לשורש כפול. עבור y″−3y′+2y=e^x, ה-Ke^x הרגילה מוחקת. ניסיון Kxe^x נותן −Ke^x, ולכן y_p=−xe^x. תנאים התחתיים קובעים את הקבועים ההומוגניים רק לאחר הוספת y_p. הצב את הפונקציה הסופית במשוואה המקורית לבדיקת סימנים וגירוי; בדיקה בהתחלת ערך בלבד אינה יכולה לאמת את המשוואה הדיפרנציאלית.