תיאטרון מקורי שיתופי · עיצוב, עומדת והערכה

תוכנית הדיפלומה IB תיאטרון HL (הערכה ראשונה 2024; נוכחית מדריך). נושא זה מאפשר את היצירה ה-COLLABORATIVE של תיאטרון מקורי — האזור במסלול הלימודים (60 שעות לימוד) שמגיע לשיא הערכת פרויקט שיתופי פעולה: אוסף יוצרי תיאטרון נוסח כוונות, בוחן כיצד כוונות ממומשות ב שיתוף פעולה, ויוצר עבודת ביצוע מקורית בהשראת נקודת התחלה. דף זה מלמד את אומנות הדיזוינג — מ נקודת התחלה דרך תהליך אוספי לביצוע ו הערכה. כל הדוגמאות המפורטות הן מקוריות.

חובה לדעת ליצירה שיתופית:

נקודת התחלה היא הזרע: צילום, פריט עיתונאי, חפץ, שיר, שאלה, זיכרון — כל מה שהאוסף מסכים ל חקור. האומנות היא חקירה, לא הדמיה: הנקודה התחלה נשאלת מה היא מכילה (העובדות שלה, המתחים שלה, השקטים שלה), מה היא מחוברת ל (סיפור של מי, אילו מבנים, איזה קהל), ומה היא דורשת מתיאטרון (למה חובה ל בצע זאת על הבמה ולא להגיש את זה כמאמר). מהחקירה נובעת הכוונה: מהו המטרה של חלק זה — לא נושא ("הגירה") אלא ביצועי מטרה ("לגרום לקהל להרגיש גבול בגופם"). המטרה מוקדמת, נראית בחדר ההכנות, ומשוחזרת מחדש: כל בחירת חומר נבדקת מול המטרה, והמטרה עשויה להִתְחַדֵּשׁ על ידי התהליך — שני האלמנטים מתפתחים יחד.

דוגמה מפורטת. נקודת התחלה: ערימת חפצים שהוחרמו במעבר הגבולות (נעליים, ציור של ילד, טלפון). השאלה המובילה: החפצים שקטים (בעליהם אינם נוכחים), המתח הוא נוכחות דרך העדר, הדרישה היא שהקהל יחזיק בזה מה שאין לבעלים לשאת. מטרה: "הקהל יוצא כשהוא מחזיק בדבר שלא יכול היה לשמור עליו." כל סצנה שנולדה צריכה להיבדק: האם היא הופכת את העדר למנוח? חייב להיבחן: האם הוא הופך העדר למנוהל?

תמונות קבועות (גוף פסולתי) והתמונות מעוצבות מחדש בהתאם למטרה; מהיר, ללא מילים, חושף במהירות את הבמה); אימפרוביזציה (משחק מאורגן שמייצר סצנות — עם כללים) נגד הכוונה; מהיר, ללא מילים, חושף במהירות את הבמה); אימפרוביזציה (משחק מובנה שמייצר סצנות — עם כללים השומר על הכוונה בחדר: "כל אימפרוביזציה מסתיימת ב-" אובייקט שנותר מאחור"); כתיבה בחדר (מונולוגים, רשימות, מכתבים שנוצרו מהחומר, ואחר כך עורכו על ידי ההרכב); וכיוון פיזי/קולי (העברת חומר נמצא לגוף — קצב מהאובייקטים, רשימה קוראלית, מחווה חוזרת). החומר מצטבר על הקיר; שלב העיצוב בוחר ומסדר אותו בהתאם לכוונה, ובונה את ה- מחווה). החומר מצטבר על הקיר; שלב העיצוב של ההרכב עצמו). עמוד השדרה (קו המוביל שלו, נושא 01's נקרא כעת ומיושם ל עבודת הלהקה עצמה).

