7357: הערות לימוד לקורס
גרסה: גרסת 1.3, ינואר 31 2018; תחילת ההערכה ב-A-Level בשנה 2018
אלו הן הערות לימוד מקוריות, וכל שיעור מסומן לפי הרמה.
A · הגדרה, ניגוד ודוגמאות נגד
מתי דפוס הופך לראיה?
- בדיקה של מספרים שלמים מספרים יכולה להצביע על דפוס. מה הופך את הדפוס לראיה לכל מספר שלם?
- שיעור זה עוסק ב-מדריך הפך: מקרה בודד תקף שמפריך טענה אוניברסלית.
השיטה
- הוכחה סטטיסטית מתחילה מהגדרות או הנחות נתונות.
- דוגמה נגדית שוללת טענה לכל הערכים.
- להוכחה בסתירה, הנח את ההפך וגזור אי-אפשרות.
- להוכחה באמצעות חישוב מקרים, בדוק כל מקרה ברשימה סופית ומלאה.
מקרה מופיע
Odd integers 2a+1 and 2b+1 sum to 2(a+b+1), hence even. To disprove that n²+n+41 is always prime, use n=41: the value is 41×43=1763. In a contradiction proof that √2 is irrational, assume √2=p/q in lowest terms; p²=2q² forces both p and q even, contradicting lowest terms.
היכן זה משתבש
- אל תנח את המסקנה בזמן שהאתה מוכיח אותה.
- בהוכחה בסתירה, זיהה את התוצאה האיסורה והשלך את ההנחה ההפכתית הראשונית.
- אינדוקציה אינה חובה ב-AQA 7357; היא שייכת לתחום המתמטיקה הנוספת המתאים לה.
אינו נכון: בדיקת עשרת המספרים הראשונים מוכיחה טענה לכל המספרים הטבעיים החיוביים. דפוס יכול להתקיים עבור עשרת המקרים הראשונים ולאחר מכן להיכשל; הוכחה חייבת לכסות כל מקרה.
יישום של השיטה
- הוכחה ב-AQA כוללת גזירה, חישוב מקרים והוכחה בסתירה.
- IAL P2 מציג חישוב מקרים ודוגמה נגדית, בעוד P4 מציג הוכחה בסתירה.
- שמור על השיטה תואמת ליחידה המכונה.
בקורס שלך
- AQA A-level Mathematics (7357), specification section A.
- לכל דף אפשרי מחשבון, אך סימנים עבור שיטה עדיין דורשים את הביטוי או המשוואה הכתובים לפני הערך שלהם.
- Counterexample: A single valid case that disproves a universal claim.
- הוכחה סטטיסטית מתחילה מהגדרות או הנחות נתונות.
- שמו לב: אל תניחו את המסקנה בזמן שהוכחת אותה.
A · מקרים מלאים ודוגמאות נגד
מתי שלושה מקרים מכסים כל שלם?
- בדיקת אלף שלמים עשויה לפספס את הממיר הבא. רשימה מלאה של שאריות אפשריות יכולה במקום זאת לסדר את כל השלמים.
- שיעור זה עוסק בהוכחה על ידי תמצות: הוכחה בודקת כל אפשרות בקבוצה סופית ומלאה של מקרים.
השיטה
- כתבו n=3k, 3k+1 או 3k+2 עבור מספר שלם k.
- אלו כל שאריות האפשריות בחלוקה ב3, כולל מספרים שליליים.
- חשבו את הביטוי בכל מקרה.
- דוגמה נגדית אחת מכחישת טענה אוניברסלית; דוגמאות התומכות בטענה אינן מוכיחות אותה.
מקרה מופיע
עבור n=3k, n²=9k² מתחלק ב-3. עבור n=3k+1, n²=3(3k²+2k)+1. עבור n=3k+2, n²=3(3k²+4k+1)+1. לכן, ריבוע של שלם יש שארית 0 או 1, לעולם לא 2. הטענה כי n²+n+41 הוא תמיד מספר ראשוני נכשלת ב-n=41: הערך שלו הוא 1763=41×43.
היכן זה משתבש
- דגימה סופית אינה ניסוי שכלול אלא אם כן היא כוללת כל מקרה אפשרי.
- Checking n=0,1,2 alone is not enough: the expressions involving arbitrary integer k justify all integers.
לא נכון: אם טענה מתקיימת עבור מאה השלמים הראשונים, היא הוכחה לכל השלמים. בדיקת מקרים מוכיחה טענה רק כאשר כל המקרים נבדקים; השלמים נמשכים לנצח.
יישום של השיטה
- בחר פירוק מקרים מלא, כמו זוגיות או שאריות.
- ציין מדוע לא חסר מקרה.
- עבור טענה אוניברסלית שגויה, תן קלט תקף ואמת את הכשל ישירות.
בקורס שלך
- AQA A-level Mathematics (7357), specification section A.
- לכל דף אפשרי מחשבון, אך סימנים עבור שיטה עדיין דורשים את הביטוי או המשוואה הכתובים לפני הערך שלהם.
- הוכחה על ידי ספירה: הוכחה הבוחנת כל אפשרות באוסף מקרים סופי ומלא.
- כתבו n=3k, 3k+1 או 3k+2 עבור מספר שלם k.
- שימו לב: דגימה סופית אינה עיון אלא אם כן היא כוללת כל מקרה אפשרי.
A · שורשים אי-רציונליים ואינסוף גזמים
מדוע √2 לא יכול להיות שבר מדויק?
- מחשבון מדפיק מספר סופי של ספרות של √2. ספרות אלו לא יכולות לקבוע האם קיים יחס מדויק בין שלמים.
- שיעור זה עוסק בהוכחה בסתירה: הוכחה שמניחה את הפילולוגיה של טענה ומגיעה לאי-אפשרות.
השיטה
- להוכיח ש-√2 הוא מספר אי-רציונלי, נניח ש-√2=p/q עבור מספרים שלמים מוגבלים p,q כאשר q אינו אפס.
- אז p²=2q² מחייב שה- p זוגי; כתיבת p=2r גוררת שה-q גם כן זוגי.
- סתירה לקטנות ההדדית.
- להוכיח שיש אינסוף מספרים ראשוניים, נניח רשימה מלאה וסופית של ראשוניים ובונה מספר שאינו מתחלק באף אחד מהראשונים ברשימה.
מקרה מופיע
מ-p²=2q² ו-p=2r, קבלנו q²=2r². גם p וגם q היו קבלו גורם 2, מה שסותר שברים מינימליים. עבור רשימת ראשוניים ש supposed מלאה p₁,…,pₖ, נתנו N=p₁⋯pₖ+1. N>1 יש גורם ראשוני, אבל כל ראשוני ברשימה משאיר שארית 1 בעת חלוקת N. גורם זה הוא ראשוני חדש, מה שסותר את המלאות. עצמו N אינו חובה להיות ראשוני: 2×3×5×7×11×13+1=30031=59×509.
