דלג לתוכן

← AQA · A-Level · Mathematics

עריכים ללימודים

PDF ↓

חומר הוראה מקורי. בדקי את פריסת הקורס ואת התקן הנוכחי בבית הספר שלך לפני השימוש בו להערכה.

7357: הערות לימוד לקורס

גרסה: גרסת 1.3, ינואר 31 2018; תחילת ההערכה ב-A-Level בשנה 2018

אלו הן הערות לימוד מקוריות, וכל שיעור מסומן לפי הרמה.

A · הגדרה, ניגוד ודוגמאות נגד

מתי דפוס הופך לראיה?

  • בדיקה של מספרים שלמים מספרים יכולה להצביע על דפוס. מה הופך את הדפוס לראיה לכל מספר שלם?
  • שיעור זה עוסק ב-מדריך הפך: מקרה בודד תקף שמפריך טענה אוניברסלית.

השיטה

  • הוכחה סטטיסטית מתחילה מהגדרות או הנחות נתונות.
  • דוגמה נגדית שוללת טענה לכל הערכים.
  • להוכחה בסתירה, הנח את ההפך וגזור אי-אפשרות.
  • להוכחה באמצעות חישוב מקרים, בדוק כל מקרה ברשימה סופית ומלאה.

מקרה מופיע

$$(2a+1)+(2b+1)=2(a+b+1)$$
דוגמה

Odd integers 2a+1 and 2b+1 sum to 2(a+b+1), hence even. To disprove that n²+n+41 is always prime, use n=41: the value is 41×43=1763. In a contradiction proof that √2 is irrational, assume √2=p/q in lowest terms; p²=2q² forces both p and q even, contradicting lowest terms.

הסקה, סתירה והפרכות — תרשים הוראתי מקורי

היכן זה משתבש

  • אל תנח את המסקנה בזמן שהאתה מוכיח אותה.
  • בהוכחה בסתירה, זיהה את התוצאה האיסורה והשלך את ההנחה ההפכתית הראשונית.
  • אינדוקציה אינה חובה ב-AQA 7357; היא שייכת לתחום המתמטיקה הנוספת המתאים לה.
שים לב

אינו נכון: בדיקת עשרת המספרים הראשונים מוכיחה טענה לכל המספרים הטבעיים החיוביים. דפוס יכול להתקיים עבור עשרת המקרים הראשונים ולאחר מכן להיכשל; הוכחה חייבת לכסות כל מקרה.


יישום של השיטה

  • הוכחה ב-AQA כוללת גזירה, חישוב מקרים והוכחה בסתירה.
  • IAL P2 מציג חישוב מקרים ודוגמה נגדית, בעוד P4 מציג הוכחה בסתירה.
  • שמור על השיטה תואמת ליחידה המכונה.

בקורס שלך

  • AQA A-level Mathematics (7357), specification section A.
  • לכל דף אפשרי מחשבון, אך סימנים עבור שיטה עדיין דורשים את הביטוי או המשוואה הכתובים לפני הערך שלהם.
רעיון מרכזי
  • Counterexample: A single valid case that disproves a universal claim.
  • הוכחה סטטיסטית מתחילה מהגדרות או הנחות נתונות.
  • שמו לב: אל תניחו את המסקנה בזמן שהוכחת אותה.

A · מקרים מלאים ודוגמאות נגד

מתי שלושה מקרים מכסים כל שלם?

  • בדיקת אלף שלמים עשויה לפספס את הממיר הבא. רשימה מלאה של שאריות אפשריות יכולה במקום זאת לסדר את כל השלמים.
  • שיעור זה עוסק בהוכחה על ידי תמצות: הוכחה בודקת כל אפשרות בקבוצה סופית ומלאה של מקרים.

השיטה

  • כתבו n=3k, 3k+1 או 3k+2 עבור מספר שלם k.
  • אלו כל שאריות האפשריות בחלוקה ב3, כולל מספרים שליליים.
  • חשבו את הביטוי בכל מקרה.
  • דוגמה נגדית אחת מכחישת טענה אוניברסלית; דוגמאות התומכות בטענה אינן מוכיחות אותה.

מקרה מופיע

$$n=3k+r,\quad r\in\{0,1,2\},\qquad n^2\not\equiv2\pmod3$$
דוגמה

עבור n=3k, n²=9k² מתחלק ב-3. עבור n=3k+1, n²=3(3k²+2k)+1. עבור n=3k+2, n²=3(3k²+4k+1)+1. לכן, ריבוע של שלם יש שארית 0 או 1, לעולם לא 2. הטענה כי n²+n+41 הוא תמיד מספר ראשוני נכשלת ב-n=41: הערך שלו הוא 1763=41×43.

מקרים מלאים וממירים — תרשים הוראתי מקורי

היכן זה משתבש

  • דגימה סופית אינה ניסוי שכלול אלא אם כן היא כוללת כל מקרה אפשרי.
  • Checking n=0,1,2 alone is not enough: the expressions involving arbitrary integer k justify all integers.
שים לב

לא נכון: אם טענה מתקיימת עבור מאה השלמים הראשונים, היא הוכחה לכל השלמים. בדיקת מקרים מוכיחה טענה רק כאשר כל המקרים נבדקים; השלמים נמשכים לנצח.


יישום של השיטה

  • בחר פירוק מקרים מלא, כמו זוגיות או שאריות.
  • ציין מדוע לא חסר מקרה.
  • עבור טענה אוניברסלית שגויה, תן קלט תקף ואמת את הכשל ישירות.

בקורס שלך

  • AQA A-level Mathematics (7357), specification section A.
  • לכל דף אפשרי מחשבון, אך סימנים עבור שיטה עדיין דורשים את הביטוי או המשוואה הכתובים לפני הערך שלהם.
רעיון מרכזי
  • הוכחה על ידי ספירה: הוכחה הבוחנת כל אפשרות באוסף מקרים סופי ומלא.
  • כתבו n=3k, 3k+1 או 3k+2 עבור מספר שלם k.
  • שימו לב: דגימה סופית אינה עיון אלא אם כן היא כוללת כל מקרה אפשרי.

A · שורשים אי-רציונליים ואינסוף גזמים

מדוע √2 לא יכול להיות שבר מדויק?

  • מחשבון מדפיק מספר סופי של ספרות של √2. ספרות אלו לא יכולות לקבוע האם קיים יחס מדויק בין שלמים.
  • שיעור זה עוסק בהוכחה בסתירה: הוכחה שמניחה את הפילולוגיה של טענה ומגיעה לאי-אפשרות.

השיטה

  • להוכיח ש-√2 הוא מספר אי-רציונלי, נניח ש-√2=p/q עבור מספרים שלמים מוגבלים p,q כאשר q אינו אפס.
  • אז p²=2q² מחייב שה- p זוגי; כתיבת p=2r גוררת שה-q גם כן זוגי.
  • סתירה לקטנות ההדדית.
  • להוכיח שיש אינסוף מספרים ראשוניים, נניח רשימה מלאה וסופית של ראשוניים ובונה מספר שאינו מתחלק באף אחד מהראשונים ברשימה.

מקרה מופיע

$$p^2=2q^2,\quad p=2r\ \Longrightarrow\ q^2=2r^2$$
דוגמה

מ-p²=2q² ו-p=2r, קבלנו q²=2r². גם p וגם q היו קבלו גורם 2, מה שסותר שברים מינימליים. עבור רשימת ראשוניים ש supposed מלאה p₁,…,pₖ, נתנו N=p₁⋯pₖ+1. N>1 יש גורם ראשוני, אבל כל ראשוני ברשימה משאיר שארית 1 בעת חלוקת N. גורם זה הוא ראשוני חדש, מה שסותר את המלאות. עצמו N אינו חובה להיות ראשוני: 2×3×5×7×11×13+1=30031=59×509.

שורשים אי-רציונליים ואינסוף שלמים ראשוניים — תרשים הוראתי מקורי

היכן זה משתבש

  • צעד הריבוע הזוגי דורש הסבר: מספר אי-זוגי 2r+1 בעל ריבוע אי-זוגי 4r(r+1)+1.
  • ההוכחה למספרים ראשוניים דורשת מציאת ראשוני חדש, ולא טענה שהמכפלה פלו אחת היא תמיד ראשונית.
  • סתירה חייבת לפגוע בהנחה המוצהרת.
שים לב

לא נכון: מכפלת כל רשימה סופית של ראשוניים פלו אחת היא ראשונית. המכפלה פלו אחת אינה חובה להיות ראשונית: 2×3×5×7×11×13+1=30031=59×509. יש לה רק גורם ראשוני שאינו ברשימה.


יישום של השיטה

  • עבור הוכחה לא מוכרת, נסח את ההנחה הנגודה במדויק, שמור על התנאים שלה וצין את הסתירה המדויקת.
  • קירובים עשרוניים או רשימה סופית גדולה אינם פותרים שתי הטענות הללו.

בקורס שלך

  • AQA A-level Mathematics (7357), specification section A.
  • לכל דף אפשרי מחשבון, אך סימנים עבור שיטה עדיין דורשים את הביטוי או המשוואה הכתובים לפני הערך שלהם.
רעיון מרכזי
  • הוכחה בסתירה: הוכחה שמניחה את הנכפול של טענה ומוציאה מכך אי-אפשרות.
  • להוכיח ש-√2 הוא מספר אי-רציונלי, נניח ש-√2=p/q עבור מספרים שלמים מוגבלים p,q כאשר q אינו אפס.
  • שימו לב: צעד הריבוע הזוגי דורש הסבר: מספר אי-זוגי 2r+1 בעל ריבוע אי-זוגי 4r(r+1)+1.

B · מעריכים, שורשים וצורה סטנדרטית

כמה קטן הוא אורך מיקרוסקופי?

  • המיקרוסקופ מקליט אורך של 0.000072 מטרים. נציוג צפוף חייב לשמור על הגודל שלו נכון.
  • שיעור זה לומד מעריכים: החזקה למעלה של בסיס.

השיטה

  • עבור אותה בסיס חיובי, כפל מוסיף מעריכים וחילוק מחסיר אותם.
  • מעריך שלילי פירונו הפוך; מעריך שבור מייצג שורש.
  • הצורה הסטנדרטית היא 1≤a<10.

מקרה מופיע

$$a^m a^n=a^{m+n},\quad a^{-n}=\frac1{a^n},\quad a^{m/n}=\left(\sqrt[n]{a}\right)^m$$
דוגמה

0.000072=7.2×10^(-5). כמו כן 16^(3/4)=(16^(1/4))^3=2^3=8. פשט √72=6√2, ולאחר מכן רציונליזציה 1/√2=√2/2.

מעריכים, שורשים ואצבעיות והצורה הסטנדרטית — תרשים הוראתי מקורי

היכן זה משתבש

  • חוקי המעריכים אינם הופכים סכום לריבוע יחיד: 2^3+2^4=24, לא 2^7.
  • אל תעגל שורש כשהתשובה המבוקשת היא מדויקת.
שים לב

לא נכון: לכל a חיובי, a^2+a^3 שווה ל-a^5. חוקי המעריכים מוסיפים מעריכים רק כאשר האיברים מוכפלים: 2²+2³=12, אך 2⁵=32.


יישום של השיטה

  • בדוק מערכות עשרון מול הכמות המקורית.
  • השתמש בשורשים לגיאומטריה מדויקת, ועגל רק את האורך הסופי כאשר השאלה מבקשת ערך עשרוני.

בקורס שלך

  • AQA A-level Mathematics (7357), פרק מפרט B.
  • לכל דף אפשרי מחשבון, אך סימנים עבור שיטה עדיין דורשים את הביטוי או המשוואה הכתובים לפני הערך שלהם.
רעיון מרכזי
  • מעריך: החזקה שבה בסיס מועלה לחזקה.
  • עבור אותה בסיס חיובי, כפל מוסיף מעריכים וחילוק מחסיר אותם.
  • שימו לב: חוקי המעריכים אינם הופכים סכום לריבוע יחיד: 2^3+2^4=24, לא 2^7.

B · ריבועיים וחוסר שוויון

אילו רוחבים מספקים מספיק מקום?

  • למחסן מלבני יש שטח x(10-x). אילו רוחבים נותנים לפחות 21 מטר רבוע?
  • שיעור זה עוסק ב-מדדיה: הכמות b²-4ac שקובעת את השורשים הממשיים של ax²+bx+c=0.

השיטה

  • פקטוריזו ככל האפשר; אחרת השלימו לריבוע או השתמשו בנוסחת השורשים.
  • אי-שוויון ריבועי דורש סימנים על הקטעים, ולא רק שורשים.
  • המבחנה מזהה שורשים חוזרים או שאינם קיימים במציאות.

מקרה מופיע

$$ax^2+bx+c=0,\qquad \Delta=b^2-4ac$$
דוגמה

התנאי הוא x(10-x)≥21, ולכן x²-10x+21≤0. פקטור (p) (x-3)(x-7)≤0. הפרבולה הפונה כל מעלה היא לא-חיובית בין השורשים שלה, מה שמניב 3≤x≤7. השטח המקסימלי הוא 25 ב-x=5.

ריבועיים ואי-שוויונות — תרשים לימוד מקורי

היכן זה משתבש

  • הכפלת אי-שוויון במספר שלילי הופכת את כיוונו.
  • השרטוט חייב להראות איזה צד מכל שורש מקיים את האי-שוויון.
  • גיאומטריה עשויה להגביל את x נוספת.
שים לב

לא נכון: מבחנה חיובית מציינת שאין לשורשי משוואה ריבועית שורשים ממשיים. מבחנה חיובית מציינת שני שורשים ממשיים שונים; מבחנה שלילית מציינת שאין שורשים ממשיים.


יישום של השיטה

  • השתמשו בראש הפרבולה כדי לפרש אופטימום.
  • בדקו נקודת קצה ונקודה בין השורשים; האלגברה והגרף צריכים לספר את אותו סיפור.

בקורס שלך

  • AQA A-level Mathematics (7357), פרק מפרט B.
  • לכל דף אפשרי מחשבון, אך סימנים עבור שיטה עדיין דורשים את הביטוי או המשוואה הכתובים לפני הערך שלהם.
רעיון מרכזי
  • מבחנה: הכמות b²-4ac שקובעת את השורשים הממשיים של ax²+bx+c=0.
  • פקטוריזו ככל האפשר; אחרת השלימו לריבוע או השתמשו בנוסחת השורשים.
  • שימו לב: הכפלת אי-שוויון במספר שלילי הופכת את כיוונו.

B · תחומים, פונקציות הפוכות והרכבה

אילו קלטות מותרות?

  • מודל שורש ריבועי מחזיר תוצאה אמיתית רק עבור קלטות מסוימות. הנוסחה שלו לבדה אינה מגדירה פונקציה מלאה.
  • שיעור זה עוסק ב-תחום הגדרה: קבוצת הקלטות המותרות לפונקציה.

השיטה

  • ציינו את התחום והטווח.
  • עבור פונקציה הפוכה, ודאו תחילה שהפונקציה היא חד-חד-ערכית בתחומה.
  • הרכבה fg פירושה ליישם תחילה g, ואז f; התוצאה הביניים חייבת להיות כניסה מותרת ל-f.

מקרה מופיע

$$f(g(x))=(f\circ g)(x),\qquad f^{-1}(f(x))=x$$
דוגמה

עבור f(x)=√(x-2), x≥2 והטווח הוא y≥0. מ-y=√(x-2), x=y²+2. לכן f הפוכה(x)=x²+2 עם x≥0. עבור g(x)=x+3, fg(1)=f(4)=√2.

תחומים, פונקציות הופכות והרכבה — תרשים לימודי מקורי

היכן זה משתבש

  • העלאת לריבוע עשויה להכניס פתרונות זרים.
  • הגבלת תחום הפרבולה היא הכרחית לפני הטענה לקיום פונקציה הפוכה.
  • הזזה אופקית בתוך f יש סימן הפוך לתנועת הגרף.
שים לב

לא נכון: לכל פונקציה ריבועית בכל המספרים הממשיים ישנה פונקציה הפוכה. פונקציה ריבועית בכל המספרים הממשיים היא רב-ערכית (f(1)=f(−1) עבור x²), ולכן יש להגביל את התחום תחילה.


יישום של השיטה

  • בדקו f(f הפוך(x))=x בתחום ההפוך.
  • השתמשו בשרטוט כדי לבדוק האם קו אופקי חותך את הגרף המקורי יותר מפעם אחת.

בקורס שלך

  • AQA A-level Mathematics (7357), פרק מפרט B.
  • לכל דף אפשרי מחשבון, אך סימנים עבור שיטה עדיין דורשים את הביטוי או המשוואה הכתובים לפני הערך שלהם.
רעיון מרכזי
  • תחום ההגדרה: קבוצת הערכים המותרים ככניסה לפונקציה.
  • ציינו את התחום והטווח.
  • שים לב: הריבוי יכול להכניס פתרונות חיצוניים.

B · חילוק פולינומים, שאריות וגורמים

כיצד שורש אחד פותח דרגה שלישית?

  • גרף פולינום דרגה שלישית חותך ציר בנקודה ידועה. שורש זה מאפשר לנו להפוך משוואה דרגה שלישית למשוואה ריבועית במקום לנחש את השורשים האחרים.
  • שיעור זה עוסק במשפט הגורמים: הטענה לפיה x−a הוא גורם של הפולינום P(x) אם ובאופן בלעדי כאשר P(a)=0.

השיטה

  • כתוב P(x)=(x−a)Q(x)+R, כאשר R הוא מספר קבוע.
  • בהצבת x=a מתקבל R=P(a).
  • חלק את האיברים הבולטים, כפול את כל מחלקו, חסר בתוך סוגריים וחזור על התהליך.
  • כלול מקדמים אפלים עבור חזקות חסרות.

מקרה מופיע

$$P(x)=(x-a)Q(x)+P(a)$$
דוגמה

עבור P(x)=x³−2x²−5x+6, חלוקה ב-x−1 נותנת Q(x)=x²−x−6 ושארית 0. אכן (x−1)(x²−x−6)=P(x). פירוק Q=(x−3)(x+2), ולכן השורשים הם 1,3,−2. חלוקת אותו P ב-x−2 נותנת מנה x²−5 ושארית −4: P=(x−2)(x²−5)−4. מכאן P/(x−2)=x²−5−4/(x−2), עבור x≠2.

חילוק פולינומים, שאריות וגורמים — תרשים הוראתי מקורי

היכן זה משתבש

  • הסימן ב-x−a חשוב: עבור x+2 בדוק את P(−2).
  • שארית שאינה אפס לא נעלמת.
  • חסור את כל המכפלה בכל שלב חלוקה; השמטת סוגריים משנה סימנים.
שים לב

אינו נכון: אם P(a) אינו אפס, עדיין ייתכן ש-x−a הוא גורם של P. לפי משפט הגורם, x−a הוא גורם רק כאשר P(a)=0.


יישום של השיטה

  • בדוק מנה על ידי פתיחת מכפלת המחלק בשילוב עם המנה והשארית.
  • פירוק לגורמים יכול לפתור P(x)=0, בעוד שחלוקה של ביטוי רציונלי חייבת לשמור על כל הכניסה האסורה המקורית.

בקורס שלך

  • AQA A-level Mathematics (7357), פרק מפרט B.
  • לכל דף אפשרי מחשבון, אך סימנים עבור שיטה עדיין דורשים את הביטוי או המשוואה הכתובים לפני הערך שלהם.
רעיון מרכזי
  • משפט הגורם: הטענה כי x−a הוא גורם של הפולינום P(x) אם ורק אם P(a)=0.
  • כתוב P(x)=(x−a)Q(x)+R, כאשר R הוא מספר קבוע.
  • שים לב: הסימן ב-x−a חשוב: עבור x+2 בדוק את P(−2).

B · שברים אלגבריים וערכים אסורים

פישוט גורם אינו מחזיר כניסה שאינה מוגדרת לביטוי המקורי.

  • שבר שמקוצר עשוי להיראות כמו ישר וכל זאת עם נקודה אחת חסרה.
  • שיעור זה עוסק בערך שנשלל: קלט עבורו המכנה המקורי או המחולק הם אפס.

השיטה

  • פקקו כל מונה ומכנה לפני פישוט גורם משותף.
  • איבר המחובר באמצעות חיבור אינו גורם שניתן לפשוט.
  • רשמו כניסות אסורות מהביטוי המקורי תחילה.
  • עבור חיבור או חיסור השתמשו במכנה משותף, ושמרו על סוגריים סביב כל המונה.
  • כפלו מונה ומכנה factored (מפורקים).
  • לחלוקה, כפולו בהופך והוציאו קלטות הגורמות למכנה אפס או הופכות שבר מקורי לבלתי מוגדר.

מקרה מופיע

$$\frac{x^2-9}{x-3}=x+3\quad(x\ne3)$$
דוגמה

עבור F(x)=(x²-9)/(x-3), נפצל את x²-9=(x-3)(x+3). ולכן F(x)=x+3 עבור x≠3; F(5)=8, אך F(3) אינה מוגדרת, ולא 6. לעניין חיבור: 1/(x-1)+2/(x+1)=[(x+1)+2(x-1)]/[(x-1)(x+1)]=(3x-1)/(x²-1), כאשר x≠±1. בנקודה x=3, שתי הצורות נותנות 1. לעניין חיסור, המונה הוא (x+1)-2(x-1)=3-x, ולכן סימן החיסור פועל על שני האיברים. כפל [(x-1)/(x+2)]×[(x+2)/(x+1)] נותן (x-1)/(x+1), אך המקור מכיל ביטויים אסורים עבור x=-2 ו-x=-1. חילוק [(x²-1)/(x²+3x+2)]÷[(x-1)/(x+2)] נותן 1, עם זאת x=-2,-1,1 הם אסורים: ערך x=1 גורם למחלק לאפס. בסופו של דבר F(x)=6 מתבצע ל-x+3=6. המועמד היחיד שלה x=3 אסור, ולכן למשוואה זו אין פתרון. יש לבדוק מועמדים במשוואה המקורית לפני שמתארים אותם.

שבר אלגברי וערכים אסורים — תרשים הוראתי מקורי

היכן זה משתבש

  • לעולם לא לבטלו את ה-x בביטוי (x+2)/x.
  • מכנה מצומצם אינו מציג את כל ההגבלות המקוריות.
  • במשימת חלוקה, בדקו מתי המכנה הוא אפס.
  • הכפלית הצולבת עשויה לייצר מועמד נשלל; שורש פורמלי אינו אוטומטית פתרון.
שים לב

לא נכון: ביטול גורם מכנה הופך את הקלטות הנשללת לוודא. קלטת הגורמת למכנה המקורי להיות אפס נשארת נשללת, גם לאחר ביטול.


יישום של השיטה

  • 7357 B6 מכסה ידניפולציה של ביטויים רציונליים, ביטולים וחילוק אלגברי על ידי ביטויים ליניאריים.
  • ציינו את ההגבלות המקוריות, כולל השללות מכנה אפס, ובדקו כל מועדפת משוואה בתחום המקורי.
  • שלבו שיעור זה עם חילוק פולינומים עבור ביטוי רציונלי לא תקין.

בקורס שלך

  • AQA A-level Mathematics (7357), פרק מפרט B.
  • לכל דף אפשרי מחשבון, אך סימנים עבור שיטה עדיין דורשים את הביטוי או המשוואה הכתובים לפני הערך שלהם.
רעיון מרכזי
  • ערך חסום: קלט שעבורו המכנה המקורי או המחלק הם אפס.
  • פקקו כל מונה ומכנה לפני פישוט גורם משותף.
  • שימו לב: לעולם לא לבטלו את ה-x בביטוי (x+2)/x.

B · פירוק לשברים חלקיים עם גורמים ליניאריים נפרדים

האם ניתן לפרק שבר לסכום של שברים פשוטים יותר?

  • מכפלה של שני מכנים ליניאריים עלולה להסתיר שתי תרומות פשוטות יותר. הפרדתן מקלה על אינטגרציה ועבודה באותיות בעתיד.
  • שיעור זה לומד פרוק שבר: שבר פשוט יותר בסכום השווה לביטוי רציונלי בתחום המקורי שלו.

השיטה

  • עבור ביטויים רציונליים תקינים, השתמשו ב-A/(x+a)+B/(x+b) עבור גורמים ליניאריים נפרדים.
  • הסירו את המכנה כדי לקבל זהות פולינומית, ולאחר מכן החליפו שורשים נוחים או השווה מקדמים.
  • חלקו תחילה אם דרגת המונה אינה קטנה מהמכנה.

מקרה מופיע

$$\frac{3x+5}{(x+1)(x+2)}=\frac2{x+1}+\frac1{x+2}$$
דוגמה

עבור (3x+5)/[(x+1)(x+2)], כתבו 3x+5=A(x+2)+B(x+1). ב-x=−1, A=2; ב-x=−2, B=1. ולכן הפירוק הוא 2/(x+1)+1/(x+2), כאשר x≠−1,−2. עם שלושה גורמים, (3x+1)/[x(x+1)(x+2)]=1/(2x)+2/(x+1)−5/[2(x+2)]. הסרת מכנים השימוש ב-x=0,−1,−2 נותן A=1/2, B=2, C=−5/2.

פרוק שבר עם גורמים ליניאריים נפרדים — תרשים הוראתי מקורי

היכן זה משתבש

  • השורשים שנשתמשו בהם אחרי הסרת מכנים מותרים בזהות הפולינומית הנוצרת, אך לא בשבר המקורי.
  • שמרו על כל הקלטות הנשללות.
  • מקדם יכול להיות שלילי או אפס.
שים לב

לא נכון: לאחר שהמכנים הוסרו, הקלטות הנשללות שלהם הופכות לקלטות תקפות בשבר המקורי. הסרת מכנים אינה משנה את התחום; קלטות הגורמות למכנה להיות אפס נשארות נשללות.


יישום של השיטה

  • בדוק על ידי שילוב מחדש של כל האיברים והשוואת המקדמים, ולא רק כניסה מספרית אחת.
  • ב-7357, המונה כאן הוא קבוע או ליניארי והפירוק מכיל לא יותר משלושה איברים.

בקורס שלך

  • AQA A-level Mathematics (7357), פרק מפרט B.
  • לכל דף אפשרי מחשבון, אך סימנים עבור שיטה עדיין דורשים את הביטוי או המשוואה הכתובים לפני הערך שלהם.
רעיון מרכזי
  • שבר חלקי: שבר פשוט בסכום השווה לביטוי רציונלי בתחום ההגדרה המקורי שלו.
  • עבור ביטויים רציונליים תקינים, השתמשו ב-A/(x+a)+B/(x+b) עבור גורמים ליניאריים נפרדים.
  • שימו לב: השורשים הנמצאים לאחר ביטול המכנים הם תקפים בזהות הפולינומית הנוצרת, אך לא בשבר המקורי.

B · גורמים ליניאריים חוזרים בפירוק לשברים חלקיים

מדוע גורם רבוע זקוק לשני איברים?

  • גורם רבוע זקוק לשני איברים נפרדים. שמירה רק על האיבר הרבוע יכולה להשאיר מדי מעט מקדמים כדי לשחזר את המונה.
  • שיעור זה עוסק בגורם חוזר: גורם במכנה המופיע יותר מפעם אחת, הדורש איבר לכל חזקה.

השיטה

  • עבור גורם חוזר (x+a)², כלולו A/(x+a)+B/(x+a)².
  • עם גורם ייחודי x+b, הוסיפו C/(x+b).
  • בטלו מכנים, מצאו מקדמים נוחים ושתמשו בכניסה נוספת או בהשוואת מקדמים עבור הלא-ידוע שנותר.

מקרה מופיע

$$\frac{2x+3}{(x+1)^2(x+2)}=\frac1{x+1}+\frac1{(x+1)^2}-\frac1{x+2}$$
דוגמה

עבור (2x+3)/[(x+1)²(x+2)], הזהות היא 2x+3=A(x+1)(x+2)+B(x+2)+C(x+1)². ב-x=−1, B=1. ב-x=−2, C=−1. המקדם של x² נותן A+C=0, ולכן A=1. התוצאה היא 1/(x+1)+1/(x+1)²−1/(x+2), כאשר x≠−1,−2. ב-x=0 לשני האגפים יש ערך 3/2; השילוב מחדש נותן מונה 2x+3 לכל x המותר.

גורמי ישר חוזרים בשברים חלקיים — תרשים הוראתי מקורי

היכן זה משתבש

  • אל תעבירו את איבר הכוח הראשון או תניחו Ax+B מעל כל גורם ליניארי.
  • הסכמה מספרית בנקודה אחת היא רק בדיקה, לא הוכחה לזהות.
  • שמרו על הריבוע במכנה העצמאי שלו.
שים לב

לא נכון: לכל מכנה (x+1)²(x+2), איבר אחד מעל (x+1)² ואחד מעל x+2 מספיקים. גורם חוזר דורש איברים מעל שני (x+1) ומעל (x+1)², בנוסף לאחד מעל x+2.


יישום של השיטה

  • 7357 מאפשר גורמים ליניאריים רב-ריבועיים ועד שלושה איברי שבר חלקי.
  • ודאו את כל מקדמי המונים לאחר השילוב מחדש.
  • כוחות גבוהים וגורמים רב-ריבועיים בלתי-ניתנים לפירוק חוצאים מחוץ לתחום הדרישות של שיעור זה.

בקורס שלך

  • AQA A-level Mathematics (7357), פרק מפרט B.
  • לכל דף אפשרי מחשבון, אך סימנים עבור שיטה עדיין דורשים את הביטוי או המשוואה הכתובים לפני הערך שלהם.
רעיון מרכזי
  • גורם חוזר: גורם מכנה המופיע יותר מפעם אחת, המחייב איבר לכל כוח.
  • עבור גורם חוזר (x+a)², כלולו A/(x+a)+B/(x+a)².
  • שימו לב: אל תעבירו את איבר הכוח הראשון או תניחו Ax+B מעל כל גורם ליניארי.

B · מערכות משוואות ליניאריות וריבועיות

כמה נקודות יכול קו לחתוך פרבולה?

  • קו יכול לחתוך פרבולה פעמיים, לגעת בה פעם אחת או לפסות אותה. פתרון אלגברי צריך לתת אותו מספר נקודות חיתוך אמיתיות כשלצירוף הגרפי.
  • שיעור זה עוסק בפתרון סימולטני: זוג סדור המספק כל משוואה במערכת בו-זמנית.

השיטה

  • עבור שתי משוואות ליניאריות, סילו אי-ידוע אחד או הצבו ביטוי עבורו.
  • עבור משוואה ליניארית אחת ומשוואה רב-ריבועית אחת, ביטאו את y מהקו והצבו אותו ברב-ריבועית.
  • פתרו כל שורש שנוצר, מצאו את ה-y המתאים לו ובדקו את שתי המשוואות המקוריות.

מקרה מופיע

$$x+y=4,\quad y=x^2-2\ \Longrightarrow\ (x-2)(x+3)=0$$
דוגמה

עבור 3x+2y=13 ו-x−y=1, הוסיפו פי שניים למשוואה השנייה לראשונה: 5x=15, ולכן x=3 ו-y=2. עבור x+y=4 ו-y=x²−2, הצביעו y=4−x: x²+x−6=0=(x−2)(x+3). הפתרונות הם (2,2) ו-(−3,7). הישר y=4x−6 נותן במקום זאת (x−2)²=0, ולכן רק (2,2): מגע. הישר y=4x−7 נותן x²−4x+5=0 עם דיסקרימיננטה −4, ולכן אין חיתוך אמיתי.

משוואות ליניאריות וריבועיות סימולטניות — תרשים הוראתי מקורי

היכן זה משתבש

  • שורש עבור x אינו פתרון סימולטני מלא.
  • התאם כל x ל-y העצמית שלו; אל תשלב שורש אחד עם הפלט של שורש אחר.
  • שורש ריבועי כפול נותן נקודה אחת, ולא שתי נקודות שונות.
שים לב

לא נכון: לכל מערכת של שני משוואות יש בדיוק פתרון ממשי משותף אחד. לשתי משוואות יכולים להיות אף פתרון, פתרון אחד או מספר פתרונות; קו ועיגול יכולים להשתלב פעמיים או לא להשתלב כלל.


יישום של השיטה

  • השתמש בדיסקרימיננטה כדי להבחין בין שתי, אחת או אין חיתוכים ממשיים.
  • השרטוט עוזר לחזות את התוצאה, אך הצבה בשתי המשוואות המקוריות מאמתת אותה.
  • שמור על כל הגבלה אם מערכת כללית יותר כוללת שברים.

בקורס שלך

  • AQA A-level Mathematics (7357), פרק מפרט B.
  • לכל דף אפשרי מחשבון, אך סימנים עבור שיטה עדיין דורשים את הביטוי או המשוואה הכתובים לפני הערך שלהם.
רעיון מרכזי
  • פתרון סימולטני: זוג סדור העונה לכל משוואה במערכת בו-זמנית.
  • עבור שתי משוואות ליניאריות, סילו אי-ידוע אחד או הצבו ביטוי עבורו.
  • שימו לב: שורש עבור x אינו מהווה פתרון משותק מלא.

B · מעריכים רציונליים ותחומים ממשיים

מדוע הקצה גדל רק פי 3?

  • קובייה גדלה ל-27 מכפיל הנפח המקורי שלה.
  • שיעור זה עוסק ב-מעריכים רציונליים: מעריך הכתוב כשבר של מספרים שלמים.

השיטה

  • עבור בסיס חיובי a, הביטוי a^(p/q) הוא השורש ה-q-י של a מורם בחזקה p, כאשר q חיובי.
  • חזקה שלילית לוקחת את ההופכי, ולכן הבסיס חייב להיות שונה מאפס.
  • צמצם את p/q לפני ביצוע פעולות.
  • עבור בסיס ממשי שלילי, מכנה מצומצם אי-זוגי מאפשר שורש ממשי; מכנה זוגי אינו מאפשר זאת.

מקרה מופיע

$$a^{-p/q}=\frac1{(\sqrt[q]{a})^p}\quad(a>0)$$
דוגמה

27^(2/3)=(שורש קובי של 27)²=9, בעוד ש16^(−3/4)=1/(שורש רביעי של 16)³=1/8. עבור x^(2/3)=4 במספרים הממשיים, נתון u כשורש קובי של x: u²=4, ולכן u=±2 ו-x=±8. שתי הכניסות עוברות בדיקה. לעומת זאת, x^(1/2)=−2 אין לו פתרון ממשי כי השורש הראשי אינו שלילי. עבור בסיסים שליליים, (−8)^(1/3)=−2 ו-(−8)^(2/3)=4.

מדדים רציונליים ותחומים ממשיים — תרשים לימודי מקורי

היכן זה משתבש

  • אל תמיר חזקה שלילית לתשובה שלילית.
  • אל תדחה פתרון שלילי כאשר שורש אי-זוגי מורם בחזקה זוגית.
  • טכניקות כלליות של חזקות חזקות עלולות להכישל מחוץ לבסיסים חיוביים: ((−1)²)^(1/2)=1, בעוד ש(−1)^(2×1/2)=−1.
שים לב

לא נכון: למשוואה x^(2/3)=4 יש רק הפתרון x=8. המשוואה x^(2/3)=4 פירושה (x^(1/3))²=4, ולכן השורש השלישי הוא ±2 והפתרונות הם x=8 או x=−8.


יישום של השיטה

  • השתמש בגורם קנה-מידה חיובי לאורכים ולנפחים: יחס נפח 27 נותן יחס קצה 27^(1/3)=3 ויחס שטח 27^(2/3)=9.
  • במשוואות, ציין את תחום הממשים והצב כל מועמד.
  • אפס בחזקה שלילית אינו מוגדר; שיעור זה לא קובע ערך ל 0^0.

בקורס שלך

  • AQA A-level Mathematics (7357), פרק מפרט B.
  • לכל דף אפשרי מחשבון, אך סימנים עבור שיטה עדיין דורשים את הביטוי או המשוואה הכתובים לפני הערך שלהם.
רעיון מרכזי
  • מעריך רציונלי: מעריך הכתוב כשבר של מספרים שלמים.
  • עבור בסיס חיובי a, הביטוי a^(p/q) הוא השורש ה-q-י של a מורם בחזקה p, כאשר q חיובי.
  • שימו לב: אל תמירו מעריכה שלילית לתוצאה שלילית.

B · שורשים מרוכבים ומכנים זוגיים

האם ניתן להסיר את השורש מהמכנה ללא עיגול?

  • אורך מדויק הוא 1/(√5−2).
  • שיעור זה עוסק במלווה: ביטוי זוגי שבו סימן החסר בין שני האיברים הופך לסימן פלוס.

השיטה

  • עבור a ו-b אי-שליליים, √a×√b=√(ab), אך √(a+b) הוא בדרך כלל לא √a+√b.
  • הוציאו גורמים ריבועיים כדי לפשט ביטויים עם שורשים.
  • עבור מכנה דו-איברי, כפלו מונה ומכנה בקונג'וגט שלו: (a+b√c)(a−b√c)=a²−b²c.
  • גם המכנה המקורי וגם מכפיל המלווה חייבים להיות שונים מאפס.

מקרה מופיע

$$(a+b\sqrt c)(a-b\sqrt c)=a^2-b^2c$$
דוגמה

√72−√8=6√2−2√2=4√2. עבור 1/(√5−2), כפול ב-(√5+2)/(√5+2): המכנה הוא 5−4=1, ונותן √5+2. עבור 3/(2+√3), כפול ב2−√3 כדי לקבל 3(2−√3)/(4−3)=6−3√3. שלב מחדש עם המכנה המקורי כדי לוודא את התוצאה המדויקת.

שורשים ומכנים מלווהים — תרשים לימודי מקורי

היכן זה משתבש

  • המלווה משנה סימן אחד, ולא כל הסימנים.
  • כפלו גם את המונה.
  • הריבוע של סכום מייצר איבר חוצה: (2+√3)²=7+4√3.
  • עבור x ממשי, √(x²)=|x|, ולכן √((−3)²)=3.
שים לב

אינו נכון: עבור כל x ממשי, √(x²)=x. √(x²)=|x|: עבור x=−3 מתקבל 3, לא −3.


יישום של השיטה

  • שמרו על ביטויים מדויקים עם שורשים עד שתבקשו ערך עשרוני.
  • Combine like surds only after simplification: √18+√8=5√2, but √2+√3 cannot be combined into one simple surd.
  • אם המלווה הוא אפס, מכפיל זה אינו תקף: פשוטו ישירות את המכנה המקורי, ואז בדקו האם המכנה הוא אפס.
  • לדוגמה 1/(2+sqrt(4))=1/4 הוא תקף גם אם המלווה המתוכנן הוא אפס.

בקורס שלך

  • AQA A-level Mathematics (7357), פרק מפרט B.
  • לכל דף אפשרי מחשבון, אך סימנים עבור שיטה עדיין דורשים את הביטוי או המשוואה הכתובים לפני הערך שלהם.
רעיון מרכזי
  • מלווה: ביטוי זוגי בו הסימן בין שני האיברים הפוך.
  • עבור a ו-b אי-שליליים, √a×√b=√(ab), אך √(a+b) הוא בדרך כלל לא √a+√b.
  • שימו לב: המלווה משנה סימן אחד, ולא כל הסימנים.

B · השלמה לריבוע ומבנה ריבועי

איזה צורה מספרת לנו היכן הדבר מתרחש מבלי לצייר כל נקודה?

  • מודל ריבועי מגיע לערך מינימלי.
  • שיעור זה עוסק בריבוע מושלם: מודל ריבועי שנכתב ככפולה של מברק מרובע ועוד קבוע.

השיטה

  • עבור x²+bx, הוסף והחסר (b/2)² כדי לקבל את (x+b/2)²−(b/2)².
  • אם המקדם המוביל a אינו שווה ל1, פקטוריזציה של a מהאיברים x² ו-x תחילה.
  • הצורה a(x−h)²+k נותנת קודקוד (h,k), ציר סימטריה x=h, ומינימום k אם a>0 או מקסימום k אם a<0.

