זיכרון דינמי: malloc, free, ו realloc
זיכרון סטק לעומת זיכרון היפ
- משתנים מקומיים רגילים שאינם סטטיים הם בעלי משך אחסון אוטומטי: חיי המשכנתם שלהם נסתיימים כאשר החוסם מסתיים. יישומים בדרך כלל שומרים אותם ב-סטאק; C אינה מחייבת סידור זיכרון ספציפי.
- לעיתים אתה צריך זיכרון ש-יחיה לאורך זמן מהפונקציה, או שאורכו ידוע רק בזמן הרצה.
- הזיכרון הזה מגיע מה-היפ. אתה מבקש אותו, ולאחר מכן מחזיר אותו.
malloc ו-sizeof
mallocמבקש מההיפ בלוק של בייטים ומחזיר רמז אליו.- השתמש ב
sizeofכדי לקבל את הגודל של פריט אחד:malloc(n * sizeof(int))מבקש מקום לnints. בדוקNULLלפני השימוש בהם; ערכים המוקצים זה newly are uninitialised. כאן הגדלים קטנים וחובבי, כך שחישוב הבייטים מתאים. - הבלוק שלך לשימוש דרך הרמז, בדיוק כמו מערך:
a[0],a[1], ...
free ואובדן זיכרון
- כשסיימת עם זיכרון היפ, החזר אותו באמצעות
free(pointer). - אם מעולם לא
freeאתה אותו, התוכנה מאבדת זיכרון — היא שומרת על מקום שהיא כבר אינה משתמש בו. - כלל למשימות אלו: הפונקציה שלך מקצבת וחוזרת; הבוקר משחרר אותה. אל תקרא ל-
freeבעצמך.
#include <stdio.h>
#include <stdlib.h>
int main(void) {
int *a = malloc(3 * sizeof(int)); // room for 3 ints
if (a == NULL) return EXIT_FAILURE;
a[0] = 5; a[1] = 6; a[2] = 7;
printf("%d\n", a[0] + a[1] + a[2]); // 18
free(a); // give it back
return 0;
}
הגדלת מערך באמצעות realloc
- For a positive byte size,
realloc(a, newSize)preserves the firstmin(oldSize, newSize)bytes when it succeeds. Newly added cells need initialising. - בכשל הוא מחזיר
NULLומשאיר את ההקצאה הישנה ללא שינוי. שמור את התוצאה במצביע זמני; כתיבת חולצה חדשה למצביע היחיד שלך עםNULLמאבדת גישה לחסימת הזיכרון הישנה. - בהצלחה השתמש רק במצביע שהוחזר: הבלוק יכל להזיז. הימנע מ-
reallocבגודל אפס כאן כי הכללים שלו שונים בין גרסאות C.
#include <stdio.h>
#include <stdlib.h>
int main(void) {
int *a = malloc(2 * sizeof *a);
if (a == NULL) return EXIT_FAILURE;
a[0] = 4; a[1] = 9;
int *grown = realloc(a, 3 * sizeof *a);
if (grown == NULL) {
free(a); // the old allocation still belongs to us
return EXIT_FAILURE;
}
a = grown;
a[2] = 16;
printf("%d %d %d\n", a[0], a[1], a[2]); // 4 9 16
free(a);
return 0;
}
טעויות נפוצות
- לכל
mallocנדרשfreeמתאים; אל תשתמש בזיכרון לאחרfree. - בדוק תוצאות הקצאה לפני פירוק מצביע. צמיחה כושלת לא צריכה לשנות את האורך הרשום או לשחרר את המערך הישן של הקורא.
כעת תנסו בעצמכם
- השתמש ב-
malloc(n * sizeof(int))למערכים חדשים, וב-#include <stdlib.h>. - הפונקציה שלך מחזירה את הנורמלי; הבוחן משחרר אותו — אל תקרא ל-
free. אל תכתובmain.
רמת קושי 4/5 · 280 מטבעות + בונוס קטן בהשלמה הראשונה היום
השלם את int *make_array(int n, int value) כך שתקצה n ints (עם malloc), תגדיר כל אחד לvalue, ותחזיר את השעון. הבוקר ישתחרר אותו. אל תכתוב main. כאן 1 ≤ n ≤ 1000. אם ההקצאה נכשלה, החזר NULL ללא גישה לכל רכיבים.
לחץ על הרץ כדי לראות את התוצא כאן.
רמת קושי 4/5 · 280 מטבעות + בונוס קטן בהשלמה הראשונה היום
השלם את int *concat(const int a[], int na, const int b[], int nb) כך שתקצה na + nb ints, תעתיק את כל a ולאחר מכן את כל b, ותחזיר את השעון. הבוקר ישתחרר אותו. אל תכתוב main. האורכים הם אי-שליליים הסכומם הוא 1 עד 1000. השאר את שני הקלט ללא שינוי; החזר NULL בכישלון הקצאה.
לחץ על הרץ כדי לראות את התוצא כאן.
רמת קושי 4/5 · 280 מטבעות + בונוס קטן בהשלמה הראשונה היום
השלם את int *push(int *a, int *len, int value) כדי להגדיל את מערך הערימה a כדי לאחסן שלם נוסף בעזרת realloc, לשמור את value בסוף, להגדיל את *len ב-1, ולהחזיר את המצביע החדש. הבוקר ישחרר אותו. אל תכתוב פונקציית main.
לחץ על הרץ כדי לראות את התוצא כאן.