עבור f:X→Y ו-A⊆X, התמונה f(A) מורכבת מכל הפלטות f(a) כאשר a ב-A. נקודה נמצאת ב-f(A∪B) אם ורק אם היא נובעת מ-A או מ-B, ולכן f(A∪B)=f(A)∪f(B). אם A⊆B, אז f(A)⊆f(B). עבור חתך, רק f(A∩B)⊆f(A)∩f(B) הוא אוטומטי; אותה תמונה עשויה לבוא מכניסות שונות. השתמשו ב-f(x)=x², A={−1}, B={1}; התמונה השמאלית היא ריקה בעוד החתך הימני הוא {1}.
קדמות תמונה מתנהגות אחרת. עבור C⊆Y, f⁻¹(C) כאן מייצגת את קבוצת הכניסות שנשלחות לתוך C, גם אם f אין פונקציה הפוכה. שייכות לשתי קדמות תמונה פירושה אותה כניסה מדויקת שמתמפה לשתי קבוצות המטרה. כתוצאה מכך, קדמות תמונה שומרות על איחוד, חתך ומשלים ביחס לתחום/קודומיין המצוינים. אל תעבירו משפט על קדמות תמונה לתמונות. אם f היא חד-חד-על-אחת, חתכי התמונה הופכים לשווים, מכיוון שתמונות שוות כופלות כניסה משותפת.
יחס R על X הוא רקסיבי כאשר xRx לכל x, סימטרי כאשר xRy גורר yRx, וטרנזיטיבי כאשר xRy ו-yRz גוררים xRz. כל שלושת האלמנטים יוצרים יחס שוויון; מחלקות השוויון מפצלות את X. על שלמים, xRy כאשר x ו-y יש שארית זהה מודולו ארבע נותן ארבע מחלקות. היחס |x−y|≤1 הוא רקסיבי וסימטרי אך לא טרנזיטיבי: 0R1 ו-1R2 בעוד ש-0 אינו קשור ל-2. בדיקה של דיאגרמה אחת או שתי תכונות אינה מספקת.
הימל P⇒Q היא שקולה בדיוק כאשר P אמת ו-Q שקר. לכן השללת P⇒(Q∧R) היא P∧(¬Q∨¬R), ולא ¬P⇒(¬Q∧¬R). שלילת “כל x יש לו תכונה A” נותנת “קיים x ללא A”; שלילת “קיים x” נותנת “כל x אינו”. נגד-דוגמה יכולה לשלול טענה אוניברסלית, בעוד לדוגמאות אין יכולת להוכיח אותה. הכמותנים שומרים על הסדר שלהם בעת שלילה פרטנית: ¬(∀x∃y S(x,y)) היא ∃x∀y ¬S(x,y).