היכן זה משתבש
- צעד הריבוע הזוגי דורש הסבר: מספר אי-זוגי 2r+1 בעל ריבוע אי-זוגי 4r(r+1)+1.
- ההוכחה למספרים ראשוניים דורשת מציאת ראשוני חדש, ולא טענה שהמכפלה פלו אחת היא תמיד ראשונית.
- סתירה חייבת לפגוע בהנחה המוצהרת.
לא נכון: מכפלת כל רשימה סופית של ראשוניים פלו אחת היא ראשונית. המכפלה פלו אחת אינה חובה להיות ראשונית: 2×3×5×7×11×13+1=30031=59×509. יש לה רק גורם ראשוני שאינו ברשימה.
יישום של השיטה
- עבור הוכחה לא מוכרת, נסח את ההנחה הנגודה במדויק, שמור על התנאים שלה וצין את הסתירה המדויקת.
- קירובים עשרוניים או רשימה סופית גדולה אינם פותרים שתי הטענות הללו.
בקורס שלך
- AQA A-level Mathematics (7357), specification section A.
- לכל דף אפשרי מחשבון, אך סימנים עבור שיטה עדיין דורשים את הביטוי או המשוואה הכתובים לפני הערך שלהם.
- הוכחה בסתירה: הוכחה שמניחה את הנכפול של טענה ומוציאה מכך אי-אפשרות.
- להוכיח ש-√2 הוא מספר אי-רציונלי, נניח ש-√2=p/q עבור מספרים שלמים מוגבלים p,q כאשר q אינו אפס.
- שימו לב: צעד הריבוע הזוגי דורש הסבר: מספר אי-זוגי 2r+1 בעל ריבוע אי-זוגי 4r(r+1)+1.
B · מעריכים, שורשים וצורה סטנדרטית
כמה קטן הוא אורך מיקרוסקופי?
- המיקרוסקופ מקליט אורך של 0.000072 מטרים. נציוג צפוף חייב לשמור על הגודל שלו נכון.
- שיעור זה לומד מעריכים: החזקה למעלה של בסיס.
השיטה
- עבור אותה בסיס חיובי, כפל מוסיף מעריכים וחילוק מחסיר אותם.
- מעריך שלילי פירונו הפוך; מעריך שבור מייצג שורש.
- הצורה הסטנדרטית היא 1≤a<10.
מקרה מופיע
0.000072=7.2×10^(-5). כמו כן 16^(3/4)=(16^(1/4))^3=2^3=8. פשט √72=6√2, ולאחר מכן רציונליזציה 1/√2=√2/2.
היכן זה משתבש
- חוקי המעריכים אינם הופכים סכום לריבוע יחיד: 2^3+2^4=24, לא 2^7.
- אל תעגל שורש כשהתשובה המבוקשת היא מדויקת.
לא נכון: לכל a חיובי, a^2+a^3 שווה ל-a^5. חוקי המעריכים מוסיפים מעריכים רק כאשר האיברים מוכפלים: 2²+2³=12, אך 2⁵=32.
יישום של השיטה
- בדוק מערכות עשרון מול הכמות המקורית.
- השתמש בשורשים לגיאומטריה מדויקת, ועגל רק את האורך הסופי כאשר השאלה מבקשת ערך עשרוני.
בקורס שלך
- AQA A-level Mathematics (7357), פרק מפרט B.
- לכל דף אפשרי מחשבון, אך סימנים עבור שיטה עדיין דורשים את הביטוי או המשוואה הכתובים לפני הערך שלהם.
- מעריך: החזקה שבה בסיס מועלה לחזקה.
- עבור אותה בסיס חיובי, כפל מוסיף מעריכים וחילוק מחסיר אותם.
- שימו לב: חוקי המעריכים אינם הופכים סכום לריבוע יחיד: 2^3+2^4=24, לא 2^7.
B · ריבועיים וחוסר שוויון
אילו רוחבים מספקים מספיק מקום?
- למחסן מלבני יש שטח x(10-x). אילו רוחבים נותנים לפחות 21 מטר רבוע?
- שיעור זה עוסק ב-מדדיה: הכמות b²-4ac שקובעת את השורשים הממשיים של ax²+bx+c=0.
השיטה
- פקטוריזו ככל האפשר; אחרת השלימו לריבוע או השתמשו בנוסחת השורשים.
- אי-שוויון ריבועי דורש סימנים על הקטעים, ולא רק שורשים.
- המבחנה מזהה שורשים חוזרים או שאינם קיימים במציאות.
מקרה מופיע
התנאי הוא x(10-x)≥21, ולכן x²-10x+21≤0. פקטור (p) (x-3)(x-7)≤0. הפרבולה הפונה כל מעלה היא לא-חיובית בין השורשים שלה, מה שמניב 3≤x≤7. השטח המקסימלי הוא 25 ב-x=5.
היכן זה משתבש
- הכפלת אי-שוויון במספר שלילי הופכת את כיוונו.
- השרטוט חייב להראות איזה צד מכל שורש מקיים את האי-שוויון.
- גיאומטריה עשויה להגביל את x נוספת.
לא נכון: מבחנה חיובית מציינת שאין לשורשי משוואה ריבועית שורשים ממשיים. מבחנה חיובית מציינת שני שורשים ממשיים שונים; מבחנה שלילית מציינת שאין שורשים ממשיים.
יישום של השיטה
- השתמשו בראש הפרבולה כדי לפרש אופטימום.
- בדקו נקודת קצה ונקודה בין השורשים; האלגברה והגרף צריכים לספר את אותו סיפור.
בקורס שלך
- AQA A-level Mathematics (7357), פרק מפרט B.
- לכל דף אפשרי מחשבון, אך סימנים עבור שיטה עדיין דורשים את הביטוי או המשוואה הכתובים לפני הערך שלהם.
- מבחנה: הכמות b²-4ac שקובעת את השורשים הממשיים של ax²+bx+c=0.
- פקטוריזו ככל האפשר; אחרת השלימו לריבוע או השתמשו בנוסחת השורשים.
- שימו לב: הכפלת אי-שוויון במספר שלילי הופכת את כיוונו.
B · תחומים, פונקציות הפוכות והרכבה
אילו קלטות מותרות?
- מודל שורש ריבועי מחזיר תוצאה אמיתית רק עבור קלטות מסוימות. הנוסחה שלו לבדה אינה מגדירה פונקציה מלאה.
- שיעור זה עוסק ב-תחום הגדרה: קבוצת הקלטות המותרות לפונקציה.
השיטה
- ציינו את התחום והטווח.
- עבור פונקציה הפוכה, ודאו תחילה שהפונקציה היא חד-חד-ערכית בתחומה.
- הרכבה fg פירושה ליישם תחילה g, ואז f; התוצאה הביניים חייבת להיות כניסה מותרת ל-f.
מקרה מופיע
עבור f(x)=√(x-2), x≥2 והטווח הוא y≥0. מ-y=√(x-2), x=y²+2. לכן f הפוכה(x)=x²+2 עם x≥0. עבור g(x)=x+3, fg(1)=f(4)=√2.