דוגמה מפורטת, ממשיכה. תיאטרון תמונה מייצר "השורה ב ההרכב הוא שיתוף פעולה מבוסס, ולא חברות: תפקידים מוסכמים (המקלל מתחלף; הסופר שומר על הקיר; השומר זמן מגן על השעון), הסכמות עבודה (כיצד מתקבלים החלטות, כיצד מובעים אי-הסכמה, מה נאמר בסוף כל) התנצלות; כתיבה מייצרת מכתבי בעלים שקוראים אותם זרים. עיצוב מסדר אותם: הקהל נכנס מעבר ל החפצים; המכתבים ניתנים להם; היצירה נגמרת כשהכל חפץ נגע בו וניחת.

ההרכב הוא שיתוף פעולה מובנה, ולא חברות: הסכמה תפקידים (המקלד מסתובב; המסמן שומר על הקיר; ה שומר השעה מגן על השעון), עבודת הסכמות (איך החלטות מתקבלות, איך מתבטא מחלוקת, מה נאמר בסיום כל מושב), ופרוטוקולי משוב (ספציפיים, התנהגותיים, בנוגע ל-⟦⟧ העבודה ולא לאדם — "התמונה השלישית חזרה על הראשונה; לחץ או ⟨⟫⟪⟭⟮⟯⟰⟩". הכישלונים הקולאורטיביים הקלאסיים יש להם שמות: המנחה במסכה (חזון אחד של חבר בודד המושל באופן סטטי), ה-⟦⟧ השקט המנומס (הסכמה ללא בדיקה – האויב של יצירתיות) והמעגל הסדנאי (יצירה אינסופית, לעולם עיצוב). ה-ביצוע הוא הבחן: הקהל או מקבל את הכוונה או שאינו. הערכת הביצוע מאספה עדויות – מה הקהל ⟨⟫⟪⟭⟮⟯⟰⟩ עשה (החזיק, שם, המשיך לדבר בדלת), מה הצליח בביצוע מול הכוונה, מה שהתהליך לימד על ⟨⟦⟧⟫⟪⟭⟮⟯⟰⟩ הקולאורטיביות עצמה – ומחזיק באחריות לכשלונות. המשקל ההשתקפותי ⟨⟦⟧⟫⟪⟭⟮⟯⟰⟩ הציונים קובעים נופל כאן: תהליך ותוצר מוערכים יחד. DID (נעשה, הונח, נמשך לדבר בדלת), מה עבד ב ביצוע בהתאם למטרה, מה התהליך לימד על שיתוף הפעולה עצמו — ונושא באחריות לכישלון. המשקל ההשתקפות שהציונים מייחסים נופל כאן: תהליך ותוצר מוערכים יחד.

• נקודות התחלה מושאלות (מכילה, מקשרת, דורשת), לעולם לא מאולצות; המטרה כיעד ביצועי, כתובה, נבדקת, משודרגת (מטרות).
• שיטות יצירה: תיאטרון תמונות, אימפרוביזציה עם כללים, כתיבה בחדר, הרכבה פיזית/קולית; חומר שנצבר ואז עוצב לגב של ההופעה (יצירת להקה).
• מבנה הרכב: תפקידים מסתובבים, הסכמות, פרוטוקולי משוב; שלושת הכישלונות הנזכרים (הרכב).
• הביצוע כמבחן המטרה; הערכה עם עדות קהל, תהליך נושא באחריות לצד התוצר (הערכה).
• היצירה בעלת הגבולות המעובדת: השאלה, המטרה, הסצנות שנולדו והסדר שעוצב נמצאים בהבנה (מעובד).

הערות גבול: הפרויקט השיתופי מוערך במעשה הלידה, הביצוע וההערכה יחד — קריאתו של ההחזר כולל משקל אמיתי. כל הדוגמאות המופת הן מקוריות.

משפט הערכה מופת. "השתיקות עבדו: שלושה צפונים התכופפו קדימה במצב הקפאה השני, ואחד ענה על השאלה הישירה בקול — אך המשמעות של הסיום נותרה ללא ביטוי, נשאלה לאחר מכן, ונשארה ללא הוכחה." ראשית עדות, אחר כך דעת, גבולות מצוינים: קריטריון ההערכה שואף למשפטים מסוג זה, ולא ל"אנו חושבים שהכל הלך טוב".