מקרה מופיע

$$2x^2-12x+11=2(x-3)^2-7$$
דוגמה

2x²−12x+11=2(x²−6x)+11=2[(x−3)²−9]+11=2(x−3)²−7. הערך המינימלי שלו הוא −7 ב-x=3. כדי לפתור 2x²−12x+11=0, קבל (x−3)²=7/2, ולכן x=3±√(7/2). השורשים נמצאים במרחק שווה מ-x=3. באופן כללי ax²+bx+c=0 הופך ל-(x+b/(2a))²=(b²−4ac)/(4a²), עבור a≠0, המוביל ל-x=(−b±√(b²−4ac))/(2a). דיסקרימיננטה שלילית מעידה על שאין שורשים ממשיים; אפס נותן שורש חוזר יחיד.

השלמת ריבוע ומבנה ריבועי — תרשים לימודי מקורי

היכן זה משתבש

  • מחצית המקדם בתוך הסוגריים הפקטוריים, ולא המקדם המקורי של x.
  • שמור על המקדם החיצוני כאשר מחסרים את הריבוע שהוסיפו.
  • סוגריים ריבועיים חיוביים אינם מעידים כי הריבועית כולה חיובית: הקבוע שלה יכול להיות שלילי.
שים לב

לא נכון: ביטוי בריבוע מושלם מייצג ריבועית עם מינימום. כאשר המקדם של x² הוא שלילי, הפרבולה ישנה מקסימום, לא מינימום.


יישום של השיטה

  • עבור אותו מודל, y≤1 הופך ל2(x−3)²≤8, ותוצאה היא 1≤x≤5.
  • בדוק את שתי הנקודות הקיצון.
  • הגבלה קונטקסטואלית כמו x≥0 חייבת לשולב עם מרווח זה.
  • עבור y=−2(x−3)²+7, אותה נקודת x בקודקוד תניב מקסימום במקום מינימום.

בקורס שלך

  • AQA A-level Mathematics (7357), פרק מפרט B.
  • לכל דף אפשרי מחשבון, אך סימנים עבור שיטה עדיין דורשים את הביטוי או המשוואה הכתובים לפני הערך שלהם.
רעיון מרכזי
  • ריבוע מושלם: ריבועית הכתובה כמכפלה של סוגריים ריבועיים ועוד קבוע.
  • עבור x²+bx, הוסף והחסר (b/2)² כדי לקבל את (x+b/2)²−(b/2)².
  • שימו לב למחצית המקדם בתוך הסוגריים הפקטוריים, ולא המקדם המקורי של x.

B · משוואות ריבועיות ביחס לביטוי אחר

פתרון משוואה עבור המשתנה החדש הוא רק חצי מהעבודה.

  • משוואה בדרגה רביעית יכולה להסתיר ריבועית רגילה.
  • שיעור זה עוסק בהצבה: החלפת ביטוי חוזר במשתנה חדש כדי לחשוף משוואה פשוטה יותר.

השיטה

  • זיהוי ביטוי חוזר וכתיבה u עבורו, כולל כל ההגבלות.
  • פתרון הריבועית הנוצרת ב-u.
  • לאחר מכן, פתרון הביטוי המקורי השווה לכל ערך mותר של u.
  • הצב כל מועמד סופי במשוואה המקורית; פתרון עבור u אינו בהכרח פתרון עבור x.

מקרה מופיע

$$x^4-5x^2+4=0\quad\Longrightarrow\quad u^2-5u+4=0,\quad u=x^2\ge0$$
דוגמה

עבור x⁴−5x²+4=0, נגדיר u=x² כאשר u≥0. אזי u²−5u+4=(u−1)(u−4)=0, ולכן x²=1 או 4 ו-x=±1,±2. עבור x⁴+x²−2=0, המשוואה ב-u היא (u−1)(u+2)=0: פתרון u=−2 אינו אפשרי עבור x ממשי, ולכן נותרו רק הפתרונות x=±1. עבור (x+1)²−5(x+1)+6=0, נגדיר u=x+1; פתרונות u=2 או 3 מובילים ל-x=1 או 2. עבור 3^(2x)−4×3^x+3=0, נגדיר u=3^x>0; פתרונות u=1 או 3 מובילים ל-x=0 או 1.

משוואות ריבועיות בביטוי אחר — תרשים לימודי מקורי

היכן זה משתבש

  • אל תדווח על u=1 ו-u=4 כפתרונות ה-x של המשוואה הרביעית.
  • חישוב שורש ריבועי דורש את שני הסימנים, אך ביטוי השורש הראשי הוא אי-שלילי.
  • משוואה ריבועית ב-u עשויה להיות בעלת שני שורשים ממשיים, כאשר אחד או שניהם אינם בתחום ההגדרה של u.
שים לב

לא נכון: שני שורשים במשתנה המוחלף נותנים בדיוק שני פתרונות ממשיים ב-x. יש לבדוק כל שורש במשתנה החדש: u=x² עם u<0 gives no real x, and u>0 נותן שניים.


יישום של השיטה

  • בחר החלפה חוזרת בדיוק: 3^(2x)=(3^x)², בעוד ש3^(x²) הוא ביטוי שונה.
  • ספור פתרונות ממשיים ייחודיים ל-x לאחר החזרה ל-x, ולא לפניכן.
  • בדוק בהצבה ישירה: x=−2 נותן 16−20+4=0 במשוואה הרביעית הראשונה.

בקורס שלך

  • AQA A-level Mathematics (7357), פרק מפרט B.
  • לכל דף אפשרי מחשבון, אך סימנים עבור שיטה עדיין דורשים את הביטוי או המשוואה הכתובים לפני הערך שלהם.
רעיון מרכזי
  • החלפה: החלפת ביטוי חוזר במשתנה חדשה כדי לחשוף משוואה פשוטה יותר.
  • זיהוי ביטוי חוזר וכתיבה u עבורו, כולל כל ההגבלות.
  • שימו לב: אל תדווח על u=1 ו-u=4 כפתרונות ה-x של המשוואה הרביעית.

B · אי-שוויונות, שברים וקבוצות פתרונות

כיצד ניתן לשמור על התחום המותר ללא אובדן גבול?

  • ערך חייב לענות לשתי תנאים בו-זמנית.
  • שיעור זה עוסק בחתך: הערכים המשותפים לשני קבוצות פתרון, המתאימים ל-AND.

השיטה

  • הוספת אותו ביטוי שומרת על אי-שוויון; כפל או חילוק במספר שלילי הופכים אותו.
  • הסר מכנים קבועים באמצעות מכפלה משותנת חיובית.
  • factored a quadratic and test the sign on the intervals separated by its roots.
  • AND לוקחת את החפיפה של קבוצות; OR לוקחת את האיחוד שלהן.
  • הבדל בין קצוות כלולים ומיוצאים.

מקרה מופיע

$$(x-2)(x-5)<0\ \land\ x\ge3\quad\Longrightarrow\quad x\in[3,5)$$
דוגמה

עבור (2x−1)/3−(x+2)/2≥1/6, כפלו ב-6: 4x−2−3x−6≥1, ולכן x≥9. עבור (x−2)(x−5)<0, המכפלה שלילית בין השורשים שלה: 2<x<5. שילוב עם x≥3 נותן 3≤x<5, או [3,5). קבלת OR עם x≤0 נותנת (−∞,0]∪[3,5). מכנה שתלוי ב-x דורש בדיקת סימן/תחום נפרדת: (x−1)/(x+2)≥0 מתקיים עבור x<−2 או x≥1. אפס המונה ב-1 מותר; x=−2 אינו מוגדר.

אי-שוויונות, שברים וקבוצות פתרון — תרשים הוראתי מקורי

היכן זה משתבש

  • אל תכפול בביטוי בעל סימן לא ידוע כאילו הוא חיובי.
  • עבור −2x<6, dividing by −2 gives x>−3.
  • שורש יכול להיות כלול רק עבור אי-שוויון לא מחמיר ובמקום בו הביטוי מוגדר.
  • אינסוף לעולם אינו סוף מוגדר שניתן לכלול.
שים לב

לא נכון: AND אומר לשלב כל ערך משתי הקבוצות. AND אומר שהערכים בשתי הקבוצות בו-זמנית, החיתוך; OR משלב אותם.


יישום של השיטה

  • השתמש בטבלת סימנים או בדון ערך בדיקה בכל מרווח, ולאחר מכן כתוב את הקבוצה כולה.
  • דוגמת המכנה התלויה במשתנה מאריכה את שיטת בדיקת תחום ההגדרה; ליבה5’s המפורשת היא אי-שוויונים ריבועיים/ליניאריים עם סוגריים ושברים, וקבוצות משולבות.
  • בדוק x=4 ו-x=6 במקרה הריבועי כדי לאשר באילו צדדים מותר.

בקורס שלך

  • AQA A-level Mathematics (7357), פרק מפרט B.
  • לכל דף אפשרי מחשבון, אך סימנים עבור שיטה עדיין דורשים את הביטוי או המשוואה הכתובים לפני הערך שלהם.
רעיון מרכזי
  • חיתוך: הערכים המשותפים לשתי קבוצות הפתרונות, המתאימים ל-AND.
  • הוספת אותו ביטוי שומרת על אי-שוויון; כפל או חילוק במספר שלילי הופכים אותו.
  • שמור על: אל תכפיל באי-שוויון בעל סימן לא ידוע כאילו הוא חיובי.

B · אזורים בין גבולות ליניאריים וריבועיים

אילו נקודות מקיימות את שתי הגבולות?

  • נקודה יכולה להישאר מעל פרבולה אך עדיין לפסול בתנאי נוסף.
  • שיעור זה עוסק בגבול: הקו או העקומה המפרידה בין נקודות המקיימות אי-שוויון לאלו שאינן.

השיטה

  • צייר תחילה כל גבול שוויון.
  • השתמש בקו מוצק או בעקומה עבור ≤ או ≥ ובקו מקווקע עבור < or >.
  • עבור y גדול מפונקציה, הצל בעל הגרף שלה; עבור y קטן ממנה, הצל מתחת.
  • עבור AND, שמור רק על החפיפה.
  • בדוק נקודה הרחוקה מכל גבול כדי לאשר את הצד הנבחר.

מקרה מופיע

$$x^2-2\le y<x+4,\qquad -2<x<3$$
דוגמה

עבור y≥x²−2 AND y<x+4, שרטטו את הפרבולה בקו מוצק ואת הקו בקטוע. הגבולות נפגשים כאשר x²−2=x+4: (x−3)(x+2)=0, מה שנותן (−2,2) ו-(3,7). בין −2<x<3, הקו נמצא מעל הפרבולה. הנקודות המותרות מקיימות x²−2≤y<x+4. ב-x=0, הקטע האנכי הוא −2≤y<4. הנקודה (0,0) כלולה, (0,4) מובדלת ו-(0,−3) מובדלת. נקודות החיתוך מובדלות משום שאי-שוויון הקו הוא מחמיר.

אזורים בין גבולות ליניאריים וריבועיים — תרשים הוראה מקורי

היכן זה משתבש

  • גבול מקווקע אינו חלק מהאזור, גם כאשר הוא פוגע בגבול מוצק.
  • פתרון עבור ערכי ה-x בחיתוך נותן את הממד האופקי, לא את כל הקואורדינטות המותרות.
  • אזור עבור OR הוא האיחוד, שיכול להיות גדול משמעותית מהחפיפה.
שים לב

Not true: Every intersection point is included if either boundary is solid. A point is included only if it satisfies every inequality, so a dashed boundary excludes it.


יישום של השיטה

  • עבור אי-שוויון אחר כמו y>x²−2, הצד המותר הוא מעל הפרבולה והעקומה עצמהheit.
  • אם ההקשר דורש גם x≥0, חתוך את האזור המשולב כבר למחצית המישור הזו.
  • ודאו נקודה פנימית ונקודה מחוץ לגבול כל אחד בנפרד.

בקורס שלך

  • AQA A-level Mathematics (7357), פרק מפרט B.
  • לכל דף אפשרי מחשבון, אך סימנים עבור שיטה עדיין דורשים את הביטוי או המשוואה הכתובים לפני הערך שלהם.
רעיון מרכזי
  • גבול: הקו או העקומה המפרידה בין נקודות המקיימות אי-שוויון לבין אלו שאינן מקיימים אותו.
  • צייר תחילה כל גבול שוויון.
  • שימו לב: גבול מקוקוץ אינו חלק מהאזור, גם כאשר הוא נוגע בגבול מוצק.

B · גרפים של ערך מוחלט ופתרונות מקוטעים

הערכים משני צדי הגבול נותנים אותה מרחק, אך הסימנים האלגבריים שלהם שונים.

  • חיישן מדוד את המרחק מערך יעד.
  • שיעור זה לומד מודולוס: המרחק הלא-שלילי של מספר ממשי מאפס.

השיטה

  • עבור ביטוי ממשי u, מתקיים |u|=u כאשר u≥0 ו-|u|=−u כאשר u<0.
  • מצאו היכן הביטוי הליניארי מתאפס כדי למקם את הפינה של גרף המודולוס בצורת V.
  • פתרו משוואות על ידי בדיקת שתי הערוצים ותחום ההגדרה שלהם; צד ימון חייב להיות אי-שלילי.

מקרה מופיע

$$|2x-4|=\begin{cases}4-2x,&x<2\\2x-4,&x\ge2\end{cases}$$
דוגמה

עבור y=|2x−4|, הקודקוד נמצא ב-(2,0). הענף השמאלי הוא y=4−2x עבור x<2; הענף הימני הוא y=2x−4 עבור x≥2. כדי לפתור את |2x−4|=x+2, יש לדרוש ש-x≥−2. הענף הימני נותן 2x−4=x+2, ולכן x=6. הענף השמאלי נותן 4−2x=x+2, ולכן x=2/3. שתי הפתרונות מקיימים את הגבלות הענפים שלהם ואת המשוואה המקורית. הגרף חותך את הקו בנקודות (6,8) ו-(2/3,8/3).

גרפי מודולוס ופתרונות חלקיים — תרשים הוראה מקורי

היכן זה משתבש

  • אל תחליפו את |u| ב-u בערוך השלילי.
  • העלאת משוואה בריבוע יכול ליצור מועמדים שבהם צד ימון של השוויון הוא שלילי.
  • למשוואה |2x−4|=−1 אין פתרונות ממשיים.
  • לגרף של |2x−4| יש פינה אחת והשיפועים משתנים בה.
שים לב

אינו נכון: לכל משוואת מודולוס יש בדיוק שני פתרונות ממשיים. למשוואת מודולוס יכולים להיות אף פתרון, פתרון אחד או שניים; למשוואה |x|=−1 אין פתרונות.


יישום של השיטה

  • עבור |2x−4|<6, השתמשו ב-−6<2x−4<6 כדי לקבל −1<x<5.
  • עבור |2x−4|>6, השתמשו ב-2x−4<−6 OR 2x−4>6: x<−1 or x>5.
  • מרחק מוגבל נותן קטע פנימי; מרחק עדיף נותן שני קטעים חיצוניים.
  • בדקו גם ערכי גבול וגם ערכי פנים.

בקורס שלך

  • AQA A-level Mathematics (7357), פרק מפרט B.
  • לכל דף אפשרי מחשבון, אך סימנים עבור שיטה עדיין דורשים את הביטוי או המשוואה הכתובים לפני הערך שלהם.
רעיון מרכזי
  • מודולוס: המרחק האי-שלילי של מספר ממשי מאפס.
  • עבור ביטוי ממשי u, מתקיים |u|=u כאשר u≥0 ו-|u|=−u כאשר u<0.
  • שימו לב: אל תחליפו את |u| ב-u בערוך השלילי.

B · גרפי היפוך ואסימפטורות

אפס הוא קלט חסר, ולא נקודה לחיבור דרכה.

  • מודל הפוך גדל מאוד כשהקלט שלו מתקרב לאפס.
  • שיעור זה לומד אסימפטוטה: קו שהעקומה מתקרבת אליו בכיוון גבולי.

השיטה

  • עבור a שאינו אפס, ל-y=a/x יש תחום x≠0 וטווח y≠0, עם אסימפטות x=0 ו-y=0.
  • ערך חיובי של a נותן ענפים ברבעים I ו-III; ערך שלילי של a נותן ענפים ברבעים II ו-IV.
  • עבור y=a/x² התחום עדיין x≠0, אך הגרף סימטרי ביחס לציר ה-y; שני הענפים חיוביים אם a>0 ושליליים אם a<0.

מקרה מופיע

$$y=\frac4x\quad\text{or}\quad y=\frac4{x^2},\qquad x\ne0$$
דוגמה

עבור y=4/x, נקודות בדיקה הן (1,4), (2,2), (−1,−4), (−2,−2). כאשר x שואף לאפס מימין, y גדל בחיוב; משמאל הוא גדל בשליל. כאשר |x| גדל, y שואף לאפס. עבור y=4/x², (1,4) ו(−1,4) נותנים אותה תוצאה, ושני האגפים עולים בחיוב סמוך לאפס. חיתוך y=4/x עם y=x נותן x²=4, ולכן (2,2) ו(−2,−2). חיתוך y=4/x² עם y=1 נותן x²=4, ולכן (2,1) ו(−2,1).

גרפי הפוכים ואסימפטורות — תרשים הוראתי מקורי

היכן זה משתבש

  • לעולם אל תציירו את x=0 או תמשכו קו המחבר בין שני הענפים דרכו.
  • גרף ההופכי-ריבועי אינו הגרף ההופכי עם הענף השלילי שנמחק; כל הענף השמאלי משתקף מעל ציר ה-x עבור a חיובי.
  • עקומות אלו ספציפיות אינן נוגעות ב-y=0, אך המשפט "אף עקום לעולם לא יחצה אסימפטות" אינו חוק כללי תקף.
שים לב

אינו נכון: הגרפים y=4/x ו-y=4/x² נותנים אותם תוצאות לכל x שלילי. עבור x שלילי, 4/x הוא שלילי אך 4/x² הוא חיובי.


יישום של השיטה

  • עבור קלט פיזיקלי חיובי, y=a/x יכול לדגמן פרופורציונליות הפוכה ו-y=a/x² פרופורציונליות הפוכה-ריבועית.
  • אם y=4/x מייצגת קשר בין זמן למהירות, הענף השלילי חוקי מתמטית אך מחוץ לתחום הפיזיקלי של הדגם הזה.
  • Doubling a positive x halves 4/x and quarters 4/x².
  • בדקו חיתוכי גרפים בקשר המקורי לאחר פישוט מכנה שאינו אפס.

בקורס שלך

  • AQA A-level Mathematics (7357), פרק מפרט B.
  • לכל דף אפשרי מחשבון, אך סימנים עבור שיטה עדיין דורשים את הביטוי או המשוואה הכתובים לפני הערך שלהם.
רעיון מרכזי
  • אסימפטוטה: קו שגרף מתקרב אליו בכיוון גבולי.
  • עבור a שאינו אפס, ל-y=a/x יש תחום x≠0 וטווח y≠0, עם אסימפטות x=0 ו-y=0.
  • שימו לב: לעולם אל תציירו את x=0 או תמשכו קו המחבר בין שני הענפים דרכו.

B · גרפים הפוכים וענפים מוגבלים

איזה ענף עלינו לבחור לפני ההפיכה?

  • מודל ריבועי יכול לתת אותו תוצאה משני קלטים שונים.
  • שיעור זה עוסק ב-חד-לחד: פונקציה שבה קלטים שונים תמיד נותנים פלטים שונים.

השיטה

  • הפוך מהפך את הקשר בין קלט לתוצאה, ולכן הפונקציה המקורית חובה להיות חד-חד-ערכית בתחומה המצויין.
  • קו אופקי אמור לחתוך את גרפה לפחות פעם אחת.
  • החליפו את x ו-y, פתרו עבור התוצאה החדשה ושמרו על הענף הנכון.
  • הגרף ההפוך משתקף לגבי הישר y=x: כל נקודה (a,b) הופכת ל-(b,a).
  • התחלתי וטווח מקוריים מחליפים תפקידים.

מקרה מופיע

$$f(x)=(x-1)^2+2\ (x\ge1),\qquad f^{-1}(x)=1+\sqrt{x-2}\ (x\ge2)$$
דוגמה

נתונה f(x)=(x−1)²+2 עבור x≥1. טווח הערכים שלו הוא y≥2. מהמשוואה y=(x−1)²+2, תחום ההגדרה דורש ש-x−1≥0, כלומר x=1+√(y−2). לכן f הפוכה(x)=1+√(x−2), עם תחום הגדרה x≥2 וטווח ערכים y≥1. הנקודה (3,6) משתקפת ל-(6,3). בדיקה מראה ש-f(f הפוכה(x))=x עבור x≥2. בסדר הפוך, f הפוכה(f(x))=1+|x−1|=x עבור x≥1. בחירת תחום ההגדרה המקורי x≤1 במקום זאת נותנת f הפוכה =1−√(x−2), עם טווח ערכים y≤1.

גרפים הפוכים וענפים מוגבלים — תרשים הוראתי מקורי

היכן זה משתבש

  • אותה נוסחת ריבועית על כל הקלט הממשי אינה חד-חד-ערכית.
  • אל תבחר בשורש הריבועי החיובי ללא שימוש בטווח המקורי.
  • פונקציה הפוכה אינה ההופכי 1/f(x).
  • גרף מותאף זקוק גם לתוויות טווח והתחלתי וגם לנוסחה שלו.
שים לב

אינו נכון: לכל ריבועית על כל הקלט הממשי יש פונקציה הפוכה. ריבועית היא רב-ערכית על כל הקלט הממשי, ולכן יש להגביל את הטווח לפני מציאת ההפוכה.


יישום של השיטה

  • בענף x≤1, הערך 6 מתחלף לקלט −1, בעוד שעל x≥1 הוא מתחלף ל-3.
  • שניהם נכונים עבור הטווחים המקוריים שלהם.
  • בדוק את שני ההרכבות בתחומי ההגדרה האמיתיים; יישום זהות ההפוך על קלט מחוץ לטווח המקורי עשוי לכשל.

בקורס שלך

  • AQA A-level Mathematics (7357), פרק מפרט B.
  • לכל דף אפשרי מחשבון, אך סימנים עבור שיטה עדיין דורשים את הביטוי או המשוואה הכתובים לפני הערך שלהם.
רעיון מרכזי
  • פונקציה חד-חד-ערכית: פונקציה שבה קלטות שונות תמיד נותנות פלט שונה.
  • הפוך מהפך את הקשר בין קלט לתוצאה, ולכן הפונקציה המקורית חובה להיות חד-חד-ערכית בתחומה המצויין.
  • שמור לב: אותה נוסחת ריבועית על כל הקלט הממשי אינה חד-חד-ערכית.

B · פונקציות מורכבות ותחומים ביניים

קלט התחלתי מותר עדיין יכול לייצר ערך ביניים לא תקין.

  • הפלט של מכונה אחת הופך לקלט של מכונה אחרת.
  • שיעור זה עוסק בהרכבה: יישום פונקציה אחת על תוצאת פונקציה אחרת, בסדר נקוב.

השיטה

  • כאן fg משמעותה הרכבה של f עם g: fg(x)=f(g(x)), ולא כפל.
  • חלל את g תחילה.
  • קלט מורכב חייב השייך לתחום ההגדרה של הפונקציה הפנימית, והפלט שלו חייב השייך לתחום ההגדרה של הפונקציה החיצונית.
  • באופן כללי, ל-fg ול-gf יש נוסחאות שונות ותחומי הגדרה שונים.

מקרה מופיע

$$(f\circ g)(x)=\sqrt{\frac1{x-1}-2},\qquad1<x\le\frac32$$
דוגמה

נתונה f(x)=√(x−2), עם x≥2, ו-g(x)=1/(x−1), עם x≠1. אז fg(x)=√(1/(x−1)−2). הדבר דורש 1/(x−1)≥2. מכנה שלילי לא יכול לעמוד בגבול התחתון החיובי הזה; עבור x>1, הכפלה ב-x−1 שומרת על הסדר ומניבה x≤3/2. לכן תחום ההגדרה הוא 1<x≤3/2. בסדר הפוך, gf(x)=1/(√(x−2)−1). הדבר דורש x≥2 ו-√(x−2)≠1, כלומר x≠3. תחום ההגדרה שלו הוא [2,3)∪(3,∞). ב-x=6, gf(6)=1, בעוד ש-fg(6) אינו ממשי.

פונקציות מרוכבות ותחומי גשר — תרשים הוראה מקורי

היכן זה משתבש

  • בדיקה של טווח ההגדרה הפנימי בלבד אינה מספקת.
  • אל תכפול את האי-שוויון ב-x−1 לפני קביעת סימו.
  • מכנה ביניים שאסור להשתמש בו נשאר אסור גם אם צורה אחרת נראית פשוטה יותר.
  • נוסחה ותחום יחד מגדירים את הפונקציה המורכבת.
שים לב

לא נכון: פונקציה מורכבת מוגדרת בכל מקום שבו הפונקציה הפנימית מוגדרת. התוצאה של הפונקציה הפנימית חייבת גם כן להימצא בתחום ההגדרה של הפונקציה החיצונית.


יישום של השיטה

  • עקוב אחר הערך הביניים: gf(6) משתמש ב-f(6)=2 ואז ב-g(2)=1.
  • עבור fg(5/4), g(5/4)=4 ולאחר מכן f(4)=√2.
  • ב-x=3, f(3)=1 תקף, אך g(1) אינו מוגדר, ולכן gf(3) אינו מוגדר.
  • סמן כל נקודת קצה שנשמרה או הושלכה בסימון מרווחים.

בקורס שלך

  • AQA A-level Mathematics (7357), פרק מפרט B.
  • לכל דף אפשרי מחשבון, אך סימנים עבור שיטה עדיין דורשים את הביטוי או המשוואה הכתובים לפני הערך שלהם.
רעיון מרכזי
  • הרכבה: היישום של פונקציה אחת על תוצאתה של פונקציה אחרת, בסדר מסוים.
  • כאן fg משמעותה הרכבה של f עם g: fg(x)=f(g(x)), ולא כפל.
  • שימו לב: בדיקה רק של התחום הפנימי אינה מספקת.

B · שינויי גרף משולבים וסדרם

האם הזזתו תחילה תניב את אותו גרף סופי?

  • עקומה דחוסה מוזזת לימין.
  • שיעור זה עוסק בגורם קנה מידה אופקי: הגורם שמכפיל את הקואורדינטות האופקיות המקוריות כאשר גרף נמתח או נדחס.

השיטה

  • עבור g(x)=a f(b(x−h))+k כאשר b≠0, נקודה מקורית (u,v) מפותחת לנקודה (u/b+h,av+k).
  • קנה מידה אופקי הוא 1/|b|, עם השתקפות בציר ה-y אם b<0.
  • קנה מידה אנכי הוא |a|, עם השתקפות בציר ה-x אם a<0.
  • קרא את הביטוי הפנימי המפורק לפני שמתארים הזזה אופקית.
  • התחום המעוצב עוקב אחר u=b(x−h).

מקרה מופיע

$$g(x)=af(b(x-h))+k:\quad(u,v)\mapsto(u/b+h,av+k)$$
דוגמה

עם f(x)=x², מתקיים g(x)=−2f(3x−6)+5=−2f(3(x−2))+5=−18(x−2)²+5. דחסו אופקית בגורם 1/3, ואז העתקו ימינה 2; השתקפו אנכית ומתחו בגורם 2, ואז העתקו למעלה 5. הנקודות (−1,1),(0,0),(1,1) הופכות ל-(5/3,3),(2,5),(7/3,3). לפי כך, הקודקוד הוא (2,5) וטווח הערכים הוא y≤5. דחיסה קודם והעתקה ימינה 2 תניב f(3(x−2)); הזזה קודם ודחיסה לאחר מכן תניב f(3x−2), שנקודת הקודקוד שלה נמצאת ב-x=2/3 במקום.

המרות גרף משולבות וסדר — תרשים הוראה מקורי

היכן זה משתבש

  • המקדם 3 בתוך f נותן גורם אופקי 1/3, לא 3.
  • ב-f(3x−6), ההזזה היא 2, לא 6.
  • הזזה וקנה מידה בדרך כלל אינם מתחלפים.
  • דוגמה סימטרית יכולה להסתיר השתקפות: f(−x)=f(x) עבור x², אך לא לכל f.
שים לב

לא נכון: הזזה אופקית וקנה מידה אופקיים יכולים להיות מיושמים בכל סדר. הסדר חשוב: y=f(2(x+1)) ו-y=f(2x+1) הם גרפים שונים.


יישום של השיטה

  • השתמש במיפוי נקודות לבדיקה של כל שילוב של פעולות המרה, והעבר כל תחום הגדרה מוגבל.
  • אם הפונקציה המקורית f מוגדרת רק עבור 0≤u≤3, התנאי הפנימי 0≤3(x−2)≤3 נותן 2≤x≤3.
  • שינוי b לערך שלילי הופך את סדר הקצוות להפוך בעת פתרון אי-שוויון התחום.
  • צייר את נקודות ההתייחס הממורות לפני חיבור העקומה.

בקורס שלך

  • AQA A-level Mathematics (7357), פרק מפרט B.
  • לכל דף אפשרי מחשבון, אך סימנים עבור שיטה עדיין דורשים את הביטוי או המשוואה הכתובים לפני הערך שלהם.
רעיון מרכזי
  • גורל מתיחה אופקי: הגורם שמכפיל את הקואורדינטות האופקיות המקוריות כאשר הגרף נמתח או דוחס.
  • עבור g(x)=a f(b(x−h))+k כאשר b≠0, נקודה מקורית (u,v) מפותחת לנקודה (u/b+h,av+k).
  • שימו לב: המקדם 3 בתוך f נותן גורל אופקי 1/3, לא 3.

BFindings and refining a function model

איזה תצפית נוספת יכולה לסייע בבחירה ביניהן?

  • שני מודלים עקומה שונים מתאימים לאותן שלושה מדידות.
  • LESSON: לימוד זה עוסק ב-שארית: התוצאה הנצפית פחות התוצאה שנחזת על ידי מודל.

השיטה

  • ציין קלט, תפוקה, יחידות ותחום הדגם.
  • התאם פרמטרים באמצעות התצפיות הנאמרות, ואז השווה תחזיות למדידות עצמאיות.
  • התאמה מדויקת לנקודות כיול אינה מגדילה שהפונקציה הנבחרת נכונה בכל מקום.
  • שארית רשומה הפרש בין תפוקה שנצפתה לתפוקה שנחזתה; שיפור הדגם דורש ראיות ושינוי מנומק.

מקרה מופיע

$$h(x)=-x^2+6x=9-(x-3)^2,\qquad0\le x\le6$$
דוגמה

עבור קשת הצעה, x הוא מרחק אופקי ו-h גובהה, שניהם במטר. השתמש בנקודות הדוגמה (0,0),(3,9),(6,0), עם 0≤x≤6. נתון h=ax²+bx+c. אז c=0, 9a+3b=9 ו36a+6b=0 נותנים a=−1, b=6. ולכן h=−x²+6x=9−(x−3)², עם מקסימום 9 מ' ב-x=3. חלופה חלקית-קווית h=3x עבור 0≤x≤3 ו-h=18−3x עבור 3≤x≤6 מתאימה לאותן שלוש נקודות. ב-x=1, מדידת נוספת לדוגמה 5.2 מ' נותנת שארית 0.2 מ' עבור הריבועית אך 2.2 מ' עבור החלופה הליניארית. זה תומך בריבועית בנקודה זו, אך לא בפסק דין אוניברסלי.

התאמת ועדכון מודל פונקציה — תרשים לימוד מקורי

היכן זה משתבש

  • אל תשתמש בנקודת כיול שהותאמה כאישור עצמאי.
  • מחוץ ל-0≤x≤6, המשולש עלול לתת גובה שלילי ואינו מתאר עוד את הקשת המוצעת.
  • שארית קטנה יותר בנקודה אחת אינה מקימה דיוק בכל מקום.
  • המודל הפשוט יותר עשוי להיות קל יותר לפרשנות אך עשוי גם לפספס עיקום.
שים לב

לא נכון: פונקציה המתאימה לשלוש נקודות כיול מוכחת כנכונה בכל קלט. התאמת שלוש נקודות אינה מוכיחה דגם; הוא עלול לכשל בקלטות אחרים.


יישום של השיטה

  • עבור גובה של לפחות 8 מטר, 9−(x−3)²≥8 נותן 2≤x≤4: רוחב אופקי מודל 2 מטר.
  • אסוף מדידות ביניים נוספות והערך חוסר ודאות במדידה לפני הסתמכות על פתח זה.
  • עובי ושינויים בצורה עשויים לדרוש תחום או נוסחה מעודכנים; הסבר איזה תצפית מעוררת את השיפור.

בקורס שלך

  • AQA A-level Mathematics (7357), פרק מפרט B.
  • לכל דף אפשרי מחשבון, אך סימנים עבור שיטה עדיין דורשים את הביטוי או המשוואה הכתובים לפני הערך שלהם.
רעיון מרכזי
  • שארית: תוצאה נצפית פחות התוצאה שחזת על ידי מודל.
  • ציין קלט, תפוקה, יחידות ותחום הדגם.
  • שימו לב: אל תשתמשו בנקודת כיול מותאמת כבדיקה עצמאית.

B · סקיץ' פולינומיים, שורשים חוזרים וסימנים

איזה אחד חוצה את הציר?

  • שורשים כפולים יכולים להופיע בנוסחה מפוקטרת אך יוצרים סימנים שונים לחלוטין בגרף שלה.
  • LESSON: לימוד זה עוסק ברבות: מספר הפעמים שגורם ליניארי של שורש מופיע בפולינום.

השיטה

  • מצאו שורשים אמיתיים ואת הכפילות שלהם, את חיתוך עם ציר ה-y ואת האיבר המוביל.
  • שורש בכפילות אי-זוגית משנה סימן וחוצה את ציר ה-x; שורש בכפלות זוגית שומר על הסימן ומגע בציר.
  • עבור מקדם מוביל חיובי, עקומה של דרגה אי-זוגית יורדת בשמאל הרחוק ועולה בימין הרחוק; עקומה של דרגה זוגית עולה בשני הקצוות.
  • מקדם מוביל שלילי הופך כיוונים אלו.

מקרה מופיע

$$P(x)=(x+2)(x-1)^2,\qquad Q(x)=-(x^2-1)(x^2-4)$$
דוגמה

עבור P(x)=(x+2)(x−1)², השורשים הם −2 ברבות 1 ו1 ברבות 2. נקודת החיתוך עם ציר y היא P(0)=2. האיבר המוביל הוא x³, ולכן הזנב השמאלי יורד והימני עולה. P חוצה ב−2 ומגע ב1. היא שלילית עבור x<−2, positive for −2<x<1 and x>1, ואפס בשני השורשים. עבור Q(x)=−(x²−1)(x²−4), ארבעת השורשים הפשוטים הם −2,−1,1,2, נקודת החיתוך עם ציר y היא −4 והאיבר המוביל הוא −x⁴. שני הזנבות יורדים. Q היא חיובית ב(−2,−1) וב(1,2), ושלילית בשלושת המרווחים האחרים המופרדים על ידי שורשים.

Sketches של פולינומים, שורשים כפולים סימנים — תרשים לימודי מקורי

היכן זה משתבש

  • מספר השורשים השונים אינו חייב להיות שווה לדרגה.
  • שורש כפול הוא חיתוך אחד עם ציר ה-x גם אם הגורם שלו מופיע יותר מפעם אחת.
  • אל תשנו סימן בשורש בכפלות זוגית.
  • סקיצה מראה מבנה; קואורדינות מדויקות של נקודות קיצון דורשות ניתוח נוסף ולא קריאות מוערכות מהתמונה.
שים לב

לא נכון: כל שורש ממשי של פולינום חייב לשנות את סימן הערכים שלו. שורש כפול בכפלות זוגית מגע בציר ללא שינוי סימן, כמו שy=x² עושה ב0.


יישום של השיטה

  • פתרונות גרפיים של P(x)=k הם חיתוכים של העקומה עם y=k.
  • עבור k=0 השורשים המפוקטרים הם מדויקים; עבור k אחר הגרף עשוי רק להעריך פתרונות.
  • השתמשו במרווחי הסימן כדי לפתור P(x)≤0: x≤−2 או x=1.
  • השורש המבודד הזה חשוב גם אם הערכים הסמוכים לו חיוביים.

בקורס שלך

  • AQA A-level Mathematics (7357), פרק מפרט B.
  • לכל דף אפשרי מחשבון, אך סימנים עבור שיטה עדיין דורשים את הביטוי או המשוואה הכתובים לפני הערך שלהם.
רעיון מרכזי
  • כפילות: מספר הפעמים שגורם ליניארי של שורש מופיע בפולינום.
  • מצאו שורשים אמיתיים ואת הכפילות שלהם, את חיתוך עם ציר ה-y ואת האיבר המוביל.
  • שימו לב: מספר השורשים השונים אינו חייב להיות שווה לדרגה.

C · גיאומטריה אנליטית ומשיקים

כיצד שיפוע מסלול הופך למשוואה?

  • מסלול עולה 6 מטרים על מרחק אופקי של 3 מטרים. השיפוע מחבר בין דיאגרמה למשוואה.
  • שיעור זה עוסק בשיפוע: השינוי ב-y מחולק בשינוי המקביל ב-x.

השיטה

  • ישר העובר ב-(x₁,y₁) עם שיפוע m נותן את y-y₁=m(x-x₁).
  • ישרים מקבילים בעלי שיפועים שווים.
  • מכפלת השיפועים של ישרים מאונכים סופית היא −1.
  • משוואת מעגל היא (x−a)²+(y−b)²=r².

מקרה מופיע

$$y-y_1=m(x-x_1),\qquad (x-a)^2+(y-b)^2=r^2$$
דוגמה

עבור נקודה (2,5) עם שיפוע 3, משוואת הקו היא y-5=3(x-2), ולכן y=3x-1. קו מאונך לעבר אותה נקודה נתון על ידי y-5=-(x-2)/3. המעגל (x-2)²+(y+1)²=25 בעל מרכז (2,-1) ורדיוס 5.

גיאומטריית צירים ומשיקים — תרשים הוראתי מקורי

היכן זה משתבש

  • לישר אנכי אין שיפוע סופי; אל תנסו להכניס אותו לצורה y=mx+c.
  • קראו בזהירות את הסימנים במרכז המעגל.
  • הרדיוס למשיק הוא מאונך למשיק.
שים לב

לא נכון: ישרים מאונכים שאינם אנכיים אינם בעלי שיפועים שווים. מכפלת השיפועים של ישרים מאונכים היא −1: שיפוע של 2 דורש −1/2. ישרים מקבילים בעלי שיפועים שווים.


יישום של השיטה

  • לפני פתרון חיתוך של ישר ומעגל, תחזו אם יש אפס, אחד או שני נקודות חיתוך.
  • הצבה מובילה למשוואה ריבועית שבה הדיסקרימיננטה בודקת את התחזית.

בקורס שלך

  • AQA A-level Mathematics (7357), סעיף C בתוכנית הלימודים.
  • לכל דף אפשרי מחשבון, אך סימנים עבור שיטה עדיין דורשים את הביטוי או המשוואה הכתובים לפני הערך שלהם.
רעיון מרכזי
  • שיפוע: השינוי ב-y חלוקה לשינוי המתאים ב-x.
  • ישר העובר ב-(x₁,y₁) עם שיפוע m נותן את y-y₁=m(x-x₁).
  • שימו לב: לישר אנכי אין שיפוע סופי; אל תנסו להכניס אותו לצורה y=mx+c.

C · עקומים פרמטריים, תחומים וכיוון

מה מידע הולך ואובד כאשר זמן מושמד?

  • שתי קואורדינטות יכולות להשתנות יחד כאשר משתנה שלישי משתנה. השמדת משתנה זה עשויה להסתיר חלק מסוים מהעקומה שהוכנה.
  • שיעור זה עוסק ב-פרמטר: משתנה הקובע את שתי הקואורדינטות של נקודה.

השיטה

  • עבור x=f(t), y=g(t), הביעו t באחת המשוואות אם אפשר והציבו בשנייה.
  • העבירו את מרווח הפרמטר לעקומה הקרטזית וסמנו את כיוון הגידול של t.
  • עם פרמטרים טריגונומטריים, השתמשו בזהויות ושמרו על מגבלות סימן או ענף.

