עבור וקטורים אמיתיים אי-אפס u,v, מתקיים u·v=|u||v| cos θ. מכפלה נקודתית חיובית, אפסית או שלילית תואמת זווית חדה, ישרה או קהה קטנה בהתאמה. ההקשרה הסקאלרית של v לאורך u היא (v·u)/|u|; ההקשרה הווקטורית היא ((v·u)/(u·u))u. ההפרש מההקשרה הזו הוא אורתוגונלי ל-u. אל תבלבלו בין וקטור מוקשר לרכיב הסקאלרי הסימני שלו. הווקטור האפס אורתוגונלי לכל וקטור אך אין לו כיוון זוויתי מוגדר.
עבור וקטורים תלת-ממדיים, u×v מאונך לשניהם ואורכו |u||v| sin θ. חישוב קואורדינטות משתמש ב-(u₂v₃−u₃v₂, u₃v₁−u₁v₃, u₁v₂−u₂v₁). אורך זה הוא שטח המצולע, ולכן למשולש שנבנה משני וקטורי קצה יש מחצית משטח זה. הפיכת הסדר שלהם הופכת את מכפלת הצלב אך שומרת על השטח. בנו את שני וקטורי הקצה מאותו קודקוד; צלב של שני וקטורי מיקום בלתי קשורים בדרך כלל מדד את המשולש הלא נכון.
המישור העובר בנקודה p עם נורמל n אי-אפס הוא n·(x−p)=0. המרחק מ-q למישור הוא |n·(q−p)|/|n|; המכנה נורמלי את קנה המידה של המשוואה. מכפלה משולשת סקאלרית u·(v×w) נותנת נפח מקבילית משופע סימני; הערך המוחלט הוא הנפח הגיאומטרי. אפס במכפלה משולשת אומר תלות של שלושת וקטורי הקצה, ולא בהכרח שכל זוג מהם מאונך או מקביל.
עבור ארבעה וקטורים מישוריים, ישנם שש מכפלות נקודתיות בלתי מסודרות. הקונפיגורציה e₁,−e₁,e₂,−e₂ כוללת שתי מכפלות שליליות וארבע אפסים; e₁,e₁,e₂,e₂ כוללת שתי מכפלות חיוביות וארבע אפסים. ארבעה וקטורים שאינם אפס לא יכולים להיות לכל זוג מכפלה נקודתית שלילית. סדר את הכיוונים שלהם סביב המעגל: כל רווח זוויתי רצופי חייב לעלות על 90°, מה שמחייב את סכום ארבעת הרווחים להיות מעל 360°. וקטור אפס לא יכול להציל דריכה שלילית מוחלטת, מכיוון שמכפלות הנקודה שלו מתאפסות.