היכן זה משתבש
- העלאת לריבוע עשויה להכניס פתרונות זרים.
- הגבלת תחום הפרבולה היא הכרחית לפני הטענה לקיום פונקציה הפוכה.
- הזזה אופקית בתוך f יש סימן הפוך לתנועת הגרף.
לא נכון: לכל פונקציה ריבועית בכל המספרים הממשיים ישנה פונקציה הפוכה. פונקציה ריבועית בכל המספרים הממשיים היא רב-ערכית (f(1)=f(−1) עבור x²), ולכן יש להגביל את התחום תחילה.
יישום של השיטה
- בדקו f(f הפוך(x))=x בתחום ההפוך.
- השתמשו בשרטוט כדי לבדוק האם קו אופקי חותך את הגרף המקורי יותר מפעם אחת.
בקורס שלך
- AQA A-level Mathematics (7357), פרק מפרט B.
- לכל דף אפשרי מחשבון, אך סימנים עבור שיטה עדיין דורשים את הביטוי או המשוואה הכתובים לפני הערך שלהם.
- תחום ההגדרה: קבוצת הערכים המותרים ככניסה לפונקציה.
- ציינו את התחום והטווח.
- שים לב: הריבוי יכול להכניס פתרונות חיצוניים.
B · חילוק פולינומים, שאריות וגורמים
כיצד שורש אחד פותח דרגה שלישית?
- גרף פולינום דרגה שלישית חותך ציר בנקודה ידועה. שורש זה מאפשר לנו להפוך משוואה דרגה שלישית למשוואה ריבועית במקום לנחש את השורשים האחרים.
- שיעור זה עוסק במשפט הגורמים: הטענה לפיה x−a הוא גורם של הפולינום P(x) אם ובאופן בלעדי כאשר P(a)=0.
השיטה
- כתוב P(x)=(x−a)Q(x)+R, כאשר R הוא מספר קבוע.
- בהצבת x=a מתקבל R=P(a).
- חלק את האיברים הבולטים, כפול את כל מחלקו, חסר בתוך סוגריים וחזור על התהליך.
- כלול מקדמים אפלים עבור חזקות חסרות.
מקרה מופיע
עבור P(x)=x³−2x²−5x+6, חלוקה ב-x−1 נותנת Q(x)=x²−x−6 ושארית 0. אכן (x−1)(x²−x−6)=P(x). פירוק Q=(x−3)(x+2), ולכן השורשים הם 1,3,−2. חלוקת אותו P ב-x−2 נותנת מנה x²−5 ושארית −4: P=(x−2)(x²−5)−4. מכאן P/(x−2)=x²−5−4/(x−2), עבור x≠2.
היכן זה משתבש
- הסימן ב-x−a חשוב: עבור x+2 בדוק את P(−2).
- שארית שאינה אפס לא נעלמת.
- חסור את כל המכפלה בכל שלב חלוקה; השמטת סוגריים משנה סימנים.
אינו נכון: אם P(a) אינו אפס, עדיין ייתכן ש-x−a הוא גורם של P. לפי משפט הגורם, x−a הוא גורם רק כאשר P(a)=0.
יישום של השיטה
- בדוק מנה על ידי פתיחת מכפלת המחלק בשילוב עם המנה והשארית.
- פירוק לגורמים יכול לפתור P(x)=0, בעוד שחלוקה של ביטוי רציונלי חייבת לשמור על כל הכניסה האסורה המקורית.
בקורס שלך
- AQA A-level Mathematics (7357), פרק מפרט B.
- לכל דף אפשרי מחשבון, אך סימנים עבור שיטה עדיין דורשים את הביטוי או המשוואה הכתובים לפני הערך שלהם.
- משפט הגורם: הטענה כי x−a הוא גורם של הפולינום P(x) אם ורק אם P(a)=0.
- כתוב P(x)=(x−a)Q(x)+R, כאשר R הוא מספר קבוע.
- שים לב: הסימן ב-x−a חשוב: עבור x+2 בדוק את P(−2).
B · שברים אלגבריים וערכים אסורים
פישוט גורם אינו מחזיר כניסה שאינה מוגדרת לביטוי המקורי.
- שבר שמקוצר עשוי להיראות כמו ישר וכל זאת עם נקודה אחת חסרה.
- שיעור זה עוסק בערך שנשלל: קלט עבורו המכנה המקורי או המחולק הם אפס.
השיטה
- פקקו כל מונה ומכנה לפני פישוט גורם משותף.
- איבר המחובר באמצעות חיבור אינו גורם שניתן לפשוט.
- רשמו כניסות אסורות מהביטוי המקורי תחילה.
- עבור חיבור או חיסור השתמשו במכנה משותף, ושמרו על סוגריים סביב כל המונה.
- כפלו מונה ומכנה factored (מפורקים).
- לחלוקה, כפולו בהופך והוציאו קלטות הגורמות למכנה אפס או הופכות שבר מקורי לבלתי מוגדר.
מקרה מופיע
עבור F(x)=(x²-9)/(x-3), נפצל את x²-9=(x-3)(x+3). ולכן F(x)=x+3 עבור x≠3; F(5)=8, אך F(3) אינה מוגדרת, ולא 6. לעניין חיבור: 1/(x-1)+2/(x+1)=[(x+1)+2(x-1)]/[(x-1)(x+1)]=(3x-1)/(x²-1), כאשר x≠±1. בנקודה x=3, שתי הצורות נותנות 1. לעניין חיסור, המונה הוא (x+1)-2(x-1)=3-x, ולכן סימן החיסור פועל על שני האיברים. כפל [(x-1)/(x+2)]×[(x+2)/(x+1)] נותן (x-1)/(x+1), אך המקור מכיל ביטויים אסורים עבור x=-2 ו-x=-1. חילוק [(x²-1)/(x²+3x+2)]÷[(x-1)/(x+2)] נותן 1, עם זאת x=-2,-1,1 הם אסורים: ערך x=1 גורם למחלק לאפס. בסופו של דבר F(x)=6 מתבצע ל-x+3=6. המועמד היחיד שלה x=3 אסור, ולכן למשוואה זו אין פתרון. יש לבדוק מועמדים במשוואה המקורית לפני שמתארים אותם.
היכן זה משתבש
- לעולם לא לבטלו את ה-x בביטוי (x+2)/x.
- מכנה מצומצם אינו מציג את כל ההגבלות המקוריות.
- במשימת חלוקה, בדקו מתי המכנה הוא אפס.
- הכפלית הצולבת עשויה לייצר מועמד נשלל; שורש פורמלי אינו אוטומטית פתרון.
לא נכון: ביטול גורם מכנה הופך את הקלטות הנשללת לוודא. קלטת הגורמת למכנה המקורי להיות אפס נשארת נשללת, גם לאחר ביטול.
