עיצוב ופיתוח פתרון לשירות בית-ספרי

להפוך את התוכנית לביטול עיצוב

זהו תרגול מקורי המותאם ל-GAC031 ליחידה 3.3, עיצוב ופיתוח. זה ממשיך את פרויקט שלט הספרייה הדמייני מהיחידות 3.1 ו-3.2. זהו לא הערכה של ACT.

המטרה של הצוות נותרת לעזור לסטודנטים למצוא אזור שקט או לאומנות דיונים מתאים בתוך שתי דקות. מפרט עיצוב מסביר ליצרן מה הפתרון חייב לבצע. הוא יותר שימושי מ"לעשות סימנים יפים". הצוות כותב ארבע דרישות:

1. סטודנט יכול לזהות אילו חדרים הם שקטים ואילו מאפשרים דיונים.
2. סטודנט יכול לעקוב אחרי המסלול מהכניסה מבלי לשאול עובד.
3. הסימנים משתמשים במילים ובצורות ברורות, כך שהמשמעות אינה תלויה רק בצבע.
4. האוצרת מאשרת כל מיקום; אין חוסם בכניסת חירום ואין כיסוי על מידע בטיחותי.

השתי דרישות הראשונות מתארות משימת המשתמש. שתי האחרונות מגנות על גישה ובטיחות. הצוות יבדוק כל דרישה לפני החלטתו שהסימן מוכן. הוא לא מוסיף מסך יקר רק בגלל שמסך נראה מודרני.

"לעשות סימנים יפים" הוא משאלה, לא מפרט; המדפסת לא יכולה לקרוא מחשבות.

הכינו שני פרוטוטיפים לפני ההדפסה

פרוטוטיפ הוא גרסה ראשונית שנעשתה ללמידה, ולא מוצר מוגמר. הצוות מצייר שתי אפשרויות נייר באותה קנה מידה. אפשרות A היא מפת חדר אחד בכניסה. אפשרות B היא חץ קצר בכל נקודת בחירה, פלו תווית תואמת בדלת היעד. שתיהן מציגות את המילים "לימוד שקט" ו"דיון"; שום אחת לא סומכת רק על כחול או כתום.

הסקיצות כוללות את מיקומי הקירות המוצעים. זה חשוב כי סימן מצוין בקיר הלא נכון עשוי להופיע רק לאחר שהסטודנט כבר עבר את הפנייה. הצוות הולך בשני המסלולים ומקליט היכן אדם חייב לבחור כיוון. האוצרת עוד לא אישרה מיקומי קירות, ולכן הסקיצות נשארות בנייר. אף אחד לא מדביק סימן ניסויי מעל הודעה קיימת.

הצוות כותב גם מפרט קטן לגרסה מאוחרת: טקסט קריא, ניגוד גבוה בין הטקסט לרקע, צורת חץ אחידה, וחומר שניתן להסרה ללא פגיעה בקיר. "קל לקריאה" לא נותר כסלוגן. הצוות ישאל את המשתמשים לקרוא את הטקסט מהמקום בו הם זקוקים לו לראשונה.

בדקו את המשימה, לא את הציור המועדף על הצוות

הצוות מבצע בדיקת שימושיות עם שנים-עשר מתנדבים חדשים, שישה לכל אפשרות. כל מתנדב מתחיל באותה כניסה ורואה רק אפשרות נייר אחת במיקומה המוצע. חבר צוות אומר: "אנא מצאו חדר שבו תוכלו לדון בעבודה. ספרו לנו מה הייתם עושים הבא." הנחייה ניטרלית זו נותנת את המטרה מבלי לומר לאן לפנות. הצוות מתחלף בין A לבין B בין המתנדבים הנכנסים, במקום לבדוק את כולם עם A תחילה.

הצופים מציין את הכיוון הראשון שנבחר, נקודות התלבטות ואת דברי המתנדב עצמו. הם לא מקליטים שמות. ארבעה משישה מתנדבים בחרו במסלול הנכון באמצעות A; חמישה משישה עשו זאת באמצעות B. אדם אחד שעקב אחרי B עצר כי "דיון" היה קטן בתווית הדלת. אחר שאל האם החץ ללימודים שקטים מוביל גם לחדר הדיונים. הערות אלו יותר שימושיות מאשר הצבעה פשוטה לסקיצה היפה יותר.

בדיקת הנייר עם שנים-עשר אנשים קטנה. היא אינה ניסיון שבועי מתוכנן עם 20 מתנדבים חדשים ושעון של שתי דקות. הצוות יכול להשתמש בה לשיפור פרוטוטיפ; הוא לא יכול להכריז שהמטרה להצלחה המקורית של 16 מתוך 20 הושגה.

שנו עם סיבה

הצוות בוחר ב-B לאיטרציה שנייה: גרסה נוספת שנעשתה לאחר בדיקת עדויות. הם מגדילים את "דיון" בתווית הדלת ומשנים את החץ המבלבל כך שכל יעד יהיה לו כיוון משלו. הם שומרים על מילים ליד הצורות. ציור חדש מסומן כ-B2; הציור הישן B1 נשאר בתיק. לצוות יש יומן צפייה עם שורה אחת לכל נושא: מה קרה, איזה דרישה הוא מושפע, השינוי המוצע, ומה לבדוק הבא.

הצוות אינו מניח שמילה גדולה פותרת כל בעיה. הוא מבקש משני אנשים חדשים, שלא ראו את B1, לעקוב אחר השרטוטים B2. שניהם בחרו במסלול הרצוי בבדיקה מהירה זו. תוצאה זו תומכת בתיקונים הספציפיים אך היא קטנה מדי כדי לחזות את התנהגות כל מבקרי הספרייה.

קבל אישור, ולאחר מכן בנה את הגרסה הנסיונית

הצוות נותן לספרן את השרטוטים B2, המיקומים המוצעים, החומר הניתן להסרה ואת יומן ההצפות. אישור פירושו שהספרן קיבל את המיקומים ובדק שהיציאות והודעות בטיחות נשארו פנויות. אם מיקום נדחה, הצוות משנה את התוכנית לפני ההדפסה. הוא מקליט את המיקומים הא approved ומתווה את הקובץ הסופי B3, כך שאף אחד לא ידפיס בטעות גרסה ישנה יותר.

רק אז מותקנים השלטים לניסיון שבועי. הקבוצה הבאה של 20 מתנדבים מקבלת את אותה נקודת התחלה והוראות כמו בסיס המדידה, ושעון בודק את היעד של שתי דקות. התוצאות שלהם שייכות לבחינה מאוחרת יותר, ולא לשיעור הדגמה זה. הצוות שומר את בסיס המדידה, השרטוטים, הגרסאות, האישור והעNOTES הניסוי יחד. יומן הגרסאות הזה הופך את המסלול מבעיה להחלטת עיצוב לגלוי.