בימוי טקסטים תיאטראליים · מטקסט תיאטרלי להצעת ביצוע

תוכנית הדיפלומה IB תיאטרון HL (הערכה ראשונה 2024; נוכחית מדריך). נושא זה מצויד את הצעת הייצור — המשימה הראשונה משימת הערכה (30% SL, 20% HL): בחר טקסט מחזה פורסם שאינו נלמד קודם ולבטוח ראייה לעיצוב ו ההצגה התאורטית של כל המחזה לקהל, המוצגת כ הצעה של עד 12 עמודים עם טקסט כתוב שאינו עולה על 4 000 מילים. האומנות שהנושא הזה מלמד היא קריאת מחזה כ יוצר תיאטרון: מטקסט לראייה להצעה. הדוגמאות הפועלות משמשות הצגה מדומיינת של טקסט ריאליסטי קלאסי, עם כל העיצוב החלטות מקוריות.

חובה לדעת עבור הצעת הייצור:

טקסט למחזה הוא לא ספרות על רגליים: הוא מקרא לביצוע. הקריאה של יוצר התיאטרון שואלת מה המחזה דורש: את הנתון הנסיבות (העובדות שהטקסט קובע — זמן, מקום, יחסים), הגבול (הקו האופקי היחיד של רצון הגיבור), ה יחידות פעולה (מוטיבים שבהם הרצון פוגש מכשול ומשתנה), ואת ה עולם המחזה (החוקים שלו, האטמוספירה, מה עולה לחיות בו). לצד הקריאה האקדמית מופעל הקריאה המוחשית שהמדריך מתעקש עליה: העמדת היחסים המרכזיים, הליכה במרחב, ביצוע הטקסט בקול: ידע הנמצא בגוף, העיקרון המייסד של הקורס. מהקריאה נובעת השאלה שמציעת התשובה: על מה המחזה של הפקעה זו — לא על המחזה בכלל, אלא הטיעון של הצגה זו, שנוסח במשפט אחד. דוגמה מפורטת. במחזה משפחתי טבעני הקריאה חושפת: את הנסיבה הנתונה של בית בעל משכנתא; את הגבול — הקרב של בת להיפרד; יחידות שמגרשות אותה מאחד תומך; עולם שבו

אהבה היא מטבע. טיעון במשפט אחד: “הצגה זו מראה משפחה אוכלת את צעריה כדי לשמור על הבית”. כל בחירת עיצוב למטה משיבה למשפט זה. ללחום כדי לעזוב; יחידות שכל אחת מורידה ממנה בעלת ברית; עולם שבו הקונספט הוא רעיון מחייט אחד המקשר כל בחירה: לא נושא דקורטיבי (“בודדות”) אלא טיעון בימוי תשובות למשפט זה.

הקונספט הוא רעיון אחד המנחה כל בחירה: לא נושא דקורטיבי (“בודדות”) אלא ארגומנט ביצועי (“החדר צר ככל כל בת עוזבת”). בדקו מושג באמצעות התבוננות ב תוצאותיו: איך הוא מבצע את הפתיחה, נקודת המעבר והסיום — מושג שאינו יכול לבצע סיום הוא מצב רוח, לא מושג. העיצוב שטחים שונים תומכים בו: הסט (צמצום החדר נבנה דרך — קירות הנסוגים בכל פרק); הבגדים (תקופה שמוררת אך דועכת — משפחתה לובשת את עברה); האור (טבעיות הצרה לעיגול של — מנורה — ביטחון נסוג יחד עם המרחב); הקול (הצללים של — הבית עצמו מתעצמים כשהאנשים עוזבים); המרחב (סגור-לפני ו— פרוסניום לקיר הרביעי, או מעבר לצידדים למעצר — ה— קהל היעד כעדים שאינם יכולים להתערב).

קהל היעד הוא חומר עיצובי: מקום ישיבתם קובע מה הם הם (צופי קיר רביעי, עדים תקועים במעבר, הליכה רוחות). הרגע הארכיטקטוני נושא את הראייה: בחר שֵׁלש רגעים לתכנון בפרטי ההצעה — בדרך כלל הפתיחה תמונה (שהיא מציגה את העולם בשקט), נקודת המעבר (שבה מתרחשת סיבובת הגב), ותמונה סופית (שהיא ממקמת את הטיעון) — ו תנו לכל בחירה אחרת להסתמך עליהם.

דוגמה פתורה, בהמשך. התמונה הפותחת: המשפחה אוכלת ב שולחן ממלא את הבמה, קירות רחבים. הציר: הבת עומדת; המנורה היא האור היחיד; הקירות חצו את החדש למחצית. התמונה הסופית: היא יצאה; ההורים פונים לשולחן באגן בגודל צלחת. הרעיון מציג את המשפט שלו בשלוש תמונות, וקורא ההצעה יכול לראות את ההפקה.

המסמך (≤ 4 000 מילים, ≤ 12 עמודי טקסט ותמונות) נדון על אופן שבו החזון מעצב כל בחירה: סטרוקטור אותו כ-(1) המחזה ועולםו, בקצרה — הקורא מכיר את המחזה; (2) ה רעיון, מנוסח במשפט אחד ומפורט; (3) השלוש רגעים, כל אחד עם במאייה ועיצוב; (4) תחומי העיצוב, כל אחד מקושר לרעיון בשורה; (5) מיקום הקהל — לפי אותיות ובמובן התמטי. נמק בשוב לרעיון: בחירה בלתי מוסברת נקראת כטעם; בחירה מוסברת מה רעיון נקראת כהנחייה. התמונות משרתות את הטקסט (סקיצה של החדש המתכווץ), לעולם לא לקשט אותו. הכישלונות הקלאסיים: העריכה הספרותית (ניתוח במקום הנחיה), לוח האווירה (תמונות ללא ארגומנט), והשקעת רעיון (משפט חזק שהדפים מעולם לא מימשו). (תמונות ללא טיעון), והנחת הרעיון (משפט חזק ש העמודים לעולם אינם מממשים).

• קריאת עובד התיאטרון: הנסיבות הנתונות, הגב, יחידות, העולם — plus the embodied read (reading).
• המושג: טעמה ביצועית אחת, לא נושא; נבדק מול הפתיחה, הסיבוב והסיום (חזון).
• תחומי העיצוב, כל אחד מהם משמש את המושג ומכונה בשמו במפורש: במה, תלבושות, תאורה, צליל, מרחב (עיצוב).
• הקהל כחומר: המיקום קובע את התפקיד — קיר רביעי, מעבר, תנועה (קהל).
• מבנה מסמך ב-5 חלקים; ההצדקה תמיד חוזרת למושג; תמונות משרתות את הטקסט (הצעה).
• הבמה המעובדת: המשפט, שלוש רגעים וחלל מצטמצם מובנים (מעובד).

הערות גבול: ההצעה מסומנת על בסיס הקohereance של החזון ו היכולת שלה להנחות כל בחירה — המבקר חייב להיות מסוגל לראות את ההפקה מהדף. כל ההחלטות לגבי הבמה המעובדת הן מקוריות; המחזה המוצג הוא בקanon הריאליסטי הסטנדרטי.