יישום של השיטה
- 7357 B6 מכסה ידניפולציה של ביטויים רציונליים, ביטולים וחילוק אלגברי על ידי ביטויים ליניאריים.
- ציינו את ההגבלות המקוריות, כולל השללות מכנה אפס, ובדקו כל מועדפת משוואה בתחום המקורי.
- שלבו שיעור זה עם חילוק פולינומים עבור ביטוי רציונלי לא תקין.
בקורס שלך
- AQA A-level Mathematics (7357), פרק מפרט B.
- לכל דף אפשרי מחשבון, אך סימנים עבור שיטה עדיין דורשים את הביטוי או המשוואה הכתובים לפני הערך שלהם.
- ערך חסום: קלט שעבורו המכנה המקורי או המחלק הם אפס.
- פקקו כל מונה ומכנה לפני פישוט גורם משותף.
- שימו לב: לעולם לא לבטלו את ה-x בביטוי (x+2)/x.
B · פירוק לשברים חלקיים עם גורמים ליניאריים נפרדים
האם ניתן לפרק שבר לסכום של שברים פשוטים יותר?
- מכפלה של שני מכנים ליניאריים עלולה להסתיר שתי תרומות פשוטות יותר. הפרדתן מקלה על אינטגרציה ועבודה באותיות בעתיד.
- שיעור זה לומד פרוק שבר: שבר פשוט יותר בסכום השווה לביטוי רציונלי בתחום המקורי שלו.
השיטה
- עבור ביטויים רציונליים תקינים, השתמשו ב-A/(x+a)+B/(x+b) עבור גורמים ליניאריים נפרדים.
- הסירו את המכנה כדי לקבל זהות פולינומית, ולאחר מכן החליפו שורשים נוחים או השווה מקדמים.
- חלקו תחילה אם דרגת המונה אינה קטנה מהמכנה.
מקרה מופיע
עבור (3x+5)/[(x+1)(x+2)], כתבו 3x+5=A(x+2)+B(x+1). ב-x=−1, A=2; ב-x=−2, B=1. ולכן הפירוק הוא 2/(x+1)+1/(x+2), כאשר x≠−1,−2. עם שלושה גורמים, (3x+1)/[x(x+1)(x+2)]=1/(2x)+2/(x+1)−5/[2(x+2)]. הסרת מכנים השימוש ב-x=0,−1,−2 נותן A=1/2, B=2, C=−5/2.
היכן זה משתבש
- השורשים שנשתמשו בהם אחרי הסרת מכנים מותרים בזהות הפולינומית הנוצרת, אך לא בשבר המקורי.
- שמרו על כל הקלטות הנשללות.
- מקדם יכול להיות שלילי או אפס.
לא נכון: לאחר שהמכנים הוסרו, הקלטות הנשללות שלהם הופכות לקלטות תקפות בשבר המקורי. הסרת מכנים אינה משנה את התחום; קלטות הגורמות למכנה להיות אפס נשארות נשללות.
יישום של השיטה
- בדוק על ידי שילוב מחדש של כל האיברים והשוואת המקדמים, ולא רק כניסה מספרית אחת.
- ב-7357, המונה כאן הוא קבוע או ליניארי והפירוק מכיל לא יותר משלושה איברים.
בקורס שלך
- AQA A-level Mathematics (7357), פרק מפרט B.
- לכל דף אפשרי מחשבון, אך סימנים עבור שיטה עדיין דורשים את הביטוי או המשוואה הכתובים לפני הערך שלהם.
- שבר חלקי: שבר פשוט בסכום השווה לביטוי רציונלי בתחום ההגדרה המקורי שלו.
- עבור ביטויים רציונליים תקינים, השתמשו ב-A/(x+a)+B/(x+b) עבור גורמים ליניאריים נפרדים.
- שימו לב: השורשים הנמצאים לאחר ביטול המכנים הם תקפים בזהות הפולינומית הנוצרת, אך לא בשבר המקורי.
B · גורמים ליניאריים חוזרים בפירוק לשברים חלקיים
מדוע גורם רבוע זקוק לשני איברים?
- גורם רבוע זקוק לשני איברים נפרדים. שמירה רק על האיבר הרבוע יכולה להשאיר מדי מעט מקדמים כדי לשחזר את המונה.
- שיעור זה עוסק בגורם חוזר: גורם במכנה המופיע יותר מפעם אחת, הדורש איבר לכל חזקה.
השיטה
- עבור גורם חוזר (x+a)², כלולו A/(x+a)+B/(x+a)².
- עם גורם ייחודי x+b, הוסיפו C/(x+b).
- בטלו מכנים, מצאו מקדמים נוחים ושתמשו בכניסה נוספת או בהשוואת מקדמים עבור הלא-ידוע שנותר.
מקרה מופיע
עבור (2x+3)/[(x+1)²(x+2)], הזהות היא 2x+3=A(x+1)(x+2)+B(x+2)+C(x+1)². ב-x=−1, B=1. ב-x=−2, C=−1. המקדם של x² נותן A+C=0, ולכן A=1. התוצאה היא 1/(x+1)+1/(x+1)²−1/(x+2), כאשר x≠−1,−2. ב-x=0 לשני האגפים יש ערך 3/2; השילוב מחדש נותן מונה 2x+3 לכל x המותר.
היכן זה משתבש
- אל תעבירו את איבר הכוח הראשון או תניחו Ax+B מעל כל גורם ליניארי.
- הסכמה מספרית בנקודה אחת היא רק בדיקה, לא הוכחה לזהות.
- שמרו על הריבוע במכנה העצמאי שלו.
לא נכון: לכל מכנה (x+1)²(x+2), איבר אחד מעל (x+1)² ואחד מעל x+2 מספיקים. גורם חוזר דורש איברים מעל שני (x+1) ומעל (x+1)², בנוסף לאחד מעל x+2.
יישום של השיטה
- 7357 מאפשר גורמים ליניאריים רב-ריבועיים ועד שלושה איברי שבר חלקי.
- ודאו את כל מקדמי המונים לאחר השילוב מחדש.
- כוחות גבוהים וגורמים רב-ריבועיים בלתי-ניתנים לפירוק חוצאים מחוץ לתחום הדרישות של שיעור זה.
בקורס שלך
- AQA A-level Mathematics (7357), פרק מפרט B.
- לכל דף אפשרי מחשבון, אך סימנים עבור שיטה עדיין דורשים את הביטוי או המשוואה הכתובים לפני הערך שלהם.
- גורם חוזר: גורם מכנה המופיע יותר מפעם אחת, המחייב איבר לכל כוח.
- עבור גורם חוזר (x+a)², כלולו A/(x+a)+B/(x+a)².
- שימו לב: אל תעבירו את איבר הכוח הראשון או תניחו Ax+B מעל כל גורם ליניארי.
B · מערכות משוואות ליניאריות וריבועיות
כמה נקודות יכול קו לחתוך פרבולה?
