קריאת סרט; ניתוח טקסטואלי · שפת קולנוע ופרשנות בהקשר

תוכנית IB דיפלומה סרט HL (הערכה ראשונה 2019; מדריך 2017). נושא זה מצויד את הניתוח הטקסטואלי — המוערך בחוץ המשימה (30% SL, 20% HL): ניתוח כתובי של טקסט סרט נקבע על בסיס קטע שנבחר באורך מקסימום של 5 דקות, עם רשימת כל המקורות, מקסימום 1 750 מילים. האומנות שנושא זה מלמד היא קריאת סרט: השימוש המערכתי בשפת הסרט להסבר כיצד רכיבי הקטע יוצרים משמעות ואפקט בהקשר. הדוגמאות הפתרות מנתחות קטעים בדיוניים, וכל הממצאים הם מקוריים.

חובה לדעת לניתוח טקסטואלי:

ניתוח סרט מיימן מה שהמסך עושה. Mise-en-scène הוא כל מה שבתוך השורה: במה ותפאורה (מיקום כהצהרה), לבוש ואיפור (דמות לפני דיבור), תאורה (אור ראשי גבוה או נמוך, כיוון, צבע) והצגה (בלוקינג ותנועה בתוך הצילום. קולנוע הוא המסגרת עצמה: גודל צילום (קיצוני, עדשה ועומק שדה, תנועת מצלמה (הפאן שסורק, ה- עדשה ועומק שדה, תנועת מצלמה (הפאן שמסרק, ה- דולי המעופף, הידני המטיל פאניקה) וההרכבה (סימטריה, חוק השלישיות, משקל קדמה). עריכה היא החיבור: אורך צילום (הצילום הארוך שנושא מול המונטאז' שהוא דוחס), מעברים (החיתוך מול הקרבה ש- מעבירה זמן), רציפות (התאמת תנועה, קו ה-180-מעלות) ו- מונטאז' (חיתוך התנגשות היוצר משמעות שלישית). צליל הוא השכבה הנסתרת: דיגטי (בתוך עולם הסיפור) מול לא-דיגטי (הסקור שמדריך את הצופים כיצד להרגיש), דיאלוג, שקט וגשר הצליל המחבר סצנות.

התנוחה האנליטית היא תמיד דנוטציה ל-קונוטציה ל- חשיבות: לתאר את האלמנט בדיוק (צילום בינוני מזווית נמוכה צילום), לקרוא את הקונוטציה (הנושא מתנשא), ולאזן ל- משמעות בקטע זה ובסרט (הכוח שאותו הסיפור ייפרק). אנליזה שמונה טכניקות ללא שרשרת זו היא רשימה, לא ארגומנט.

הקטע (עד 5 דקות מסרט מצוין, המופיע ברשימת המדריך) חייב להיות מוצדק וממוקד: קטע בו שפת הסרט נושאת גלויות את הדאגות המרכזיות שלו. האנליזה ממקמת את הקטע בהקשר: ההקשר ההפקתי של הסרט (טכנולוגיה, תעשייה, תנועה), רגע ההיסטורי שלה (מה היא מענה), העולם התרבותי שלה (סיפורים של מי, אילו לאומיות או קהילה) והסוג שלה (הקונבנציות שהיא משתמשת בהן, מעכבת או ופכת אותן). הרשימה המורכבת כוללת סרטי עולם, ולכן ההקשר העבודתי הוא אינטרקולטורלי: המשמעות של קטע עשויה להסתמך על הקהל שסרט מניח.

דוגמה מודגמת. קטע מסרט נאו-ריאליסטי ממוצע: לוקש ארוך, תאורה טבעית, פנים של שחקנים לא מקצועיים ושמע ישיר; שרשרת הקונוטציות מצביעה באמת דוקומנטרית (דנוטציה: רחוב אמיתי, אור זמין) לעבר הטענת התנועה (חיים רגילים ראויים למסך); ההקשר הוא שיקום לאחר המלחמה ובניית סרט לאומי המשיב לבריחה מהסטודיו; המשמעות: השפה הסרטית IS הטיעון. הערך טוען, הוא לא רשימת מוצרים.

המסמך (1 750 מילים מקסימום, plus sources) מאורגן: הזיהוי והצדקת הקטע (דקות, מה קודם לו ומה באחריו, מדוע דקות אלו); ההקשר מרוכז (פרק אחד, לא ערך היסטורי); האנליזה עצמה, מאורגנת לפי ארבעת המערכות או לפי הרצף של הקטע (כל פרק אלמנט אחד, מערכות או לפי רצף הקטע (כל פרבוגרף אלמנט אחד, השלמת שרשרת המשמעות–הקונטנציה–החשיבות תמיד, בחזרה למיקום הקטע בסרט כולו); וכן המסקנה (תרומת הקטע למשמעות הסרט). מקורות: הסרט עצמו (מצוטט כראוי), ההקשר ברשימה הנדרשת, כל מחקר אקדמי; רשימה של כל המקורות, המופרדת בין מקורות ראשוניים לשניוניים. הכישלונות הקלאסיים: הרשימה (שמות טכניקות ללא השרשרת), סיכום העלילה (מה קורה במקום כיצד זה מובן), והביקורת (הערכה במקום ניתוח). משמעות), והביקורת (הערכה במקום ניתוח).

פתח מודגם (מקורי). חמישה משפטים החותמים על החוזה: "הקטע נמשך 00:00–01:30 ב-[סרט, במאי, שנה]. בו, צילום ארוך ונידון מציץ את האם חוצה את הכיכר הריקה: ללא עריכה, ללא מוזיקה, תאורה טבעית. ההתייחסות היא פשוטה — אישה חוצה רחוב; המשמעות היא שהעיר לא רואה אותה. בהתייחס למשמעות, הארגומנט של הסרט לגבי חוסר נראות מוצג לפני שנאמרת מילה אחת. כל מערכת עושה את העבודה הזו בו-זמנית, ולכן דקות אלו זוכות לניתוח." שם הקטע, השרשרת הושלמה, היעד נקבע — שאר המאמר חייב לשמור על חוזה זה.

• ארבע המערכות והשפה שלהן (שפת קולנוע).

• ארבעת ההקשרים שמיושמים בצורה מסודרת (הקשר).

• ארבע ההקשרים המיושמים בצורה מהודקת (הקשר).

• הקטע מתמקד, מוצדק, עד 5 דקות מקסימום, מוגדר (קטע).

• מסמך בעל ארבעה חלקים; 1 750 מילים; מקורות מופרדים; כישלונות נמנעים (מסמך).

• החוזה של הפתח המוצג שמור: שם הקטע, שרשרת מושלמת, יעד נקבע — מהמשפט הראשון (מסמך).

• החוזה של הפתח המודגם נשמר: שם הקטע, השרשרת הושלמה, היעד נקבע — מהמשפט הראשון (מסמך).

• תוויות זמן בצורת 00:00 וציטוט עם ניקוד נקי — הרושם הראשון של המתקן הוא מלאכה (מסמך).