מקרה מופיע

$$x=2t+1,\quad y=t^2-2\ \Longrightarrow\ y=\frac{(x-1)^2}{4}-2,\quad1\le x\le7$$
דוגמה

For x=2t+1, y=t²−2 and 0≤t≤3, t=(x−1)/2 gives y=(x−1)²/4−2 with 1≤x≤7. The point moves from (1,−2) to (7,7). For x=t², y=t and −2≤t≤2, the relation is x=y² with −2≤y≤2: both signs of y occur. For x=3cosθ, y=2sinθ and 0≤θ≤π, x²/9+y²/4=1 with y≥0; increasing θ traces the upper half from (3,0) to (−3,0). Conversely, y=x² with −1≤x≤2 can be parametrised by x=t, y=t² and −1≤t≤2.

עקומות פרמטריות, תחומים וכיוון — תרשים הוראתי מקורי

היכן זה משתבש

  • כתיבת y=√x מתוך x=t², y=t מאבדת את החלק שבו t שלילי.
  • משוואה קרטזית לבדה אינה מקליטה כיוון או את מרווח הפרמטר המקורי.
  • הריבוע יכול למחוק מגבלת סימן.
שים לב

לא נכון: ביטול פרמטר שומר אוטומטית על הדומיין והכיוון המקוריים. ביטול יכול לאבד את הדומין והכיוון, ולכן יש לציין את המגבלות מהפרמטר בנפרד.


יישום של השיטה

  • השתמשו בטבלת ערכי פרמטר לסקיצת נקודות קצה ונקודות ביניים.
  • פרמטר יכול לחזור לערך x או לנקודה שלמה.
  • בדוק את המשוואות המקוריות והתחום בעת מעבר חזרה לצורה פרמטרית.

בקורס שלך

  • AQA A-level Mathematics (7357), סעיף C בתוכנית הלימודים.
  • לכל דף אפשרי מחשבון, אך סימנים עבור שיטה עדיין דורשים את הביטוי או המשוואה הכתובים לפני הערך שלהם.
רעיון מרכזי
  • פרמטר: משתנה הקובע שתי קואורדינטות של נקודה.
  • עבור x=f(t), y=g(t), הביעו t באחת המשוואות אם אפשר והציבו בשנייה.
  • שימו לב: כתיבת y=√x מתוך x=t²,y=t מאבדת את החלק שבו t שלילי.

C · מודלוי פרמטרי בתנועה ובעיצוב

מתי מסלול מתמטי מפסיק לתאר טיסה אמיתית?

  • גובה כדור ומיקומו האופקי תלוים באותו זמן. מסלול קרטזי לא יכול להגיד מתי הוא מושג ללא מודל הזמן.
  • שיעור זה עוסק ב-מודל פרמטרי: מודל מבטא שתי כמותות באמצעות משתנה משותף והנחות מפורשות.

השיטה

  • ציין את הפרמטר, היחידות שלו ואת התחום המותר.
  • חשב את שני גודלי הדגם באותו ערך פרמטר.
  • הסר את הפרמטר כדי לקשר בין הגדלים, ולאחר מכן פרש קצוות ומגבלות.
  • עקומה מתמטית מחוץ לתחום המותר אינה בהכרח מתארת את המצב הפיזיקלי.

מקרה מופיע

$$x=6t,\quad y=20t-5t^2,\quad0\le t\le4$$
דוגמה

דגם טיסה פשוט משתמש ב-x=6t וב-y=20t−5t² במטר, כאשר t בשניות ו-0≤t≤4. הדגם מניח מהירות אופקית קבועה ותאוצה כלפי מטה של 10 מטר לשנייה רבועה, ומתעלם מתנגדות אוויר. זמן המגע עם הקרקע (לא התחלתי) הוא t=4, מה שנותן x=24 מטר. השלמת הריבוע נותנת y=20−5(t−2)², ולכן הגובה המקסימלי הוא 20 מטר בזמן t=2. ביטול t נותן את היחס y=10x/3−5x²/36 עבור 0≤x≤24. עבור מלבן בעל רוחב t ואורך t+2 מטר, ההיקף הוא P=4t+4 והשטח הוא A=t(t+2). בתנאי 0<t≤5, מתקיים A=(P²−16)/16 ו-4<P≤24.

מודל פרמטרי בתנועה ועיצוב — תרשים הוראתי מקורי

היכן זה משתבש

  • הנוסחה לתנועת הטיסה שנותנת גובה שלילי לאחר t=4 אינה מתארת טיסה חופשית נמשכת מתחת לפני האדמה.
  • אל תשתמש ב-t הנמדד בדקות עם מקדמים שהוגדרו לשניות.
  • במודל המלבן, t=0 אינו כלול מכיוון שהרוחב חייב להיות חיובי.
שים לב

לא נכון: העקומה הקרטזית לתנועת הטיסה היא דגם פיזיקלי תקף לכל x ממשי. הדגם חל רק בזמן שהגוף בטוס, בין השקה לנחיתה.


יישום של השיטה

  • בדוק דגם מול נתונים מצופים והנחותיו.
  • רוח או התנגדות האוויר עשויות לדורש שדרוג של דגם הטיסה; יחס אורך-רוחב שונה משנה את דגם המלבן.
  • האוצר 10 כאן הוא פישוט שמצוין, ולא החלפה לערך g המצוין בתרגיל.

בקורס שלך

  • AQA A-level Mathematics (7357), סעיף C בתוכנית הלימודים.
  • לכל דף אפשרי מחשבון, אך סימנים עבור שיטה עדיין דורשים את הביטוי או המשוואה הכתובים לפני הערך שלהם.
רעיון מרכזי
  • דגם פרמטרי: דגם המבטא שני גדלים באמצעות משתנה משותף והנחות מצוינות.
  • ציין את הפרמטר, היחידות שלו ואת התחום המותר.
  • שימו לב: הנוסחה לתנועת הטיסה שנותנת גובה שלילי לאחר t=4 אינה מתארת טיסה חופשית נמשכת מתחת לפני האדמה.

C · ישרים בצורה כללית ומודלים קונטקסטואליים

איזה חלק מעלות המשלוח משתנה בהתאם למרחק?

  • דגם עלות בקו ישר כולל עומס קבוע וקצב לפי קילומטר. החיתוך עם ציר Y והשיפוע שלהם הם בעלי משמעות ויחידות שונות.
  • שיעור זה עוסק ב-צורה הכללית: הצורה ax+by+c=0 לקו ישר, כאשר a ו-b לא שניהם אפס.

השיטה

  • עבור ישר לא אנכי העובר בשתי נקודות, m=(y₂−y₁)/(x₂−x₁) ו-y−y₁=m(x−x₁).
  • סדר מחדש לתצורת ax+by+c=0.
  • ישרים מקבילים לא אנכיים בעלי שיפועים שווים; שיפועים סופיים מאונכים מכפילים זה לזה ל−1.
  • טפל בקווים אנכיים ואופקיים בנפרד.

מקרה מופיע

$$y-y_1=m(x-x_1)\ \Longrightarrow\ ax+by+c=0$$
דוגמה

עבור A(−1,3) ועבור B(5,−1), השיפוע m=−4/6=−2/3. לפיכך y−3=−2(x+1)/3, וזה נותן 2x+3y−7=0. הישר האנכי לעבר A יש שיפוע 3/2 ומשוואה 3x−2y+9=0. ישר אנכי x=4 מאונך לישר אופקי y=3 מבלי שיש לו שיפוע סופי. הצעות מחיר משלוח C=8 במרחק d=0 ק"מ ו-C=38 במרחק d=12 ק"מ נותנים קצב (38−8)/12=2.5 יחידות מטבע לק"מ ו-C=8+2.5d. ב-m=d=8, העלות המשוערת היא 28.

קווים בצורה כללית ודגמים בהקשר — תרשים הוראתי מקורי

היכן זה משתבש

  • עבור ax+by+c=0, השיפוע הוא −a/b רק אם b≠0.
  • אל תבלבל בין העלות הקבועה לבין המחיר לקילומטר.
  • התאמה של קו לשתי מרחקים מצוינים אינה מגיחה ששערי המחיר זהים בכל המרחקים.
שים לב

אינו נכון: לכל קו ישר יש שיפוע סופי וניתן לכתוב אותו כ-y=mx+c. קו אנכי x=k בעל שיפוע לא מוגדר ואינו ניתן לכתיבה כ-y=mx+c.


יישום של השיטה

  • פרש את חיתוך הוצאות השיפוע והתחום הלא-שלילי למרחק.
  • בתוך 0≤d≤12, אינטרפולציה משתמשת בטווח הציון הנצפה; מחוצה לו, אקסטרפולציה דורשת הנחת שערי מחיר.
  • בדוק את שני הנקודות המקוריות לאחר עריכה גיאומטרית של הקו.

בקורס שלך

  • AQA A-level Mathematics (7357), סעיף C בתוכנית הלימודים.
  • לכל דף אפשרי מחשבון, אך סימנים עבור שיטה עדיין דורשים את הביטוי או המשוואה הכתובים לפני הערך שלהם.
רעיון מרכזי
  • תצורה כללית: הצורה ax+by+c=0 לקו ישר, כאשר a ו-b אינם שניהם אפס.
  • עבור ישר לא אנכי העובר בשתי נקודות, m=(y₂−y₁)/(x₂−x₁) ו-y−y₁=m(x−x₁).
  • שמור לב: עבור ax+by+c=0, השיפוע הוא −a/b רק אם b≠0.

C · מעגלים מוזזים, מיתרים ומשיקים

היכן נסתתר המרכז במשוואת עיגול מורחבת?

  • משוואת עיגול מורחבת עלולה להסתיר את המרכז והרדיוס שלה. השלמת הריבוע חושפת את הגיאומטריה הנדרשת למיתר או למשיק.
  • שיעור זה עוסק ב-מרכז: הנקודה הנמצאת במרחק שווה מכל נקודה על העיגול.

השיטה

  • Rewrite a circle as (x−a)²+(y−b)²=r² by completing both squares.
  • A perpendicular from the centre bisects a chord, so half-chord length follows from a right triangle.
  • משיק מאונך לרדיוס בנקודת המגע.
  • זווית המונחת על קוטר במעגל היא 90°.

מקרה מופיע

$$x^2+y^2-4x+2y-20=0\ \Longrightarrow\ (x-2)^2+(y+1)^2=25$$
דוגמה

עבור x²+y²−4x+2y−20=0, השלמת ריבועים נותן (x−2)²+(y+1)²=25: מרכז (2,−1), רדיוס 5. המיתר y=2 נמצא 3 יחידות מעל המרכז; חצי האורך הוא √(25−9)=4, ולכן הקצוות הם (−2,2),(6,2) ואורך 8. ב-P(5,3), השיפוע הרדיוסי הוא 4/3, מה שמעניק למשי y−3=−3(x−5)/4 או 3x+4y=27. עבור קצוות קוטר A(−3,−1), B(7,−1) ונקודה על המעגל T(2,4), שיפועי AT=1 ו-BT=−1 מאשרים זווית ATB=90°.

מעגלים מוזזים, מיתרים ומשיקים — תרשים לימוד מקורי

היכן זה משתבש

  • השלמת ריבוע מוסיפה קבוע: יש להתאים גם את צד השני.
  • למרכז המעגל יש סימנים הפוכים לאלו של קבועי הסוגרים.
  • נקודת משיק מוצעת חייבת להימצא על המעגל; האנכיות לבדה בלבד בנקודה שאינה רלוונטית אינה מספקת.
שים לב

אינו נכון: קו מאונך לכל רדיוס הוא משיק, בכל מקום שהוא חוצה את המישור. משיק חייב להיות מאונך לרדיוס בנקודה בה הוא נוגע במעגל.


יישום של השיטה

  • בדוק את מרחק הרדיוס לכל נקודת מגע וגם לקצוות המיתר.
  • r² שלילית מושלמת נותנת מעגל אמיתי, בעוד ש-r²=0 נותנת נקודה אחת ולא מעגל לא-degenerate.
  • לטפל ברדיוס אופקי או אנכי מבלי לחלק באפס.

בקורס שלך

  • AQA A-level Mathematics (7357), סעיף C בתוכנית הלימודים.
  • לכל דף אפשרי מחשבון, אך סימנים עבור שיטה עדיין דורשים את הביטוי או המשוואה הכתובים לפני הערך שלהם.
רעיון מרכזי
  • מרכז: הנקודה הממוקמת במרחק שווה מכל נקודה על המעגל.
  • Rewrite a circle as (x−a)²+(y−b)²=r² by completing both squares.
  • שימו לב: השלמת ריבוע מוסיפה קבוע; יש להתאים גם את האגף השני.

D · סדרות, סכומים וחזרה חוזרת

האם השינוי מגייס או מכפיל?

  • תוכנית חיסכון מוסיפה ¥30 נוספים כל שבוע; מודל אוכלוסייה גדל ב-5% כל שנה. הפרשים שווים ויחסים שווים דורשים דגמים שונים.
  • שיעור זה עוסק ביחס משותף: המכפלה הקבועה בין איברים עוקבים בסדרה גיאומטרית.

השיטה

  • לסדרה חישוקית, u_n=a+(n-1)d ו-S_n=n(2a+(n-1)d)/2.
  • לסדרה גיאומטרית, u_n=ar^(n-1) ו-S_n=a(1-r^n)/(1-r).
  • סכום אינסופי גיאומטרי קיים רק אם |r|<1.

מקרה מופיע

$$u_n=a+(n-1)d,\qquad S_n=\frac{n}{2}\left[2a+(n-1)d\right]$$
דוגמה

עבור a=5,d=3,n=8, u_8=5+7×3=26 ו-S_8=8(10+21)/2=124. עבור a=12,r=1/2, סכום אינסופי=12/(1-1/2)=24. עבור u_(n+1)=2u_n+1 עם u_1=1, האיברים הבאים הם 3,7,15.

סדרות, סכומים וחזרה — תרשים הוראתי מקורי

היכן זה משתבש

  • האיבר הראשון הוא בעל אינדקס 1, ולכן החזקה היא n-1.
  • סדרה היא רשימה; סכום היא חיבור.
  • סדרה גיאומטרית יכולה להחליף סימנים ועדיין להתכנס.
שים לב

לא נכון: לכל סכום גיאומטרי יש סכום סופי לאינסוף. סכום לאינסוף קיים רק כאשר −1<r<1; עבור r=2 האיברים גדלים ללא גבול.


יישום של השיטה

  • הסבר האם ההקשר מצדיק שינוי אדדיטיבי או כפולי.
  • בפיננס, הבדל בין פקידה אחת לזרם של פקידות לפני בחירת נוסחת סכום.

בקורס שלך

  • AQA A-level Mathematics (7357), פרק תוכנית הלימודים D.
  • לכל דף אפשרי מחשבון, אך סימנים עבור שיטה עדיין דורשים את הביטוי או המשוואה הכתובים לפני הערך שלהם.
רעיון מרכזי
  • יחס גיאומטרי: הכפלה הקבועה בין איברים עוקבים בסדרה גיאומטרית.
  • לסדרה חישוקית, u_n=a+(n-1)d ו-S_n=n(2a+(n-1)d)/2.
  • שימו לב: האיבר הראשון הוא בעל אינדקס 1, ולכן החזקה היא n-1.

D · פיתוח דו-איברי וקרובות תקפות

כיצד שינוי קטן משפיע על חזקה?

  • שינוי במדידה קטן משפיע על חזקה של כמות. פתיחה יכולה להראות את גודל ההשפעות הראשונית והשניונית.
  • שיעור זה עוסק ב-מקדם בינומי: מספר הדרכים לבחור מספר ספציפי של עצמים מתוך קבוצה.

השיטה

  • עבור מספר טבעי חיובי n, (a+b)^n הוא פיתוח דו-איברי סופי.
  • עבור n שאינו שלם, פתח את (1+x)^n כ1+nx+n(n-1)x²/2+... כאשר |x|<1.
  • הוצא קבועים מחוץ לפונקציה לפני השימוש בצורה זו.

מקרה מופיע

$$(1+x)^n=1+nx+\frac{n(n-1)}{2}x^2+\cdots$$
דוגמה

(1+2x)^5=1+10x+40x²+80x³+80x⁴+32x⁵. עבור (1+x)^(-1), שלושת האיברים הראשונים הם 1-x+x²; ב-x=0.1 זה נותן 0.91 לעומת הערך המדויק 1/1.1≈0.909091.

פתיחת בינום ואומדנים תקפים — תרשים לימודי מקורי

היכן זה משתבש

  • פיתוח ב-2x דורש |2x|<1 לסדרה האינסופית, ולא רק |x|<1.
  • פיתוחים עם מעריכים שלמים חיוביים הם סופיים ואינם כפופים למגבלת התכנסות זו.
שים לב

אינו נכון: כל פיתוח בינומי הוא פולינום סופי, כולל חזקות שאינן שלמים חיוביים. עבור חזקה שלילית או שברית, הפיתוח הוא סדרה אינסופית, תקפה רק עבור |x|<1.


יישום של השיטה

  • ציין את תחום התקף לצד הקירוב.
  • שמור מספיק איברים כדי לתמוך בדיוק המבוקש, והבדל בין מקדם לבין האיבר השלם המכיל x.

בקורס שלך

  • AQA A-level Mathematics (7357), פרק תוכנית הלימודים D.
  • לכל דף אפשרי מחשבון, אך סימנים עבור שיטה עדיין דורשים את הביטוי או המשוואה הכתובים לפני הערך שלהם.
רעיון מרכזי
  • מקדם בינומי: מספר הדרך לבחור מספר ספציפי של אובייקטים ממאגר נתונים.
  • עבור מספר טבעי חיובי n, (a+b)^n הוא פיתוח דו-איברי סופי.
  • שימו לב: פיתוח ב-2x דורש |2x|<1 לסדרה האינסופית, לא רק |x|<1.

D · פאקטוריאלים, שילובים ופועלי בינומיים

מדוע המקדם של x² אינו פשוט המספר באמצע משולש פסקל?

  • מקדם בינומי סופר איזה גורמים תורמים איבר x.
  • שיעור זה לומד קבוצה: בחירה שבה הסדר אינו מבדיל בין אפשרויות שונות.

השיטה

  • עבור שלם אי-שלילי n, מתקיים n!=n(n−1)…1 ו-0!=1.
  • עבור 0≤r≤n, מתקיים nCr=n!/[r!(n−r)!] וסופר בחירות ללא סדר.
  • ב-(a+bx)^n עם שלם חיובי n, המקדם של x^r הוא nCr × a^(n−r) × b^r.
  • מספר האיבר הוא r+1 כאשר הפיתוח מוצג בחזקות עולות של x.

מקרה מופיע

$$\binom nr=\frac{n!}{r!(n-r)!},\qquad [x^r](a+bx)^n=\binom nr a^{n-r}b^r$$
דוגמה

4!=24 ו-4C2=24/(2×2)=6. המקדמים עבור n=4 הם 1,4,6,4,1. בביטוי (2+3x)^4, האיבר עם x² הוא 4C2×2²×(3x)²=216x²; האיבר החופשי הוא 2⁴=16 והאיבר עם x הוא 4×2³×3x=96x. עבור ארבע ניסויים עצמאיים שכל אחד מהם בעל הסתברות הצלחה של 1/3, ההסתברות לקבל בדיוק שתי הצלחות היא 4C2×(1/3)²×(2/3)²=8/27. המקדם 6 סופר את עמדות ההצלחה האפשריות; לכל סידור יש אותה הסתברות.

מכפלות, קומבינציות ומקדמים בינומיים — תרשים הוראתי מקורי

היכן זה משתבש

  • אל תשכח את החזקות של a או b כאשר משתמש במקדם קומבינציה.
  • האיבר x² הוא האיבר השלישי, לא השני.
  • הביטוי ההסתברותי דורש מספר קבוע ניסיונות, תוצאות בינאריות עצמאיות והסתברות הצלחה זהה; הסתברות משתנה מבטלת מודל פשוט זה.
שים לב

אינו נכון: המקדם של x² ב-(a+bx)^n הוא רק nC2. האיבר x² הוא nC2·a^(n−2)·b²x², ולכן גם a ו-b תורמים.


יישום של השיטה

  • השתמש בסימטריה nCr=nC(n−r) ובטל גורמי פקטוריאליים לפני החישוב.
  • למציאת המקדם של x³ ב-(2+3x)^4, השתמש ב-4C3×2×3³=216.
  • הנוסחה לפולינום הסופי כאן היא עבור שלם חיובי n; מעריך רציונלי יניב במקום זאת את סדרת הבינום הכללית הנפרדת עם תחום התקף המצוין.

בקורס שלך

  • AQA A-level Mathematics (7357), פרק תוכנית הלימודים D.
  • לכל דף אפשרי מחשבון, אך סימנים עבור שיטה עדיין דורשים את הביטוי או המשוואה הכתובים לפני הערך שלהם.
רעיון מרכזי
  • קומבינציה: בחירה שבה סדר אינו מבדיל בין בחירות שונות.
  • עבור שלם אי-שלילי n, מתקיים n!=n(n−1)…1 ו-0!=1.
  • שימו לב: אל תשכח את החזקות של a או b כאשר משתמש במקדם קומבינציה.

D · חזרות חוזרות עולות, יורדות ותקופתיות

מה קובע את התנהגותה?

  • אותו כלל עדכון יכול להגדיל ערך התחלתי אחד ולהקטין אחר.
  • שיעור זה עוסק ב-סדרה מחזורית: סדרה שבה האיברים חוזרים לאחר מספר צעדים חיובי קבוע.

השיטה

  • חזרה דורשת איבר ראשוני לצד כלל.
  • לחשב כל איבר חדש מהקודם, תוך שמירה על ערכים מדויקים כאשר יש לנצל זאת.
  • להשוות u_(n+1)−u_n ולבדוק גבולות לפני הטענה לגבי התנהגות עולה או יורדת.
  • סדרה מחזורית חוזרת לאחר מספר צעדים קבוע; הצעד החיובי הקטן ביותר בו הוא המחזור שלה.

מקרה מופיע

$$u_{n+1}=\frac12u_n+3,\qquad u_n=6+\frac{u_1-6}{2^{n-1}}$$
דוגמה

עבור u₁=1 ו-u_(n+1)=u_n/2+3, האיברים הראשונים הם 1,7/2,19/4,43/8. הערך הקבוע פותר את L=L/2+3, ומניב L=6. אם u_n<6, the next term remains below 6 and u_(n+1)−u_n=(6−u_n)/2>0. לכן סדרה זו עולה לכיוון 6. התחלה מחדש ב-11 נותנת 11,17/2,29/4,…, יורדת תוך שמירה על ערך מעל 6. הצורה המדויקת היא u_n=6+(u₁−6)/2^(n−1). בנפרד, v₁=2 ו-v_(n+1)=6−v_n נותן 2,4,2,4,… עם מחזור 2 משום שיישום הכלל פעמיים מחזיר לאיבר המקורי. התחלה של הכלל השני ב-3 נותנת סדרה קבועה עם המחזור הקטן ביותר 1.

סדרות ריקורסיביות עולות, יורדות ומחזוריות — תרשים הוראתי מקורי

היכן זה משתבש

  • ערכים מספריים מוקדמים מציעים רמזים לתנהגות אך אינם הוכחה עבור כל n.
  • משוואת נקודה יציבה לבדה אינה מוכיחה התכנסות: העדכון חייב להמשיך לקרב אליה.
  • ערכים מתחלפים אינם בהכרח מחזוריים; (−2)^n מתחלף בסימן בעוד שגודלו גדל.
  • לציין האם "עולה" פירונו עולה בקפידה או רק לא-ירידה.
שים לב

לא נכון: כל חזרה עם ערך קבוע חייבת להתכנס אליו מכל ערך התחלתי. נקודה יציבה יכולה להיות לא יציבה; איטרציות מרובי ערכים התחלתיים הרחקות ממנה.


יישום של השיטה

  • לוודא את הצורה המפורשת על ידי הצבתה בחזרה ובדיקת האיבר הראשוני.
  • המרחק מ-6 מתחלק בשניים בכל עדכון, מה שמסביר התכנסות בדוגמה זו.
  • ערך התחלתי שונה משנה כיוון או נוצרת סדרה קבועה, למרות שהנוסחה לחזרה נשארת זהה.

בקורס שלך

  • AQA A-level Mathematics (7357), פרק תוכנית הלימודים D.
  • לכל דף אפשרי מחשבון, אך סימנים עבור שיטה עדיין דורשים את הביטוי או המשוואה הכתובים לפני הערך שלהם.
רעיון מרכזי
  • סדרה מחזורית: סדרה שבה האיברים חוזרים לאחר מספר קבוע של צעדים.
  • חזרה דורשת איבר ראשוני לצד כלל.
  • לשים לב: ערכים מספריים מוקדמים מציעים רמזים לתנהגות אך אינם הוכחה עבור כל n.

D · סימן סיגמה, אינדקסים וגבולות משונים

כמה איברים היא מכילה, ומה משתנה אם נשנה שמה או מזיזים את המקדם שלה?

  • הסכמת מתחילה מאיבר השלישי.
  • שיעור זה עוסק במקדם הסכמה: המשתנה הנושא כל ערך שלם בתחום הגבולות המפורטים של הסכום.

השיטה

  • בסכום מ-k=a עד b, להציב כל שלם a,a+1,…,b במונה הסכמה ולסכום את התוצאות.
  • ישנם b−a+1 איברים כאשר a≤b.
  • מדד הסכום הוא משתנה זר, אך שאר הפרמטרים שומרים על ערכיהם.
  • שינוי שם למדד שומר על הסכום רק כאשר התופעות הקשורות לגבולותיו מוחלפות באופן עקבי.

מקרה מופיע

$$\sum_{k=3}^{7}(2k-1)=\sum_{j=1}^{5}(2j+3)=45$$
דוגמה

הסכום מ-k=3 עד 7 של (2k−1) הוא 5+7+9+11+13=45, עם חמישה איברים. הוא שווה גם לסכום מ-k=1 עד 7 פחות הסכום מ-k=1 עד 2: 49−4=45. עם j=k−2, הגבול התחתון הופך ל1, העליון ל5 ו-(2k−1) הופך ל2j+3, שוב נותן 45. לפי ליניאריות, הסכום המקורי הוא 2 כפול סכום k מ3 עד 7, פחות חמש עותקים של 1: 2×25−5=45.

סימון סיגמה, אינדקסים וגבולות משונים — תרשים הוראתי מקורי

היכן זה משתבש

  • סכום כללי מ-3 עד 7 כולל חמישה איברים, ולא ארבעה או שבעה.
  • לחסור את הקידמה דרך a−1, ולא דרך a, בעת שינוי הגבול התחתון.
  • קבוע נוסף פעם אחת לכל ערך של המדד: הסכום של c מ-a עד b הוא c(b−a+1).
  • הזזת המדד משנה גם את הגבולות וגם את האיבר בסכום.
שים לב

אינו נכון: שינוי שם או הזזה של מדד לעולם לא דורשים שינוי באיבר הסכום. הזזת המדד ב-k פירוטה החלפת r ב-r+k באיבר הסכום גם כן.


יישום של השיטה

  • עבור הסכום של (2k−1) מ-k=1 עד n, המדד k משתנה בעוד ש-n הוא הגבול העליון הקבוע; התוצאה היא n² עבור מספר טבעי חיובי n.
  • ולכן זנב מ-k=m עד n הוא n²−(m−1)² עבור 1≤m≤n.
  • לפתח כמה איברים כדי לבדוק עיבוד סמלי לפני יישום נוסחת סכום.

בקורס שלך

  • AQA A-level Mathematics (7357), פרק תוכנית הלימודים D.
  • לכל דף אפשרי מחשבון, אך סימנים עבור שיטה עדיין דורשים את הביטוי או המשוואה הכתובים לפני הערך שלהם.
רעיון מרכזי
  • מדד סיכום: המשתנה שמקבל כל ערך שלם בין הגבולות הנמצאים בסיום.
  • בסכום מ-k=a עד b, להציב כל שלם a,a+1,…,b במונה הסכמה ולסכום את התוצאות.
  • שימו לב: סיכום כלול מ-3 עד 7 מכיל חמישה איברים, לא ארבעה או שבעה.

D · סכומים אריתמטיים ובעיות הפוכות

האם סכום הנתון יכול לספר בדיוק כמה איברים נוספו?

  • שני איברים ידועים חושפים סדרה אריטמטית.
  • שיעור זה לומד הפרש עומד: הכמות הקבועה שמוסיפים לכל איבר כדי לקבל את הבא.

השיטה

  • עבור האיבר הראשון a וההפרש המשותף d, u_n=a+(n−1)d.
  • סכום n איברים הוא S_n=n[2a+(n−1)d]/2=n(a+u_n)/2.
  • זוגות של איבר ראשון ואחרון נותנים אותו סכום זוג בכל מקרה.
  • בעיה הפוכה עשויה לדרוש פתרון מערכת משוואות עבור a,d או משוואה ריבועית עבור n; מספר איברים חייב להיות מספר טבעי חיובי.

מקרה מופיע

$$u_n=a+(n-1)d,\qquad S_n=\frac n2(2a+(n-1)d)$$
דוגמה

נתון u₃=10 ו-u₇=22, כתוב a+2d=10 ו-a+6d=22. חיסור נותן d=3 ו-a=4, ולכן u_n=3n+1 ו-S_n=n(3n+5)/2. כדי למצא סכום כולל של 175, פתור 3n²+5n−350=0=(n−10)(3n+35). השורשים הם 10 ו-−35/3; רק n=10 הוא מספר טבעי חיובי. בדוק u₁₀=31 ו-S₁₀=10(4+31)/2=175. סכום כולל של בדיוק 200 אינו מקבל ערך שלam n שלם: S₁₀=175 ו-S₁₁=209, והאיברים החיוביים הללו גורמים לכך שהסכומים יעלו באופן מוחלט.

סדרה אריתמטית ובעיות הפוכות — תרשים הוראתי מקורי

היכן זה משתבש

  • האיבר ה-n והסכום של n איברים הם כמותיות שונות.
  • האיבר ה-n מכיל n−1 הפרשים, ולא n.
  • אל תעגל פתרון שאינו שלם לכמות איברים מדויקת.
  • אם השאלה דורשת את הסכום הראשון המגיע לפחות למטרה, בדוק את הסכומים השכנים.
  • לא לכל סדרה אריתמטית יש סכומים חלקיים עולים.
שים לב

לא נכון: פתרון שאינו שלם לכמות איברים מדויקת ניתן לעיגול למספר שלם קרוב. מספר האיברים חייב להיות שלם; פתרון שאינו שלם מעיד שאין כל איבר לוקח ערך זה.


יישום של השיטה

  • עבור סדרה זו, ה-n הקטן ביותר שמניב S_n≥200 הוא 11, מכיוון שהסכום הקודם הוא 175.
  • ציין אם השאלה דורשת סכום מדויק או סף.
  • נוסחת הסכום עדיין תקפה להפרשים רגילים שליליים, אך כל הנחה על חיוביות או מונוטוניות חייבת להתבדק מהאיברים בפועל.

בקורס שלך

  • AQA A-level Mathematics (7357), פרק תוכנית הלימודים D.
  • לכל דף אפשרי מחשבון, אך סימנים עבור שיטה עדיין דורשים את הביטוי או המשוואה הכתובים לפני הערך שלהם.
רעיון מרכזי
  • הפרש שווה: הסכום הקבוע שהוסיפים לכל איבר כדי לקבל את הבא.
  • עבור האיבר הראשון a וההפרש המשותף d, u_n=a+(n−1)d.
  • שימו לב: האיבר ה-n והסכום של n איברים הם כמויות שונות.

D · סכומים גיאומטריים, יחסים מתחלפים והתכנסות

מדוע יחס שלילי אינו מונע אוטומטית התכנסות?

  • תשלומים מתחלפים יכולים להציג סכום מצטבר יציב.
  • שיעור זה עוסק ב-יחס גיאומטרי: המקדם הקבוע שמכפיל כל איבר כדי לקבל את הבא.

השיטה

  • עבור האיבר הראשון a והיחס r שאינו אפס, u_n=ar^(n−1).
  • If r=0, the terms are a,0,0,…, avoiding a 0^0 expression at the first term.
  • עבור r≠1, הסכום הסופי הוא S_n=a(1−r^n)/(1−r); עבור r=1 הוא na.
  • עבור a שאינו אפס, סכום גיאומטרי אינסופי קיים כאשר |r|<1 ושווה ל-a/(1−r).
  • יחס שלילי משנה סימנים; ההתכנסות תלויה בגודלו ולא בסימונו בלבד.

מקרה מופיע

$$S_n=\frac{a(1-r^n)}{1-r},\qquad S_\infty=\frac a{1-r}\quad(|r|<1)$$
דוגמה

עבור a=6 ו-r=−1/2, האיברים הם 6,−3,3/2,−3/4,… . סכום ארבעת האיברים הראשונים הוא 15/4=3.75. הנוסחה הסופית נותנת S₄=6[1−(−1/2)^4]/(1+1/2)=15/4. מכיוון ש-|r|=1/2<1, S infinity=6/(1+1/2)=4. The signed remainder is 4−S_n=4(−1/2)^n, so odd partial sums are above 4 and even partial sums below 4. For error below 0.01, require 4/2^n<0.01. At n=8 the error is 1/64>0.01; ב-n=9 הערך הוא 1/128<0.01, ולכן 9 איברים הם הראשונים העונים לתנאי.

סכומים גיאומטריים, יחסים מתחלפים והתכנסות — תרשים הדרכה מקורי

היכן זה משתבש

  • אל תחליפו את r=−1/2 ב-r=1/2 בנוסחת הסכום הסופי: הפריות ה-n חשובה.
  • נוסחת הסכום האינסופי אינה מוצדקת ב-r=1 או ב-r=−1 עבור a שאינו אפס; האיברים שלהם אינם שואפים לאפס.
  • סכום סופי יכול להתקיים גם כאשר המשך אינסופי שלו מתפזר.
שים לב

לא נכון: כל סדרה גיאומטרית עם יחס שלילי מתפזרת. סדרה גיאומטרית מתכנסת כאשר |r|<1, ויחסים שליליים כמו −1/2 כלולים בה.


יישום של השיטה

  • בדקו את המונחים הראשונים והסכומים החלקיים ישירות לפני שימוש בנוסחה.
  • אם |r|>1 ו-a אינו אפס, גודל המונחים גדל במקום להיעלם.
  • ב-r=−1, הסכומים החלקיים מתחלפים בין a ל-0 ולא שואפים לערך אחד.
  • הרצף אפס a=0 הוא יוצא דופן פשוט; זיהו אותו במקום להניח טענת התכנסות עבור מונח ראשון שאינו אפס.

בקורס שלך

  • AQA A-level Mathematics (7357), פרק תוכנית הלימודים D.
  • לכל דף אפשרי מחשבון, אך סימנים עבור שיטה עדיין דורשים את הביטוי או המשוואה הכתובים לפני הערך שלהם.
רעיון מרכזי
  • יחס נסחקה: הגורם הקבוע שמכפיל כל מונק כדי לקבל את הבא.
  • עבור האיבר הראשון a והיחס r שאינו אפס, u_n=ar^(n−1).
  • שמו לב: אל תחליפו r=−1/2 ב-r=1/2 בנוסחה הסופית; פרטיות (זוגיות/אי-זוגיות) של n קובעת.

D · מודלים של סדרת הפקדות חוזרות ומועדוני פעולה

איזה טיימליין מתאר הסכום?

  • שתי תשלומים שווים יכולים להרוויח סכומי ריבית שונים אם אחד משולם מוקדם יותר.
  • שיעור זה עוסק בפקידה: סכום המוסף לחשבון בזמן נתון.

השיטה

  • הגדירו את המאזן מיד לאחר אירוע מצוין ותנו את המאזן ההתחלתי.
  • עם גורם צמיחה r והפקדה בסוף תקופה d, B₀=0 ו-B_n=rB_(n−1)+d.
  • המאזן ה-n הוא d(1+r+…+r^(n−1))=d(r^n−1)/(r−1) עבור r≠1.
  • עבור r=1, השתמשו ב-B_n=nd.
  • מספר התקופות n הוא מספר שלם לא-שלילי.

מקרה מופיע

$$B_0=0,\quad B_n=rB_{n-1}+d,\quad B_n=d\frac{r^n-1}{r-1}\ (r\ne1)$$
דוגמה

השתמש בקצב צמיחה מדגימה של 5% לתקופה ופקידה של 100 יחידות בסוף כל תקופה. B₁=100, B₂=1.05×100+100=205 ו-B₃=1.05×205+100=315.25. הפקידה הראשונה מרוויחה ריבית במשך n−1 תקופות, בעוד ש-last one (האחרונה) לא מרוויחה כלל בזמן שנמדד B_n. לכן B_n=100(1.05^n−1)/0.05. עבור מטרה של לפחות 500, B₄=431.0125<500 ו-B₅=552.563125≥500, ולכן 5 תקופות הן הראשונות שעונות על התנאי. המאזן עולה על חמישית הפקידות שסך הכל עולות 500 ב-52.563125 יחידות. אם אותן פקידות מבוצעות בתחילת כל תקופה והמאזן נמדד בסוף התקופה, C_n=1.05(B_n); ולכן C₃=331.0125, לא 315.25.

מודלים של רצף פקידות חוזרות ומועדים — תרשים הדרכה מקורי

היכן זה משתבש

  • אל תתנו להפקדה הסופית בסוף התקופה תקופת ריבית נוספת.
  • מאזן כולל גם הפקדות וגם צמיחה; הוא אינו הריבית בלבד.
  • מטרה מדויקת ומטרה "לפחות" דורשים בדיקות שלמות שונות.
  • קצב שנדרש בשנה לא ניתן להשתמש בו ישירות כגורם חודשי ללא המרה מתאימה.
שים לב

לא נכון: הפקדות בתחילת ובסוף תקופה נותנות אותה מאזן סופי. הפקדה בתחילת תקופה מרוויחה תקופת ריבית נוספת, ולכן המאזן הסופי גדול יותר.


יישום של השיטה

  • האיור מניח קצב קבוע לכל תקופה, הפקדות שוות, ללא עמלות או משיכות, ואת זמני ההרכבה/התשלום המצוינים.
  • אם אלו משתנים, שפרו את היחס החוזר: B_n=(1+i_n)B_(n−1)+d_n−w_n עבור הפקדות/משיכות בסוף תקופה.
  • נהל רשומות תשלום נפרדות כדי לזהות צמיחה.
  • השווה את יתרות תקופות סמוכות לפני שטוענים חריגה מהמטר הראשון; כאן כל היתרות אינן שליליות ו-B_n−B_(n−1)=0.05B_(n−1)+100>0.

בקורס שלך

  • AQA A-level Mathematics (7357), פרק תוכנית הלימודים D.
  • לכל דף אפשרי מחשבון, אך סימנים עבור שיטה עדיין דורשים את הביטוי או המשוואה הכתובים לפני הערך שלהם.
רעיון מרכזי
  • הפקדה: סכום המוסף לחשבון בזמן מצוין.
  • הגדירו את המאזן מיד לאחר אירוע מצוין ותנו את המאזן ההתחלתי.
  • שימו לב: אל תיתנו להפקדה הסופית בסוף התקופה מחזור ריבית נוסף.

E · משולשים ישרי זווית ומשולשים לא ישרי זווית

איזה צד נדרש from המדרגות?

  • מדרגה מגיעה לגובה של 4 מטר, בעוד שרגליה נמצאות 3 מטר מהקיר. אילו צדדים נתונים, ואיזה זווית אנו זקוקים?
  • This lesson studies hypotenuse: The side opposite the right angle in a right-angled triangle.

השיטה

  • In a right triangle a²+b²=c²; sinθ=opposite/hypotenuse, cosθ=adjacent/hypotenuse and tanθ=opposite/adjacent.
  • עבור משולשים אחרים, השתמשו בחוק הסינוס או קוסינוס, או שטח=ab sin C/2.