- קו יכול לחתוך פרבולה פעמיים, לגעת בה פעם אחת או לפסות אותה. פתרון אלגברי צריך לתת אותו מספר נקודות חיתוך אמיתיות כשלצירוף הגרפי.
- שיעור זה עוסק בפתרון סימולטני: זוג סדור המספק כל משוואה במערכת בו-זמנית.
השיטה
- עבור שתי משוואות ליניאריות, סילו אי-ידוע אחד או הצבו ביטוי עבורו.
- עבור משוואה ליניארית אחת ומשוואה רב-ריבועית אחת, ביטאו את y מהקו והצבו אותו ברב-ריבועית.
- פתרו כל שורש שנוצר, מצאו את ה-y המתאים לו ובדקו את שתי המשוואות המקוריות.
מקרה מופיע
עבור 3x+2y=13 ו-x−y=1, הוסיפו פי שניים למשוואה השנייה לראשונה: 5x=15, ולכן x=3 ו-y=2. עבור x+y=4 ו-y=x²−2, הצביעו y=4−x: x²+x−6=0=(x−2)(x+3). הפתרונות הם (2,2) ו-(−3,7). הישר y=4x−6 נותן במקום זאת (x−2)²=0, ולכן רק (2,2): מגע. הישר y=4x−7 נותן x²−4x+5=0 עם דיסקרימיננטה −4, ולכן אין חיתוך אמיתי.
היכן זה משתבש
- שורש עבור x אינו פתרון סימולטני מלא.
- התאם כל x ל-y העצמית שלו; אל תשלב שורש אחד עם הפלט של שורש אחר.
- שורש ריבועי כפול נותן נקודה אחת, ולא שתי נקודות שונות.
לא נכון: לכל מערכת של שני משוואות יש בדיוק פתרון ממשי משותף אחד. לשתי משוואות יכולים להיות אף פתרון, פתרון אחד או מספר פתרונות; קו ועיגול יכולים להשתלב פעמיים או לא להשתלב כלל.
יישום של השיטה
- השתמש בדיסקרימיננטה כדי להבחין בין שתי, אחת או אין חיתוכים ממשיים.
- השרטוט עוזר לחזות את התוצאה, אך הצבה בשתי המשוואות המקוריות מאמתת אותה.
- שמור על כל הגבלה אם מערכת כללית יותר כוללת שברים.
בקורס שלך
- AQA A-level Mathematics (7357), פרק מפרט B.
- לכל דף אפשרי מחשבון, אך סימנים עבור שיטה עדיין דורשים את הביטוי או המשוואה הכתובים לפני הערך שלהם.
- פתרון סימולטני: זוג סדור העונה לכל משוואה במערכת בו-זמנית.
- עבור שתי משוואות ליניאריות, סילו אי-ידוע אחד או הצבו ביטוי עבורו.
- שימו לב: שורש עבור x אינו מהווה פתרון משותק מלא.
B · מעריכים רציונליים ותחומים ממשיים
מדוע הקצה גדל רק פי 3?
- קובייה גדלה ל-27 מכפיל הנפח המקורי שלה.
- שיעור זה עוסק ב-מעריכים רציונליים: מעריך הכתוב כשבר של מספרים שלמים.
השיטה
- עבור בסיס חיובי a, הביטוי a^(p/q) הוא השורש ה-q-י של a מורם בחזקה p, כאשר q חיובי.
- חזקה שלילית לוקחת את ההופכי, ולכן הבסיס חייב להיות שונה מאפס.
- צמצם את p/q לפני ביצוע פעולות.
- עבור בסיס ממשי שלילי, מכנה מצומצם אי-זוגי מאפשר שורש ממשי; מכנה זוגי אינו מאפשר זאת.
מקרה מופיע
27^(2/3)=(שורש קובי של 27)²=9, בעוד ש16^(−3/4)=1/(שורש רביעי של 16)³=1/8. עבור x^(2/3)=4 במספרים הממשיים, נתון u כשורש קובי של x: u²=4, ולכן u=±2 ו-x=±8. שתי הכניסות עוברות בדיקה. לעומת זאת, x^(1/2)=−2 אין לו פתרון ממשי כי השורש הראשי אינו שלילי. עבור בסיסים שליליים, (−8)^(1/3)=−2 ו-(−8)^(2/3)=4.
היכן זה משתבש
- אל תמיר חזקה שלילית לתשובה שלילית.
- אל תדחה פתרון שלילי כאשר שורש אי-זוגי מורם בחזקה זוגית.
- טכניקות כלליות של חזקות חזקות עלולות להכישל מחוץ לבסיסים חיוביים: ((−1)²)^(1/2)=1, בעוד ש(−1)^(2×1/2)=−1.
לא נכון: למשוואה x^(2/3)=4 יש רק הפתרון x=8. המשוואה x^(2/3)=4 פירושה (x^(1/3))²=4, ולכן השורש השלישי הוא ±2 והפתרונות הם x=8 או x=−8.
יישום של השיטה
- השתמש בגורם קנה-מידה חיובי לאורכים ולנפחים: יחס נפח 27 נותן יחס קצה 27^(1/3)=3 ויחס שטח 27^(2/3)=9.
- במשוואות, ציין את תחום הממשים והצב כל מועמד.
- אפס בחזקה שלילית אינו מוגדר; שיעור זה לא קובע ערך ל 0^0.
בקורס שלך
- AQA A-level Mathematics (7357), פרק מפרט B.
- לכל דף אפשרי מחשבון, אך סימנים עבור שיטה עדיין דורשים את הביטוי או המשוואה הכתובים לפני הערך שלהם.
- מעריך רציונלי: מעריך הכתוב כשבר של מספרים שלמים.
- עבור בסיס חיובי a, הביטוי a^(p/q) הוא השורש ה-q-י של a מורם בחזקה p, כאשר q חיובי.
- שימו לב: אל תמירו מעריכה שלילית לתוצאה שלילית.
B · שורשים מרוכבים ומכנים זוגיים
האם ניתן להסיר את השורש מהמכנה ללא עיגול?
- אורך מדויק הוא 1/(√5−2).
- שיעור זה עוסק במלווה: ביטוי זוגי שבו סימן החסר בין שני האיברים הופך לסימן פלוס.
השיטה
- עבור a ו-b אי-שליליים, √a×√b=√(ab), אך √(a+b) הוא בדרך כלל לא √a+√b.
- הוציאו גורמים ריבועיים כדי לפשט ביטויים עם שורשים.
- עבור מכנה דו-איברי, כפלו מונה ומכנה בקונג'וגט שלו: (a+b√c)(a−b√c)=a²−b²c.
- גם המכנה המקורי וגם מכפיל המלווה חייבים להיות שונים מאפס.
מקרה מופיע
√72−√8=6√2−2√2=4√2. עבור 1/(√5−2), כפול ב-(√5+2)/(√5+2): המכנה הוא 5−4=1, ונותן √5+2. עבור 3/(2+√3), כפול ב2−√3 כדי לקבל 3(2−√3)/(4−3)=6−3√3. שלב מחדש עם המכנה המקורי כדי לוודא את התוצאה המדויקת.
