תיאוריה לבימוי תיאטרון HL · יצירה סולנית ותיאוריה בפעולה

תוכנית הדיפלומה IB תיאטרון HL (הערכה ראשונה 2024; נוכחית מדריך). נושא זה הוא הרחבה בלבד ברמת HL — בימוי תיאטרון תיאוריה (90 שעות לימוד לאורך הקורס), הנבחן דרך יצירת יחיד (35% ברמת HL): לבחור מתאורטי תיאטרון שלא נלמד קודם לכן, לזהות היבט בתיאוריה שלו, ולצור וערוך יצירה יחידה (מקסימום 4–7 דקות) הממחישה את היישום המעשי של התיאוריה זו ליצירת תיאטרון לפני קהל — להגיש כדוח בגודל מקסימום 2 500 מילים בנוסף למקורות, ולסרט רציף ללא עריכה של כלל היצירה. פתרון זה מלמד את מלאכת המרת מתאורט לתרגול מעשי. כל הדוגמאות המופת הן מקוריות.

חובה לדעת ליצירה יחידה:

תאורטיקן תיאטרון הוא חושב שיטתי על ביצוע — יוצר הצהרות לגבי מה שהתיאטרון הוא ומה שחייב לעשות. קריאה למטרה זו מניחה: את ההצהרה (הטענה המרכזית של התיאוריה, ניסוחה במונחים עצמיים של התאורטיקן), את המילוליות (המונחים הטכניים עליהם נשענת ההצהרה — ואת משמעויה המדויקים), את הקונטקסט (אליו ענה התאורטיקן: איזה תרגול, איז מסורת, איזה רגע היסטורי), את התרגול (התרגילים וההפקות שהתיאוריה יצרה — תיאוריה בגוף), ואת המתנגדים (ההתנגדויות הסטנדרטיות וההגנה של התאורטיקן). הכלל להבחירה: תאורטיקן whose theory yields PERFORMABLE principles — whose vocabulary becomes stage action. The classic failure: ההרכב את המורה כפילוסופיה (הטענה מתוכתבת, לעולם לא מוצגת) — המשימה היא לבצע תיאוריה, לא לדווח עליה.

דוגמה מעובדת. מורה טוען כי האמת של התיאטרון חיה ב הנוכחות של המבצע, לא כייצוג: אוצר מילים נוכחות, פגישה, החלל הריק; הקשר: תיאטרון מסחרי של תצוגה וריאליזם פסיכולוגי; פרקטיקה: תרגילים שמורידים את השחקן כדי לפנות ישירות לקהל; ביקורת: נוכחות ההיבט הנבחר: הפנייה הישירה כפגישה — המבצע נפגש עם is mystification, the encounter unrepeatable and unevidenced. The חוקים, יצירה) והוידאו מעיד על כך. הקהל כעצמו, ולא דמות.

הפרספקטיבה היא חיתוך פעולתי אחד מהתיאוריה, והמלאכה היא תרגום: פרספקטיבה לעקרון ביצוע ("הבמאי תמיד פונה לקהל זֶה, כאן, כעצמו"), עקרון ל- כללי יצירה (כל קטע בעבודה חייב להיות מופנה ל- צופה בודד במבט לפחות פעם אחת; ללא תחבושת; המרחב משותף באור – הקהל והבמאי נראים זה לזה; ה- ארועים בעבודה מתרחשים בזמן אמת של החדר, לא זמן בדיוני של מחזה) , כללים לעבודה (מונולוג 5-דקות המבוסס על חומר עצמי של הבמאי – כניסה, בחירת צופה, סיפור האמת, יציאה – שבהם כל ארוע בודק את העקרון ונכשלו נראה לעין). העבודה היא ניסוי התיאוריה: הדוח מספר את התרגום (תיאורטיקאי, פרספקטיבה, עקרון, כללים, עבודה) והוידאו מעיד על כך. חוקים, יצירה) והוידאו מעיד על כך.

דוגמה פותרת, בהמשך. העבודה: הבמאי נכנס,

רואה, בוחר צופה אחד ומספר לו את הסיבה האמיתית לבחירתו; חוזר עם צופה שני; בסוף מבקש מהחדר לבחור. בחר אותם; חוזר עם השני; לבסוף מבקש מהחדר לבחור הם — סימטריית המפגש הוכחה, דרישתו של התאוריה בוצעו ולא תוארו. הערכת הדוח: הסרטון מציג את תגובות הצופים הנבחרים (העדויות שביקורתי דורשים), ומכיר בגבול — נוכחות אינה מאומתת מעבר ל ההקלטה, שהיא השטח המחוקק של התאוריה עצמה.

הדוח (2 500 מילים מקסימום) הוא החלק הכתוב במשימה, מבונה כדין: המתאפיין והתאוריה (דרישה, מונחים, הקשר — מצומצם); ההיבט שנבחר ולמה בדיוק היבט זה (תוצאה, לא נוחות); התרגום (עקרון, כללים יצרניים, אירועי היצירה); הביצוע ועדויותיו (מה הסרטון מראה מהתאוריה פועלת); הערכת האפקט (האם היצירה הפגינה את ההיבט? היכן התרגום סבל מתח? מה היה צריך לשנות). רשימת המקורות מפרידה בין ראשוניים (כתבי המתאפיין עצמו, ריאיונים, הקלטות של ביצועיו) לבין שניוניים. הרמה הגבוהה ביותר משלבת תאוריה ומעשה לאורך כל הטקסט: אין פסקת סיכום בלי תוצאה של הבמה, ואין בחירת במה בלי חובה תאורטית לה. בחירה ללא הסמכתה התיאורטית.

• עובדות המשימה: תיאורטיקן שלא נלמד קודם, היבט, 4–7 דקות סולו, דוח 2 500-מילים + מקורות, וידאו רציף ללא עריכה, 35% HL (משימה).
• קריאת התיאורטיקן בחמישה אופנים: טענה, מילוא, הקשר, פרקטיקה, ביקורים; חוק הבחירה של עקרונות ביצועיים (תיאוריה).
• המתאפיין נקרא מחמש זוויות: דרישה, מונחים, הקשר, מעשה, ביקורתי; הכלל לבחירה של עקרונות ביצועיים (תאוריה).
• העבודה כניסוי של התיאוריה: כל אירוע בודק את העיקרון; הכישלון גלוי (יישום).
• המבנה מחומש של הדוח; מקורות ראשוניים ומשניים; הערכה עם עדות וידאו וגבולות שייכים (דוח).
• התרגיל המוצג, תרגום מהתאוריסט הנוכח וההבנה היחידנית (תרגיל מוצג).

הערות לגבול: העבודה היחידנית מסומנת במבחן המעשי של התיאוריה ביישום — הוידאו חייב להציג את ההיבט, והדוח חייב להבטיח כל בחירה מתוך התיאוריה. כל הדוגמאות המוצגות הן מקוריות.