מקרה מופיע

$$a^2+b^2=c^2,\qquad \tan\theta=\frac{\mathrm{opposite}}{\mathrm{adjacent}}$$
דוגמה

אורך המדרגה הוא c=√(3²+4²)=5 מטר. הזווית שלו לקרקע מקיימת tanθ=4/3, ולכן θ≈53.1°. עם שני צדדים 6 ו8 החוצים זווית של 60°, c²=6²+8²-2×6×8 cos60°=52.

משולשים ישרי זווית ומשולשים שאינם ישרי זווית — תרשים לימודי מקורי

היכן זה משתבש

  • תוונו צלעות ביחס לזווית הנבחרת.
  • פיתגורס צריך זווית ישרה.
  • טעות במצב הזווית במחשבון עלולה לייצר תוצאה סבירה אך שגויה.
  • שמרו על ערכים לא מעוגלים לשלבים מאוחרים.
שים לב

לא נכון: פיתגורס חל על כל משולש, כולל משולשים ללא זווית ישרה. פיתגורס דורש זווית ישרה; עבור משולשים אחרים השתמשו בחוק הקוסינוס.


יישום של השיטה

  • השתמשו בתוכנית או מראה למשתנה תלת-ממדי לפני השימוש בחוק משולש.
  • הסבירו מדוע המשולש הנבחר מכיל את האורך או הזווית הנדרשים.

בקורס שלך

  • AQA A-level Mathematics (7357), פרק מפרט E.
  • לכל דף אפשרי מחשבון, אך סימנים עבור שיטה עדיין דורשים את הביטוי או המשוואה הכתובים לפני הערך שלהם.
רעיון מרכזי
  • Hypotenuse: The side opposite the right angle in a right-angled triangle.
  • In a right triangle a²+b²=c²; sinθ=opposite/hypotenuse, cosθ=adjacent/hypotenuse and tanθ=opposite/adjacent.
  • שימו לב: תוונו צלעות ביחס לזווית הנבחרת.

E · רדיאנים, זהויות ומשוואות טריגונומטריות

כמה עוברת השפה?

  • גלגל מסתובב סורק קשת. רדיאנים מאפשרים לזווית שלו להתחבר ישירות למרחק שעבר לאורך השפה.
  • שיעור זה עוסק ברדיאן: הזווית הנשענת על קשת שאורכה שווה לרדיוס.

השיטה

  • עבור θ ברדיאנים, אורך קשת s=rθ ושטח דסקה A=r²θ/2.
  • השתמשו ב-sin²θ+cos²θ=1 ובזהויות זוויות לפישוט או לפתרון.
  • רשום את כל הפתרונות בתחום המצוין.

מקרה מופיע

$$s=r\theta,\qquad A=\frac12 r^2\theta,\qquad \sin^2\theta+\cos^2\theta=1$$
דוגמה

עבור r=4 ו-θ=π/3, מתקבל s=4π/3 ו-A=8π/3. פתרון המשוואה sin x=1/2 בתחום 0≤x<2π נותן x=π/6 ו-5π/6. עבור sin2x=1/2, יש לפתול תחילה בתחום 0≤2x<4π ולאחר מכן לחלק ב-2.

רדיאנים, זהויות ומשוואות טריגונומטריות — תרשים לימודי מקורי

היכן זה משתבש

  • מחשבון פועל עם ערך ראשי בודד עבור הסינוס ההפוך.
  • הוא אינו נותן את כל הפתרונות.
  • חלוקה ב-sin x עלולה להפסיד פתרונות שבהם sin x=0; בדוק את המקרה הזה תחילה.
שים לב

אינו נכון: הערך הראשי של הסינוס ההופך הוא הפתרון היחיד במלוא סיבוב. פונקציית הסינוס לוקחת רוב ערכים פעמיים במלוא סיבוב: sin x=0.5 נותן 30° ו-150°.


יישום של השיטה

  • בחר זהות שמפחיתה את המשוואה לפונקציה טריגונומטרית אחת.
  • שמור על זוויות ידועות מדויקות ככל האפשר, ובדוק כל פתרון מול המשוואה המקורית.

בקורס שלך

  • AQA A-level Mathematics (7357), פרק מפרט E.
  • לכל דף אפשרי מחשבון, אך סימנים עבור שיטה עדיין דורשים את הביטוי או המשוואה הכתובים לפני הערך שלהם.
רעיון מרכזי
  • רדיאן: הזווית שנוצרת על ידי קשת שאורכה שווה למשפט הרדיוס.
  • עבור θ ברדיאנים, אורך קשת s=rθ ושטח דסקה A=r²θ/2.
  • שימו לב: מחשבון פועל עם ערך ראשי בודד עבור הסינוס ההפוך.

E · מידת רדיאן, קשתות, מסכות וקטעים

כיצד ניתן לחשב את שטח החלון מבלי לספור את המשולש מתחת לקשת?

  • לחלון מעוגל יש קצה תחתון ישר.
  • שיעור זה עוסק במאחז: האזור המוגבל על ידי שני רדיוסים והקשת המעגלית שלהם.

השיטה

  • רדיאן אחד הוא הזווית המרכזית שבה אורך הקשת שווה למחלקת.
  • מלוא סיבוב הוא 2π רדיאנים=360°, ולכן רדיאנים=מעלות×π/180.
  • עבור r>0 וזווית סריקה אי-שלילית θ ברדיאנים, אורך הקשת s=rθ ושטח המעגלית A=r²θ/2.
  • היקף המעגלית הוא 2r+s, ולא s בלבד.
  • ציין אם הכוונה לאזור המעטרת או הגדולה.

מקרה מופיע

$$s=r\theta,\quad A_{\rm sector}=\frac12r^2\theta,\quad A_{\rm minor\ segment}=\frac12r^2(\theta-\sin\theta)$$
דוגמה

עבור r=6 ס"מ ו-θ=120°=2π/3, מתקיים s=4π ס"מ ושטח המאפיין=12π ס"מ². מחלקים את המשולש השווה-שוקיים בשני: המיתר=2r sin(θ/2)=12 sin(π/3)=6√3 ס"מ. שטח המשולש הוא r² sinθ/2=9√3 ס"מ². המקטע הקטן מעל המיתר הוא בעל שטח 12π−9√3 ס"מ². אורך הגבול שלו הוא קשת+מיתר=4π+6√3 ס"מ. המקטע הגדול המשלים הוא בעל שטח 36π−(12π−9√3)=24π+9√3 ס"מ². במשימה הפוכה, רדיוס 5 ס"מ וקשת 8 ס"מ נותנים θ=8/5=1.6 רדיאנים ושטח המאפיין=5×8/2=20 ס"מ².

מידת רדיאן, קשתות, מאחזים ואזורים — תרשים הוראה מקורי

היכן זה משתבש

  • לעולם אל תניחו 120 ישירות ב-rθ: תמרו קודם דרגות לרדיאנים.
  • מיתר הוא ישר וארוכו קצר לרוב מאורך הקשת המעטרת המתאימה לו.
  • למעגלית, לקטע ולמשולש יש גבולות שונים.
  • החיסור בקטע המעטרת המוצג משתמש ב-0≤θ≤π; עבור קטע גדול חסור את האזור המעטרת המשלים מהדיסק.
שים לב

אינו נכון: היקף המסלול מורכב רק מקשתו. ההיקף כולל גם את שני הרדיוסים: אורך הקשת פלו 2r.


יישום של השיטה

  • צייר קודם רדיוסים, מיתר וגבול הנדרש.
  • גזור את θ מ-s/r או מ-2A/r² כאשר נדרש.
  • שמור על π ועל שורשים מדויקים; הוסף יחידות אורך או שטח רק לאחר בחירת הנוסחה הנכונה.
  • בדוגמה הפוכה, היקף המסלול הוא 10+8=18 ס"מ.
  • בדוגמה הפוכה המאומתה, הרדיוס נותר 5 ס"מ והקשת נותרה 8 ס"מ.
  • בעיות מאוחרות משתמשות באורכים וזוויות אחרים.
  • החלט בין מסלול למקטע לפני שהצבת.
  • מקטע גדול הוא העיגול פחות המקטע הקטן על אותו מיתר.

בקורס שלך

  • AQA A-level Mathematics (7357), פרק מפרט E.
  • לכל דף אפשרי מחשבון, אך סימנים עבור שיטה עדיין דורשים את הביטוי או המשוואה הכתובים לפני הערך שלהם.
רעיון מרכזי
  • מסלול: האזור המוגבל בשני רדיוסים ובקשת מעגלית שלהם.
  • רדיאן אחד הוא הזווית המרכזית שבה אורך הקשת שווה למחלקת.
  • שימו לב: לעולם אל תציב 120 ישירות בתוך rθ: קודם המרה לרדיאנים.

E · קרובות לזוויות קטנות וגבולותיהן

מתי החלפת פונקציית טריגונומטרית בזווית עצמה היא מדויקת מספיק?

  • סיבוב קטן מזיז מחוג almost צדדית.
  • שיעור זה עוסק בקירוב: ערך פשוט קרוב המשמש עם גבול דיוק מצוין.

השיטה

  • כאשר θ קרובה לאפס וממדדת ברדיאנים, sinθ≈θ, tanθ≈θ ו-cosθ≈1−θ²/2.
  • אלו הם קירובים, לא זהויות.
  • האיברים של sine/tangent שנזרקו מתחילים בסדרת θ³; האיבר של cosine שנזרק מתחיל בסדרת θ⁴.
  • זווית מוחלטת קטנה יותר משפרת לרוב קירובים מקומיים אלו.

מקרה מופיע

$$\sin\theta\approx\theta,\quad\tan\theta\approx\theta,\quad\cos\theta\approx1-\frac{\theta^2}{2}\quad(\theta\text{ in radians})$$
דוגמה

עבור θ=0.1 רדיאנים, sinθ≈0.1 (ערך אמיתי 0.0998334), tanθ≈0.1 (ערך אמיתי 0.100335) ו-cosθ≈0.995 (ערך אמיתי 0.995004). שגיאות מוחלטות הן בערך 0.000167, 0.000335 ו-0.00000417. עבור 6(1−cos x)=0.03, קרוב 1−cos x ל-x²/2: 3x²≈0.03, ולכן x≈±0.1 רדיאנים. בדוק את הנחת הזווית הקטנה לאחר הפתרון; הצבה ב-x=0.1 נותנת 0.0299750 במקום בדיוק 0.03. כמו כן, sin(2x)/x≈2 עבור x קטן ולא אפס, בעוד ש1−cos(2x)≈2x².

קירובי זווית קטנה וגבולותיהם — תרשים הוראה מקורי

היכן זה משתבש

  • מעלות אינן עובדות בנוסחאות אלו: sin(1°)≈π/180, לא 1.
  • כתוב ≈ ולא =.
  • חיסור יכול להפוך את השגיאה היחסית לחשובה יותר; שמור על האיבר θ² ב-1−cosθ.
  • יחס ב-θ=0 עשוי להיות מוגדר אף כשהגבול הסמוך קיים.
שים לב

לא נכון: הנוסחה sinθ≈θ תקפה גם עבור זווית המוזנת בדרגות. sinθ≈θ תקפה רק כאשר θ ברדיאנים וקטן.


יישום של השיטה

  • המירו לרדיאנים תחילה והזהו את הארגומנט של כל פונקציה טריגונומטרית: sin(3x)≈3x, לא x.
  • לדגם, השוו את שגיאת הקירוב עם הדיוק הנדרש.
  • אם הפתרון אינו קטן, השתמשו במשוואה הטריגונומטרית המקורית; לנוסחות אלו אין סף דיוק אוניברסלי.

בקורס שלך

  • AQA A-level Mathematics (7357), פרק מפרט E.
  • לכל דף אפשרי מחשבון, אך סימנים עבור שיטה עדיין דורשים את הביטוי או המשוואה הכתובים לפני הערך שלהם.
רעיון מרכזי
  • הערכה: ערך קרוב ופשוט יותר המשמש עם גבול דיוק מצוין.
  • כאשר θ קרובה לאפס וממדדת ברדיאנים, sinθ≈θ, tanθ≈θ ו-cosθ≈1−θ²/2.
  • שימו לב: דרגות אינן עובדות בנוסחות אלו: sin(1°)≈π/180, לא 1.

E · הגדרות לכל הזוויות, ערכים מדויקים וגרפים תקופתיים

איזו קואורדינטיה נותנת את המיקום האנכי שלה לאחר יותר מחצי סיבוב?

  • גלגל מסתובב מעבר לזווית ישרה.
  • שיעור זה עוסק ב-מעגל היחידה: המעגל ברדיוס אחד שמרכוזו בראשית הקואורדינטות.

השיטה

  • עבור זווית מכוונת θ מהציר ה-x החיובי, נקודת המעגל היחידה היא (cosθ,sinθ); tanθ=sinθ/cosθ כאשר cosθ≠0.
  • לקטון ולקוסינוס יש מחזור 2π ומטווח [−1,1].
  • לטנגנס יש מחזור π, כל יציאה ממשי ואסימפטוטות אנכיות θ=π/2+kπ עבור k שלם.
  • קטון וטנגנס הם פונקציות זוגיות; קוסינוס הוא פונקציה זוגית.

מקרה מופיע

$$(x,y)=(\cos\theta,\sin\theta),\qquad\tan\theta=\frac{\sin\theta}{\cos\theta}$$
דוגמה

משולשים מיוחדים נותנים (sinθ,cosθ): ב-0 משתמשים ב-(0,1); π/6 נותן (1/2,√3/2); π/4 נותן (√2/2,√2/2); π/3 נותן (√3/2,1/2); π/2 נותן (1,0); π נותן (0,−1). חלקו כדי לקבל טנג'נט, למעט π/2. זוויות ייחוס וחתימות הרבעים נותנים sin(7π/6)=−1/2, cos(4π/3)=−1/2 ו-tan(3π/4)=−1. חסרו סיבובים שלמים לפני מציאת הרבע: sin(19π/6)=sin(7π/6). עבור y=2 sin(3x−π)+1, משרעת=2, תקופה=2π/3, קו מרכז y=1 ומרווח [−1,3]. כתיבת 3x−π=3(x−π/3) נותנת הזזה ימינה של π/3.

הגדרות לכל הזוויות, ערכים מדויקים וגרפים מחזוריים — תרשים לימוד מקורי

היכן זה משתבש

  • זווית שלילית היא נגד כיוון השעון; אל תעשו באופן אוטומטי שהקטון שלו יהיה חיובי.
  • Tan(π/2) אינו מוגדר ולא מספר סופי גדול מאוד.
  • הכפילו את תדר הקלט כדי לקצר את המחזור; הוספת הזזה אנכית אינה משנה את המחזור.
  • הגרף של הקטון חוצה את קו המרכז שלו ולא תמיד את y=0.
שים לב

לא נכון: הקטון והקוסינוס חוזרים על עצמם לאחר π רדיאנים לכל זווית כניסה. לקטון ולקוסינוס יש מחזור 2π; לאחר π רדיאנים הם משנים סימן.


יישום של השיטה

  • בחרו גרף מתוך מחזור מלא של נקודות מפתח, הסימטריה והמחזור.
  • עבור cosθ השתמשו בסימטריית השקפה לגבי θ=0; עבור sinθ/tanθ השתמשו בסימטריית מקור.
  • שמור על ערכי ייחוס מדויקים, ואז השתמש במחשבון רק כאשר זווית לא מוכרת דורשת ערך עשרוני.
  • ציין מצב זוויות ואת תחום ההגדרה.

בקורס שלך

  • AQA A-level Mathematics (7357), פרק מפרט E.
רעיון מרכזי
  • מעגל היחידה: המעגל ברדיוס אחד הממוקם במרכז מערכת הצירים.
  • עבור זווית מכוונת θ מהציר ה-x החיובי, נקודת המעגל היחידה היא (cosθ,sinθ); tanθ=sinθ/cosθ כאשר cosθ≠0.
  • שיים לב: זווית שלילית היא בכיוון השעון; אל תמיר אוטומטית את הסינוס שלו לחיובי.

E · פונקציות טריגונומטריות הפוכות וזוויות שאינן מוגדרות

מה קורה כשהקואורדינטה הזו מתקרבת לאפס?

  • נוסחה מחלקת בקואורדינטה האופקית של נקודת סיבוב.
  • שיעור זה עוסק בסקנט: ההופך לקוסינוס בכל מקום בו הקוסינוס אינו אפס.

השיטה

  • secθ=1/cosθ ו-cosecθ=1/sinθ.
  • הגדר cotθ=cosθ/sinθ, ולכן הוא קיים כאשר sinθ≠0.
  • הסקנטות חסרה ב-θ=π/2+kπ; הקוסקנטות והקוטנגנס חסרים ב-θ=kπ, עבור k שלם.
  • לסקנטות ולקוסקנטות יש תקופה 2π ותחום ערכים (−∞,−1]∪[1,∞).
  • לקוטנגנס יש תקופה π וערך מציאותי לכל רצון.
  • הסקנטות היא פונקציה זוגית; הקוסקנטות והקוטנגנס הם פונקציות אי-זוגיות.

מקרה מופיע

$$\sec\theta=\frac1{\cos\theta},\quad\operatorname{cosec}\theta=\frac1{\sin\theta},\quad\cot\theta=\frac{\cos\theta}{\sin\theta}$$
דוגמה

עבור θ=2π/3, cosθ=−1/2 ו-sinθ=√3/2, ולכן secθ=−2, cosecθ=2√3/3 ו-cotθ=−√3/3. עבור θ=π/2, cotθ=0/1=0 ו-cosecθ=1, אך secθ אינו מוגדר. צייר את ענפי ה-secant מחוץ לרצועה −1<y<1: y=1 ב-0, y=−1 ב-π, עם אסימפטוטות אנכיות ב-π/2 ו-3π/2. Cosecant מגיע ל-1 ב-π/2 ו-−1 ב-3π/2, עם אסימפטוטות ב-0, π ו-2π. Cotangent יורדת מערך חיובי לאינסוף שלילי על (0,π), חוצה אפס ב-π/2; חזור לאחר π.

פונקציות טריגונומטריות הפוכות וזוויות בלתי מוגדרות — תרשים לימוד מקורי

היכן זה משתבש

  • cotθ=1/tanθ ניתן לשימוש רק כאשר שתי הביטויים קיימים וגם tanθ≠0.
  • אינו יכול להגדיר את cot(π/2), משום ש-tan(π/2) אינו מוגדר בעוד ש-cot(π/2)=0.
  • החזקה −1 ב-sin⁻¹ מסמלת לעיתים קרובות את הסינוס ההפוך ולא את ההופך; כתוב cosecθ כאשר הכוונה היא ל1/sinθ.
שים לב

לא נכון: הקוטנגנס אינו מוגדר בכל זווית בה הטנגנס אינו מוגדר. cot θ=cos θ/sin θ: במקום שבו tan אינו מוגדר, cos θ=0, ולכן cot θ=0.


יישום של השיטה

  • סמן תחילה אפסים בסיסיים של הסינוס/קוסין: אלו ממוקמים בחסמים ההופכיים.
  • הערכים 1 ו-−1 אינם משתנים בעת לקיחת הופך.
  • חלק את התחום באופן נפרד בכל זווית שאינה מוגדרת ואל תחבר ענפים דרך חסם.
  • ציין את תחום ההגדרה של הפונקציה לפני שמשנה משוואה הכוללת את המכנה שלה.

בקורס שלך

  • AQA A-level Mathematics (7357), פרק מפרט E.
  • לכל דף אפשרי מחשבון, אך סימנים עבור שיטה עדיין דורשים את הביטוי או המשוואה הכתובים לפני הערך שלהם.
רעיון מרכזי
  • חוט: ההופכי של קוסינוס בכל מקום שבו קוסינוס אינו אפס.
  • secθ=1/cosθ ו-cosecθ=1/sinθ.
  • שימו לב: cotθ=1/tanθ מתאים לשימוש רק כאשר שתי הביטויים קיימים ו-tanθ≠0.

E · ענפים של פונקציות טריגונומטריות הפוכות וערכים ראשיים

איך מחשבון בוחר אחד מהם?

  • יחס גובה נותן מספר אפשרי זוויות לגלגל.
  • שיעור זה לומד ערך ראשי: הפלט ההפוך היחיד שנבחר מתוך מרווח מוגבל נתון.

השיטה

  • הגבילו את הסינוס ל[-π/2,π/2] כדי להגדיר arcsin עם תחום הגדרה [-1,1] וטווח ערכים [-π/2,π/2].
  • הגבילו את הקוסינוס ל[0,π] עבור arccos, עם תחום הגדרה [-1,1] וטווח ערכים [0,π].
  • הגבילו את הטנגנס ל-(-π/2,π/2) עבור ארקטנגנס, עם כל קלט ממשי וטווח (-π/2,π/2).
  • גרפים הפוכים אלו משקפים את הגרפים הבסיסיים המוגבלים ביחס לישר y=x.

מקרה מופיע

$$\arcsin:[-1,1]\to[-\pi/2,\pi/2],\quad\arccos:[-1,1]\to[0,\pi]$$
דוגמה

arcsin(1/2)=π/6, arccos(−1/2)=2π/3 ו-arctan(−1)=−π/4. למרות ש-sin(5π/6)=1/2, arcsin(sin(5π/6))=π/6, ולא 5π/6. באופן דומה arccos(cos(4π/3))=2π/3 ו-arctan(tan(3π/4))=−π/4. עבור sin x=1/2 ב-[0,2π), הערך הראשי α=π/6 מייצר גם α וגם π−α=5π/6. עבור cos x=−1/2 הפתרונות הם 2π/3 ו-4π/3; טנגנס חוזר על הערך הראשי לאחר π.

ענפים הפוכים של פונקציות טריגונומטריות וערכים ראשיים — תרשים הוראתי מקורי

היכן זה משתבש

  • sin(arcsin u)=u רק עבור −1≤u≤1; arcsin(sin x)=x רק על הענף המוגבל של הסינוס.
  • ארקקוסינוס היא פונקציה יורדת, ולכן arccos(−1)=π ו-arccos(1)=0.
  • Arctan שואפת ל±π/2 כאשר הכניסה גדלה בגודלה אך לעולם אינה מגיעה לגבולות אלו.
  • ערך ראשוני בלבד אינו מהווה סט פתרונות מלא בתוך פרק.
שים לב

לא נכון: חלוקת הסינוס לאחר סינוס מחזירה את הזווית המקורית לכל זווית ממשפט הממשיים. arcsin מחזירה זווית בין −π/2 ל-π/2, ולכן זוויות מחוץ לטווח זה אינן מוחזרות.


יישום של השיטה

  • סמנו קצוות תחומי הגדרה וטווחי תוצאה לפני הרכבת פונקציות.
  • בגרפים ההפוכים, arcsin רץ מ(-1,−π/2) ל-(1,π/2), arccos מ(-1,π) ל-(1,0), ו-arctan עובר דרך (0,0) בין האסימפטורות האופקיות.
  • שמרו על תשובות ברדיאנים אלא אם כן נדרשו מעלות, ובדקו את כל מועמדי המשוואה בטווח המקורי.

בקורס שלך

  • AQA A-level Mathematics (7357), פרק מפרט E.
  • לכל דף אפשרי מחשבון, אך סימנים עבור שיטה עדיין דורשים את הביטוי או המשוואה הכתובים לפני הערך שלהם.
רעיון מרכזי
  • ערך ראשי: הפלט ההופך היחיד שנבחר מתוך טווח מוגבל מצוין.
  • הגבילו את הסינוס ל[-π/2,π/2] כדי להגדיר arcsin עם תחום הגדרה [-1,1] וטווח ערכים [-π/2,π/2].
  • שימו לב: sin(arcsin u)=u רק עבור −1≤u≤1; arcsin(sin x)=x רק על הענף המוגבל של הסינוס.

E · זהויות הפוכות ושרשרות הוכחה חד-כיווניות

האם הדבר מוכיח שהם מסכימים לכל זווית שבה הם מוגדרים?

  • שתי נוסחאות מסכימות בזווית אחת.
  • שיעור זה לומד זהות: שוויון נכון לכל כניסה בתחום המשותף המפורש שלה.

השיטה

  • משוואת המעגל היחידה נותנת sin²θ+cos²θ=1.
  • חלק ב-cos²θ כאשר cosθ≠0 כדי לקבל tan²θ+1=sec²θ.
  • חלק ב-sin²θ כאשר sinθ≠0 כדי לקבל 1+cot²θ=cosec²θ.
  • רשום חריגות לפני ביטול או חלוקה.
  • הוכחה מתחילה מצד אחד ומגיעה לצד השני באמצעות שוויונות תקפים; בדיקות מספריות לבדן אינן הוכחה.

מקרה מופיע

$$\sec^2\theta=1+\tan^2\theta,\qquad\operatorname{cosec}^2\theta=1+\cot^2\theta$$
דוגמה

הוכיחו tan²θ−sin²θ=tan²θ sin²θ עבור cosθ≠0. הצד השמאלי הוא sin²θ(1/cos²θ−1)=sin²θ(1−cos²θ)/cos²θ=sin⁴θ/cos²θ=tan²θ sin²θ. אין צורך בחלוקה ב-sinθ, ולכן sinθ=0 נותר מותר. עבור sinθ≠0, (1−cosθ)/sinθ הופך ל-(1−cosθ)(1+cosθ)/[sinθ(1+cosθ)]=sin²θ/[sinθ(1+cosθ)]=sinθ/(1+cosθ). האילוצ המפורש גורם גם ל-1+cosθ להיות אינו אפס. אם secθ=2 עם θ חדה, tan²θ=4−1=3, cosθ=1/2, sin²θ=3/4, cosec²θ=4/3 ו-cot²θ=1/3.

הופכות טריגונומטריות ושרשרות הוכחה חד-צדדיות — תרשים הוראתי מקורי

היכן זה משתבש

  • הוכחת זהות אינה אומרת להניח ששני הצדדים שווים ולעבד הנחה זו ללא נימוק.
  • זהות מרובעת אינה קובעת את סימן הפונקציה: הרבעי קובע זאת.
  • הביטוי האחרון sinθ/(1+cosθ) מוגדר ב-θ=0, אך המקורי (1−cosθ)/sinθ אינו; פישוט אינו תיקן את התחום המקורי.
שים לב

אינו נכון: בדיקת זהות מוצעת בזווית אחת אינה מוכיחה אותה לכל הזוויות המותרות. זהות חייבת להתקיים בכל זווית מותרת; בדיקה אחת עשויה להתאים מקרית.


יישום של השיטה

  • בחר בצד המורכב יותר, החלף פונקציות הפוכות לסין/קוסין, השתמש במכנה משותף והשתמש ב-sin²+cos²=1.
  • הער על כל גורם שבוטל.
  • כדי to disprove this claimed identity, one valid counterexample suffices; to prove it, explain why the chain works for all angles in the common domain.

בקורס שלך

  • AQA A-level Mathematics (7357), פרק מפרט E.
  • לכל דף אפשרי מחשבון, אך סימנים עבור שיטה עדיין דורשים את הביטוי או המשוואה הכתובים לפני הערך שלהם.
רעיון מרכזי
  • זהות: שוויון הנכון לכל קלט בטווח המשותף המצוין.
  • משוואת המעגל היחידה נותנת sin²θ+cos²θ=1.
  • שימו לב: הוכחת זהות אינה אומרת להניח ששני הצדדים שווים ולעבד הנחה זו ללא נימוק.

E · נוסחאות זוויות מורכבות והוכחות גיאומטריות

האם אורכו יכול להסביר מדוע קוסין של הפרש אינו ההפרש בין שני קוסינוסים?

  • שתי נקודות בעלות רדיוס יחיד מגדירות מיתר.
  • שיעור זה חוקר זווית מורכבת: זווית המתבטאת כסכום או הפרש של שתי זוויות.

השיטה

  • sin(A±B)=sinA cosB±cosA sinB. cos(A±B)=cosA cosB∓sinA sinB: סימן הקוסין משתנה. tan(A±B)=(tanA±tanB)/(1∓tanA tanB) כאשר הטנגנטים והמכנה מוגדרים.
  • גזור טנג'נס על ידי חלוקת הנוסחאות המתאימות לסין וקוסין; אל תרחיב מנה דרך מכנה אפס.

מקרה מופיע

$$\cos(A-B)=\cos A\cos B+\sin A\sin B,\quad\sin(A+B)=\sin A\cos B+\cos A\sin B$$
דוגמה

נתון P=(cosA,sinA) ו-Q=(cosB,sinB) על המעגל היחיד. מרחק קואורדינטות נותן PQ²=2−2(cosA cosB+sinA sinB). חוק הקוסינוסים על שני רדיוסים יחידים נותן PQ²=2−2cos(A−B), ולכן נוסחת ההפרש לקוסינוס. החלף את B ב-−B, תוך שימוש בעובדה שקוסינוס פונקציה זוגית וסינוס פונקציה אי-זוגית, כדי לקבל נוסחת הסכום לקוסינוס. השתמש בנוסחת ההפרש לקוסינוס עבור (π/2−A) ו-B כדי לקבל sin(A+B); לאחר מכן שנה את סימן B כדי לקבל הופעת ההפרש לסינוס. הערכות מדויקות: sin75°=sin(45°+30°)=(√6+√2)/4; cos75°=(√6−√2)/4; sin15°=(√6−√2)/4, cos15°=(√6+√2)/4 ו-tan15°=2−√3.

נוסחאות זווית מורכבות והוכחות גיאומטריות — תרשים לימוד מקורי

היכן זה משתבש

  • sin(A+B) אינו שווה ל-sinA+sinB.
  • נוסחת המיתרים בקוסין משתמשת בזווית הסגורה הקטנה כשהנדרש, אך הקוסין שלה עדיין הוא cos(A−B).
  • מרחק קואורדינטי והזהויות הנובעות מתוכן תקפים לכל הזוויות הסימניות; התרשים ההתחלתי הוא מקרה מאפיין אחד. tan(45°+45°) אינו מוגדר כי 1−tan45°tan45°=0.
שים לב

לא נכון: קוסינוס של סכום שווה לסכום הערכים הקוסינוסיים של שתי הזוויות. cos(A+B)=cos A cos B−sin A sin B, שאינו שווה ל- cos A+cos B.


יישום של השיטה

  • בחר בזוויות מוכרות שהסכום או ההפרש שלהן הוא המטרה.
  • שמור על שורשים מדויקים וערך שבר טנגנס רציונלי אם נדרש.
  • בהוכחה גיאומטרית, ציין את שני הביטויים לאותו מיתר ולא תבצע הנחה של הזהות הרצויה.
  • בדוק את המכנה לפני יישום נוסחת חיבור/החסרת טנגנס.

בקורס שלך

  • AQA A-level Mathematics (7357), פרק מפרט E.
  • לכל דף אפשרי מחשבון, אך סימנים עבור שיטה עדיין דורשים את הביטוי או המשוואה הכתובים לפני הערך שלהם.
רעיון מרכזי
  • זווית מורכבת: זווית המופיעה כסכום או כהפרש של שתי זוויות.
  • sin(A±B)=sinA cosB±cosA sinB. cos(A±B)=cosA cosB∓sinA sinB: סימן הקוסין משתנה. tan(A±B)=(tanA±tanB)/(1∓tanA tanB) כאשר הטנגנטים והמכנה מוגדרים.
  • שימו לב: sin(A+B) אינו שווה ל-sinA+sinB.

E · זהויות זווית כפולה, סימני רביעיות וצורות מריבועות

אילו סימנים נשארים בחישוב?

  • הכפלת זווית גלגל יכולה להעביר את נקודתו לשכבה אחרת.
  • שיעור זה חוקר זווית כפולה: זווית השווה למקסימום של הזווית המקורית.

השיטה

  • הציבו B=A=θ בנוסחאות השילוב: sin2θ=2sinθ cosθ; cos2θ=cos²θ−sin²θ=1−2sin²θ=2cos²θ−1.
  • כשה-tanθ ו-tan2θ קיימים, tan2θ=2tanθ/(1−tan²θ).
  • סידור מחדש נותן sin²θ=(1−cos2θ)/2 ו-cos²θ=(1+cos2θ)/2.
  • זהויות אלו תלו בזווית המלאה 2θ, ולא בהעלאת הפונקציה בריבוע.

מקרה מופיע

$$\sin2\theta=2\sin\theta\cos\theta,\qquad\cos2\theta=1-2\sin^2\theta=2\cos^2\theta-1$$
דוגמה

אם cosθ=−3/5 ו-θ נמצא במרובע השני, אז sinθ=+4/5. מכאן sin2θ=2(4/5)(−3/5)=−24/25 ו-cos2θ=9/25−16/25=−7/25. שניהם שליליים, ולכן הזווית הכפולה נמצאת במרובע השלישי (למודולו סיבוב מלא); tan2θ=24/7. נוסחת הטנגנס נותנת אותו תוצאה מהtanθ=−4/3. גזרו את sin²θ מתוך cos2θ: [1−(−7/25)]/2=16/25. ב-θ=π/4, נוסחות הזווית הכפולה לסין/קוסינוס עדיין תקפות, אך tan2θ אינו מוגדר. ב-θ=π/2, tanθ אינו מוגדר בעוד tan2θ=0; השתמשו בסין/קוסינוס במקום יחס הטנגנס.

זהויות זווית כפולה, סימני מרובעות וצורות ריבועיות — תרשים הוראתי מקורי

היכן זה משתבש

  • sin2θ פירושו sin(2θ); sin²θ פירושו (sinθ)².
  • ערך מרובע נותן גודל אך לא סימן; השתמש בשכבה המצוינת לפני הוצאת שורש.
  • לעולם אל תסיק את שכבת הזווית המכופלת מהשכבה המקורית ללא בדיקת סימנים.
  • זהויות מפושטות אינן מסירות את החריגות המקוריות של הטנגנס.
שים לב

אינו נכון: לפונקציות sin2θ ו-sin²θ יש אותו ערך לכל זווית. sin 2θ=2 sin θ cos θ, בעוד ש-sin²θ פירושו (sin θ)²: ב-θ=90° הם מקבלים 0 ו-1.


יישום של השיטה

  • בחרו את צורת הקוסינוס המתאימה לכמות הידועה: 2cos²θ−1 כאשר קוסינוס נתון, או 1−2sin²θ כאשר סינוס נתון.
  • השתמשו בצורות רבועות כדי להחליף ריבוע טריגונומטרי בקבוע ובאיבר זווית כפולה.
  • ודאו תגובת סימן נגזרת מול המעגל היחיד ושמרו על שברים מדויקים עד לבקשת ערך עשרוני.

בקורס שלך

  • AQA A-level Mathematics (7357), פרק מפרט E.
  • לכל דף אפשרי מחשבון, אך סימנים עבור שיטה עדיין דורשים את הביטוי או המשוואה הכתובים לפני הערך שלהם.
רעיון מרכזי
  • זווית כפולה: זווית השווה למעורב של הזווית המקורית.
  • הציבו B=A=θ בנוסחאות השילוב: sin2θ=2sinθ cosθ; cos2θ=cos²θ−sin²θ=1−2sin²θ=2cos²θ−1.
  • שימו לב: sin2θ פירושו sin(2θ); sin²θ פירושו (sinθ)².

E · צורות זווית עזר, טווחים ופתרונות בקטעים

האם ניתן לעקוב מוזז אחד להציג את מקסימום ומינימום המשולבים שלהם?

  • שני אפקטים מחזוריים פועלים יחד.
  • שיעור זה עוסק ב-משרעת: הגודל האי-שלילי של תנודה סביב קו המרכז שלה.

השיטה

  • עבור a ו-b שאינם שניהם אפס, כתבו a cosθ+b sinθ=R cos(θ−α), כאשר R=√(a²+b²)>0, cosα=a/R ו-sinα=b/R.
  • בחרו ב-α ברבעון הנכון.
  • הצורה הסינוסית המקבילה R sin(θ+β) היא sinβ=a/R ו-cosβ=b/R.
  • קבוע c מזיז את הטווח ל-[c−R,c+R].
  • אם a=b=0, הביטוי הוא אפס ואין הגדרה ייחודית לפאזה.

מקרה מופיע

$$a\cos\theta+b\sin\theta=R\cos(\theta-\alpha),\quad R=\sqrt{a^2+b^2}$$
דוגמה

3cosθ+4sinθ=5cos(θ−α), with cosα=3/5, sinα=4/5 and α≈0.927295 radians. Its sine form is 5sin(θ+β), where β≈0.643501 radians. Thus 2+3cosθ+4sinθ ranges from −3 to 7. For 3cosθ−4sinθ, use 5cos(θ+α). For −3cosθ+4sinθ, the cosine phase is in quadrant II, not the negative principal arctangent. To solve 3cosθ+4sinθ=2 on [0,2π), put δ=arccos(2/5)≈1.159279. Then θ=α±δ+2kπ; the two allowed values are about 2.086575 and 6.051201 radians. A right side of 6 would give no solution, since the amplitude is only 5.

צורות זווית עזר, תחומים ופתרונים בתחום — תרשים הוראתי מקורי

היכן זה משתבש

  • ארקטנגנט פשוט (arctan(b/a)) עשוי לבחור ברבעון הלא נכון ולכשל כאשר a=0.
  • התאימו גם מקדמי הסינוס וגם מקדמי הקוסינוס.
  • המשרעת היא √(a²+b²), ולא |a|+|b|.
  • אל תסתכלו על הערך הראשי של הקוסינוס ההופך כפתרון היחיד.
  • יחידת מצב הזווית חייבת להתאים לטווח המצוין.
שים לב

לא נכון: המשרעת של a cosθ+b sinθ היא |a|+|b|. המשרעת היא R=√(a²+b²): עבור 3cosθ+4sinθ היא 5, ולא 7.


יישום של השיטה

  • פתחו את הביטויים R cos(θ−α) או R sin(θ+β) שהצעתם כדי לוודא כל מקדם וסימן.
  • עבור משוואות, השוו את המטרה לטווח תחילה, צרו שתי ענפי פאזה והמירו כל אחד בהסחות מלאות לתוך הטווח המקורי.
  • בקצה העליון או התחתון של הטווח, שני הענפים מתכוונים זה לזה מודולו 2π.

בקורס שלך

  • AQA A-level Mathematics (7357), פרק מפרט E.
  • לכל דף אפשרי מחשבון, אך סימנים עבור שיטה עדיין דורשים את הביטוי או המשוואה הכתובים לפני הערך שלהם.
רעיון מרכזי
  • משרעת: הגודל הלא-שלילי של תנודה סביב קו המרכז שלה.
  • עבור a ו-b שאינם שניהם אפס, כתבו a cosθ+b sinθ=R cos(θ−α), כאשר R=√(a²+b²)>0, cosα=a/R ו-sinα=b/R.
  • שים לב: ביטוי arctan(b/a) פשוט עשוי לבחור את הרביע הלא נכון ונכשל כאשר a=0.

E · משוואות טריגונומטריות ריבועיות ומאגפי שורשים שלמים

כמה זוויות הן יוצרות במלוא סיבוב?

  • משוואה נותנת שתי ערכים אפשריים לסין.
  • שיעור זה עוסק במועמד: פתרון אפשרי שעדיין דורש בדיקה במשוואה המקורית ובתחום.

השיטה

  • החלף פונקציית טריגונומטרית אחת ב-u, פתור את המשוואה האלגברית, ולאחר מכן פתור כל ערך טריגונומטרי תקף בתחום הנדרש.
  • עבור סין/קוסינוס, דחה את u מחוץ ל[-1,1].
  • הטנג'נט מקבל כל u ממשי סופי אך שולל זוויות בהן הקוסינוס הוא אפס.
  • פקטוריזו לפני חלוקה בפונקציית טריגונומטריה, כדי לשמור על המקרים שבהם הערך הוא אפס.