היכן זה משתבש
- המלווה משנה סימן אחד, ולא כל הסימנים.
- כפלו גם את המונה.
- הריבוע של סכום מייצר איבר חוצה: (2+√3)²=7+4√3.
- עבור x ממשי, √(x²)=|x|, ולכן √((−3)²)=3.
אינו נכון: עבור כל x ממשי, √(x²)=x. √(x²)=|x|: עבור x=−3 מתקבל 3, לא −3.
יישום של השיטה
- שמרו על ביטויים מדויקים עם שורשים עד שתבקשו ערך עשרוני.
- Combine like surds only after simplification: √18+√8=5√2, but √2+√3 cannot be combined into one simple surd.
- אם המלווה הוא אפס, מכפיל זה אינו תקף: פשוטו ישירות את המכנה המקורי, ואז בדקו האם המכנה הוא אפס.
- לדוגמה 1/(2+sqrt(4))=1/4 הוא תקף גם אם המלווה המתוכנן הוא אפס.
בקורס שלך
- AQA A-level Mathematics (7357), פרק מפרט B.
- לכל דף אפשרי מחשבון, אך סימנים עבור שיטה עדיין דורשים את הביטוי או המשוואה הכתובים לפני הערך שלהם.
- מלווה: ביטוי זוגי בו הסימן בין שני האיברים הפוך.
- עבור a ו-b אי-שליליים, √a×√b=√(ab), אך √(a+b) הוא בדרך כלל לא √a+√b.
- שימו לב: המלווה משנה סימן אחד, ולא כל הסימנים.
B · השלמה לריבוע ומבנה ריבועי
איזה צורה מספרת לנו היכן הדבר מתרחש מבלי לצייר כל נקודה?
- מודל ריבועי מגיע לערך מינימלי.
- שיעור זה עוסק בריבוע מושלם: מודל ריבועי שנכתב ככפולה של מברק מרובע ועוד קבוע.
השיטה
- עבור x²+bx, הוסף והחסר (b/2)² כדי לקבל את (x+b/2)²−(b/2)².
- אם המקדם המוביל a אינו שווה ל1, פקטוריזציה של a מהאיברים x² ו-x תחילה.
- הצורה a(x−h)²+k נותנת קודקוד (h,k), ציר סימטריה x=h, ומינימום k אם a>0 או מקסימום k אם a<0.
מקרה מופיע
2x²−12x+11=2(x²−6x)+11=2[(x−3)²−9]+11=2(x−3)²−7. הערך המינימלי שלו הוא −7 ב-x=3. כדי לפתור 2x²−12x+11=0, קבל (x−3)²=7/2, ולכן x=3±√(7/2). השורשים נמצאים במרחק שווה מ-x=3. באופן כללי ax²+bx+c=0 הופך ל-(x+b/(2a))²=(b²−4ac)/(4a²), עבור a≠0, המוביל ל-x=(−b±√(b²−4ac))/(2a). דיסקרימיננטה שלילית מעידה על שאין שורשים ממשיים; אפס נותן שורש חוזר יחיד.
היכן זה משתבש
- מחצית המקדם בתוך הסוגריים הפקטוריים, ולא המקדם המקורי של x.
- שמור על המקדם החיצוני כאשר מחסרים את הריבוע שהוסיפו.
- סוגריים ריבועיים חיוביים אינם מעידים כי הריבועית כולה חיובית: הקבוע שלה יכול להיות שלילי.
לא נכון: ביטוי בריבוע מושלם מייצג ריבועית עם מינימום. כאשר המקדם של x² הוא שלילי, הפרבולה ישנה מקסימום, לא מינימום.
יישום של השיטה
- עבור אותו מודל, y≤1 הופך ל2(x−3)²≤8, ותוצאה היא 1≤x≤5.
- בדוק את שתי הנקודות הקיצון.
- הגבלה קונטקסטואלית כמו x≥0 חייבת לשולב עם מרווח זה.
- עבור y=−2(x−3)²+7, אותה נקודת x בקודקוד תניב מקסימום במקום מינימום.
בקורס שלך
- AQA A-level Mathematics (7357), פרק מפרט B.
- לכל דף אפשרי מחשבון, אך סימנים עבור שיטה עדיין דורשים את הביטוי או המשוואה הכתובים לפני הערך שלהם.
- ריבוע מושלם: ריבועית הכתובה כמכפלה של סוגריים ריבועיים ועוד קבוע.
- עבור x²+bx, הוסף והחסר (b/2)² כדי לקבל את (x+b/2)²−(b/2)².
- שימו לב למחצית המקדם בתוך הסוגריים הפקטוריים, ולא המקדם המקורי של x.
B · משוואות ריבועיות ביחס לביטוי אחר
פתרון משוואה עבור המשתנה החדש הוא רק חצי מהעבודה.
- משוואה בדרגה רביעית יכולה להסתיר ריבועית רגילה.
- שיעור זה עוסק בהצבה: החלפת ביטוי חוזר במשתנה חדש כדי לחשוף משוואה פשוטה יותר.
השיטה
- זיהוי ביטוי חוזר וכתיבה u עבורו, כולל כל ההגבלות.
- פתרון הריבועית הנוצרת ב-u.
- לאחר מכן, פתרון הביטוי המקורי השווה לכל ערך mותר של u.
- הצב כל מועמד סופי במשוואה המקורית; פתרון עבור u אינו בהכרח פתרון עבור x.
מקרה מופיע
עבור x⁴−5x²+4=0, נגדיר u=x² כאשר u≥0. אזי u²−5u+4=(u−1)(u−4)=0, ולכן x²=1 או 4 ו-x=±1,±2. עבור x⁴+x²−2=0, המשוואה ב-u היא (u−1)(u+2)=0: פתרון u=−2 אינו אפשרי עבור x ממשי, ולכן נותרו רק הפתרונות x=±1. עבור (x+1)²−5(x+1)+6=0, נגדיר u=x+1; פתרונות u=2 או 3 מובילים ל-x=1 או 2. עבור 3^(2x)−4×3^x+3=0, נגדיר u=3^x>0; פתרונות u=1 או 3 מובילים ל-x=0 או 1.
היכן זה משתבש
- אל תדווח על u=1 ו-u=4 כפתרונות ה-x של המשוואה הרביעית.
- חישוב שורש ריבועי דורש את שני הסימנים, אך ביטוי השורש הראשי הוא אי-שלילי.
- משוואה ריבועית ב-u עשויה להיות בעלת שני שורשים ממשיים, כאשר אחד או שניהם אינם בתחום ההגדרה של u.
לא נכון: שני שורשים במשתנה המוחלף נותנים בדיוק שני פתרונות ממשיים ב-x. יש לבדוק כל שורש במשתנה החדש: u=x² עם u<0 gives no real x, and u>0 נותן שניים.
