עבור יון קולון חדש-אלקטרוני עם מטען גרעיני Ze, השתמשו במודל הפוטנציאל המרכזי הלא-יחסותי ובקירוב גרעין כבד אלא אם כן מסת מופחתת נקבעה. E_n≈−13.6 Z²/n² eV; מספרי האורביטל האפשריים הם n≥1, l=0,…,n−1 ו-m_l=−l,…,l. L² יש ערך עצמי l(l+1)$\hbar$² ו-L_z=m_l$\hbar$; האורביטל היסודי 1s הוא ל-l=0, למרות כלל מסלול עגול בוהר ההיסטורי. עיוות מרחבי ברמה קבועה n הוא Σ_l(2l+1)=n² לפני תיקוני ספין ומבנה עדין. אם ψ=R_nl(r)Y_lm עם חלק זוויתי נורמליזציה, ההסתברות הרדיאלית ב-dr היא r²|R|²dr, לא רק |R|²dr. עבור מימן 1s, הצפיפות הרדיאלית היא 4r²e^(−2r/a₀)/a₀³: היא מגיעה לשיא ב-r=a₀ ולממוצע 3a₀/2, בעוד שהצפיפות הנקודתית התלת-ממדית הגדולה ביותר היא בראשית. מבדילו בין מידות אלו לפני מיקום רדיוס הסביר ביותר.