משולשים דומים כאשר זוויותיהם המקבילות זהות; יחס הצלעות המקבילות שלהם שווה. כתוב את ההתאמה בין הקודקודים במפורש. אם למשולש APQ הזווית A שווה לזווית A של ABC והזווית P שווה לזווית C, ההתאמה הסדורה היא A↔A, P↔C, Q↔B. ולכן AP/AC=AQ/AB=PQ/CB. הצלע AP נמצאת על AB אך מתאימה לAC; התאמה לפי מיקום הצלע או לפי האות P עשויה לתת יחס שגוי.
עם גורם קנה מידה ארוך k>0, אורכים מכפילים ב-k, שטחים ב-k² ונפחים ב-k³. עלייה של 30% באורך פירושה k=1.30, ולכן עלייה בשטח של 1.30²−1=0.69, או 69%; זה אינו 60%. עבור גופים דומים עם יחס נפח של 27, יחס האורכים הוא 3 ויחס השטחים 9. שינויי אחוזים והפרשים מוחלטים הם כמותות שונות; כתוב את היחס החדש-ל ישן לפני המרה לאחוזים.
מעגל קובע מרחק לנקודה אחת. אלפסה קובעת את סכום המרחקים לשני מיקודים. היפרבולה קובעת את הערך המוחלט של ההפרש בין המרחקים הללו; פרבולה קובעת שוויון של מרחק למיקוד ולמכוון (directrix). אלו הגדרות של קבוצות נקודות, לא טיוטות לשינון. עבור מיקודים (−c,0) ו-(c,0), אלפסה משתמשת בסכום 2a כאשר a>c. היפרבולה שאינה דגנרטיבית משתמשת בערך מוחלט של ההפרש 2a כאשר 0<a<c; הפרש ממוסמן מבדיל בין שני הענפים שלה.
עבור ההיפרבולה עם ציר מעבר אופקי, c²=a²+b² והמשוואה היא x²/a²−y²/b²=1. יהי r_A המרחק ל(-c,0) ו-r_B המרחק ל(c,0). התנאי r_A−r_B=2a>0 בוחר את הענף הימני x≥a; התנאי השלילי בוחר את השמאלי. הריבוע עלול לאבד את המיסום, ולכן יש לבדוק את תנאי המרחק המקורי לאחר קבלת המשוואה. הפרש אפס נותן את האנכי האופק כמחלקת מאונך ולא היפרבולה; הפרש העולה על הפרידה בין המיקודים בלתי אפשרי לפי אי-שוויון המשולש.