מקרה מופיע

$$2\sin^2x-\sin x-1=(2\sin x+1)(\sin x-1)$$
דוגמה

על 0≤x<2π, פתר 2sin²x−sinx−1=0. הניחי u=sinx: (2u+1)(u−1)=0, ולכן u=−1/2 או 1. הפתרונות הם 7π/6, 11π/6 ו-π/2; סדר אותם כ-π/2, 7π/6, 11π/6. עבור 2cos²x−5cosx+2=0, הערכים האלגבריים הם 1/2 ו-2; השלכי 2, ומכאן נותר x=π/3,5π/3. עבור tan²x−3tanx+2=0, tanx=1 או 2. מכאן x=π/4,5π/4, arctan2, π+arctan2, עם בדיקה של ארבעת הפתרונים במשוואה המקורית. עבור sinx cosx=sinx, גוריי sinx(cosx−1)=0: x=0 או π. ביטול sinx יוביל לאובדן הפתרון π.

משוואות טריגונומטריות ריבועיות ומכלולי שורשים מלאים — תרשים הוראתי מקורי

היכן זה משתבש

  • ספרו זוויות ולא רק שורשים אלגבריים: ערך סין 1 יוצר זווית אחת בכל סיבוב, בעוד שערכי פנים רבים יוצרים שתי זוויות.
  • דחו תוצאות בלתי אפשריות לסין/קוסינוס לפני שימוש בפונקציות הפוכות.
  • אל תכלילו 2π בטווח חצי-פתוח, ואל תציינו נקודת סיום חוזרת פעמיים.
שים לב

אינו נכון: לא כל שורש ממשי למשוואה ריבועית ב-cosx הוא ערך קוסינוס מותר. הקוסינוס נע בין −1 ל1, ולכן שורש כגון cos x=2 יש לדחות.


יישום של השיטה

  • השתמשו בזיהוי ראשית אם גם סינוס וגם קוסינוס מופיעים: 2sin²x+cosx−2=0 הופך ל-cosx(1−2cosx)=0, מה שמעניק x=π/2,3π/2,π/3,5π/3 בטווח [0,2π).
  • מכפלה מופקטורית היא אפס כאשר אחד מהפקטורים הוא אפס.
  • בדקו כל מועמד נגד התחום והטווח המקוריים, במיוחד לאחר חלוקה או הוספת חזקה ריבועית.

בקורס שלך

  • AQA A-level Mathematics (7357), פרק מפרט E.
  • לכל דף אפשרי מחשבון, אך סימנים עבור שיטה עדיין דורשים את הביטוי או המשוואה הכתובים לפני הערך שלהם.
רעיון מרכזי
  • מועמד: פתרון אפשרי שעדיין דורש בדיקה במשוואה ובטווח המקוריים.
  • החלף פונקציית טריגונומטרית אחת ב-u, פתור את המשוואה האלגברית, ולאחר מכן פתור כל ערך טריגונומטרי תקף בתחום הנדרש.
  • שים לב: ספרו זוויות ולא רק שורשים אלגבריים: ערך סין 1 יוצר זווית אחת בכל סיבוב, בעוד שערכי פנים רבים יוצרים שתי זוויות.

E · משוואות זוויות מרובות וקטעים ממוסחים

איך נוכל למנוע אובדן של חצי מהפתרונות?

  • הכפלת הזווית כפילה את מספר המחזוריים שנבדקו.
  • LESSON: שיעור זה עוסק ב-טווח ממוצע: הטווח עבור הזווית המוחלפת לאחר יישום אותו שינוי קלט לקצוותיו.

השיטה

  • עבור ארגומנט u=kx+c, המירו את כל הטווח עבור x לטווח המתאים עבור u.
  • אם k שלילי, הפוך את סדר הקצוות ושמר האם כל קצה כלול או לא.
  • פתור לפי u באמצעות כל המחזוריות החוזרות, ואז השחזר x=(u−c)/k ובדוק את התחום המקורי.
  • סינוס/קוסינוס חוזרים אחרי 2π; טנגנס חוזר אחרי π.

מקרה מופיע

$$u=kx+c,\qquad x=\frac{u-c}{k}\quad(k\ne0)$$
דוגמה

פתור sin2x=1/2 בתחום 0≤x<2π. אזי 0≤u=2x<4π, מה שמעניק u=π/6,5π/6,13π/6,17π/6. חלק ב-2: x=π/12,5π/12,13π/12,17π/12. עבור cos(2x−π/3)=1/2 בתחום [0,2π), התחום החדש הוא [−π/3,11π/3). ערכי ה-u האפשריים הם −π/3,π/3,5π/3,7π/3, ולכן x=0,π/3,π,4π/3. עבור tan3x=1 בתחום [0,π), טווח ה-u הוא [0,3π), ולכן x=π/12,5π/12,3π/4. עבור sin(−2x)=0 בתחום [0,π), התחום המומר הוא (−2π,0]; השורשים שלו u=−π,0 נותנים x=π/2,0.

משוואות זוויות מרובות וטווחים ממוערעלים — תרשים הוראתי מקורי

היכן זה משתבש

  • פתרון מחזור אחד בלבד של u מפסיד שורשים.
  • קצה עליון בלתי כלול עבור x עשוי שלא להיות הקצה העליון עבור u כאשר k<0.
  • חלוקה בגורם טריגונומטרי יכולה להסיר שורשים אפס; הריבוע יכול להכניס שורשים נוספים.
  • הצב בתוך המשוואה המקורית, שבה מכני הדיסקור/הטנגנס עשויים עדיין לכלול בלעדיות של מועמד.
שים לב

אינו נכון: פתרון sin2x במהלך סיבוב מלא אחד של 2x מוצא את כל פתרונות ה-x בתחום [0,2π). אם x עובר על [0,2π), אזי 2x עובר על [0,4π), ולכן יש לפתור עבור 2x בשני סיבובים מלאים.


יישום של השיטה

  • השתמש במשפחות כלליות כמו u=α+2jπ או π−α+2jπ לסינוס, u=±arccos a+2jπ לקוסינוס, ו-u=arctan a+jπ לטנגנס, כאשר j הוא מספר שלם.
  • שמור רק ערכים הנמצאים בתחום המוגר.
  • בקצוות מקסימום/מינימום של סינוס/קוסינוס, הסר כפילויות בין המשפחות.
  • החזר תשובה ביחידת הזווית המבוקשת ובמשתנה המקורי.

בקורס שלך

  • AQA A-level Mathematics (7357), פרק מפרט E.
  • לכל דף אפשרי מחשבון, אך סימנים עבור שיטה עדיין דורשים את הביטוי או המשוואה הכתובים לפני הערך שלהם.
רעיון מרכזי
  • טווח ממוזג: הטווח עבור זווית שהוחלפה לאחר החלת אותה שינוי כניסה על קצוות הטווח.
  • עבור ארגומנט u=kx+c, המירו את כל הטווח עבור x לטווח המתאים עבור u.
  • שימו לב: פתרון מחזור אחד בלבד של u מפסיד שורשים.

E · רכיבים טריגונומטריים ודגמי תנועה

איזה זווית ייחוס וציר קובעים את הנוסחה?

  • מהירות, כוח וגובה יכולים כולם להשתמש בסינוס או בקוסינוס.
  • שיעור זה עוסק ב-מרכיב: ההטלה הממוזגת של וקטור לאורך כיוון צומת נבחר.

השיטה

  • לווקטור בעל גודל R בזווית θ נגד כיוון השעון מהציר האופקי החיובי יש רכיבים (Rcosθ,Rsinθ).
  • ניווט β שנמדד בשעון מאחד מעטף מזרח Rsinβ ומצפון Rcosβ.
  • שמור על יחידות ועל סימנים.
  • לגובה מחזורי c+a sin(ωt+φ), מחזור מלא מתרחש במשך 2π/|ω| כאשר ω≠0; פרש את מרווח הזמן וההנחות הפיזיקליות.

מקרה מופיע

$$(v_x,v_y)=(R\cos\theta,R\sin\theta),\qquad T=\frac{2\pi}{|\omega|}$$
דוגמה

מהירות של 12 מטרים לשנייה בסמט 60° יש לה רכיב מזרח 6√3 ורכיב מצפון 6 מטרים לשנייה; זווית הכיוון האופקי שלה היא 30°. עבור בלוק בעל מסת 2 ק"ג על משטח חלק ללא חיכוך בזווית 30°, קח g=10 מטרים לשנייה רבוע: משקל=20 N, רכיב כלפי מטה במשטח=20sin30°=10 N ורכיב אנכי למשטח=20cos30°=10√3 N. אם אין כוחות אנכיים אחרים, התגובה היא בגודל האנכי הזה. עבור גלגל מסתובב באופן אחיד, גובה המרכז 3 m והרדיוס 2 m נותנים h(t)=3+2sin(πt/6), עם t בשניות ופאזה אפס ב-t=0. המחזור שלו הוא 12 s והטווח 1–5 m. ב0≤t<12, הגובה 4 m מתקבל ב-t=1 ו5 s; הראשונה היא 1 s. נגזרת נותנת מהירות אנכית (π/3)cos(πt/6), אפס בנקודה הגבוהה ביותר t=3 s.

מרכיבים טריגונומטריים ומודלי תנועה — תרשים הוראתי מקורי

היכן זה משתבש

  • נקודת זימון אינה זווית מהאופק.
  • רכיב הכובד במורד המדרון משתמש בסינוס של זווית המדרון; הרכיב הנורמלי משתמש בקוסינוס.
  • כוח התגובה לא תמיד שווה לרכיב הנורמלי של הכובד אם פועלים כוחות נוספים בצורה אנכית.
  • פונקציית מיקום או גובה אינה מהירות בעצמה.
  • רכיבים שליליים מציינים כיוון, ולא גדל מוחלט שלילי.
שים לב

איננו נכון: לכל נקודת זימון, הרכיב הצפוני הוא הגודל כפול סינוס נקודת הזימון. עבור נקודת זימון שנמדדת מצפון, הרכיב הצפוני משתמש בקוסינוס: גודל × קוסינוס(נקודת זימון).


יישום של השיטה

  • צייר וסמן צירים, ראשית זווית והפרש לפני ההקרעה או הפתרון.
  • שחזר את הגודל באמצעות √(u²+v²) ובחר את רביע הכיוון מהשני רכיבים החתומים.
  • נסח את ההנחות האידיאליות: קצב סיבוב קבוע לגלגל; אין חיכוך או כוחות נורמליים נוספים למסה.
  • הגבל שורשים מתמטיים לזמנים פיזיקליים אפשריים ובדוק ממדים.

בקורס שלך

  • AQA A-level Mathematics (7357), פרק מפרט E.
  • לכל דף אפשרי מחשבון, אך סימנים עבור שיטה עדיין דורשים את הביטוי או המשוואה הכתובים לפני הערך שלהם.
רעיון מרכזי
  • מרכיב: ההקלדה הסומטית של וקטור לאורך כיוון ציר נבחר.
  • לווקטור בעל גודל R בזווית θ נגד כיוון השעון מהציר האופקי החיובי יש רכיבים (Rcosθ,Rsinθ).
  • שימו לב: נקודת זימון אינה זווית מהאופק.

E · חוק הסינוסים, חוק הקוסינוסים ושטח משולש

שתי צלעות ידועות והזווית הכלולה ביניהן יכולות לקבוע את הצלע הנותרת מבלי להמציא אורך גובה מאונך.

  • טריגון מדידה אינו מכיל זווית ישרה.
  • שיעור זה עוסק ב-זווית כלולה: הזווית בין שתי הצלעות הנקובות.

השיטה

  • חוק הסינוס תואם צלעות/זוויות מוליות: a/sinA=b/sinB=c/sinC.
  • חוק הקוסינוס a²=b²+c²-2bc cosA משתמש בזווית מול a.
  • השטח הוא ab sinC/2 כאשר C נמצאת בין a ל-b.
  • בחר את החוק מהמידע הידוע.
  • סינוס הפוך עשוי לתת זווית חדה ומשלימה קהה; בדוק סכום הזוויות והצלעות הנתונות לפני קבלת אחד מהם.

מקרה מופיע

$$a^2=b^2+c^2-2bc\cos A,\quad A_{\triangle}=\frac12ab\sin C$$
דוגמה

עם צלעות 6 ו8 המכילות זווית 60°, c^²=36+64-96×(1/2)=52, ולכן c=2√13. שטחו הוא (1/2)×6×8×sin60°=12√3. עבור a=4 מול A=30° ו-B=45°, b=4 sin45°/sin30°=4√2. אם הצלעות הן a=7, b=5, c=6, אז cosA=(25+36-49)/(2×5×6)=1/5, ולכן A≈78.5°. כדי למצוא זווית משטח 12 עם צלעות מכילות 6 ו8, sinC=24/48=1/2; ייתכן שהזווית C היא 30° או 150° עד שתבחר נתונים נוספים צורה ספציפית. סימן זוגות צלעות מוליות ובדוק אי-שוויונות משולשים כדי לדחות צירופי צלעות בלתי אפשריים.

חוק הסינוס, חוק הקוסינוס ושטח משולש — תרשים הוראתי מקורי

היכן זה משתבש

  • אל תתאים צלע עם הזווית הסמוכה לה בחוק הסינוס.
  • זווית כלולה חייבת להיות קיימת.
  • התשובה הראשונה של ארכסין במחשבון אינה חייבת להיות היחידה האפשרית למשולש.
שים לב

לא נכון: חוק הסינוסים זוגל כל צד עם כל זווית במשולש. כל צד זוגל עם הזווית הנגדית לו: a/sin A=b/sin B.


יישום של השיטה

  • AQA 7357 E1 כולל את חוקי הסינוס והקוסינוס ושטח משולש כללי.
  • Choose the rule from the known opposite pairs or included angle; preserve exact values and test all feasible triangle configurations.
  • שיעור ייעודי למקרה הסתברותי מפתח את מקרה הזווית הלא כלולה.

בקורס שלך

  • AQA A-level Mathematics (7357), פרק מפרט E.
  • לכל דף אפשרי מחשבון, אך סימנים עבור שיטה עדיין דורשים את הביטוי או המשוואה הכתובים לפני הערך שלהם.
רעיון מרכזי
  • זווית כלולה: הזווית בין שני הצלדים הנקובים.
  • חוק הסינוס תואם צלעות/זוויות מוליות: a/sinA=b/sinB=c/sinC.
  • שימו לב: אל תתאים צל לזווית הסמוכה שלו בחוק הסינוס.

E · המקרה האמביוגנטי בחוק הסינוסים ומניית משולשים תקפים

כיצד אנו בודקים אם שני משולשים קיימים?

  • שני צלדים וזווית לא כלולה יכולים לתאר שתי מגרשים שונים.
  • משיעור זה נלמד מקרה סתום: נתונים של משולש שיכולים לייצר שני משולשים תקפים שונים.

השיטה

  • נתון ש-A נמצאת מול a, כאשר b הוא צל ידוע נוסף.
  • חוק הסינוס נותן sinB=(b·sinA)/a.
  • אם יחס זה גדול מ-1, אין משולש.
  • אחרת בדוק גם B=arcsin((b·sinA)/a) וגם המשלים שלו 180°−B.
  • שמור רק C חיובי=180°−A−B; כאשר B=90° שני הענפים מתלכדים.
  • כל צל חייב להיות חיובי.

מקרה מופיע

$$\sin B=\frac{b\sin A}{a},\qquad C=180^\circ-A-B>0$$
דוגמה

קחו A=30°, a=7 ו-b=10. אז sinB=5/7, ולכן B≈45.5847° או ∠134.4153°. שניהם נותנים C חיובי, כ-∠104.4153° או ∠15.5847°. צלעות השלישיות המתאימות הן c=5√3+2√6≈13.5592 ו-c=5√3−2√6≈3.7613. להסקתן, מיקמו את A בראשית ו-C=(10cos30°,10sin30°)=(5√3,5); B=(c,0). התנאי BC=7 נותן (c−5√3)²+25=49. שתי הנקודות נמצאות על הבסיס החיובי. השטחים שלהם הם bc sinA/2=25√3/2±5√6, ולכן אותו נתון אינו קובע שטח אחד.

מקרה סינוס סתום ומספרי משולשים תקפים — תרשים הוראתי מקורי

היכן זה משתבש

  • ערך סינוס הפוך שנייה הוא רק מועמד: הוא עשוי להפוך את הזווית הנותרת לאפס או לשלילית.
  • עבור A חד-צדדי וחוצץ h=b·sinA, המקרים הם: a<h: אין; a=h: משולש ישר-זווית אחד; h<a<b: שניים; a≥b: אחד.
  • בנקודה שבה a=b, נקודת החיתוך הבסיס השנייה היא c=0, צורה דגנרטטיבית.
  • עבור זווית ישרה או קהה A, a חייב לעלות על b כדי לקיים משולש אחד; אחרת אין.
שים לב

לא נכון: שני ערכים של פונקציית קשת-סינוס יכולים לתת שני משולשים תקינים. הזווית השנייה תקינה רק אם היא משאירה זווית שלישית חיובית; לעיתים קיימים משולש אחד בלבד.


יישום של השיטה

  • בדוגמה h=5: שינוי a ל-5 נותן משולש ישר זווית אחד, ל-4 נותן אף אחד, ול-10 נותן אחד עם A=B=30°.
  • בדוק את סכום הזוויות, סדר הצלעות ואת החידוש לפי חוק הקוסינוסים לכל מועמד.
  • ציין שתי תצורות כאשר המידע הנתון אינו בוחר באחת, והשמר על אורכים ושטחים מדויקים ככל האפשר.

בקורס שלך

  • AQA A-level Mathematics (7357), פרק מפרט E.
  • לכל דף אפשרי מחשבון, אך סימנים עבור שיטה עדיין דורשים את הביטוי או המשוואה הכתובים לפני הערך שלהם.
רעיון מרכזי
  • מקרה מטעה: נתוני משולש שיכולים לייצר שני משולשים תקינים שונים.
  • נתון ש-A נמצאת מול a, כאשר b הוא צל ידוע נוסף.
  • שימו לב: ערך קשת-סינוס שני הוא רק מועמד; הוא עשוי לגרום לכך שהזווית הנותרה תהיה אפס או שלילית.

E · סקיצות נקודות מפתח ותחומי טנגנס ממוסחים

אילו זוויות קלט ממוקמות את השיאים, מעברי האפס והשבירים?

  • גרף טריגונומטרי מוזז וממתח יכול להסתיר את נקודותיו המרכזיות.
  • משיעור זה נלמד אסימפטוטה: קו שגרף שואף אליו בעוד שערכיו גדלים ללא גבול או שואפים לגבול.

השיטה

  • לגרף סינוס/קוסינוס בצורה f(kx+c)+d, הממוצע הוא |a|, קו האפס הוא y=d והתקופה היא 2π/|k| עבור k≠0.
  • הפוך את חמש הקלטות הבסיס של רבע מחזור כדי למקם נקודות מפתח.
  • ערך a שלילי מבצע השתקפות אנכית.
  • לגרף טנגנס התקופה היא π/|k|, אין לו ממוצע והטווח הוא כל המספרים הממשיים; יש להוציא כל כניסה הנותנת זווית בסיס שווה ל-π/2+jπ.

מקרה מופיע

$$T_{\sin,\cos}=\frac{2\pi}{|k|},\quad T_{\tan}=\frac\pi{|k|}\quad(k\ne0)$$
דוגמה

עבור y=2cos(x−π/3)−1, במחזור אחד יש נקודות (π/3,1),(5π/6,−1),(4π/3,−3),(11π/6,−1),(7π/3,1). התחום הוא [−3,1] והתקופה 2π. עבור y=−3sin2x+1, הנקודות x=0,π/4,π/2,3π/4,π מניבות y=1,−2,1,4,1; התקופה היא π והתחום [−2,4]. עבור y=tan(2x+π/3), האפסים מקיימים 2x+π/3=jπ, ולכן x=jπ/2−π/6. האסימפטות מקיימות 2x+π/3=π/2+jπ, ולכן x=π/12+jπ/2. ב0≤x<π, האפסים הם π/3 ו5π/6 והאסימפטות π/12 ו7π/12.

תרשימי נקודות מפתח ותחומי טנגנס מומרים — תרשים לימודי מקורי

היכן זה משתבש

  • מקסימום הקוסינוס אינו חייב להתרחש ב-x=0 לאחר הזזה אופקית.
  • עבור פונקציית הטנג'נס הנתונה, צייר ענפים עולים נפרדים בין האסימפטוטות.
  • מקדם אופקי או אנכי שלילי הופך את הכיוון; לעולם אל תחבר ענפים דרך שבירה.
  • העתקות אנכיות משנות תוצאות אך לא את התקופה או את ערכי ה-x המופעים.
  • מרווח מוצג עשוי להכיל רק חלק ממחזור מוזז שלם.
שים לב

לא נכון: גרף טנג'נס מומשח יש לו משרעת סופית וניתן לחברו דרך האסימפטוטות האנכיות. לגרף טנג'נס אין משרעת, וענפיו לא יכולים להיות מחוברים דרך אסימפטוטות.


יישום של השיטה

  • מצא תחילה תקופה וקו מרכז, ואז מפה נקודות מפתח בזווית בסיס מדויקות.
  • הוסף מספיק חזרות כדי לכסות את המרווח המבוקש וסמן קנה מידה, קיצונים ואסימפטוטות.
  • כדי למצוא חיתוך עם ציר ה-x, פתור את משוואת התוצאה ולא הנח שכל חיתוך עם קו מרכזי הוא y=0.
  • בדוק נקודת דוגמה בכל ענף מגע ושמור על תחום ההגדרה המקורי.

בקורס שלך

  • AQA A-level Mathematics (7357), פרק מפרט E.
  • לכל דף אפשרי מחשבון, אך סימנים עבור שיטה עדיין דורשים את הביטוי או המשוואה הכתובים לפני הערך שלהם.
רעיון מרכזי
  • אסימפטוטה: ישר שהגרף מתקרב אליו בעוד שערכיו גדלים ללא גבול או שואפים לגבול.
  • לגרף סינוס/קוסינוס בצורה f(kx+c)+d, הממוצע הוא |a|, קו האפס הוא y=d והתקופה היא 2π/|k| עבור k≠0.
  • שימו לב: מקסימום הקוסינוס אינו חייב להתרחש ב-x=0 לאחר הזזה אופקית.

F · מעריכים, לוגריתמים ומודלים

מדוע מודל דעיכה נשאר חיובי?

  • ריכוז תרופה יורד באותה אחוז בכל שעה. חיסום קבוע יחזוה בסוף כמות שלילית.
  • שיעור זה לומד חיי מחצית: הזמן שבו כמות דועכת יורדת לחצית מערכה ההתחלתי.

השיטה

  • עבור y=Ae^(kt), k היא קצב פרופורציונלי.
  • לקיחת לוגריתמים נותנת ln y=ln A+kt.
  • לוגריתמים דורשים ארגומנטים חיוביים, ולוג(x+y) אינו שווה ללוג x+לוג y.

מקרה מופיע

$$y=Ae^{kt},\qquad \ln y=\ln A+kt$$
דוגמה

אם y=80e^(-0.2t), y=40 נותן e^(-0.2t)=1/2. מכאן t=ln2/0.2≈3.466. עבור 3^x=20, x=ln20/ln3. ציור של ln y מול t ממיר את מודל האקספוננציאל הזה לליניארי.

מעריכים, לוגריתמים ומודלים — תרשים הוראתי מקורי

היכן זה משתבש

  • פונקציה מעריכית המותאמת היא מודל, לא הבטחה.
  • ספציפיק את יחידות הזמן והטווח לשימוש.
  • k שלילי מתאר דעיכה; כמות התחלתית שלילית לעיתים קרובות סותרת את ההקשר.
שים לב

אינו נכון: עבור x ו-y חיוביים, ln(x+y)=ln x+ln y. ללוגריתם של סכום אין חוק פשוט; החוק למכפלה הוא ln(xy)=ln x+ln y.


יישום של השיטה

  • השווה תצפיות בפועל עם המודל.
  • סטיות שיטתיות עשויות להצביע על שינוי בתנאים.
  • בדוח, הסבר מה הקצב והערך ההתחלתי משמעותם, במקום לתת משוואה ריקה.

בקורס שלך

  • AQA A-level Mathematics (7357), סעיף M in the specification section F.
  • לכל דף אפשרי מחשבון, אך סימנים עבור שיטה עדיין דורשים את הביטוי או המשוואה הכתובים לפני הערך שלהם.
רעיון מרכזי
  • חצי חיים: הזמן שבו כמות דועכת יורדת לחצי מערכה ההתחלתי.
  • עבור y=Ae^(kt), k היא קצב פרופורציונלי.
  • שימו לב: פונקציה מעריכית המותאמת היא מודל, לא הבטחה.

F · גרפים מעריכיים והופכים לוגריתמיים

איזה גרף הופך זוג קלט-תוצאה זה?

  • פונקציה מעריכית מפתירה מעריך לכמות חיובית.
  • שיעור זה עוסק ב-לוגריתם: המעריך שיש להרים בסיס תקין נתון כדי לייצר ערך חיובי.

השיטה

  • עבור a>0, y=a^x יש כל קלט ממשי ותוצאות חיוביות.
  • הוא עובר דרך (0,1).
  • עבור a>1 הפונקציה עולה; עבור 0<a<1 היא יורדת.
  • עבור a=1 זוהי הקבועה 1, ולכן אין לה פונקציית הפוך.
  • עבור a>0 ו-a≠1, הפונקציה y=log_a x היא ההפוכה של a^x: תחום ההגדרה x>0, טווח כל המספרים הממשיים. הפונקציה ln x היא log_e x והיא ההפוכה של e^x.

מקרה מופיע

$$y=a^x\iff x=\log_a y\quad(a>0,\ a\ne1,\ y>0)$$
דוגמה

הגרף 2^x מכיל את הנקודות (−1,1/2),(0,1),(1,2),(2,4). ההופכת שלו, log₂x, מכילה את (1/2,−1),(1,0),(2,1),(4,2), והיא סימטרית ביחס ל-y=x. הגרף (1/2)^x נותן ערך 2,1,1/2 ב-x=−1,0,1, בעוד שההופכת שלו, log_(1/2)x, היא יורדת. עבור e^x ו-ln x, הנקודות (0,1) ו-(1,0) הן שותפים סימטריים; ln e=1 ו-lne(e³)=3. עבור כל ממשי u, מתקיים ln(e^u)=u; עבור x>0, מתקיים e^(ln x)=x. הלוגריתמים שואפים אך לא מגיעים לגבול האנכי שלהם x=0; הפונקציה e^x שואפת ל-y=0 כאשר x שואף לאינסוף מינוס.

גרפים מעריכיים ולוגריתמיים הופכים — תרשים לימודי מקורי

היכן זה משתבש

  • בלתי מוגדרת בקורס מתמטיקה ממשיה גם הערכה ln0 וגם הלוגריתם של מספר ממשי שלילי.
  • תוצאת לוגריתם שלילית מותרת: ln(1/e)=−1.
  • הבסיס 1 מותר לקבוע אקספוננציאלי אך לא ללוגריתם.
  • עבור בסיס קטן מ-1, האקספוננציאלית שואפת לאפס כאשר x שואף אינסוף חיובי, והפונקציה ההפוכה משנה את כיוון העלייה/ירידה לעומת המקרה a>1.
שים לב

לא נכון: לאקספוננציאלית הקבועה 1^x יש לוגריתמי הפוך לכל הכניסה החיוביות. הפונקציה 1^x היא קבועה (תמיד 1), ולכן אינה חד-חד-ערכית ואין לה פונקציית הפוך.


יישום של השיטה

  • ציינו את הבסיס, תחום ההגדרה והטווח לפני מציאת הפונקציה ההפוכה.
  • החליפו את קואורדינטות הנקודות המדויקות באקספוננציאל כדי לבנות גרף של לוגריתם.
  • שמרו על הגבולות הפתוחים ועל האסימפטורות.
  • המקור F3 מדפיס x≥0; תנאי הכניסה תקף ללוגריתם המשמש כאן הוא x>0, מכיוון שא^u הוא חיובי לעולם ואינו אפס.

בקורס שלך

  • AQA A-level Mathematics (7357), סעיף M in the specification section F.
  • לכל דף אפשרי מחשבון, אך סימנים עבור שיטה עדיין דורשים את הביטוי או המשוואה הכתובים לפני הערך שלהם.
רעיון מרכזי
  • לוגריתם: החזקה שבה יש להעלות בסיס תקף נתון כדי לקבל כניסה חיובית.
  • עבור a>0, y=a^x יש כל קלט ממשי ותוצאות חיוביות.
  • שימו לב: בלתי מוגדרת בקורס מתמטיקה ממשיה גם הערכה ln0 וגם הלוגריתם של מספר ממשי שלילי.

F · חוקי לוגריתם, חזקות שליליות ותחומי משוואות

איזה תנאי כניסה מקורי דוחה אותו?

  • שילוב שני לוגריתמים יכול ליצר ריבועית עם שורש נוסף.
  • שיעור זה עוסק ב-ארגומנט: הקלט בתוך הלוגריתם, שצריך להיות חיובי עבור לוגריתם ממשי.

השיטה

  • עבור a>0, a≠1 ו-u,v חיוביים: log_a(uv)=log_a u+log_a v, log_a(u/v)=log_a u−log_a v, ו-log_a(u^k)=k log_a u עבור k ממשי.
  • תכונות אלו נובעות מהכפל/חילוק/חזקות של מעריכים.
  • במיוחד k=−1 נותן חלופי ו-k=−1/2 נותן שורש ריבועי הפוך.
  • פתור את a^x=b, כאשר b>0, על ידי x=ln b/ln a.

מקרה מופיע

$$\log_a(uv)=\log_a u+\log_a v,\qquad x=\frac{\ln b}{\ln a}\ (a^x=b)$$
דוגמה

עבור x>0, ln(x^(-1))=−ln x ו-ln(x^(-1/2))=−(1/2)ln x. פתרו ln(x−1)+ln(x+1)=ln8: התחום המקורי הוא x>1. מיזוג נותן ln(x²−1)=ln8, ולכן x²=9 ומועמדים ±3; רק x=3 מקיים את הארגומנטים המקוריים. עבור 3^x=20, x=ln20/ln3. אם 2^(2x)−2^x−2=0, הניחו u=2^x>0: (u−2)(u+1)=0, ולכן u=2 נותן x=1, בעוד ש-u=−1 בלתי אפשרי. גם ln(2+3)=ln5, בעוד ש-ln2+ln3=ln6; סכום בתוך לוגריתם לא ניתן לפצל כך.

חוקי לוגריתמים, חזקות שליליות ותחומי הגדרה של משוואות — תרשים הוראתי מקורי

היכן זה משתבש

  • שילוב או פירוק לוגריתמים אינם מבטלים את תחומי ההגדרה המקוריים שלהם. ln(u²)=2ln|u| עבור u≠0; כתיבת 2lnu דורשת additionally את u>0.
  • אל תעשה לוגריתם ממשי לאפס או לצד ימני שלילי במשוואה a^x=b.
  • עבור בסיס 1, המשוואה 1^x=b מתקיימת לכל x ממשי כאשר b=1 ואין לה פתרונות אחרת; מנה הלוגריתמים אינה זמינה.
שים לב

לא נכון: כל שורש פולינומי שהתקבל לאחר שילוב לוגריתמים מקיים את משוואת הלוגריתם המקורית. לוגריתמים דורשים ארגומנטים חיוביים, ולכן יש לבדוק כל שורש במשוואה המקורית.


יישום של השיטה

  • רשום תחילה את מגבלות החיוביות, השתמש בבסיס משותף אחד, ולאחר מכן הרכב חוק תקף.
  • לאחר האלגברה, הצב כל מועמד בתוך משוואת הלוגריתם/האקספוננציאל המקורית.
  • שמור על מנות לוגריתם מדויקות אלא אם כן נדרש ערך עשרוני.
  • שינוי בסיס הלוגריתם אינו משנה את פתרון המשוואה האקספוננציאלית כאשר שתי מנות הלוגריתם משתמשות באותו בסיס תקף.

בקורס שלך

  • AQA A-level Mathematics (7357), סעיף M in the specification section F.
  • לכל דף אפשרי מחשבון, אך סימנים עבור שיטה עדיין דורשים את הביטוי או המשוואה הכתובים לפני הערך שלהם.
רעיון מרכזי
  • ארגומנט: הכניסה בתוך הלוגריתם, שעליה להיות חיובית בשביל לוגריתם ממשי.
  • עבור a>0, a≠1 ו-u,v חיוביים: log_a(uv)=log_a u+log_a v, log_a(u/v)=log_a u−log_a v, ו-log_a(u^k)=k log_a u עבור k ממשי.
  • שימו לב: שילוב או פירוק לוגריתמים אינם מבטלים את תחומי ההגדרה המקוריים שלהם. ln(u²)=2ln|u| עבור u≠0; כתיבת 2lnu דורשת additionally את u>0.

F · גרפי לוגריתם להתאמת כוחות ומעריכיים

איזה ציר אופקי מבדיל בין מודל חזקה למודל אקספוננציאלי?

  • עקומה יכולה להפוך לקו ישר לאחר נטילת לוגריתמים.
  • שיעור זה עוסק בחתך: הערך המוטרנס בציר האנכי כאשר המשתנה האופקי הנבחר הוא אפס.

השיטה

  • עבור נתונים ופרמטרים חיוביים, y=ax^p עם x>0 נותן ln y=ln a+p ln x.
  • צייר גרף של ln y נגד ln x: השיפוע הוא p, החיתוך עם ציר ה-y הוא ln a.
  • עבור y=kb^x עם k,b>0, מתקבל ln y=ln k+x ln b.
  • צייר גרף של ln y נגד x: השיפוע הוא ln b, החיתוך עם ציר ה-y הוא ln k.
  • השתמש באותו בסיס לוגריתמי לשני צירי הלוגריתם והתאושש את הפרמטרים בעזרת הפונקציה ההופכת של בסיס זה.

מקרה מופיע

$$\ln y=\ln a+p\ln x,\qquad\ln y=\ln k+x\ln b$$
דוגמה

נתוני חזקה (x,y)=(1,3),(2,12),(4,48) נותנים שיפוע [ln48−ln3]/[ln4−ln1]=2, חתך ln3, ולכן y=3x². נתונים אקספוננציאליים (0,5),(1,10),(2,20),(3,40) נותנים שיפוע סמילוגי ln2 וחתך ln5, ולכן y=5×2^x. עם לוגריתמים לבסיס-10 אותה שיפוע אקספוננציאלי הוא log₁₀2≈0.30103, ולכן b=10^0.30103≈2 במקום e^0.30103. תצפית חדשה בנתוני חזקה (3,30) עולה על התחזית המתאימה 27 בערך שאריות 3; קבוצת כיול ישרה במיוחד אינה מוכיחה את הדגם מעבר לתחום התצפיות.

גרפים לוגריתמיים להתאמות חזקה ואקספוננציאלית — תרשים הוראתי מקורי

היכן זה משתבש

  • בהתאמה לחזקה, השיפוע הוא המעריך, ולא הלוגריתם שלו.
  • בהתאמה לאקספוננציאל, השיפוע הוא הלוגריתם של הבסיס, ולא הבסיס עצמו.
  • החיתוך של גרף הכוח מתאים ל-x=1 כי ln x=0 שם; החיתוך המעריכי מתאים ל-x=0.
  • לא ניתן לגלגל ישירות ערכים שאינם חיוביים.
  • גרף לוג-לוג מעריכי עשוי לכלול x=0 או x שלילי; גרף כוח לוג-לוג אינו יכול.
שים לב

אינו נכון: ציור של ln y מול x ממשרט את כל דגמי הכוח y=ax^p. דגם כוח הוא ליניארי ב-ln y מול ln x; ln y מול x ממשרט דגמים מעריכיים.


יישום של השיטה

  • תווץ צירים מופעים וקבע שיפוע הנמנה מהנקודות המרוחקות ביותר בקו ההתאמה, ולא מאחת בלבד.
  • שחזר את פרמטר החיתוך לפני חזרה ליחידות המקוריות.
  • הצב התחזיות בדגם המקורי ובחן שאריות שם.
  • ציין את טווח ההתאמה, אי-הוודאות במדידה והאם הרחבה מחוץ לטווח מוצדקת; סטייה מערכתית עשויה להצביע על דגם אחר.

בקורס שלך

  • AQA A-level Mathematics (7357), סעיף M in the specification section F.
  • לכל דף אפשרי מחשבון, אך סימנים עבור שיטה עדיין דורשים את הביטוי או המשוואה הכתובים לפני הערך שלהם.
רעיון מרכזי
  • חתך: הערך האנכי המודגש כאשר המשתנה האופקי הנבחר הוא אפס.
  • עבור נתונים ופרמטרים חיוביים, y=ax^p עם x>0 נותן ln y=ln a+p ln x.
  • שימו לב: בהתאמת כוח השיפוע הוא המעריך, לא הלוגריתם שלו.

F · קצבים פרופורציונליים, מחצית חיים וגבולות דגם

מדוע חצי חיים קבוע אינו אומר חיסור קבוע?

  • כמות דועכת מאבדת יותר בשעה כאשר נותרה יותר.
  • שיעור זה עוסק בקצב פרופורציונלי: קצב שינוי השווה למכפלה של קבוע בכמות הנוכחית.

השיטה

  • עבור y=Ae^(kt), dy/dt=ke^(kt)A=ky.
  • A>0 היא הכמות ההתחלתית; k הוא קבוע שיעור ביחס ליחידות זמן הפוכות.
  • k חיובי נותן גדילה, שלילי נותן דעיכה, אפס נותן קבוע.
  • לאורך זמן שעבר Δt, הגורם המכפיל הוא e^(kΔt).
  • זמן הכפלה הוא ln2/k עבור k>0; חצי חיים הוא ln2/|k| עבור k<0.

מקרה מופיע

$$y=Ae^{kt},\qquad\frac{dy}{dt}=ky,\qquad T_{1/2}=\frac{\ln2}{|k|}\ (k<0)$$
דוגמה

השתמש בדוגמה להפחתה Q=80e^(−λt), t בשעות ו-λ=ln2/4. אז Q₄=40, Q₈=20 ו-Q₁₂=10: כל צעד ארבע שניות חוצי את הכמות. ב-t=4 הקצב הוא Q′=−40λ=−10ln2 יחידות כמות לשעה. פתרון של Q≤10 נותן t≥12; התנאי המחמיר הוא Q<10 instead needs t>12. עבור דוגמה לחישוב מתמטי P=100e^(0.1t), t בשנים, P₁≈110.517 והגידול היעיל השנתי הוא כ-10.517%, ולא 10%. אם הגידול השנתי היעיל הנתון הוא 10%, השתמש ב-k=ln1.1. אין לבלבל בין ריבית ערומונה רציפה לבין כפילה שנתית מצוינת.

קצבים פרופורציונליים, מחצית חיים וגבולות מודל — תרשים הוראתי מקורי

היכן זה משתבש

  • המעריך חייב להיות מימד-לא: שינוי שעות לדקות משנה את k בגורם 1/60.
  • חצי חיים אינו הזמן להגיע לאפס; A חיובי כפול מעריכי נשאר חיובי בזמן סופי.
  • האבדות המוחלטות משתנות לפי הכמות למרות שהשיעור היחסי קבוע.
  • סף תקופה שלמה ראשון דורש בדיקות של מספרים שלמים סמוכים ולא רק חצייה רציפה.
שים לב

אינו נכון: קצב פרופורציונלי מעריכי קבוע פירושו שאיבוד מוחלט זהה מתרחש בכל מרווח זמן שווה. קצב פרופורציונלי קבוע מאבד את אותו אחוז בכל מרווח, ולכן האיבוד המוחלט יורד.


יישום של השיטה

  • ציינו יחידות זמן/כמות, תנאים התחלתיים והנחת קצב קבוע.
  • השווו בין תצפיות לחישובים לפני ביצוע אקסטרפולציה.
  • משאבים מוגבלים, שינויים בתנאי הסביבה, עמלות או הוצאות יכולים לבטל מודל גידול פשוט; שינויים בתנאי הדעיכה יכולים לדרוש מודל בעל קצב משתנה או רב-שלבי.
  • אלו הם מודלים מתמטיים להמחשה, ולא מונחים מוצר או הנחיות טיפול.