יישום של השיטה
- בחר החלפה חוזרת בדיוק: 3^(2x)=(3^x)², בעוד ש3^(x²) הוא ביטוי שונה.
- ספור פתרונות ממשיים ייחודיים ל-x לאחר החזרה ל-x, ולא לפניכן.
- בדוק בהצבה ישירה: x=−2 נותן 16−20+4=0 במשוואה הרביעית הראשונה.
בקורס שלך
- AQA A-level Mathematics (7357), פרק מפרט B.
- לכל דף אפשרי מחשבון, אך סימנים עבור שיטה עדיין דורשים את הביטוי או המשוואה הכתובים לפני הערך שלהם.
- החלפה: החלפת ביטוי חוזר במשתנה חדשה כדי לחשוף משוואה פשוטה יותר.
- זיהוי ביטוי חוזר וכתיבה u עבורו, כולל כל ההגבלות.
- שימו לב: אל תדווח על u=1 ו-u=4 כפתרונות ה-x של המשוואה הרביעית.
B · אי-שוויונות, שברים וקבוצות פתרונות
כיצד ניתן לשמור על התחום המותר ללא אובדן גבול?
- ערך חייב לענות לשתי תנאים בו-זמנית.
- שיעור זה עוסק בחתך: הערכים המשותפים לשני קבוצות פתרון, המתאימים ל-AND.
השיטה
- הוספת אותו ביטוי שומרת על אי-שוויון; כפל או חילוק במספר שלילי הופכים אותו.
- הסר מכנים קבועים באמצעות מכפלה משותנת חיובית.
- factored a quadratic and test the sign on the intervals separated by its roots.
- AND לוקחת את החפיפה של קבוצות; OR לוקחת את האיחוד שלהן.
- הבדל בין קצוות כלולים ומיוצאים.
מקרה מופיע
עבור (2x−1)/3−(x+2)/2≥1/6, כפלו ב-6: 4x−2−3x−6≥1, ולכן x≥9. עבור (x−2)(x−5)<0, המכפלה שלילית בין השורשים שלה: 2<x<5. שילוב עם x≥3 נותן 3≤x<5, או [3,5). קבלת OR עם x≤0 נותנת (−∞,0]∪[3,5). מכנה שתלוי ב-x דורש בדיקת סימן/תחום נפרדת: (x−1)/(x+2)≥0 מתקיים עבור x<−2 או x≥1. אפס המונה ב-1 מותר; x=−2 אינו מוגדר.
היכן זה משתבש
- אל תכפול בביטוי בעל סימן לא ידוע כאילו הוא חיובי.
- עבור −2x<6, dividing by −2 gives x>−3.
- שורש יכול להיות כלול רק עבור אי-שוויון לא מחמיר ובמקום בו הביטוי מוגדר.
- אינסוף לעולם אינו סוף מוגדר שניתן לכלול.
לא נכון: AND אומר לשלב כל ערך משתי הקבוצות. AND אומר שהערכים בשתי הקבוצות בו-זמנית, החיתוך; OR משלב אותם.
יישום של השיטה
- השתמש בטבלת סימנים או בדון ערך בדיקה בכל מרווח, ולאחר מכן כתוב את הקבוצה כולה.
- דוגמת המכנה התלויה במשתנה מאריכה את שיטת בדיקת תחום ההגדרה; ליבה5’s המפורשת היא אי-שוויונים ריבועיים/ליניאריים עם סוגריים ושברים, וקבוצות משולבות.
- בדוק x=4 ו-x=6 במקרה הריבועי כדי לאשר באילו צדדים מותר.
בקורס שלך
- AQA A-level Mathematics (7357), פרק מפרט B.
- לכל דף אפשרי מחשבון, אך סימנים עבור שיטה עדיין דורשים את הביטוי או המשוואה הכתובים לפני הערך שלהם.
- חיתוך: הערכים המשותפים לשתי קבוצות הפתרונות, המתאימים ל-AND.
- הוספת אותו ביטוי שומרת על אי-שוויון; כפל או חילוק במספר שלילי הופכים אותו.
- שמור על: אל תכפיל באי-שוויון בעל סימן לא ידוע כאילו הוא חיובי.
B · אזורים בין גבולות ליניאריים וריבועיים
אילו נקודות מקיימות את שתי הגבולות?
- נקודה יכולה להישאר מעל פרבולה אך עדיין לפסול בתנאי נוסף.
- שיעור זה עוסק בגבול: הקו או העקומה המפרידה בין נקודות המקיימות אי-שוויון לאלו שאינן.
השיטה
- צייר תחילה כל גבול שוויון.
- השתמש בקו מוצק או בעקומה עבור ≤ או ≥ ובקו מקווקע עבור < or >.
- עבור y גדול מפונקציה, הצל בעל הגרף שלה; עבור y קטן ממנה, הצל מתחת.
- עבור AND, שמור רק על החפיפה.
- בדוק נקודה הרחוקה מכל גבול כדי לאשר את הצד הנבחר.
מקרה מופיע
עבור y≥x²−2 AND y<x+4, שרטטו את הפרבולה בקו מוצק ואת הקו בקטוע. הגבולות נפגשים כאשר x²−2=x+4: (x−3)(x+2)=0, מה שנותן (−2,2) ו-(3,7). בין −2<x<3, הקו נמצא מעל הפרבולה. הנקודות המותרות מקיימות x²−2≤y<x+4. ב-x=0, הקטע האנכי הוא −2≤y<4. הנקודה (0,0) כלולה, (0,4) מובדלת ו-(0,−3) מובדלת. נקודות החיתוך מובדלות משום שאי-שוויון הקו הוא מחמיר.
היכן זה משתבש
- גבול מקווקע אינו חלק מהאזור, גם כאשר הוא פוגע בגבול מוצק.
- פתרון עבור ערכי ה-x בחיתוך נותן את הממד האופקי, לא את כל הקואורדינטות המותרות.
- אזור עבור OR הוא האיחוד, שיכול להיות גדול משמעותית מהחפיפה.
Not true: Every intersection point is included if either boundary is solid. A point is included only if it satisfies every inequality, so a dashed boundary excludes it.
יישום של השיטה
- עבור אי-שוויון אחר כמו y>x²−2, הצד המותר הוא מעל הפרבולה והעקומה עצמהheit.
- אם ההקשר דורש גם x≥0, חתוך את האזור המשולב כבר למחצית המישור הזו.
- ודאו נקודה פנימית ונקודה מחוץ לגבול כל אחד בנפרד.
בקורס שלך
- AQA A-level Mathematics (7357), פרק מפרט B.
- לכל דף אפשרי מחשבון, אך סימנים עבור שיטה עדיין דורשים את הביטוי או המשוואה הכתובים לפני הערך שלהם.
- גבול: הקו או העקומה המפרידה בין נקודות המקיימות אי-שוויון לבין אלו שאינן מקיימים אותו.
- צייר תחילה כל גבול שוויון.