בקורס שלך

  • AQA A-level Mathematics (7357), סעיף M in the specification section F.
  • לכל דף אפשרי מחשבון, אך סימנים עבור שיטה עדיין דורשים את הביטוי או המשוואה הכתובים לפני הערך שלהם.
רעיון מרכזי
  • קצב פרופורציונלי: קצב שינוי השווה למכפלה של קבוע בכמות הנוכחית.
  • עבור y=Ae^(kt), dy/dt=ke^(kt)A=ky.
  • שימו לב: המעריך חייב להיות חסר ממדים; המרה שעות לדקות משנה את k בגורם 1/60.

G · נגזרות ונקודות עצירות

מהו השיפוע בנקודה אחת?

  • כביש מעוגל יש לו שיפועים שונים במיקומים שונים. מדרגה ממוצעת לא יכולה לתאר כל נקודה.
  • שיעור זה לומד נגזרת: קצב שינוי מיידי, גם כן שיפוע של משיק.

השיטה

  • עבור y=ax^n, dy/dx=anx^(n-1).
  • נקודה ניזולה מקיימת dy/dx=0.
  • בדקו שינוי סימן בנגזרת, או את הנגזרת השנייה כאשר היא אינה אפס, כדי לסווג אותה.

מקרה מופיע

$$\frac{d}{dx}(ax^n)=anx^{n-1},\qquad f^{\prime}(x)=0$$
דוגמה

עבור y=x³-3x, dy/dx=3x²-3. ב-x=1, השיפוע הוא 0 ו-y=-2. הנגזרת השנייה היא 6x, חיובית ב-x=1, ולכן זוהי מינימום מקומי. ב-x=-1, y=2 והנגזרת השנייה שלילית, מה שמעניק מקסימום מקומי.

Derivatives and stationary points — original teaching diagram

היכן זה משתבש

  • נגזרת אפס לא תמיד מציינת מקסימום מינימום: y=x³ ניזולה ב0 אך ממשיכה לעלות.
  • נקודת קצה יכולה גם כן לייצר ערך קיצוני בתחום מוגבל.
שים לב

אינו נכון: כל נקודה עם נגזרת אפס היא מקסימום מינימום מקומי. נגזרת אפס יכולה להיות גם נקודת עיקום: y=x³ ב-x=0 אינה neither מקסימום nor מינימום.


יישום של השיטה

  • ברמת GCSE/IGCSE השתמשו רק בטווח הפולינומים המותר לפי הרמה; אל תוסיפו כלל שרשרת, מכפלה או מנה שם.
  • ברמה המתקדמת, קשרו את הנגזרת לקצבים ואופטימיזציה עם תחום תקף.

בקורס שלך

  • AQA A-level Mathematics (7357), סעיף M in the specification.
  • לכל דף אפשרי מחשבון, אך סימנים עבור שיטה עדיין דורשים את הביטוי או המשוואה הכתובים לפני הערך שלהם.
רעיון מרכזי
  • נגזרת: קצב השינוי המיידי, וגם השיפוע של מגע.
  • עבור y=ax^n, dy/dx=anx^(n-1).
  • שימו לב: נגזרת אפס לא תמיד מציינת מקסימום מינימום: y=x³ ניזולה ב0 אך ממשיכה לעלות.

G · נגזרת שרשרת, מכפלה, מנה ונגזירה אי-למידית

האם הביטוי הפנימי משתנה גם הוא?

  • עוף העלות הוא חזקה של ביטוי משתנה. גזירת החזקה החיצונית לבדה מחמיצה את השיעור של הקלט שלה.
  • שיעור זה לומד כלל שרשרת: הכלל שמכפיל את הנגזרת החיצונית בנגזרת הפנימית לפונקציה מורכבת.

השיטה

  • עבור y=f(g(x)), y prime=f prime(g(x))g prime(x).
  • עבור uv, גזרו ל-u prime v + uv prime.
  • עבור u/v, השתמש ב-(u prime v-uv prime)/v², כאשר v≠0.

מקרה מופיע

$$\frac{d}{dx}f(g(x))=f^{\prime}(g(x))g^{\prime}(x)$$
דוגמה

עבור y=(3x+1)^4, y prime=4(3x+1)^3×3=12(3x+1)^3. ב-x=0, השיפוע הוא 12. עבור x²+y²=25, גזור באופן סתום: 2x+2y y prime=0, ולכן y prime=-x/y כאשר y≠0.

גזירה שרשרת, מכפלה, מנה וגזירה סתומה — תרשים הוראתי מקורי

היכן זה משתבש

  • הגזרה של מכפלה אינה המכפלה של הגזרות.
  • בגזירה סתומה, כל פונקציה המוגזרת של y מביאה גורם dy/dx.
  • מכנה של מנה מועלה בריבוע.
שים לב

לא נכון: הגזרה של u(x)v(x) היא u prime כפול v prime. חוק המכפלה הוא (uv)′=u′v+uv′: עבור x·x הגזרה היא 2x, לא 1×1=1.


יישום של השיטה

  • בחרו צורה שימושית לפני הגזירה: פתיחת פולינום קצר עשויה להיות פשוטה יותר.
  • עבור קצבים הקשורים, כתבו את הקשר בסמלים, גזרו לפי הזמן, ואז הציעו ערכים נמדדים.

בקורס שלך

  • AQA A-level Mathematics (7357), סעיף M in the specification.
  • לכל דף אפשרי מחשבון, אך סימנים עבור שיטה עדיין דורשים את הביטוי או המשוואה הכתובים לפני הערך שלהם.
רעיון מרכזי
  • כלל שרשרת: הכלל שמכפיל את הנגזרת החיצונית בנגזרת הפנימית עבור פונקציה מורכבת.
  • עבור y=f(g(x)), y prime=f prime(g(x))g prime(x).
  • שמו לב: הגזרה של מכפלה אינה המכפלה של הגזרות.

G · מיתרים, גבולות ונגזרות כוח מהעקרונות הראשונים

מה קורה לקצב הממוצע שלהם כשהמרווח מתכווץ?

  • חיישן מרחק מספק שתי מיקומים בזמן קצר ביניהם.
  • LESSON STUDIES quotient of difference: The change in function output divided by a nonzero change in input.

השיטה

  • עבור h≠0, השיפוע של הציור הוא [f(x+h)−f(x)]/h.
  • הגזרה f′(x) היא הגבול שלה כש-h שואף לאפס, אם קיים גבול סופי דו-צדדי.
  • היא נותנת את שיפוע המשיק ואת הקצב הרגעי.
  • המשתנה h עשוי להתקרב לאפס משני הכיוונים; פשוטו לפני קבלת הגבול.

מקרה מופיע

$$f^{\prime}(x)=\lim_{h\to0}\frac{f(x+h)-f(x)}{h}$$
דוגמה

עבור f(x)=x², [(x+h)²−x²]/h=2x+h, ולכן f′(x)=2x. ב-x=1, הערכים h=1,0.5, −0.5 נותנים שיפעי מיתרים 3,2.5,1.5, הנשאים ל-2 משני הצדדים. המשיק דרך (1,1) נתון על ידי y−1=2(x−1). עבור f(x)=x³, הפיתוח מוביל ל-3x²+3xh+h², ומכאן f′(x)=3x². קבוע נותן אפס ו-f(x)=x נותן אחד. עבור כל מספר טבעי חיובי n, פיתוח הבינומי משאיר nx^(n−1) plus איברים המכילים h, ולכן הגבול הוא nx^(n−1). הארגומנט הזה לבדו אינו מוכיח את הכלל לחזקות רציונליות.

מיתרים, גבולות ונגזרות כוח בעקרון ראשון — תרשים הוראתי מקורי

היכן זה משתבש

  • הצבה של h=0 במכונה שאינו פשוט נותנת 0/0, ולא שיפוע.
  • ביטול ה-h תקף עבור h≠0 לפני הגבול.
  • רציפות לבדה אינה מספקת: ב-x=0, ל-|x| יש מכונה ימנית 1 ומכונה שמאלית −1, ולכן אין גזירה שם.
  • המשיק הוא קו מקומי, לא החלפה מדויקת לעקומה כולה.
שים לב

לא נכון: שבר הבדל ניתן לחישוב על ידי הצבת h=0 לפני הפשטת הביטוי. הצבת h=0 תחילה נותנת 0/0; יש לפשט ולקצר את h, ולאחר מכן להניא h ל0.


יישום של השיטה

  • כתוב את מנה ההפרשים, פתח, ביטל רק אם צויין h≠0, וקח את הגבול.
  • פרש יחידות של הנגזרת כיחידות התוצאה חלק ליחידות הקלט.
  • כאשר השאלה דורשת עקרונות ראשוניים, העתקה סתמית של nx^(n−1) אינה מבססת את הגבול.
  • בקודקוד בדיקת שני כיווני הגישה.

בקורס שלך

  • AQA A-level Mathematics (7357), סעיף M in the specification.
  • לכל דף אפשרי מחשבון, אך סימנים עבור שיטה עדיין דורשים את הביטוי או המשוואה הכתובים לפני הערך שלהם.
רעיון מרכזי
  • שבר הבדל: השינוי בתוצאת הפונקציה חלק לשינוי שאינו אפס בקלט.
  • עבור h≠0, השיפוע של הציור הוא [f(x+h)−f(x)]/h.
  • Watch for: substituting h=0 into the unsimplified quotient gives 0/0, not a gradient.

G · נגזרות סינוס וקוסינוס מהעקרונות הראשונים

איך שינויי הקואורדינטה המיקרוסקופיים הללו מובילים לנוסחאות מדויקות לנגזרות?

  • נקודה מסתובבת בעלת קואורדינטות סינוס וקוסינוס.
  • שיעור זה עוסק בגבול רדיאנים: גבול זווית קטן המשמש עם זוויות הנמדדות ברדיאנים.

השיטה

  • In radians, sin h/h tends to 1 and (cos h−1)/h tends to 0 as h tends to zero.
  • שימוש בנוסחאות חיבור זוויות בשבר ההבדל נותן d(sin x)/dx=cos x ו-d(cos x)/dx=−sin x.
  • גבולים אלו קובעים את שיפועי המשיק; הם דורשים כניסה ברדיאנים.

מקרה מופיע

$$\lim_{h\to0}\frac{\sin h}{h}=1,\qquad (\sin x)^{\prime}=\cos x,\quad(\cos x)^{\prime}=-\sin x$$
דוגמה

עבור sin x, [sin(x+h)−sin x]/h = sin x[(cos h−1)/h]+cos x[sin h/h], ושואף ל-cos x. עבור cos x היחס הוא cos x[(cos h−1)/h]−sin x[sin h/h], ושואף ל-italic sin x. בסמוך לאפס, אי-שוויון מעגל היחידה sin h<h<tan h עבור 0<h<π/2 מגביל את sin h/h בין cos h ל-1; עבור h שלילי מתקבל אותו יחס. כמו כן, (cos h−1)/h = −2sin²(h/2)/h שואף לאפס, תוך שימוש ב-sin(h/2)/(h/2)→1. ב-x=π/6, שיפוע הסינוס הוא √3/2 ושיפוע הקוסינוס הוא −1/2. עבור סינוס ב-x=0, h=0.1 נותן sin(0.1)/0.1≈0.998334; ב-h=−0.1 היחס זהה.

נגזרות סינוס וקוסינוס ממעקרונות ראשונים — תרשים הוראתי מקורי

היכן זה משתבש

  • קירוב זוויות קטנות אינו שוויון מדויק עבור h סופי.
  • לנגזרת הקוסינוס יש סימן מינוס.
  • אם משתנה θ נמדד במעלות, d sin(πθ/180)/dθ=(π/180)cos(πθ/180); נוסחת הרדיאנים לא יכולה להיות העתקה ללא גורם זה.
  • אל תשתמש בנוסחת הנגזרת עצמה כדי להוכיח את הגבול ההתחלתי.
שים לב

לא נכון: הנגזרת של cos x היא sin x חיובי עבור x ברדיאנים. הנגזרת של cos x היא −sin x.


יישום של השיטה

  • התחל בשבר ההבדל המקורי והשתמש בחיבור זוויות לפני יישום שני הגבולים ברדיאנים.
  • שמור על גורמי ה-sin x/cos x הקבועים ועל הסימנים שלהם.
  • בדוק שיפועים בנקודות מדויקות בהתאם לכך שהגרף עולה או יורד; ההוכחה חלה בכל x אמיתי ברדיאנים, לא רק בסביבת x=0.

בקורס שלך

  • AQA A-level Mathematics (7357), סעיף M in the specification.
  • לכל דף אפשרי מחשבון, אך סימנים עבור שיטה עדיין דורשים את הביטוי או המשוואה הכתובים לפני הערך שלהם.
רעיון מרכזי
  • גבול זווית קטנה: גבול המשמש עם זוויות הנמדדות ברדיאנים.
  • In radians, sin h/h tends to 1 and (cos h−1)/h tends to 0 as h tends to zero.
  • שים לב: קירוב זווית קטנה אינו שוויון סופי מדויק.

G · גרפי שיפועים, קמירות ובדיקות נקודות פנינה

איזה גרף משיה משקף את ההבדל?

  • שתי עקומות יכולות להיות בעלות נטייה אפס, אך אחת מתעקמת והשנייה ממשיכה לעלות.
  • שיעור זה עוסק בנקודת התחלפות: נקודה בה עקום רציף משנה את כיוון הקמירות שלו.

השיטה

  • הסימן של f′ מזהה תחומי עלייה או ירידה.
  • אפסים של f′ הם מועמדים לנקודות קיצון.
  • שינוי סימן מ+ ל-− נותן מקסימום מקומי; מ-− ל+ נותן מינימום מקומי.
  • הנגזרת השנייה f″ מודדת את השינוי במשיה: סימן חיובי מעיד על משיה עולה ועקומה קעורה כלפי מעלה; סימן שלילי מעיד על משיה יורדת ועקומה קעורה כלפי מטה.
  • נקודת התכופפות דורשת שינוי בקעירות, ולא רק f″=0.

מקרה מופיע

$$f=x^3-3x,\qquad f^{\prime}=3x^2-3,\qquad f^{\prime\prime}=6x$$
דוגמה

עבור f=x³−3x, נקבל f′=3x²−3 ו-f″=6x. הגרף של הנגזרת הראשונה נמצא מעל האפס עבור x<−1 or x>1 ומתחת לאפס עבור −1<x<1. לכן (−1,2) היא מקסימום מקומי ו-(1,−2) מינימום מקומי. הנגזרת השנייה משנה סימן מהשלילי לחיובי ב-x=0, ולכן (0,0) היא נקודת פיתול עם שיפוע שאינו אפס, −3. עבור g=x³, הנגזרת g′=3x² נשארת חיובית משני צדי האפס: (0,0) היא נקודת פיתול יציבה, ולא נקודת קיצון. עבור q=x⁴, הנגזרת q′=4x³ משנה סימן מ-ל+ והנגזרת השנייה q″=12x² אינה שלילית: (0,0) היא מינימום, אך אינה נקודת פיתול גם אם q″(0)=0.

גרפי שיפועים, קמירות ובדיקות נקודות התחלפות — תרשים הוראתי מקורי

היכן זה משתבש

  • אל תבלבו בין הגובה של f לבין המשיה f′.
  • עקומה יורדת יכולה להיות בעלת משיה עולה תוך שהיא נשארת מתחת לאפס בגרף המשיה.
  • הבדיקה f″(a)=0 אינה מכריעה; יש לבדוק סימנים משני צדדי הנקודה.
  • נקודת התכופפות אינה חייבת להיות נקודה קריטית, ונקודה קריטית אינה חייבת להיות נקודת קיצון.
  • קיצונים בקצוות על מרווח מוגבל דורשים גם בדיקת הקצוות.
שים לב

Not true: Every point at which the second derivative is zero is a point of inflection. At an inflection the concavity must change; y=x⁴ has a zero second derivative at 0 but no inflection.


יישום של השיטה

  • ישרו צירי ה-x של העקומה המקורית וגרף המשיה זה לזה.
  • סמנו אפסים של f′ ובנו תחומי סימן לפני שנקבעים נקודות קיצון.
  • קראו את הקעירות מבחינת כך שמגרף המשיה עולה או יורד.
  • עבור פולינום דו-נגזר, השתמשו בשינוי סימן אמיתי של f″ כדי להוכיח נקודת התכופפות ולחשב את הקואורדינטות מהפונקציה המקורית.

בקורס שלך

  • AQA A-level Mathematics (7357), סעיף M in the specification.
  • לכל דף אפשרי מחשבון, אך סימנים עבור שיטה עדיין דורשים את הביטוי או המשוואה הכתובים לפני הערך שלהם.
רעיון מרכזי
  • נקודת התכופפות: נקודה בה עקומה רציפה משנה את כיוון הקעירות שלה.
  • הסימן של f′ מזהה תחומי עלייה או ירידה.
  • שימו לב: אל תבלבו בין הגובה של f לבין הנגזרת f′.

G · נגזרות חזקה רציונלית ותחומים תקפים

מדוע לנגזר חייב להיות תחום הגדרה משלו?

  • לעקומת שורש יש גובה סופי באפס, אך נטייה בלתי מוגבלת בסמוך.
  • שיעור זה עוסק ב-חזקה רציונלית: מעריך שיכול להיכתב כשבר של מספרים שלמים, ומפורש בשורש אמיתי תקף.

השיטה

  • עבור מעריך רציונלי p, הנגזרת d(x^p)/dx=p x^(p−1) בכל מקום בו הפונקציה הממית מוגדרת וניתנת לגזירה.
  • כפלו על ידי מקדמים קבועים; גזרו סכומים והפרשים איבר-איבר.
  • לגודל קבוע הנגזרה היא אפס.
  • השתמשו בשורשים ובמתחלקות כמעריכים לפני שהורידים אחד מהמעריך.
  • ערך חיובי של x תקף לכל המעריכים הרציונליים; ערכים שליליים ואפס דורשים בדיקות נפרדות.

מקרה מופיע

$$\frac{d}{dx}x^p=px^{p-1}\quad\text{on its differentiable real domain}$$
דוגמה

עבור x>0, f=3√x−4/x+1/√x נותן f′=(3/2)x^(−1/2)+4x^(−2)−(1/2)x^(−3/2). ב-x=4 זהו 3/4+1/4−1/16=15/16. עבור q=x^(2/3)=(שורש קובי של x)², x שלילי מותר; q′=(2/3)x^(−1/3) עבור x≠0, ולכן q′(−8)=−1/3. ב-0 ל-q יש צומת: המנה הפרשנית |h|^(2/3)/h מתפשטת עם סימנים הפוכים. עבור r=x^(4/3), [r(h)−r(0)]/h = שורש קובי של h שואף לאפס, ולכן r′(0)=0. כך שהחזקה השברית אינה מפסילה באופן אוטומטי את 0 מהנגזרת.

נגזרות של חזקות רציונליות ותחומי הגדרה תקפים — תרשים לימוד מקורי

היכן זה משתבש

  • תחום ההגדרה של השורש המקורי ותחום ההגדרה של הנגזרת עשויים להשתנות.
  • √x מוגדר ב-x=0, אך 1/(2√x) אינו מקבל ערך סופי שם; 1/√x אינו מוגדר שם כלל.
  • בסיס ממיתי שלילי דורש מעריך רציונלי מוקטן עם מכנה זוגי.
  • עבור x<0, הביטוי x^(2/3) מתאר את הריבוע של השורש הממיתי השלישי שלו, ולא חישוב לוגריתמי ממיתי לא תקין.
  • אל תגזרו מתחלקת על ידי שמירה על אותו מעריך או מחיקת סימן החסר.
שים לב

לא נכון: לכל פונקציית מערך רציונלי המוגדרת באפס יש נגזרה סופית שם. הפונקציה x^(2/3) מוגדרת ב-0, אך הנגזרת שלה (2/3)x^(−1/3) אינה מוגדרת שם.


יישום של השיטה

  • ציינו תחום הגדרה מקורי ראשית, השתמשו בכל איבר, כפלו את המקדם במעריך והורידו אחד מהמעריך.
  • חזרו לצורת השורש אם נתבקש.
  • בדקו ערכי גבול עם המנה המוצעת המקורית כאשר הנגזרה הפורמלית אינה מוגדרת או מספקת תשובה חד-משמעית.
  • שמרו על מקדמי שברים מדויקים עד לחישוב הסופי.

בקורס שלך

  • AQA A-level Mathematics (7357), סעיף M in the specification.
  • לכל דף אפשרי מחשבון, אך סימנים עבור שיטה עדיין דורשים את הביטוי או המשוואה הכתובים לפני הערך שלהם.
רעיון מרכזי
  • מעריץ רציונלי: מעריך שניתן לכתוב כשבר של מספרים שלמים, ומפורש עם שורש אמיתי תקף.
  • עבור מעריך רציונלי p, הנגזרת d(x^p)/dx=p x^(p−1) בכל מקום בו הפונקציה הממית מוגדרת וניתנת לגזירה.
  • שימו לב: תחום ההגדרה של השורש המקורי ותחום ההגדרה של הנגזרת עשויים להשתנות.

G · נגזרות של פונקציות אקספוננציאליות, לוגריתמיות וטריגונומטריות

איזה גורם חייב להופיע בנגזרת?

  • גל עם תדר כפול מהתדר המקורי בעל שיפוע התחלתי תלול יותר.
  • שיעור זה עוסק בקצב פנימי: הנגזרת של המשתנה הפנימי המתחלף בתוך פונקציה מורכבת.

השיטה

  • עבור k קבוע ו-a>0: (e^(kx))′=k e^(kx), (a^(kx))′=k ln(a)a^(kx), (sin kx)′=k cos kx, (cos kx)′=−k sin kx ו-(tan kx)′=k sec²(kx), כאשר sec u=1/cos u.
  • קלט טריגונומטרי נמדד ברדיאנים.
  • (ln x)′=1/x עבור x>0.
  • הוסיפו את האיברים המוגזרים ושמרו על המקדמים שלהם.

מקרה מופיע

$$(a^{kx})^{\prime}=k\ln(a)a^{kx},\quad(\tan kx)^{\prime}=k\sec^2(kx),\quad(\ln x)^{\prime}=\frac1x$$
דוגמה

עבור x>0 ו-cos(x/2)≠0, נתונה הפונקציה f=2e^(3x)+3^(2x)−4lnx+sin2x−2cos3x+tan(x/2). אזי f′=6e^(3x)+2ln3·3^(2x)−4/x+2cos2x+6sin3x+(1/2)sec²(x/2). האיבר −2cos3x נותן 6sin3x חיובי מכיוון שגם המקדם וגם סימן הנגזרת שליליים. עבור g=5^(−2x), מתקיים g′=−2ln5·5^(−2x), ולכן g′(0)=−2ln5. עבור h=sin2x−2cos3x+tan(x/2), מתקיים h′(0)=2+0+1/2=5/2. עבור p=2e^(3x), מתקיים p′(0)=6. בסיס a=1 נותן קבוע 1 ונגזרת אפס; k=0 מייצר גם כן פונקציות קבועות.

נגזרות של פונקציות מעריכית, לוגריתמית טריגונומטרית — תרשים הוראה מקורי

היכן זה משתבש

  • בסיס האקספוננציאל הוא קבוע אך המעריך משתנה: a^(kx) דורש גם את ln a וגם את k.
  • הנגזרת של ln x היא 1/x, ולא ln x/x.
  • הטנגנס אינו מוגדר כאשר cos(kx)=0 והנגזרת שלו שומרת על אסורות אלו.
  • נוסחי נגזרות ברדיאנים דורשים גורמי π/180 למשתנים במעלות.
  • ערך שלילי ל-k משנה את סימן הקצב הפנימי; הוא לא יכול להיעלם.
שים לב

לא נכון: הנגזרת של a^(kx) היא k a^(kx) לכל בסיס חיובי a. הנגזרת של a^(kx) היא k·ln a·a^(kx); הגורם ln a הוא 1 רק עבור הבסיס e.


יישום של השיטה

  • זהו את משפחת הפונקציות, שמרו על המקדם שלה, גזרו את הפונקציה החיצונית והכפילו ב-k.
  • רשימו את אי-ההגדרות בתחום הלוגריתם והטנגנס לפני הערכה בנקודה מסוימת.
  • בדקו את הסימן מול אקספוננציאל עולה/יריד או כיוון הגל המקומי.
  • נגזרות של צירופים ליניאריים מתקבלות באמצעות חיבור, ולא על ידי הכפלת איברים.

בקורס שלך

  • AQA A-level Mathematics (7357), סעיף M in the specification.
  • לכל דף אפשרי מחשבון, אך סימנים עבור שיטה עדיין דורשים את הביטוי או המשוואה הכתובים לפני הערך שלהם.
רעיון מרכזי
  • קצב פנימי: הנגזרת של הכניסה המתחלפת בתוך פונקציה מורכבת.
  • עבור k קבוע ו-a>0: (e^(kx))′=k e^(kx), (a^(kx))′=k ln(a)a^(kx), (sin kx)′=k cos kx, (cos kx)′=−k sin kx ו-(tan kx)′=k sec²(kx), כאשר sec u=1/cos u.
  • שמו לב: בסיס האקספוננציאל הוא קבוע אך המעריך משתנה: a^(kx) דורש גם את ln a וגם את k.

G · כלל מכפלה ומנה עם שמירה על תנאי אי-הישרות

מדוע כפל הנגזרות הנפרדות שלהם מחמיץ את רוב הקצב?

  • שני הגורמים באזור משתנה יכולים להשתנות.
  • שיעור זה עוסק ב-כלל המנה: הכלל לנגזירת יחס של שתי פונקציות משתנות כאשר המכנה אינו אפס.

השיטה

  • עבור פונקציות הניתנות לנגזרת u,v, (uv)′=u′v+uv′.
  • עבור v≠0, (u/v)′=(u′v−uv′)/v².
  • כלל המכפלה כולל שתי תרומות: שינוי בכל אחד מהגורמים בעוד שהשני מספק את ערכו הנוכחי.
  • כלל המנה משתמש בנגזרת של המונה כפולה במכנה, פחות המונה כפול נגזרת המכנה, הכל מחולף ב-v².

מקרה מופיע

$$(uv)^{\prime}=u^{\prime}v+uv^{\prime},\qquad\left(\frac uv\right)^{\prime}=\frac{u^{\prime}v-uv^{\prime}}{v^2}$$
דוגמה

עבור y=x²e^x, מתקיים y′=2xe^x+x²e^x=e^x(x²+2x), ולכן y′(1)=3e. עבור z=(x²+1)/(x−1), כאשר x≠1, מתקיים z′=[2x(x−1)−(x²+1)]/(x−1)²=(x²−2x−1)/(x−1)²; ב-x=2 הערך הוא −1. חלוקה פולינומית נותנת z=x+1+2/(x−1), ולכן z′=1−2/(x−1)², בדק עצמאי. עבור w=(x²−1)/(x−1), כאשר x≠1, ביטול נותן w=x+1 ו-w′=1 רק בתחום ההגדרה המקורי. הנקודה החסרה ב-x=1 לא מוחזרת; ההשלכה הרציפה שלה תהיה פונקציה אחרת.

כללי מכפלה ומנה עם שמירה על אי-הגדרות — תרשים הוראה מקורי

היכן זה משתבש

  • מכפלת u′v′ אינה הנגזרת של uv.
  • הפוך את מונה המנה כדי לשנות את סימנה.
  • ריבוע המכנה אינו מבטל את הקוטב או החור המקורי.
  • פישוט לפני גזירה יכול לעזור, אך חייב לשמר את האיסורים.
  • נקודה סטטיונה במנה חייבת גם להיות בתחום ההגדרה המקורי.
שים לב

אינו נכון: ביטול גורם ממנה משחזר כל קלט שנעדר. ביטול אינו משנה את תחום ההגדרה המקורי; הקלטים הנעדרים נותרים נעדרים.


יישום של השיטה

  • קראו שם ל-u,v וכתבו את u′,v′ לפני ההצבה.
  • שמרו על סוגריים בשני איברי מונה המנה עד להשלמת הפריקה.
  • גורמי נגזרת של מכפלה רק לאחר איסוף שתי התרומות.
  • השוו צורה מפותחת או מחולקת כאשר זמין והצביעו לתחום ההגדרה המקורי לפני הערכת פתרון y′=0.

בקורס שלך

  • AQA A-level Mathematics (7357), סעיף M in the specification.
  • לכל דף אפשרי מחשבון, אך סימנים עבור שיטה עדיין דורשים את הביטוי או המשוואה הכתובים לפני הערך שלהם.
רעיון מרכזי
  • כלל מנה: הכלל להפקת נגזרת של יחס בין שתי פונקציות מתחלפות כאשר המכנה אינו אפס.
  • עבור פונקציות הניתנות לנגזרת u,v, (uv)′=u′v+uv′.
  • שימו לב: מכפלת u′v′ אינה הנגזרת של uv.

G · כלל שרשרת לפונקציות מושתלות ותחומי הגדרה מוגבלים

איך שומרים על כל קשר בקצב השינוי שלו?

  • חיישן ממיר קלט משתנה דרך מספר נוסחאות.
  • שיעור זה עוסק בנגזרת מורכבת: הנגזרת החיצונית מוערכת על פלט הפנימי, כפול בנגזרת של הקלט הפנימי הזה.

השיטה

  • עבור y=f(u) ו-u=g(x), dy/dx=f′(g(x))g′(x).
  • הערך את הנגזרת החיצונית על הביטוי הפנימי האמיתי.
  • עבור פונקציות מקורבות רבות, כפול כל גורם קצב פנימי.
  • הגבלות התחום נובעות מכל שלב; הביטוי המוגזר אינו יכול לשחזר קלט אסור מקורי.

מקרה מופיע

$$\frac{dy}{dx}=\frac{dy}{du}\frac{du}{dx},\qquad (e^{x^2})^{\prime}=2xe^{x^2}$$
דוגמה

עבור y=(3x−1)^4, הגדר u=3x−1: y′=4u³×3=12(3x−1)³, מה שנותן y′(0)=−12. עבור z=e^(x²), z′=e^(x²)×2x; z′(0)=0 למרות שהנגזרת החיצונית האקספוננציאלית לעולם אינה אפס. עבור w=ln(2x+1), x>−1/2, w′=2/(2x+1); w′(1)=2/3. עבור r=sin((2x+1)²), תחילה הגדר u=(2x+1)²: r′=cos((2x+1)²)×2(2x+1)×2=4(2x+1)cos((2x+1)²). עבור s=√(5−x²), התחום המקורי הוא −√5≤x≤√5, אך s′=−x/√(5−x²) סופי רק ברווח הפתוח.

חוקי השרשרת לפונקציות מוקפלות וקלט מוגבל — תרשים לימודי מקורי

היכן זה משתבש

  • אל תעצור לאחר גזורת חזקה או מעריכית חיצונית.
  • עבור sin(u²), כניסת הקוסינוס נשארת u²; היא לא מחליפה ב-2u.
  • חוסר בקישור אחד בנגזרת מקורבת מאבד גורם.
  • נגזרת פנימית אפסית עשויה לתת נגזרת כוללת אפסית, ולכן חלוקה בה ללא בדיקה עלולה לאבד מקרים תקפים.
  • שורש ריבועי יכול להתקיים בקצה ללא נגזרת סופית שם.
שים לב

אינו נכון: הנגזרת של e^(x²) היא e^(x²) ללא גורם קצב פנימי. כלל השרשרת כופל בנגזרת הפנימית: הנגזרת של e^(x²) היא 2x·e^(x²).


יישום של השיטה

  • עבוד מהחוצה לפנים ורשום שינוי כניסה בכל שלב.
  • כפול את הגורמים, ולאחר מכן פשט.
  • עבור פולינום קצר, הרחבה מספקת בדיקה חלופית עצמאית.
  • שמור על כל הגבלת לוגריתם/שורש ופרש האם קצב אפס נובע מהפונקציה החיצונית, הכניסה הפנימית או משניהם.

בקורס שלך

  • AQA A-level Mathematics (7357), סעיף M in the specification.
  • לכל דף אפשרי מחשבון, אך סימנים עבור שיטה עדיין דורשים את הביטוי או המשוואה הכתובים לפני הערך שלהם.
רעיון מרכזי
  • נגזרת מורכבת: הנגזרת החיצונית המוערכת על התוצאה הפנימית, כפולה בנגזרת הכניסה הפנימית הזו.
  • עבור y=f(u) ו-u=g(x), dy/dx=f′(g(x))g′(x).
  • שים לב: אל תעצור לאחר גזורת חזקה או מעריכית חיצונית.

G · נגזרות הפוכות בנקודות המתאימות

כיצד הופכים את הקצב המקומי שלה הפוך מבלי לקחת את ההופכי של התוצאה שלה?

  • כיול ממיר אורך לקריאה.
  • שיעור זה לומד נגזרת הפוכה: הקצב של הפלט ההפוך ביחס לקלט שלו, מוערך בנקודה המקורית המתאימה.

השיטה

  • תן ל-f להיות חד-חד-ערכית בטווח נתון ו-g=f⁻¹.
  • זהות f(g(v))=v נותנת f′(g(v))g′(v)=1.
  • כאשר הנגזרות קיימות ו-f′(g(v))≠0, g′(v)=1/f′(g(v)).
  • ההופך מוערך ביציאה המקורית v, ולא אוטומטית באותה כניסה מקורית x.
  • ההופך 1/f(x) הוא פונקציה שונה.

מקרה מופיע

$$(f^{-1})^{\prime}(v)=\frac{1}{f^{\prime}(f^{-1}(v))}$$
דוגמה

עבור f(x)=x²+1 עבור x≥0, g(v)=√(v−1), v≥1. בנקודה v=10, מתקיים g(10)=3 ו-f′(3)=6, ולכן g′(10)=1/6. עבור x≤0 הענף ההופך הוא −√(v−1), כאשר g(10)=−3 ו-g′(10)=−1/6. עבור f=e^x, גרם הופך הוא g=ln v: מתקיים f′(g(v))=e^(lnv)=v, מכאן g′=1/v עבור v>0. עבור f=sin x בתחום −π/2≤x≤π/2, גרם הופך הוא g=arcsin v. בתחום −1<v<1, cos(g(v))=√(1−v²)>0, ולכן g′=1/√(1−v²). הקוסינוס האי-שלילי נובע מענף הסינון המוגבל; זוהי לא בחירת סימן שרירותית.

נגזרות הפוכות בנקודות מתאימות — תרשים לימודי מקורי

היכן זה משתבש

  • אל תחליפו את המכנה הנקודתי המתאים f′(g(v)) ב-f′(v).
  • התנהגות חד-לחד לבדה אינה מבטיחה גרמיות הופך סופית: הפונקציה x³ היא הופכת, אך הנגזרת שלה אפס בנקודת האפס, וגרם השורש השלישי אינו בעל נגזרת סופית בנקודה זו.
  • קצוות הופכי שורש/ארכסינון עשויים גם הם להחסר גרמיות סופית.
  • ענפים הופכים שונים יכולים לתת סימנים שונים.
שים לב

אינו נכון: הנגזרת של הפונקציה ההופכת היא 1/f′(v), המוערכת בכניסה ההופכת v. הנגזרת של הפונקציה ההופכת בנקודה y היא 1/f′(x), כאשר x היא הכניסה המקורית שערכה הוא y.


יישום של השיטה

  • הגבילו את התחום המקורי, מצאו זוג כניסה/יציאה הופך, גזרו את f והעריכו את הנגזרת שלה בכניסה המקורית שהוחזרה.
  • לאחר מכן קחו את ההופך רק אם גרמיות זו סופית ואינה אפס.
  • החליפו יחידות אופקיות ואנכיות עבור קצב ההופך.
  • בדקו את התוצאה על ידי גזירה ישירה של הפונקציה ההופכת כשהיא נתונה במפורש.

בקורס שלך

  • AQA A-level Mathematics (7357), סעיף M in the specification.
  • לכל דף אפשרי מחשבון, אך סימנים עבור שיטה עדיין דורשים את הביטוי או המשוואה הכתובים לפני הערך שלהם.
רעיון מרכזי
  • נגזרת הופכת: קצב היציאה ההופכת ביחס לכניסתה, המוערך בנקודה המקורית המתאימה.
  • תן ל-f להיות חד-חד-ערכית בטווח נתון ו-g=f⁻¹.
  • שימו לב: אל תחליפו את המכנה הנקודתי המתאים f′(g(v)) ב-f′(v).

G · קצבים מקושרים, גיאומטריה ויחידות זמן

האם הרדיוס גדל בקצב אחיד גם הוא?

  • גוף כדורי רוכש נפח בקצב אחיד.
  • שיעור זה עוסק בקצבים מקושרים: קצבים הקשורים באמצעות קשר בין כמויות הנשתנות עם משתנה זמן זהה.

השיטה

  • אם y=f(x) ו-x משתנה עם הזמן t, אז dy/dt=(dy/dx)(dx/dt).
  • גזרו קשר בין כמויות משתנות ביחס לזמן, ולאחר מכן הצביעו את הערכים הממדדים ברגע זה.
  • שמרו על משתנה הזמן ועל הסימן והיחידות של כל קצב.
  • עבור כדור, V=(4/3)πr³ ו-A=4πr², ולכן dV/dt=4πr² dr/dt ו-dA/dt=8πr dr/dt.

מקרה מופיע

$$\frac{dy}{dt}=\frac{dy}{dx}\frac{dx}{dt},\qquad\frac{dV}{dt}=4\pi r^2\frac{dr}{dt}$$
דוגמה

כדור בעל רדיוס 3 ס"מ ומגדיל נפח ב-18π ס"מ³/שנייה. קצב הרדיוס האינסטנטיאלי שלו הוא 18π/(4π×9)=1/2 ס"מ/שנייה, וקצב השטח הוא 8π×3×(1/2)=12π ס"מ²/שנייה. זהו קצב מקומי; כאשר r גדל, אותו קצב נפח מניב קצב רדיוס קטן יותר. במכל צנור whose full radius is half its full height (שקוטרו המלא הוא מחצית הגובה המלא), דמיון נותן r=h/2 בכל רמת מים. לכן V=πh³/12 ו-dV/dt=(πh²/4)dh/dt. ב-h=4 ס"מ ובכניסת 8π ס"מ³/שנייה, מתקבל dh/dt=2 ס"מ/שנייה. עבור מדרגה קבועה בגודל 5 מ', מתקיים x²+y²=25; בנקודה (x,y)=(3,4) מ' וב-dx/dt=0.2 מ'/שנייה, מתקבל dy/dt=−(3/4)×0.2=−0.15 מ'/שנייה: החלק העליון יורד.

קצבים מקושרים, גיאומטריה ויחידות זמן — תרשים לימוד מקורי

היכן זה משתבש

  • אל תציבו את הרדיוס או הגובה הנוכחיים לפני הנגזרה: זאת הופכת שגויה את הקשר לקבוע. dV/dt אינו שווה ל-dV/dr.
  • שינוי ברדיוס של חרוט חייב לעקוב אחרי יחס הדמיון, ולא להישאר קבוע בערכו הנוכחי.
  • המירו זרימת כניסה לדקות לשיעור לשניות לפני שמשלבים אותו עם נתונים מבוססי שניות.
  • שיעור שלילי מייצג ירידה, לא אורך שלילי.
שים לב

לא נכון: הצבי רדיוס שנמדד בנוסחת הנפח לפני הנגזירה לפי הזמן. נגזרו את הנוסחה לפי הזמן תחילה, ואז הצבי רדיוס שנמדד; הצבה תחילה הופכת את הרדיוס לקבוע.


יישום של השיטה

  • שרטטו גיאומטריה, זיהו קבועים וציינו יחידות זמן/מדידה תקפות.
  • הסירו משתנה משתנה נוסף באמצעות דמיון או מגבלה, ולאחר מכן נגזרו.
  • השתמשו בערכים באותו רגע ותארו כיוון התוצאה.
  • הנחות פיזיקליות, כגון אורך סולם קבוע או כדור אמיתי, מגבילות את המודל; השיעורים אינם חייבים להישאר קבועים לאחר הרגע הזה.

בקורס שלך

  • AQA A-level Mathematics (7357), סעיף M in the specification.
  • לכל דף אפשרי מחשבון, אך סימנים עבור שיטה עדיין דורשים את הביטוי או המשוואה הכתובים לפני הערך שלהם.
רעיון מרכזי
  • קצבים מקושרים: קצבים הקשורים באמצעות קשר בין כמותות המתחלפות לפי משתנה זמן זהה.
  • אם y=f(x) ו-x משתנה עם הזמן t, אז dy/dt=(dy/dx)(dx/dt).
  • שמרו לבד: אל תציבו את הרדיוס או הגובה הנוכחיים לפני הנגזרה: זאת הופכת שגויה את הקשר לקבוע. dV/dt אינו שווה ל-dV/dr.

G · נגזרות סתומות ראשונות ותחומי מגע

איך ניתן למצוא את שיפוע המשיק ללא פתרון ראשוני לשורש?

  • לעיגול יש ענף עליון וענף תחתון.
  • שיעור זה עוסק ביחס אינפליסיט: משוואה המקשרת בין x ו-y ללא בידוד אחד כפונקציה אקספליסיטית של השני.

השיטה

  • טיפלו ב-y כפונקציה מקומית נגזרת של x.
  • נגזרו את כל הקשר לפי x: פונקציה של y מביאה גורם dy/dx על פי הכלל של שרשרת.
  • איגדו איברים המכילים dy/dx והתבררו כאשר המקדם שלה הוא אי-אפס.
  • אם הקשר הנגזר הופך ל-A(x,y)+B(x,y)y′=0, אזי y′=−A/B כאשר B≠0; השיפוע שייך לענף מקומי שנבחר.

מקרה מופיע

$$2x+2y\frac{dy}{dx}=0,\qquad\frac{dy}{dx}=-\frac{x}{y}\quad(y\ne0)$$
דוגמה

עבור x²+y²=25, נגזור ל-2x+2y y′=0, ולכן y′=−x/y עבור y≠0. בנקודה (3,4), שיפוע המשיק הוא −3/4 ו-y−4=−(3/4)(x−3); שיפוע הנורמל הוא 4/3. בנקודה (5,0) המשיק אנכי, x=5, ואין dy/dx סופי. עבור x²+xy+y²=7, נגזור את המכפלה xy ל-y+x y′. אז 2x+y+(x+2y)y′=0, ולכן y′=−(2x+y)/(x+2y). בנקודה (1,2), שעונה ליחס, השיפוע הוא −4/5. עבור e^y+x=3, מתקבל e^y y′+1=0, וזה נותן y′=−e^(−y); בנקודה (2,0) השיפוע הוא −1.

נגזרות אינפליסיטיות ראשונות ותחומי משיקים — תרשים לימוד מקורי

היכן זה משתבש

  • נגזירת y² נותנת 2y y′, לא 2y או 2(y′)².
  • מכפלת xy דורשת גם y וגם x y′.
  • ודאו נקודה מסופקת נמצאת על הקשר המקורי לפני שמונים לה את המשיק.
  • מכנה אפס עשוי להצביע על נגיעה אנכית או על נקודה סינגולרית; השבר לבדו אינו יכול לסווג כל המקרים.
  • לדוגמה, x²+y²=0 יש רק נקודה מבודדת אחת בממשיים, ולא מעגל חלק המגע אליו.
שים לב

לא נכון: גזירת y² ביחס ל-x נותנת 2y ללא גורם dy/dx. לפי כלל השרשרת, הנגזרת של y² ביחס ל-x היא 2y·dy/dx.


יישום של השיטה

  • גזרו כל איבר, שמרו על כל גורמי שרשרת/כפילה, קבצו את האיברים עם y′ ונסחו את תנאי המכנה הנובע.
  • הצבאו בנקודה המקורית והשתמשו בנוסחת הנקודה-שיפוע למשוואת המשיק.
  • למשיק אופקי יש שיפוע סופי אפס וניצב אנכי; למשיק אנכי נדרשת משוואת קו נפרדת.
  • שיעור זה משתמש בנגזרות ראשונות בלבד, בהתאמה ל-G5.

בקורס שלך

  • AQA A-level Mathematics (7357), סעיף M in the specification.
  • לכל דף אפשרי מחשבון, אך סימנים עבור שיטה עדיין דורשים את הביטוי או המשוואה הכתובים לפני הערך שלהם.
רעיון מרכזי
  • יחס סתום: משוואה המקשרת בין x ל-y ללא הפרדת אחת מהן כפונקציה מפורשת של השנייה.
  • טיפלו ב-y כפונקציה מקומית נגזרת של x.
  • שימו לב: גזירת y² נותנת 2y y′, לא 2y או 2(y′)².

G · נגזרות סתומות ראשונות ונגיעות אנכיות

כיצד קצבים נפרדים משתלבים לשיפוע העקומה?

  • שתי הקואורדינטות תלו באותו מקדם הזזה (סליידר).
  • שיעור זה עוסק בשיפוע פרמטרי: היחס בין קצב השינוי ב-y לקצב השינוי ב-x לאורך עקומה פרמטרית, כאשר קצב השינוי ב-x אינו אפס.

השיטה

  • עבור x=x(t), y=y(t), כלל השרשרת נותן dy/dt=(dy/dx)(dx/dt), ולכן dy/dx=(dy/dt)/(dx/dt) כאשר dx/dt≠0.
  • גזרו את שתי הקואורדינטות בנפרד, ואז חלקו בסדר יו-על-קס.
  • הנקודה מתקבלת מאותו ערך פרמטר.
  • הפרמטר אינו חייב לייצג זמן פיזיקלי.

מקרה מופיע

$$\frac{dy}{dx}=\frac{dy/dt}{dx/dt}\quad(dx/dt\ne0)$$
דוגמה

עבור x=t²+1, y=t³−3t, dx/dt=2t ו-dy/dt=3t²−3. ב-t=2 הנקודה היא (5,2) והשיפוע הוא 9/4, ולכן המשיק הוא y−2=(9/4)(x−5). ב-t=1, לנקודה (2,−2) יש משיק אופקי y=−2 כי dy/dt=0 בעוד ש-dx/dt=2. ב-t=0, לנקודה (1,0) יש משיק אנכי x=1: dx/dt=0 בעוד ש-dy/dt=−3≠0. פרמטריזציה מקומית רגילה כזו משנה את y בעוד ש-x יש שינוי רגעי אפס. עבור x=2cos t, y=3sin t, ב-t=π/4 הנקודה היא (√2,3√2/2) והשיפוע הוא −3/2. ב-t=0 המשיק לאליפסה אנכי, x=2.

פרמטרים, נגזרות ראשונות ומשיקים אנכיים — תרשים הוראתי מקורי

היכן זה משתבש

  • היחס הוא dy/dt מחולף ב-dx/dt, לא ההפך שלו.
  • אם שני הקצבים מתאפסים, 0/0 הוא בלתי קובע: x=t³,y=t³ עדיין מצייר את y=x עם שיפוע 1 דרך האפס.
  • אם dx/dt=0 לבדו, בדקו את העקומה המקומית במקום לדווח על שיפוע מספרי סופי.
  • ערכי x חוזרים עשויים להתאים לערכי y שונים או לענפים שונים; שמרו על ערך הפרמטר הנ stated.
שים לב

לא נכון: כאשר שני קצבי הקואורדינטות הפארמטריות מתאפסים, לעקומה חייב להיות אין משיק. כאשר שני הקצבים מתאפסים, dy/dx=0/0 הוא בלתי קובע; יש לבחון את העקומה בקפדנות רבה יותר, משום שמשיק עשוי לקיים.


יישום של השיטה

  • מצאו את זוג הקואורדינטות, חשבו שני קצבי שינוי ראשוניים, ולאחר מכן בדקו האם היחס תקף.
  • ציינו ישרים מגע אופקיים/אנכיים בנפרד כאשר נדרש, ושמרו על טווח הפרמטר.
  • בדקו על ידי ביטול הפרמטר כאשר כך מתקבלת תוכן מקומי פשוט.
  • דרישה G5 דורשת רק נגזרות ראשונות; נגזרת פרמטרית שנייה אינה בתחום הלימודים המוגדר בשיעור זה.

בקורס שלך

  • AQA A-level Mathematics (7357), סעיף M in the specification.
  • לכל דף אפשרי מחשבון, אך סימנים עבור שיטה עדיין דורשים את הביטוי או המשוואה הכתובים לפני הערך שלהם.
רעיון מרכזי
  • שיפוע פרמטרי: היחס בין קצב השינוי ב-y לקצב השינוי ב-x לאורך עקומה פרמטרית, כאשר קצב השינוי ב-x אינו אפס.
  • עבור x=x(t), y=y(t), כלל השרשרת נותן dy/dt=(dy/dx)(dx/dt), ולכן dy/dx=(dy/dt)/(dx/dt) כאשר dx/dt≠0.
  • שימו לב: היחס הוא dy/dt מחולק ב-dx/dt, ולא ההפך.

G · משוואות מגע וניורמל ותנאי שיפוע

מדוע שני הישרים חייבים להשתמש באותו נקודה בעקומה?

  • המגע של כביש נותן את הכיוון המקומי שלו; כביש רוחב עוקב אחר הנורמל.
  • שיעור זה עוסק בישר נורמל: ישר העובר דרך נקודת העקומה ומאונך למשיק המקומי שלה.

השיטה

  • בנקודה נגישה (a,f(a)), השיפוע של המגע הוא m=f′(a) ומשוואתו היא y−f(a)=m(x−a).
  • עבור m סופי ואי-אפסי, שיפוע הנורמל הוא −1/m.
  • מצאו נקודות העונות לתנאי שיפוע נתון על ידי פתרון משוואת f′(x), ולאחר מכן הצבילו את f המקורי.
  • ישרים מקבילים בעלי שיפועים שווים; שיפועים אנכיים סופיים ואי-אפסיים מכפלתם היא −1.

מקרה מופיע

$$y-f(a)=f^{\prime}(a)(x-a),\qquad m_{\mathrm{normal}}=-\frac1{f^{\prime}(a)}\quad(f^{\prime}(a)\ne0)$$
דוגמה

עבור f=x³−3x ב-x=2, מתקיים f(2)=2 ו-f′(2)=9. המשיק הוא y−2=9(x−2), או y=9x−16. הנורמל הוא y−2=−(1/9)(x−2). משיקים מקבילים ל-y=9x+4 מקיימים 3x²−3=9, ונותנים x=±2: נקודות (2,2) ו-(−2,−2). המשיק השני הוא y+2=9(x+2). ב-x=1 המשיק הוא אופקי y=−2 והנורמל אנכי x=1; אין הפוך שלילי סופי לאפס. עבור המעגל ב-(5,0), המשיק הוא אנכי x=5 והנורמל אופקי y=0. החוט העובר דרך (−2,−2) ו-(2,2) יש לו שיפוע 1, בניגוד לשיפועי המשיק המקומיים 9.

משיק, נורמל, משוואות ותנאי שיפוע — תרשים הוראתי מקורי

היכן זה משתבש

  • הנגזרת מספקת שיפוע, ולא את הקואורדינה ב-y.
  • השתמשו בעקומה המקורית כדי למצוא את הנקודה.
  • ההפוך של הנורמל כולל סימן מינוס ואינו קיים למגע אופקי; יש לתת במקום זאת ישר אנכי.
  • מגע יכול לחתוך את העקומה שוב במקום אחר.
  • החיתוך עם ציר ה-y של ישר נתון אינו משפיע על תנאי שיפוע מקביל, אך גם המגע וגם הנורמל חייבים לעבור דרך נקודת העקומה המצוינת.
שים לב

לא נכון: לנורמל של מגע אופקי יש שיפוע סופי ואפסי. הנורמל של מגע אופקי הוא אנכי ולכן השיפוע שלו אינו מוגדר.


יישום של השיטה

  • מצאו את הנקודה ואת השיפוע בנפרד, ולאחר מכן השתמשו בצורת נקודה-שיפוע.
  • אם תנאי שיפוע נותן כמה קלטות, שמרו על כל נקודה וישר מותרים.
  • ציין מקרים אופקיים/אנכיים ללא המצאת גרדיאנט מספרי אינסופי.
  • ודא שהקו עובר דרך הנקודה, ובדוק שזוג הגרדיאנטים המשיקי/הנורמלי הסופי והאי-אפסי מכפילם −1.

בקורס שלך

  • AQA A-level Mathematics (7357), סעיף M in the specification.
  • לכל דף אפשרי מחשבון, אך סימנים עבור שיטה עדיין דורשים את הביטוי או המשוואה הכתובים לפני הערך שלהם.
רעיון מרכזי
  • קו נורמלי: קו העובר דרך נקודת העקומה ומאונך למשיק המקומי שלה.
  • בנקודה נגישה (a,f(a)), השיפוע של המגע הוא m=f′(a) ומשוואתו היא y−f(a)=m(x−a).
  • שימו לב: הנגזרת מספקת גרדיאנט, לא קואורדינטת y.

G · מיזוג עם מגבלות, גבולות ושורשים שנדחו

איזה חיתוך נותן בעצם את נפח הקבל הגדול תקף ביותר?

  • חיתוך ריבועי פינה גדולים יותר הופך את הקופסה לגבוהה יותר אך בסיסה קטן יותר.
  • שיעור זה עוסק בתחום היתכן: ערכי הקלט המותרים לאחר יישום מגבלות הפיזיות או המתמטיות המקוריות.

השיטה

  • בצע ביטוי לכמות הרצויה להמיטום במשתנה אחד, עם תחום האפשרות שלו.
  • פתר תנאי נגזרת-אפס לקרויות פנימיות, דחה שורשים לא תקפים, וסיווג באמצעות סימני נגזרה או נגזרת שנייה אי-אפסית.
  • מקסימום/מינימום גלובלי דורש גם ערכי סוף טווח או התנהגות גבולית; סיווג מקומי לבדו אינו פותר שאלת תחום מוגבל.

מקרה מופיע

$$V=x(20-2x)(12-2x),\quad0<x<6,\quad V^{\prime}=240-128x+12x^2$$
דוגמה

חתכו ריבועים בצידי x ס"מ מתוך נייר בגודל 20 ס"מ על 12 ס"מ וכופלו קופסה פתוחה. המידות הן x,20−2x,12−2x, ולכן V=240x−64x²+4x³ ו0<x<6. V′=240−128x+12x² נותן שורשים x=(16±2√19)/3. השורש הקטן α≈2.4274 נמצא בתחום; הגדול ≈8.2393 גורם לצד הבסיס הקצר להיות שלילי ונדחה. V′ חיובי ב-(0,α) ושלילי ב-(α,6), בעוד ש-V שואף לאפס בשני הקצוות. לכן α נותן את המקסימום הגלובלי. מלבן נפרד עם היקף 24 ס"מ יש לו צדדים x,12−x, שטח A=12x−x² ו0<x<12; המקסימום שלו הוא 36 ס"מ² ב-x=6. עבור f=(x−1)² ב-[0,3], הערך הנידי (stationary) הפנימי הוא המינימום 0, אך המקסימום הגלובלי הוא ערך הקצה f(3)=4.

אופטימיזציה עם מגבלות, גבולות ושורשים שנדחו — תרשים לימוד מקורי

היכן זה משתבש

  • שורש נייטרלי מחוץ לתחום האפשרות אינו עיצוב חלופי.
  • מבחן נגזרת שנייה נותן סיווג מקומי, לא כל השוואה גלובלית.
  • קצוות פתוחים הם ערכי גבול, לא עיצובים מותרים.
  • עבור טווח סגור בדוק ערכי סוף בפועל.
  • אם המידות חייבות להשתמש בשלב דיסקרטי מצוין, השוו בין הבחירות המותרות השכנות ולא דווח על מיטום רציף בלתי-ניתן להשגה.
שים לב

לא נכון: כל פתרון של V′=0 הוא מקסימום גלובלי תקף של נפח הקופסה. נקודה נייטרלית חייבת להיות בתוך תחום האפשרות, וערכי הקצוות חייבים לבדוק למקסימום גלובלי.


יישום של השיטה

  • כתוב יחידות ומגבלות לפני החישוב האינפיניטסימלי, שמור על שורשים מדויקים דרך הסיווג, ותן את המידות הסופיות או הכמות הנדרשת ולא רק את הקלט.
  • ציין אידיאליזציות כמו עובי חומר זניח וכיפולים מדויקים.
  • אם הדגם כולל חיתוכים דיסקרטיים או סטיית מדידה, הסבר כיצד הבחירה הפיזית הסופית והשוואתה היו משתנים.

בקורס שלך

  • AQA A-level Mathematics (7357), סעיף M in the specification.
  • לכל דף אפשרי מחשבון, אך סימנים עבור שיטה עדיין דורשים את הביטוי או המשוואה הכתובים לפני הערך שלהם.
רעיון מרכזי
  • תחום אפשרות: ערכי הקלט המותרים לאחר יישום המגבלות הפיזיות או המתמטיות המקוריות.
  • בצע ביטוי לכמות הרצויה להמיטום במשתנה אחד, עם תחום האפשרות שלו.
  • שימו לב: שורש נייטרלי מחוץ לתחום האפשרות אינו עיצוב חלופי.

G · בניית משוואות דיפרנציאליות מתוך חוקי קצב

אילו חלקים נכללים במשוואת הקצב?

  • אוכלוסייה צומחת ביחס לגודלה הנוכחי, בעוד שמספר קבוע יוצא מדי יום.
  • שיעור זה עוסק במשוואה דיפרנציאלית: קשר הכולל פונקציה לא ידועה ואחד או יותר מהנגזרות שלה.

השיטה

  • בחר משתנים עצמאיים ותלויים והפוך את חוק הקצב הנזכר לנגזרת.
  • פרופורציונלי ל-y פירושו ky; פרופורציונלי ל-y² פירושו ky².
  • כניסה קבועה פחות הפסד פרופורציונלי נותנת dy/dt=a−ky; קצב פרופורציונלי לפער ממטרה A נותן dy/dt=k(A−y).
  • תנאי התחתי קובע ערך של פונקציה, ולא נוסחת נגזרת.
  • הקבועים חייבים להיות עם יחידות המוודאות ששני האגפים הם אותו סוג של קצב.

מקרה מופיע

$$\frac{dP}{dt}=0.04P-10,\qquad P(0)=500$$
דוגמה

עבור אוכלוסייה מדגימה P, t בימים, לידות מתרחשות בקצב 0.04P ליום ו-10 אישים יוצאים ביום. הדגם הוא dP/dt=0.04P−10, P(0)=500. בתחילה הקצב הוא 10 אישים/יום; P=250 הוא מאוזן, ואימתו השווה למשוואה זו חוזה ירידה. הדגם חייב להפסיק או להתעדכן אם הוא חוזה אוכלוסייה שלילית. עבור מהירות v במטר לשנייה עם t בשניות, תאוצה 6−0.2v נותנת dv/dt=6−0.2v, v(0)=0: התאורה ההתחלתית היא 6 מטר/שנייה² ומהירות איזון היא 30 מטר/שנייה. בדגם ביקוש דמיוני, כמות Q יורדת במחיר-קצב פרופורציונלי ל-Q. במחיר p=12, Q=200 ו-dQ/dp=−10, ולכן dQ/dp=−0.05Q עם Q(12)=200; המשתנה העצמאי הוא המחיר, לא הזמן. במתמטיקה טהורה, שיפוע 2xy עם y(1)=3 נותן dy/dx=2xy ושיפוע התחלתי 6.

בניית משוואות דיפרנציאליות מתוך חוקי קצב — תרשים הוראת מקורי

היכן זה משתבש

  • קצב פרופורציונלי אינו שינוי מוחלט קבוע.
  • יציאה קבועה דורשת איבר חיסור, ולא כפל נוסף של P.
  • אל תחליף P משתנה בערכו ההתחתי לאורך כל המשוואה.
  • איזון פותר את תנאי הקצב-שווה-לאפס; הוא אינו חייב לעמוד בערך ההתחתי או לקבל גישה מכל נקודת התחלה.
  • נגזרת מחיר ונגזרת זמן הן כמויות שונות עם יחידות שונות.
שים לב

לא נכון: טענה שקצב פרופורציונלי לכמות הנוכחית פירושו אותו שינוי מוחלט בכל הזמנים. פרופורציונלי לכמות הנוכחית פירושו dN/dt=kN, ולכן השינוי גדול יותר כאשר N גדול יותר.


יישום של השיטה

  • הגדר כל משתנה, תרגם כל כניסה/יציאה או איבר פרופורציונלי עם הסימן המתאים, הצהר הנחות על קבועים והצמד את תנאי ההתחלה בנפרד.
  • חשב את הקצב ההתחתי לבדיקה ומצא כל איזון לפני שאתה מפרש את הדגם.
  • אלו הן בניית מדגם מדמיים, לא רשימות הקשר חובה: דוגמאות G6 הן אופציונליות.
  • פתרון המשוואה resulting הוא משימת אינטגרציה נפרדת.

בקורס שלך

  • AQA A-level Mathematics (7357), סעיף M in the specification.
  • לכל דף אפשרי מחשבון, אך סימנים עבור שיטה עדיין דורשים את הביטוי או המשוואה הכתובים לפני הערך שלהם.
רעיון מרכזי
  • משוואה דיפרנציאלית: קשר הכולל פונקציה לא ידועה ואחד או יותר מהגזרות שלה.
  • בחר משתנים עצמאיים ותלויים והפוך את חוק הקצב הנזכר לנגזרת.
  • שים לב: קצב פרופורציונלי אינו שינוי מוחלט קבוע.

H · אינטגרלים, שטח ואיסוף

כמה השתנה מצטברת נאגפה?

  • גרף מהירות מספר לנו על תנועה ברגע נתון. איך ניתן לשחזר את ההזזה המצטברת לאורך הזמן?
  • שיעור זה עוסק ב-פונקציה קדומה: פונקציה שנגזרתה שווה למכפיל האינטגרל הנתון.

השיטה

  • עבור n≠-1, האינטגרל של ax^n הוא ax^(n+1)/(n+1)+C.
  • אינטגרל מוגדר הוא הצטברות ממוסמנת.
  • יש לפרק בנקודות שינוי סימן כאשר נדרשת שטח כולל או מרחק.

מקרה מופיע

$$\int ax^n\,dx=\frac{ax^{n+1}}{n+1}+C\quad(n\ne-1)$$
דוגמה

עבור v(t)=3t²-3 בתחום 0≤t≤2, ההזזה=[t³-3t]_0^2=2. מכיוון שהמהירות משנה סימן ב-t=1, המרחק=-[t³-3t]_0^1+[t³-3t]_1^2=2+4=6. הקבועים מתבטלים רק באינטגרל מוגדר.

אינטגרלים, שטח והצטברות — תרשים הוראתי מקורי

היכן זה משתבש

  • האינטגרל של 1/x הוא ln|x|+C, ולא חוק החזקות עם n=-1.
  • שטח ממוסמן יכול להיות אפס גם כאשר השטח הסגור הכולל חיובי.
שים לב

לא נכון: אינטגרל מוגדר שווה לשטח החיובי הכולל, גם כאשר הגרף חוצה את ציר ה-x. השטח מתחת לציר נחשב כשלילי, ולכן אינטגרל מוגדר עשוי להיות קטן מהשטח הכולל, ואף שווה לאפס.


יישום של השיטה

  • זהו מה שאינוטרל מייצג והכלול את היחידות הנכונות.
  • קצב שנמדד ליחידת זמן (למשל בשנייה) משולב לכמות הבסיסית, ולא לקצב אחר.
  • גזור פונקציה קדומה כדי לבדוק אותה.

בקורס שלך

  • AQA A-level Mathematics (7357), סעיף H במפרט.
  • לכל דף אפשרי מחשבון, אך סימנים עבור שיטה עדיין דורשים את הביטוי או המשוואה הכתובים לפני הערך שלהם.
רעיון מרכזי
  • פונקציה מקיימת: פונקציה שגזרתה שווה למכפיל המובא.
  • עבור n≠-1, האינטגרל של ax^n הוא ax^(n+1)/(n+1)+C.
  • לשים לב: האינטגרל של 1/x הוא ln|x|+C, ולא חוק החזקות עם n=-1.

H · הצבה, אינטגרציה בחלקים ושברים חלקיים

האם ניתן לבצע אינטגרציה של שני הגורמים בנפרד?

  • מכפלה פשוטה נראית כמו xe^x לא ניתנת לאינטגרציה על ידי ביצוע אינטגרציה נפרדת לכל גורם.
  • שיעור זה עוסק ב-אינטגרציה בחלקים: שיטת אינטגרציה המבוססת על הנגזרת של מכפלה.

השיטה

  • השתמש בהצבה כאשר נגזרת של ביטוי פנימי מופיעה כגורם.
  • אינטגרציה בחלקים: ∫u·v' = uv - ∫u'·v.
  • לפונקציה רציונלית, לבצע חלוקה אם נדרש, ולאחר מכן לפצל לשברים חלקיים.

מקרה מופיע

$$\int u v^{\prime}\,dx=uv-\int u^{\prime}v\,dx$$
דוגמה

עבור אינטגרל xe^x dx, בחר u=x ו-v prime=e^x. אז האינטגרל הוא xe^x-e^x+C. עבור אינטגרל 2x/(x²+1) dx, בצע הצבה w=x²+1, dw=2x dx; התשובה היא ln(x²+1)+C.

הצבה, חלקים ושברים חלקיים — תרשים הוראתי מקורי

היכן זה משתבש

  • בחירת u ו-v' חשובה מאוד: האינטגרל שנותר אמור להפוך לקל יותר.
  • בהצבה באינטגרל מוגדר, יש להעביר את הגבולות או לחזור למשתנה x לפני יישום הגבולות המקוריים.
שים לב

לא נכון: האינטגרל של מכפלה שווה למכפלת האינטגרלים הנפרדים שלה. מכפלה דורשת שיטה כמו אינטגרציה בחלקים או הצבה: ∫x·x dx=x³/3, ולא (x²/2)(x²/2).


יישום של השיטה

  • AQA H5 מציג הצבה וחלקים; H6 משלב שברים חלקיים עם מכנים ליניאריים.
  • הדוגמאות הפתורות היחידות לחלקים/הצבה הן תמיכה מבואית, ולא כיסוי מלא של אינטגרציה חוזרת או פיצול לשברים.

בקורס שלך

  • AQA A-level Mathematics (7357), סעיף H במפרט.
  • לכל דף אפשרי מחשבון, אך סימנים עבור שיטה עדיין דורשים את הביטוי או המשוואה הכתובים לפני הערך שלהם.
רעיון מרכזי
  • אינטגרציה בחלקים: שיטת אינטגרציה המבוססת על הנגזרת של מכפלה.
  • השתמש בהצבה כאשר נגזרת של ביטוי פנימי מופיעה כגורם.
  • לשים לב: הבחירה הנכונה ב-u וב-v prime קריטית; האינטגרל שנותר צריך להפוך לפשוט יותר.

H · משוואות דיפרנציאליות ופתרונות מספריים

מה קובעת הערך ההתחלתי?

  • קצב צמיחה של אוכלוסייה פרופורציונלי לגודלה הנוכחי. משוואת הקצב מתארת משפחה שלמה עד שמסופקת אוכלוסייה התחלתית.
  • שיעור זה לומד תנאי התחלה: ערך ספציפי בוחר פתרון מסוים מתוך משפחה.

השיטה

  • להפריד את המשתנים ב-dy/dx=ky, לאינטגרל שני האגפים ולהחיל תנאי התחלתי.
  • לכלול כל פתרון איזון שהושאר מחוץ לעיבוד בעת חלוקה ב-y.

מקרה מופיע

$$\frac{dy}{dx}=ky,\qquad y=Ae^{kx}$$
דוגמה

עבור dy/dx=0.5y ו-y(0)=2, ההפרדה נותנת ln|y|=0.5x+C, ולכן y=Ae^(0.5x). הערך ההתחליות נותן A=2. גזור את התוצאה כדי לבדוק את המשוואה והצב x=0 כדי לבדוק את תנאי ההתחלה.

משוואות דיפרנציאליות ופתרונות מספריים — תרשים לימודי מקורי

היכן זה משתבש

  • תנאי התחלתי קובע את קבוע האינטגרציה; הוא אינו מחליף את האינטגרציה עצמה.
  • חלוקה ב-y עשויה למחוק פתרון איזון y=0.
  • דיוק אולר תלוי בגודל השלב ובמשוואה.
שים לב

לא נכון: תנאי התחלתי לעולם אינו משנה את הקבוע בפתרון משוואה דיפרנציאלית. שיטת אולר תלויה בגודל השלב; שלבים קטנים יותר מביאים בדרך כלל לתוצאה מדויקת יותר.


יישום של השיטה

  • יחידה זו משתמשת בהפרדת משתנים מסדר ראשון ובתנאים התחלתיים.
  • אינטגרציה נומרית של אולר ופונקציות משלימות מסדר שני אינם כלולים בשיעור זה.

בקורס שלך

  • AQA A-level Mathematics (7357), סעיף H במפרט.
  • לכל דף אפשרי מחשבון, אך סימנים עבור שיטה עדיין דורשים את הביטוי או המשוואה הכתובים לפני הערך שלהם.
רעיון מרכזי
  • תנאי התחלתי: ערך ספציפי בוחר פתרון מסוים ממשפחת הפתרונות.
  • להפריד את המשתנים ב-dy/dx=ky, לאינטגרל שני האגפים ולהחיל תנאי התחלתי.
  • לשים לב: תנאי התחלתי קובע את קבוע האינטגרציה; הוא אינו מחליף את האינטגרציה.

H · המשפט היסודי והשינוי המוסף

כיצד נפח מצטבר משחזר אותו קצב כשהוא מוגדר בנגזרת?

  • מד זרימה דווח על קצב משתנה.
  • שיעור זה לומד פונקציית הצטברות: פונקציה שערכה הוא האינטגרל הסימני מנקודת התחלה קבועה ועד סוף משתנה.

השיטה

  • עבור f רציפה במרווח, A(x)=אינטגרל מא a עד x של f(t) dt מקיים A′(x)=f(x).
  • אם F′=f, האינטגרל המוגדר מא a עד b הוא F(b)−F(a).
  • שני הכיוונים הללו מקשרים בין הצטברות לנגזירות.
  • המשתנה העזר t מתאחד; x הוא הקצה הנע.
  • עבור A(g(x)), יש להחיל את כלל השרשרת: הנגזרת שלו היא f(g(x))g′(x).

מקרה מופיע

$$\frac{d}{dx}\int_a^x f(t)\,dt=f(x),\qquad\int_a^b f(x)\,dx=F(b)-F(a)$$
דוגמה

תן A(x)=אינטגרל מ 1 עד x של (3t²−2) dt. פונקציה קדומה היא t³−2t, ולכן A(x)=x³−2x+1, A(1)=0, A(2)=5 ו-A′(2)=10. מכאן שהשינוי המצטבר 5 שונה מהקצב בקצה 10. עבור B(x)=אינטגרל מ 1 עד x² של (3t²−2) dt, B′(x)=(3x⁴−2)2x; ב-x=1 ערך זה הוא 2. באופן עצמאי, אם F′=3x²−2 ו-F(1)=4, אז F=x³−2x+5. השינוי F(2)−F(1)=5 תואם ל-A(2), למרות הערך ההתחלתי אינו אפס.

המשפט היסודי ושינוי מצטבר — תרשים הוראה מקורי

היכן זה משתבש

  • לחסור את ערך האנטי-נגזרת התחתון גם כאשר הגבול התחתון אינו אפס.
  • אינטגרל מוגדר הוא שינוי סימני, ולא אוטומטית שטח חיובי כולל.
  • A′(x) היא פונקציית האינטגרציה בנקודה הסופית, לא הגזרתה החלקית.
  • רציפות במרווח הרלוונטי היא הנחה מספקת; אין לאסוף מעבר לקוטב כמו 1/t באפס.
  • קצה נע x² תורם גם הוא את גורם הכללת השרשרת שלו.
שים לב

לא נכון: הגזרה של פונקציית הצטברות היא הסכום המצטבר שלה. הגזרה של ∫ₐˣ f(t) dt היא f(x), ערך פונקציית האינטגרציה ב-x, לא הסכום הכולל.


יישום של השיטה

  • השתמש ביחידות קצף כפול ביחידות הקלט עבור שינוי מצטבר.
  • בדוק שה-A(a)=0 וגזור את הביטוי הסופי כדי לשחזר את f.
  • ערכים התחלתיים קובעים קבועים בפונקציית מצב; שינויים מוגדרים אינם תלויים בקבוע גזירה חלקית ארביטרי.
  • שיעור זה מציג את המשפט ודוגמאות בסיסיות לגבול משתנה; אינטגרלים מושלמים מחוץ להתייחסות זו.

בקורס שלך

  • AQA A-level Mathematics (7357), סעיף H במפרט.
  • לכל דף אפשרי מחשבון, אך סימנים עבור שיטה עדיין דורשים את הביטוי או המשוואה הכתובים לפני הערך שלהם.
רעיון מרכזי
  • פונקציית הצטברות: פונקציה שערכה הוא האינטגרל הסימני ממקודם קבוע עד קצה משתנה.
  • עבור f רציפה במרווח, A(x)=אינטגרל מא a עד x של f(t) dt מקיים A′(x)=f(x).
  • שמור על: חסור את ערך הגזרה החלקית התחתון גם כאשר הגבול התחתון אינו אפס.

H · אינטגרציה כגבול של סכומי מלבנים

מה משתנה כאשר רוחב הרצועה שואף לאפס?

  • סט סופי של מלבנים מפספס חלק מאזור מעוגל.
  • שיעור זה עוסק בסכום רימן: סכום התרוממות המלבן עם סימן, השואף לאינטגרל כאשר החלוקה הופכת מדויקת יותר.

השיטה

  • עבור n פסים שווים ב-[a,b], הרוחב h=(b−a)/n.
  • סכום קצה ימני הוא h כפול סכום של f(a+kh) עבור k=1,…,n; סכום קצה שמאלי משתמש ב-k=0,…,n−1.
  • עבור f רציפה, שני הגבולים כש-n שואף לאינסוף שווים לאינטגרל.
  • סכום סופי הוא קירוב; הגבול הוא ההצטברות הסימנית המדויקת.

מקרה מופיע

$$\lim_{n\to\infty}\frac1{n^3}\sum_{k=1}^n k^2=\frac13=\int_0^1 x^2\,dx$$
דוגמה

עבור f(x)=x² על [0,1], h=1/n. הסכום הימני R_n=(1/n³) סכום מ-k=1 ועד n של k²=(n+1)(2n+1)/(6n²)=1/3+1/(2n)+1/(6n²). הסכום השמאלי L_n=(n−1)n(2n−1)/(6n³)=1/3−1/(2n)+1/(6n²). עבור n=2, L_2=1/8 ו-R_2=5/8; שניהם חוסמים את האינטגרל המדויק 1/3 מכיוון ש-x² עולה בקטע זה. ההפרש שלהם הוא 1/n, השואף לאפס. אותה הגדרה נותנת גם תרוממות סימניות: עבור f=−2 על [0,1], כל סכום מסוג זה הוא −2, בעוד שהשטח הגיאומטרי החיובי הוא 2.

אינטגרציה כגבול של סכומי מלבנים — תרשים הוראתי מקורי

היכן זה משתבש

  • כפול ברוחב הפס: הוספת גבהים בלבד נותנת יחידות שגויות וגבול שגוי.
  • הסכום השמאלי כולל k=0 ואינו כולל k=n; הסכום הימני עושה את ההפך.
  • פונקציות עולות נותנות גבונות שמאל/ימין, אך הכלל יש לבדוק במרווח בפועל.
  • סכומי מלבן ושיטת הטרפז הן קירובים סופיים שונים.
  • גבהים שליליים תורמים אזור בעל סימן שלילי.
שים לב

לא נכון: סכום מלבן סופי בקצה ימין הוא כבר האינטגרל המדויק של כל פונקציה רציפה. סכום מלבן סופי הוא קירוב; הוא הופך לאינטגרל רק בגבול.


יישום של השיטה

  • כתבו את החלוקה, נקודות הערך והגבולות בסיגמה לפני הפשטות.
  • השתמשו זהות לסכום סופי, ולאחר מכן חשבו את הגבול.
  • השוו בין גבולות סופיים לתוצאת הפונקציה הקדומה כבדיקה עצמאית.
  • זוהי טיעון גבול מדויק H4; טרפזים מספריים שייכים ל-I3 ואינם מחליפים את הטיעון הגבולי.

בקורס שלך

  • AQA A-level Mathematics (7357), סעיף H במפרט.
  • לכל דף אפשרי מחשבון, אך סימנים עבור שיטה עדיין דורשים את הביטוי או המשוואה הכתובים לפני הערך שלהם.
רעיון מרכזי
  • סכום רימן: סכום תרומות מלבניות בעלות סימן שמתקרב לאינטגרל ככל שהחלוקה הופכת לעדינה יותר.
  • עבור n פסים שווים ב-[a,b], הרוחב h=(b−a)/n.
  • שימו לב: כפלו ברוחב הרצועה; חיבור גבהים בלבד נותן יחידות וגבול שגויים.

H · אנטי-נגזרות יסודיות, מקדמים ותחומי הגדרה

איך יש לבטל גורם זה באינטגרציה?

  • גזירה מכפילה ארגומנט של פונקציה מעריכית או טריגונומטרית במקדם שלה.
  • שיעור זה עוסק באנטי-נגזרה: פונקציה שנגזרתה היא הפונקציה המובנית הנתונה על הקטע המפורש.

השיטה

  • עבור חזקות ממיות בתחום גזירה מותר, אינטגרלו x^n כ-x^(n+1)/(n+1)+C כאשר n≠−1.
  • אינטגרלו 1/x כ-ln|x|+C על קטע שאינו כולל אפס.
  • עבור k≠0, האינטגרלים של e^(kx), sin(kx), cos(kx) הם בהתאמה e^(kx)/k, −cos(kx)/k, sin(kx)/k, ועוד קבועים.
  • יישמו ליניאריות על סכומים וכפילות בקבועים; ודאו על ידי גזירה.

מקרה מופיע

$$\int\cos(kx)\,dx=\frac{\sin(kx)}k+C\quad(k\ne0),\qquad\int\frac1x\,dx=\ln|x|+C$$
דוגמה

עבור f(x)=6x²−4e^(2x)+3cos(3x)−2sin(2x)+5/x עם x>0, F=2x³−2e^(2x)+sin(3x)+cos(2x)+5ln x+C. כל נגזרת משחזרת את האיבר המתאים לה. עבור x<0, אינטגרל 5/x כ-5ln(−x), או 5ln|x|; קבועים יכולים להיות שונים בתחומים מנותקים. האינטגרל של 3cos(3x) מ-0 עד π/6 הוא sin(π/2)−sin 0=1. עבור F′=6x² ו-F(1)=7, F=2x³+5. אם k=0, e^(kx)=1 ו-cos(kx)=1 מתאימים לאינטגרציה ל-x+C, בעוד ש-sin(kx)=0 מתאים לאינטגרציה ל-C; לעולם אל תחלק ב-k=0.

אנטי-נגזרות יסודיות, מקדמים ותחומים — תרשים הוראתי מקורי

היכן זה משתבש

  • החזקה n=−1 היא מקרה לוגריתמי נפרד, ולא חלוקה באפס בנוסחת החזקה.
  • שמרו על הסימן בפונקציה הקדומה של הסינוס וחלקו במקדם הארגומנט. ln x לבדו אינו מכסה x שלילי.
  • אינטגרל לא מוגדר דורש קבוע; אינטגרל מוגדר יש ערך מספרי כאשר מסופקים גבולות תקפים.
  • חזקה פרקציונלית אמיתית עשויה להגביל את התחום.
שים לב

לא נכון: אינטגרציה של cos(kx) נותנת k sin(kx), כולל k=0. ∫cos(kx) dx=(1/k)sin(kx)+c עבור k≠0; כאשר k=0 הפונקציה התחתונה היא 1 והאינטגרל הוא x+c.


יישום של השיטה

  • גזר איבר לאיבר כדי לבדוק מקדמים וסימנים, והצהר על התחום לפני שימוש בלוגריתמים או חזקות שבריות.
  • צורות יסודיים מסומנות H2 הן חזקות, e^(kx), 1/x, sin(kx) ו-cos(kx).
  • צורות אחרות דורשות נימוק נפרד ואינן מוצגות כצורות H2 חובה נוספות.

בקורס שלך

  • AQA A-level Mathematics (7357), סעיף H במפרט.
  • לכל דף אפשרי מחשבון, אך סימנים עבור שיטה עדיין דורשים את הביטוי או המשוואה הכתובים לפני הערך שלהם.
רעיון מרכזי
  • פונקציה קדומה: פונקציה שנגזרתה היא הפונקציה המובנית הנדרשת בתחום הנדרש.
  • עבור חזקות ממיות בתחום גזירה מותר, אינטגרלו x^n כ-x^(n+1)/(n+1)+C כאשר n≠−1.
  • שימו לב: החזקה n=−1 היא מקרה לוגריתמי נפרד, ולא חילוק באפס בנוסחת החזקה.

I · מציאת שורשים ואינטגרציה מספרית

כמה אמינה היא קירוב?

  • למשוואה לא-ליניארית אין פתרון מדויק נוח. קירוב עדיין זקוק להוכחה שהוא אמין.
  • שיעור זה לומד איטרציה: עדכון חוזר שבו כל קירוב חדש מחושב מהקירוב הקודם.

השיטה

  • לפונקציה רציפה עם סימנים הפוכים בשני הקצוות יש שורש ביניהם.
  • שיטת ניוטון משתמשת ב-x הבא = x - f(x)/f prime(x), כאשר הנגזרת אינה אפס.
  • כלל הטרפז מקרב אינטגרל מוגדר באמצעות גבהי הקצוות.

מקרה מופיע

$$x_{n+1}=x_n-\frac{f(x_n)}{f^{\prime}(x_n)}$$
דוגמה

עבור f(x)=x²-2 ו-x₀=1.5, ניוטון נותן x₁=1.5-(2.25-2)/3=1.4166667. עם y=x² על [0,2] ושני פסים שווים, h=1 ושטח הטרפז=(1/2)(0+2×1+4)=3; השטח המדויק הוא 8/3.

מציאת שורשים ואינטגרציה מספרית — תרשים הוראה מקורי

היכן זה משתבש

  • שינוי סימן סביב אי-רציפות אינו מוכיח קיום שורש.
  • איטרציה עשויה להתפצץ או ליצור מחזוריות.
  • הערכת העודף או החסר של כלל הטרפז תלויה בעיקומיות, ולא רק בהגדלת הפונקציה.
שים לב

לא נכון: כל שינוי סימן מוכיח קיום שורש, כולל זה שמעבר לאי-רציפות. שינוי סימן מעיד על שורש רק אם הפונקציה רציפה שם: 1/x משנה סימן סביב x=0 אך אין לה שורש.


יישום של השיטה

  • תן קריטריון עצירה ועיין בדיוק סביר.
  • אימת את השורש המקורב באמצעות טווח סימנים סביב התשובה המעוגלת הנדרשת; הסבר כל כשל באיטרציה שנבחרה.

בקורס שלך

  • AQA A-level Mathematics (7357), סעיף המפרט I.
  • לכל דף אפשרי מחשבון, אך סימנים עבור שיטה עדיין דורשים את הביטוי או המשוואה הכתובים לפני הערך שלהם.
רעיון מרכזי
  • איטרציה: עדכון חוזר בו כל קירוב חדש מחושב מהקירוב הקודם.
  • לפונקציה רציפה עם סימנים הפוכים בשני הקצוות יש שורש ביניהם.
  • שימו לב: שינוי סימן סביב אי-רציפות אינו מוכיח קיום שורש.

J · וקטורים וגיאומטריה של טרנספורמציות

מדוע ההזזה קצרה מהמסלול?

  • הליכה 4 מטר מזרחית ו3 מטר צפונית נותנת הזזה של 5 מטר, למרות שהמרחק שנסע הוא 7 מטר.
  • שיעור זה לומד תוצרת: סכום וקטורים המייצג הזזה משולבת או כוח משולב.

השיטה

  • הוסף רכיבי וקטור מתאימים והחסר וקטורי מיקום כדי למצוא וקטור הזזה.
  • תרגום מזיז כל נקודה באותו וקטור; מכפלה סקלרית משנה אורך ועשויה לשנות גם כיוון.

מקרה מופיע

$$\overrightarrow{AB}=\mathbf b-\mathbf a,\qquad |\mathbf v|=\sqrt{v_x^2+v_y^2}$$
דוגמה

עם a=(4,1) ו-b=(1,3), a+b=(5,4). מ-A=(1,2) ל-B=(5,5), ההזזה AB=(4,3). הגודל שלו הוא √(4²+3²)=5.

וקטורים וגיאומטריה טרנספורמציונית — תרשים הוראה מקורי

היכן זה משתבש

  • סדר ההחסרה חשוב: BA=-AB.
  • הוכחת מקבילות דורשת יחס כפיל סקלרי; תרשים בלבד אינו מספיק.
  • הגדלה שלילית מוחלת את המיקום בצורה הפוכה ביחס למרכזה.
שים לב

לא נכון: ל-AB ול-BA ישנם אותו רכיבים. BA הולך בכיוון ההפוך ל-AB, ולכן BA=−AB: כל הרכיבים משנים סימן.


יישום של השיטה

  • השתמשו ברכיבי וקטורים, כפילים סקלריים וגדלים להזזות וכוחות.
  • יחידה זו אינה דורשת מכפלה סקלרית.

בקורס שלך

  • AQA מתמטיקה ברמה גבוהה (7357), פרק במפרט J.
  • לכל דף אפשרי מחשבון, אך סימנים עבור שיטה עדיין דורשים את הביטוי או המשוואה הכתובים לפני הערך שלהם.
רעיון מרכזי
  • תוצאתי: סכום הווקטורים המייצג את ההזזה או הכוח המשולבים.
  • הוסף רכיבי וקטור מתאימים והחסר וקטורי מיקום כדי למצוא וקטור הזזה.
  • שימו לב: סדר החיסרה חשוב: BA=-AB.

J · השתקפויות, סיבובים והגדלות

היכן מרכז ההגדלה?

  • לוגו מוגדל סביב נקודה הרחוקה מאפס. הכפלת הקואורדינות שלו לבדה מניחה אותו במקום שגוי.
  • שיעור זה עוסק במרכז הגדלה: הנקודה משמנה כל היזזה של נקודות על ידי גורם קנה מידה.

השיטה

  • הדחה מוסיפה וקטור.
  • החזר פונה את המרחק האנכי הממוסמן מהקו המקטע.
  • סיבוב דורש מרכז, זווית וכיוון.
  • עבור הגדלה מנקודה C, השתמשו בנוסחה P חדשה=C+k(P-C).

מקרה מופיע

$$\mathbf p_{\mathrm{image}}=\mathbf c+k(\mathbf p-\mathbf c)$$
דוגמה

עבור C=(1,1), P=(3,2), k=2, מתקבל P-C=(2,1), ולכן P חדש הוא (1,1)+2(2,1)=(5,3). החזרת הנקודה (3,2) לציר ה-y נותנת (-3,2). סיבוב ב-90° נגד כיוון השעון סביב הראשית נותן (-2,3).

החזרות, סיבובים והגדלות — תרשים הוראתי מקורי

היכן זה משתבש

  • סיבוב דורש את מרכזו וכיוונו, ולא רק את הזווית.
  • גורם ההגדלה השלילי מניח את התמונה בצד הנגדי של המרכז.
  • הדחה אינה משנה כיוון או גודל.
שים לב

לא נכון: כל הגדלה ממוקדת באמצע הצירים אלא אם כן גורם הקנה הוא שלילי. להגדלה יכול להיות כל מרכז; גורם קנה שלילי מניח את התמונה בצד השני של המרכז.


יישום של השיטה

  • תיארו הטורנספורמציה במלואה לפני בניית התמונה.
  • בדקו מרחקים וזוויות תואמים.
  • עבור טורנספורמציות משולבות, יישמו אותן בסדר הנדרש; הן לרוב אינן חלונית.

בקורס שלך

  • AQA מתמטיקה ברמה גבוהה (7357), פרק במפרט J.
  • לכל דף אפשרי מחשבון, אך סימנים עבור שיטה עדיין דורשים את הביטוי או המשוואה הכתובים לפני הערך שלהם.
רעיון מרכזי
  • מרכז ההגדלה: הנקודה ממנה תזוזתו של כל נקודה מוכפלת בגורם קנה-מידה.
  • הדחה מוסיפה וקטור.
  • שים לב: סיבוב דורש מרכז וכיוון, ולא רק זווית.

K · דגימה ומאגר נתונים גדול

מי חסר מהנתונים?

  • למאגר נתוני מזג אוויר יש רשומה חסרה וכמה תחנות. טיפול בכל שורה כאילו זהה יכול לעוות השוואה.
  • שיעור זה עוסק במסגרת הדגימה: הרשימה או הגדרת האוכלוסייה ממנה נבחרה הדגימה.

השיטה

  • זיהוי האוכלוסייה, יחידת הדגימה והמסגרת.
  • הבחנה בין דגימה אקראית, שיטתית, שכבתית, קוואות ומזדמנת.
  • נתונים חסרים אינם אפס; ודא יחידות, תאריכים והגדרות משתנים לפני השוואת דגימות.

מקרה מופיע

$$n_i=n\frac{N_i}{N}$$
דוגמה

לאוכלוסייה יש 120 תלמידים בקבוצה אחת ו80 בקבוצה שנייה. דגימה שכבתית פרופורציונלית בגודל 30 דורשת 30×120/200=18 מהראשונה ו12 מהשנייה. לאחר מכן נדרשת בחירה אקראית בתוך כל קבוצה.

דגימה ומאגר נתונים גדול — תרשים הוראתי מקורי

היכן זה משתבש

  • דגימה מעוותת גדולה נשארת מעוותת.
  • שכבתיות אינה זהה לבחירת מי שהזמין מכל קבוצה.
  • היכרות עם סט נתונים גדול באינטרן AQA דורשת את הנתונים והמטא-נתונים המסופקים בפועל, לא ערכי מזג אוויר בדיוניים.
שים לב

לא נכון: הכפלת דגימה מעוותת מבטלת את העיוות בבחירה. דגימה גדולה יותר שנאספה באותו אופן מעוות שומר על אותו עיוות; רק דגימה טובה יותר מבטלת אותו.


יישום של השיטה

  • עבור AQA, השתמש בסט הנתונים הגדול הרשמי במשימת מחשבון תחת פיקוח: זיהוי משתנה, נימוק להשוואה, בדיקת נתונים חסרים, יצוג גרפי והסבר מגבלה.
  • שמור את ההחלטות לצד הניתוח.

בקורס שלך

  • מתמטיקה ברמה A-Level מאת AQA (7357), פרק K בתקנון.
  • לכל דף אפשרי מחשבון, אך סימנים עבור שיטה עדיין דורשים את הביטוי או המשוואה הכתובים לפני הערך שלהם.
רעיון מרכזי
  • מסגרת דגימה: רשימה או הגדרת אוכלוסייה ממנה נבחרת דגימה.
  • זיהוי האוכלוסייה, יחידת הדגימה והמסגרת.
  • שים לב: דגימה מעוותת גדולה נשארת מעוותת.

L · סיכומי נתונים, היסטוגרמות ופרשנות

האם ממוצע אחד מספר את כל הסיפור?

  • לשתי קבוצות אותו ממוצע חצאי אך התפזרות שונה. סיכום אחד אינו יכול לתאר גם מיקום וגם עקביות.
  • שיעור זה לומד צפיפות תדירות: תדירות מחולפת בעובי מחלקה, המשמשת כגובה היסטוגרמה.

השיטה

  • השוואת ממוצע מתאים ופיזור בהקשר.
  • היסטוגרמה משתמשת בשטח לתדירות, ולכן גובה=תדירות/רוחב מחלקה.
  • הערכות מקובצות מניחות ערכים נציגים בתוך התחומים.

מקרה מופיע

$$\overline x=\frac{\sum x_i}{n},\qquad \mathrm{density}=\frac{\mathrm{frequency}}{\mathrm{class\ width}}$$
דוגמה

מחלקה מ10 עד 20 עם תדירות 30 יש צפיפות 30/10=3. מחלקה מ20 עד 40 עם תדירות 20 יש צפיפות 20/20=1. הפסל הרחב יותר לא צריך להתבלבל עם צפיפות גדולה יותר. עבור ערכים 2,4,4,6,9, הממוצע החצאי הוא 4 והממוצע הוא 5.

סיכומי נתונים, היסטוגרמות ופרשנות — תרשים הוראתי מקורי

היכן זה משתבש

  • העמודה הגבוהה ביותר בהיסטוגרמה אינה חייבת להכיל את מספר התצפיות הגדול ביותר.
  • ממוצע מקובץ הוא הערכה.
  • קורלציה אינה מוכיחה סיבה ותוצאה, והתארגנות חיצונית מרחיבה מעבר לטווח הנצפה.
שים לב

לא נכון: גובה עמודה בהיסטוגרמה שווה לתדירות, גם כאשר רוחב הקבוצות אינו שווה. עם רוחבי קבוצות בלתי שווים, הגובה הוא צפיפות התדירות; התדירות היא שטח העמודה.


יישום של השיטה

  • בחר תצוגה המתאימה לסוג הנתונים.
  • ספק השוואה מספרית וגם פירוש לגבי האוכלוסייה; אל תגזור דיוק גדול מזה שתומך הדגימה.

בקורס שלך

  • AQA A-Level Mathematics (7357), סעיף המסמך L.
  • לכל דף אפשרי מחשבון, אך סימנים עבור שיטה עדיין דורשים את הביטוי או המשוואה הכתובים לפני הערך שלהם.
רעיון מרכזי
  • צפיפות תדירות: תדירות מחולפת לרוחב הקבוצה, משמשת כגובה ההיסטוגרמה.
  • השוואת ממוצע מתאים ופיזור בהקשר.
  • שימו לב: העמודה הגבוהה ביותר בהיסטוגרמה אינה חייבת להכיל את מספר הצפיות הגדול ביותר.

L · רגרסיה, מודלים פיננסיים ושאריות

האם התחזית נתמכת על ידי הנתונים?

  • קו חוזה זמן נסיעה באוטובוס לפי מרחק. שגיאת חישוב קטנה פחות חשובה מאשר שימוש במודל מחוץ להוכחתו.
  • שיעור זה לומד שארית: הערך הנצפה מינוס הערך שנחזה על ידי מודל מותאם.

השיטה

  • מודל ליניארי y=a+bx כולל חתך a ושיפוע b עם יחידות רלוונטיות לקשר.
  • בדוק שאריות וטווח הנתונים.
  • עבור שינוי אחוזי חוזר השתמש במודל גיאומטרי; עבור הלוואה הבדל בין סכום הראשית, שיעור, תשלום ומשך זמן.

מקרה מופיע

$$\widehat t=8+2d,\qquad e=t-\widehat t$$
דוגמה

המודל המותאם t=8+2d חוזה 18 דקות ב-d=5 ק"מ. אם הזמן הנצפה הוא 21, השארית היא 3 דקות.

מודלים פיננסיים, רגרסיה ושאריות — תרשים לימוד מקורי

היכן זה משתבש

  • התאמה טובה אינה מוכיחה מכניזם סיבתי.
  • מקדם מתאם מדד את הקשר הליניארי, לא את השיפוע.
  • יש לפענח תוצאות מחשבון למודל, לבדוק ולפרש אותן.
שים לב

לא נכון: מתאם גבוה מאפשר אקסטראפולציה אמינה לכל מרחק. מודל שנבנה על נתונים אמין רק בקרבתם; ביצוע אקסטראפולציה הרחוקה מהם הוא לא אמין.


יישום של השיטה

  • השתמש ב-AQA Large Data Set ובתצוגות סטטיסטיות מתאימות.
  • פרש שאריות, מתאם ומגבלות המודל; קשר לבדו אינו מקיים סיבתיות.

בקורס שלך

  • AQA A-Level Mathematics (7357), סעיף המסמך L.
  • לכל דף אפשרי מחשבון, אך סימנים עבור שיטה עדיין דורשים את הביטוי או המשוואה הכתובים לפני הערך שלהם.
רעיון מרכזי
  • שארית: הערך הנצפה פחות הערך שנחזה על ידי מודל מותאם.
  • מודל ליניארי y=a+bx כולל חתך a ושיפוע b עם יחידות רלוונטיות לקשר.
  • שימו לב: התאמה טובה אינה מוכיחה מכניזם סיבתי.

M · הסתברות, עצים והסקה תנאיית

מה משתנה לאחר המשיכה הראשונה?

  • שקית מכילה 3 חלקיקים אדומים ו2 חלקיקים כחולים. הוצאת שניים ללא החזרה משנה את הסיכוי לצבע השני.
  • שיעור זה עוסק בהסתברות מותנית: ההסתברות לאירוע לאחר צמצום מרחב הדגימה לתנאי מצוין.

השיטה

  • הכפל לאורך ענף עץ והוסף ענפים בלתי-מחוברים.
  • עם החזרה, הרכב האוכלוסייה נשאר קבוע.
  • הסתברות מותנעת היא P(A בתנאי B)=P(A∩B)/P(B), עבור P(B)>0.

מקרה מופיע

$$P(A\mid B)=\frac{P(A\cap B)}{P(B)},\qquad P(B)>0$$
דוגמה

ללא החזרה, P(שני אדומים)=3/5×2/4=3/10. P(אחד מכל) =3/5×2/4+2/5×3/4=3/5. אם P(A∩B)=0.12 ו-P(B)=0.3, אז P(A בתנאי B)=0.4.

הסתברות, עצים והסקה מותנית — תרשים הוראתי מקורי

היכן זה משתבש

  • אירועים שאינם תלויים זה בזה פירושה שאין להם חפיפה; אירועים עצמאיים פירושה שהידע באחד מהם אינו משנה את הסיכוי של השני.
  • שני אירועים בלתי תואמים עם סיכוי חיובי אינם עצמאיים.
שים לב

לא נכון: אירועים בלתי תואמים עם סיכויים חיוביים חייבים להיות עצמאיים. אירועים בלתי תואמים עם סיכויים חיוביים הם תלויים: אם אחד מתרחש, השני לא יכול להתרחש, ולכן P(A and B)=0≠P(A)P(B).


יישום של השיטה

  • טבלה דו-צדדית מראה בבירור את המכנה המוגבל.
  • לפני שימוש במוצר P(A)P(B), יש להצדיק עצמאות על בסיס ההקשר או המידע הספוק.

בקורס שלך

  • AQA A-level Mathematics (7357), סעיף המפרט M.
  • לכל דף אפשרי מחשבון, אך סימנים עבור שיטה עדיין דורשים את הביטוי או המשוואה הכתובים לפני הערך שלהם.
רעיון מרכזי
  • הסתברות תנאיית: ההסתברות לאירוע לאחר הגבלת מרחב הדגימה לתנאי מצוין.
  • הכפל לאורך ענף עץ והוסף ענפים בלתי-מחוברים.
  • לשמור לבן: אירועים בלתי תואמים פירושה שאין להם חפיפה; אירועים עצמאיים פירושה שהידע באחד מהם אינו משנה את הסיכוי של השני.

N · מודלים בינומיים, נורמליים ופואסון

מה הופך ספירה לחיזויית?

  • בוחן איכות סופר מספר פריטים פגומים. המספר הוא אקראי, אך דגם יכול לתאר את הטווח הסביר שלו.
  • שיעור זה עוסק בערך צפוי: הממוצע המשוקלל בהסתברות של משתנה אקראי.

השיטה

  • מודל בינומי דורש n קבוע, ניסויים עצמאיים, שני תוצאות ו-p קבוע.
  • E(X)=np והVar(X)=np(1-p).
  • עבור מודל נורמלי השתמש ב-z=(x-μ)/σ.
  • ציין את האירוע לפני חישוב הסתברות זנב.

מקרה מופיע

$$P(X=k)=\binom nk p^k(1-p)^{n-k},\qquad X\sim B(n,p)$$
דוגמה

עבור X בינומיאלית(5,0.2), P(X=0)=0.8^5=0.32768, E(X)=1 ו-Var(X)=0.8. עבור משתנה נורמלי עם μ=100, σ=15, הערך 130 מקבל z=2. פואסון אינו חלק מהשיעור הזה של AQA 7357.

מודלים בינומיאליים, נורמליים ופואסוני — תרשים הוראתי מקורי

היכן זה משתבש

  • לא כל ספירה היא בינומית: שינוי ב-p או תלות יכולים לפסול אותה.
  • עבור משתנה רציף, ההסתברות לערך מדויק אחד היא אפס.
  • תיקון רציפות חשוב כאשר מעריכים התפלגות דיסקרטית באמצעות התפלגות נורמלית.
שים לב

לא נכון: לכל ספירת הצלחות יש התפלגות בינומית ללא קשר לתלות. המודל הבינומי דורש ניסויים עצמאיים עם probability קבועה; ניסויים תלויים מבטלים אותו.


יישום של השיטה

  • כתוב את האירוע כחוסר שוויון לפני שימוש בפונקציות התפלגות במחשבון.
  • הבדל בין P(X<k), P(X≤k) ומשלים של זנב.
  • ציין הנחות בהקשר.

בקורס שלך

  • AQA A-level Mathematics (7357), סעיף המפרט N.
רעיון מרכזי
  • ערך צפוי: הממוצע המשוקלל של משתנה אקראי לפי ההסתברות.
  • מודל בינומי דורש n קבוע, ניסויים עצמאיים, שני תוצאות ו-p קבוע.
  • שימו לב: לא כל ספירה היא דו-אופציונלית; שינוי ב-p או תלות יכולים לבטל את התנאים.

O · בדיקת הנחות ובחינת מסקנות בהקשר

האם chance יכולה להסביר את התוצאה?

  • מפעל טוען כי רק 10% מהפריטים הם פגומים. דוגמה מכילה יותר פגמים, אך chance לבדה עשויה להסביר חלק מההבדל.
  • שיעור זה לומד רמת מובהקות: סף ההסתברות הנבחר לדחיית השערת אפס.

השיטה

  • נסחו H₀ ו-H₁ בהפרמטרים האוכלוסייתי לפני בדיקת התוצאה.
  • חשבו את הסתברות הזנב המתאימה תחת H₀.
  • דחו H₀ כאשר העדויות עומדות בדרישות הרמת המשמעות הנקבעת; אחרת אמרו שאין מספיק עדות.

מקרה מופיע

$$H_0:p=p_0,\qquad H_1:p>p_0$$
דוגמה

עבור H₀:p=0.1 ועבור H₁:p>0.1 עם n=10, ריכוז של לפחות 3 פגמים הוא הסתברות 1-(0.9^10+10×0.1×0.9^9+45×0.1²×0.9^8)≈0.070191. ב-5%, זהו אי-הספק של ראיות לכך שמנת הפגמים עולה על 10%.

מבחן הייפוזות ומסקנות בהקשר — תרשים הוראתי מקורי

היכן זה משתבש

  • כשל במציאת H₀ אינו הוכחה ש-H₀ נכון.
  • בחרו את הזנב מהניחוח H₁, ולא מהזנב שמניב תוצאה קטנה יותר.
  • משמעות סטטיסטית אינה מודדת את גודל ההשפעה בפועל.
שים לב

לא נכון: כשל במציאת היפוך הניחוח מאשר את נכונותו. אי דחיית היפוך הניחוח פירושה רק שאין מספיק עדות נגדו.


יישום של השיטה

  • סיימו עם משפט על האוכלוסייה ועל הטענה המקורית.
  • נסחו את ההנחות של המודל ובחנו האם שיטת הדגימה תומכת בהן.

בקורס שלך

  • AQA מתמטיקה ברמה A (7357), פרק מפרט O.
  • לכל דף אפשרי מחשבון, אך סימנים עבור שיטה עדיין דורשים את הביטוי או המשוואה הכתובים לפני הערך שלהם.
רעיון מרכזי
  • רמת משמעות: סף ההסתברות הנבחר לדחיית היפוך הניחוח.
  • נסחו H₀ ו-H₁ בהפרמטרים האוכלוסייתי לפני בדיקת התוצאה.
  • שימו לב: כשל במציאת H₀ אינו הוכחה ש-H₀ נכון.

P · דיוק, גבולות ומדדים משולבים

האם המדידה המודפסת מדויקת?

  • פאנל מלבני מסומן ב-8.0 ס"מ על ידי 5.0 ס"מ, כל אחד לעגול לקרוב ביותר ל-0.1 ס"מ. השטח האמיתי אינו קבוע ב-40 ס"מ².
  • שיעור זה עוסק בגבול תחתון: הערך הקטן ביותר האפשרי התואם לכלל עיגול נתון.

השיטה

  • ערך שמעוגל ליחידה u הקרובה נמצא בטווח מערך נתון-u/2 ועד, אך לרוב לא כולל, ערך נתון+u/2.
  • לכמויות חיוביות, שלב קצוות לפי הפעולה.

מקרה מופיע

$$A=LW,\qquad v=\frac{d}{t}$$
דוגמה

האורכים מקיימים 7.95≤L<8.05 ו-4.95≤W<5.05. מכיוון ש-A=LW, מתקיים 39.3525≤A<40.6525. עבור מהירות d/t, המהירות הגדולה ביותר משתמשת במרחק הגדול ובזמן החיובי הקטן ביותר.

דיוק, גבולות ומידות מורכבות — תרשים הוראה מקורי

היכן זה משתבש

  • גבול עליון אינו מושג באופן אוטומטי.
  • חילוק המרחק העליון בזמן העליון אינו נותן את המהירות הגדולה ביותר.
  • שמרו מספיק ספרות בחישובים ביניים.
שים לב

לא נכון: הערך הגדול ביותר של d/t חיובי משתמש ב-d הגדול וב-t הגדול. כדי להשיג את d/t הגדול ביותר, יש להשתמש ב-d הגדול וב-t הקטן ביותר; t גדול יותר מקטן את המנה.


יישום של השיטה

  • להבדיל בין אי-ודאות מדידה לבין עיגול אריתמטי.
  • דיוק מדווח סביר לא יכול להיות עדין יותר מהמידות שמצדיקות אותו.

בקורס שלך

  • AQA A-level Mathematics (7357), פרק תוכנית P.
  • לכל דף אפשרי מחשבון, אך סימנים עבור שיטה עדיין דורשים את הביטוי או המשוואה הכתובים לפני הערך שלהם.
רעיון מרכזי
  • גבול תחתון: הערך הקטן האפשרי התואם לכלל עיגול נתון.
  • ערך שמעוגל ליחידה u הקרובה נמצא בטווח מערך נתון-u/2 ועד, אך לרוב לא כולל, ערך נתון+u/2.
  • לשים לב: גבול עליון אינו מתקבל אוטומטית.

P · קינמטיקה וחוקי ניוטון

איזה כוח מזרז את העגלה?

  • עגלה מזרזת כאשר חיכוך מתנגד לתנועתה. הכוח של המנוע לבדו אינו שווה למסה כפול תאוצה.
  • שיעור זה עוסק בכוח resultant: הסכום הווקטורי של כל הכוחות החיצוניים הפועלים על האובייקט המדומה.

השיטה

  • לבחור כיוון חיובי ולשרטט דיאגרמת כוחות.
  • להשתמש ב- F=ma של הכוח השקיף.
  • עבור תאוצה קבועה, v=u+at ו-s=ut+at²/2.
  • מודל חלקיק מתעלם מגודלו; משטח חלק מתעלם מחיכוך.

מקרה מופיע

$$F_{\mathrm{resultant}}=ma,\qquad s=ut+\frac12 at^2$$
דוגמה

קרונת 5 ק"ג פועלת עליה כוח מניע של 18 N והתנגדות של 3 N. הכוח הכולל הוא 15 N, ולכן a=15/5=3 m/s². יציאה ממצב רכישה למשך 4 שניות נותנת v=0+3×4=12 m/s ו-s=0×4+3×4²/2=24 m.

קינמטיקה וחוקי ניוטון — תרשים הוראה מקורי

היכן זה משתבש

  • הכוח הנורמלי אינו חייב להתאים למשקל במדרון.
  • מודלים של חלקיקים מקוונים דורשים משוואה אחת לכל חלקיק ויחס תאוצה עקבי.
  • נוסחות התאוצה הקבועה לא יכולות לשמש לתאוצה משתנה כלשהי.
שים לב

לא נכון: נוסחות התאוצה הקבועה חלות ללא שינוי כאשר התאוצה משתנה עם הזמן. נוסחות suvat דורשות תאוצה קבועה; כאשר התאוצה משתנה, יש להשתמש בק্যালקולוס.


יישום של השיטה

  • להסביר מה כל אידיאליזציה מאפשרת ומה היא משארת מחוץ.
  • לגרף מהירות-זמן, השיפוע מייצג תאוצה והשטח הסימני מייצג תזוזה.

בקורס שלך

  • AQA A-level Mathematics (7357), פרק תוכנית P.
  • לכל דף אפשרי מחשבון, אך סימנים עבור שיטה עדיין דורשים את הביטוי או המשוואה הכתובים לפני הערך שלהם.
רעיון מרכזי
  • כוח שקיף: הסכום הווקטורי של כל הכוחות החיצוניים הפועלים על הגוף המודל.
  • לבחור כיוון חיובי ולשרטט דיאגרמת כוחות.
  • לשים לב: הכוח הנורמלי אינו חייב להתאים למשקל במדרון.

Q · קינמטיקה וחוקי ניוטון

איזה כוח מזרז את העגלה?

  • עגלה מזרזת כאשר חיכוך מתנגד לתנועתה. הכוח של המנוע לבדו אינו שווה למסה כפול תאוצה.
  • שיעור זה עוסק בכוח resultant: הסכום הווקטורי של כל הכוחות החיצוניים הפועלים על האובייקט המדומה.

השיטה

  • לבחור כיוון חיובי ולשרטט דיאגרמת כוחות.
  • להשתמש ב- F=ma של הכוח השקיף.
  • עבור תאוצה קבועה, v=u+at ו-s=ut+at²/2.
  • מודל חלקיק מתעלם מגודלו; משטח חלק מתעלם מחיכוך.

מקרה מופיע

$$F_{\mathrm{resultant}}=ma,\qquad s=ut+\frac12 at^2$$
דוגמה

קרונת 5 ק"ג פועלת עליה כוח מניע של 18 N והתנגדות של 3 N. הכוח הכולל הוא 15 N, ולכן a=15/5=3 m/s². יציאה ממצב רכישה למשך 4 שניות נותנת v=0+3×4=12 m/s ו-s=0×4+3×4²/2=24 m.

קינמטיקה וחוקי ניוטון — תרשים הוראה מקורי

היכן זה משתבש

  • הכוח הנורמלי אינו חייב להתאים למשקל במדרון.
  • מודלים של חלקיקים מקוונים דורשים משוואה אחת לכל חלקיק ויחס תאוצה עקבי.
  • נוסחות התאוצה הקבועה לא יכולות לשמש לתאוצה משתנה כלשהי.
שים לב

לא נכון: נוסחות התאוצה הקבועה חלות ללא שינוי כאשר התאוצה משתנה עם הזמן. נוסחות suvat דורשות תאוצה קבועה; כאשר התאוצה משתנה, יש להשתמש בק্যালקולוס.


יישום של השיטה

  • להסביר מה כל אידיאליזציה מאפשרת ומה היא משארת מחוץ.
  • לגרף מהירות-זמן, השיפוע מייצג תאוצה והשטח הסימני מייצג תזוזה.

בקורס שלך

  • AQA A-level Mathematics (7357), פרק תוכנית Q.
  • לכל דף אפשרי מחשבון, אך סימנים עבור שיטה עדיין דורשים את הביטוי או המשוואה הכתובים לפני הערך שלהם.
רעיון מרכזי
  • כוח שקיף: הסכום הווקטורי של כל הכוחות החיצוניים הפועלים על הגוף המודל.
  • לבחור כיוון חיובי ולשרטט דיאגרמת כוחות.
  • לשים לב: הכוח הנורמלי אינו חייב להתאים למשקל במדרון.

Q · אינטגרלים, שטח ואיסוף

כמה השתנה מצטברת נאגפה?

  • גרף מהירות מספר לנו על תנועה ברגע נתון. איך ניתן לשחזר את ההזזה המצטברת לאורך הזמן?
  • שיעור זה עוסק ב-פונקציה קדומה: פונקציה שנגזרתה שווה למכפיל האינטגרל הנתון.

השיטה

  • עבור n≠-1, האינטגרל של ax^n הוא ax^(n+1)/(n+1)+C.
  • אינטגרל מוגדר הוא הצטברות ממוסמנת.
  • יש לפרק בנקודות שינוי סימן כאשר נדרשת שטח כולל או מרחק.

מקרה מופיע

$$\int ax^n\,dx=\frac{ax^{n+1}}{n+1}+C\quad(n\ne-1)$$
דוגמה

עבור v(t)=3t²-3 בתחום 0≤t≤2, ההזזה=[t³-3t]_0^2=2. מכיוון שהמהירות משנה סימן ב-t=1, המרחק=-[t³-3t]_0^1+[t³-3t]_1^2=2+4=6. הקבועים מתבטלים רק באינטגרל מוגדר.

אינטגרלים, שטח והצטברות — תרשים הוראתי מקורי

היכן זה משתבש

  • האינטגרל של 1/x הוא ln|x|+C, ולא חוק החזקות עם n=-1.
  • שטח ממוסמן יכול להיות אפס גם כאשר השטח הסגור הכולל חיובי.
שים לב

לא נכון: אינטגרל מוגדר שווה לשטח החיובי הכולל, גם כאשר הגרף חוצה את ציר ה-x. השטח מתחת לציר נחשב כשלילי, ולכן אינטגרל מוגדר עשוי להיות קטן מהשטח הכולל, ואף שווה לאפס.


יישום של השיטה

  • זהו מה שאינוטרל מייצג והכלול את היחידות הנכונות.
  • קצב שנמדד ליחידת זמן (למשל בשנייה) משולב לכמות הבסיסית, ולא לקצב אחר.
  • גזור פונקציה קדומה כדי לבדוק אותה.

בקורס שלך

  • AQA A-level Mathematics (7357), פרק תוכנית Q.
  • לכל דף אפשרי מחשבון, אך סימנים עבור שיטה עדיין דורשים את הביטוי או המשוואה הכתובים לפני הערך שלהם.
רעיון מרכזי
  • פונקציה מקיימת: פונקציה שגזרתה שווה למכפיל המובא.
  • עבור n≠-1, האינטגרל של ax^n הוא ax^(n+1)/(n+1)+C.
  • לשים לב: האינטגרל של 1/x הוא ln|x|+C, ולא חוק החזקות עם n=-1.

R · קינמטיקה וחוקי ניוטון

איזה כוח מזרז את העגלה?

  • עגלה מזרזת כאשר חיכוך מתנגד לתנועתה. הכוח של המנוע לבדו אינו שווה למסה כפול תאוצה.
  • שיעור זה עוסק בכוח resultant: הסכום הווקטורי של כל הכוחות החיצוניים הפועלים על האובייקט המדומה.

השיטה

  • לבחור כיוון חיובי ולשרטט דיאגרמת כוחות.
  • להשתמש ב- F=ma של הכוח השקיף.
  • עבור תאוצה קבועה, v=u+at ו-s=ut+at²/2.
  • מודל חלקיק מתעלם מגודלו; משטח חלק מתעלם מחיכוך.

מקרה מופיע

$$F_{\mathrm{resultant}}=ma,\qquad s=ut+\frac12 at^2$$
דוגמה

קרונת 5 ק"ג פועלת עליה כוח מניע של 18 N והתנגדות של 3 N. הכוח הכולל הוא 15 N, ולכן a=15/5=3 m/s². יציאה ממצב רכישה למשך 4 שניות נותנת v=0+3×4=12 m/s ו-s=0×4+3×4²/2=24 m.

קינמטיקה וחוקי ניוטון — תרשים הוראה מקורי

היכן זה משתבש

  • הכוח הנורמלי אינו חייב להתאים למשקל במדרון.
  • מודלים של חלקיקים מקוונים דורשים משוואה אחת לכל חלקיק ויחס תאוצה עקבי.
  • נוסחות התאוצה הקבועה לא יכולות לשמש לתאוצה משתנה כלשהי.
שים לב

לא נכון: נוסחות התאוצה הקבועה חלות ללא שינוי כאשר התאוצה משתנה עם הזמן. נוסחות suvat דורשות תאוצה קבועה; כאשר התאוצה משתנה, יש להשתמש בק্যালקולוס.


יישום של השיטה

  • להסביר מה כל אידיאליזציה מאפשרת ומה היא משארת מחוץ.
  • לגרף מהירות-זמן, השיפוע מייצג תאוצה והשטח הסימני מייצג תזוזה.

בקורס שלך

  • AQA A-level Mathematics (7357), פרק תוכנית R.
  • לכל דף אפשרי מחשבון, אך סימנים עבור שיטה עדיין דורשים את הביטוי או המשוואה הכתובים לפני הערך שלהם.
רעיון מרכזי
  • כוח שקיף: הסכום הווקטורי של כל הכוחות החיצוניים הפועלים על הגוף המודל.
  • לבחור כיוון חיובי ולשרטט דיאגרמת כוחות.
  • לשים לב: הכוח הנורמלי אינו חייב להתאים למשקל במדרון.

S · מומנטים, איזון ומרכזי כובד

מדוע מפתח ארוך עוזר?

  • מפתח ארוך מסובב אום בקלות יותר. אפקט הסיבוב תלוי גם במרחק האנכי וגם בכוח.
  • שיעור זה עוסק ב-מומנט: כוח כפול במרחק האנכי מקו הפעולה שלו לנקודת התמיכה.

השיטה

  • עבור איזון, גם הכוח השקיף וגם המומנט השקיף הם אפס.
  • חשב מומנטים סביב נקודת צירון מתאימה כדי לבטל כוחות לא ידועים העוברים דרך הנקודה.
  • מרכז מסה משולב הוא ממוצע ממוזן לפי מסה.

מקרה מופיע

$$M=Fd_{\perp},\qquad \sum M=0,\qquad \sum \mathbf F=\mathbf0$$
דוגמה

קורה אחידה בגובה 4 m שוקלת 100 N ותמוכת בשתי קצוותיה. כוח נוסף של 60 N פועל במרחק 1 m משמאל. מומנטים ביחס לקצה השמאלי נותנים 4R_right=100×2+60×1=260, ולכן R_right=65 N. איזון אנכי נותן R_left=95 N.

מומנטים, איזון ומרכזי מסה — תרשים הוראה מקורי

היכן זה משתבש

  • השתמש בזרוע המומנט האנכית, ולא במרחק אלכסוני לנקודת היישום.
  • כוח תוצא אפס בלבד אינו מונע סיבוב.
  • תמיכה הדורשת תגובה אנכית שלילית עשויה לאבד מגע.
שים לב

לא נכון: כוח תוצא אפס לבדו אינו מספיק לאיזון גוף קשיח. האיזון דורש גם שהמומנט התוצא יהיה אפס; שני כוחות שווים והפוכים על קווים שונים עדיין מסובבים את הגוף.


יישום של השיטה

  • עבור פלטת עשויים מחלקות, בחר נקודת ראש משותפת וטבל את כל תרומות המסה-שטח עם הסימן המתאים.
  • אזור שנחתך בעל מסה שלילית בחישוב זה, ולא חומר פיזי שלילי חדש.

בקורס שלך

  • AQA A-level Mathematics (7357), סעיף המפרט S.
  • לכל דף אפשרי מחשבון, אך סימנים עבור שיטה עדיין דורשים את הביטוי או המשוואה הכתובים לפני הערך שלהם.
רעיון מרכזי
  • מומנט: כוח כפול במרחק האנכי מהקו פעולתו לנקודת הצירון.
  • עבור איזון, גם הכוח השקיף וגם המומנט השקיף הם אפס.
  • שימו לב: השתמש בזרוע המומנט האנכית, ולא במרחק אלכסוני לנקודת היישום.

היכנס או צור חשבון

IGCSE, A-Level & AP