- שימו לב: גבול מקוקוץ אינו חלק מהאזור, גם כאשר הוא נוגע בגבול מוצק.
B · גרפים של ערך מוחלט ופתרונות מקוטעים
הערכים משני צדי הגבול נותנים אותה מרחק, אך הסימנים האלגבריים שלהם שונים.
- חיישן מדוד את המרחק מערך יעד.
- שיעור זה לומד מודולוס: המרחק הלא-שלילי של מספר ממשי מאפס.
השיטה
- עבור ביטוי ממשי u, מתקיים |u|=u כאשר u≥0 ו-|u|=−u כאשר u<0.
- מצאו היכן הביטוי הליניארי מתאפס כדי למקם את הפינה של גרף המודולוס בצורת V.
- פתרו משוואות על ידי בדיקת שתי הערוצים ותחום ההגדרה שלהם; צד ימון חייב להיות אי-שלילי.
מקרה מופיע
עבור y=|2x−4|, הקודקוד נמצא ב-(2,0). הענף השמאלי הוא y=4−2x עבור x<2; הענף הימני הוא y=2x−4 עבור x≥2. כדי לפתור את |2x−4|=x+2, יש לדרוש ש-x≥−2. הענף הימני נותן 2x−4=x+2, ולכן x=6. הענף השמאלי נותן 4−2x=x+2, ולכן x=2/3. שתי הפתרונות מקיימים את הגבלות הענפים שלהם ואת המשוואה המקורית. הגרף חותך את הקו בנקודות (6,8) ו-(2/3,8/3).
היכן זה משתבש
- אל תחליפו את |u| ב-u בערוך השלילי.
- העלאת משוואה בריבוע יכול ליצור מועמדים שבהם צד ימון של השוויון הוא שלילי.
- למשוואה |2x−4|=−1 אין פתרונות ממשיים.
- לגרף של |2x−4| יש פינה אחת והשיפועים משתנים בה.
אינו נכון: לכל משוואת מודולוס יש בדיוק שני פתרונות ממשיים. למשוואת מודולוס יכולים להיות אף פתרון, פתרון אחד או שניים; למשוואה |x|=−1 אין פתרונות.
יישום של השיטה
- עבור |2x−4|<6, השתמשו ב-−6<2x−4<6 כדי לקבל −1<x<5.
- עבור |2x−4|>6, השתמשו ב-2x−4<−6 OR 2x−4>6: x<−1 or x>5.
- מרחק מוגבל נותן קטע פנימי; מרחק עדיף נותן שני קטעים חיצוניים.
- בדקו גם ערכי גבול וגם ערכי פנים.
בקורס שלך
- AQA A-level Mathematics (7357), פרק מפרט B.
- לכל דף אפשרי מחשבון, אך סימנים עבור שיטה עדיין דורשים את הביטוי או המשוואה הכתובים לפני הערך שלהם.
- מודולוס: המרחק האי-שלילי של מספר ממשי מאפס.
- עבור ביטוי ממשי u, מתקיים |u|=u כאשר u≥0 ו-|u|=−u כאשר u<0.
- שימו לב: אל תחליפו את |u| ב-u בערוך השלילי.
B · גרפי היפוך ואסימפטורות
אפס הוא קלט חסר, ולא נקודה לחיבור דרכה.
- מודל הפוך גדל מאוד כשהקלט שלו מתקרב לאפס.
- שיעור זה לומד אסימפטוטה: קו שהעקומה מתקרבת אליו בכיוון גבולי.
השיטה
- עבור a שאינו אפס, ל-y=a/x יש תחום x≠0 וטווח y≠0, עם אסימפטות x=0 ו-y=0.
- ערך חיובי של a נותן ענפים ברבעים I ו-III; ערך שלילי של a נותן ענפים ברבעים II ו-IV.
- עבור y=a/x² התחום עדיין x≠0, אך הגרף סימטרי ביחס לציר ה-y; שני הענפים חיוביים אם a>0 ושליליים אם a<0.
מקרה מופיע
עבור y=4/x, נקודות בדיקה הן (1,4), (2,2), (−1,−4), (−2,−2). כאשר x שואף לאפס מימין, y גדל בחיוב; משמאל הוא גדל בשליל. כאשר |x| גדל, y שואף לאפס. עבור y=4/x², (1,4) ו(−1,4) נותנים אותה תוצאה, ושני האגפים עולים בחיוב סמוך לאפס. חיתוך y=4/x עם y=x נותן x²=4, ולכן (2,2) ו(−2,−2). חיתוך y=4/x² עם y=1 נותן x²=4, ולכן (2,1) ו(−2,1).
היכן זה משתבש
- לעולם אל תציירו את x=0 או תמשכו קו המחבר בין שני הענפים דרכו.
- גרף ההופכי-ריבועי אינו הגרף ההופכי עם הענף השלילי שנמחק; כל הענף השמאלי משתקף מעל ציר ה-x עבור a חיובי.
- עקומות אלו ספציפיות אינן נוגעות ב-y=0, אך המשפט "אף עקום לעולם לא יחצה אסימפטות" אינו חוק כללי תקף.
אינו נכון: הגרפים y=4/x ו-y=4/x² נותנים אותם תוצאות לכל x שלילי. עבור x שלילי, 4/x הוא שלילי אך 4/x² הוא חיובי.
יישום של השיטה
- עבור קלט פיזיקלי חיובי, y=a/x יכול לדגמן פרופורציונליות הפוכה ו-y=a/x² פרופורציונליות הפוכה-ריבועית.
- אם y=4/x מייצגת קשר בין זמן למהירות, הענף השלילי חוקי מתמטית אך מחוץ לתחום הפיזיקלי של הדגם הזה.
- Doubling a positive x halves 4/x and quarters 4/x².
- בדקו חיתוכי גרפים בקשר המקורי לאחר פישוט מכנה שאינו אפס.
בקורס שלך
- AQA A-level Mathematics (7357), פרק מפרט B.
- לכל דף אפשרי מחשבון, אך סימנים עבור שיטה עדיין דורשים את הביטוי או המשוואה הכתובים לפני הערך שלהם.
- אסימפטוטה: קו שגרף מתקרב אליו בכיוון גבולי.
- עבור a שאינו אפס, ל-y=a/x יש תחום x≠0 וטווח y≠0, עם אסימפטות x=0 ו-y=0.
- שימו לב: לעולם אל תציירו את x=0 או תמשכו קו המחבר בין שני הענפים דרכו.
B · גרפים הפוכים וענפים מוגבלים
איזה ענף עלינו לבחור לפני ההפיכה?
- מודל ריבועי יכול לתת אותו תוצאה משני קלטים שונים.
- שיעור זה עוסק ב-חד-לחד: פונקציה שבה קלטים שונים תמיד נותנים פלטים שונים.
השיטה
- הפוך מהפך את הקשר בין קלט לתוצאה, ולכן הפונקציה המקורית חובה להיות חד-חד-ערכית בתחומה המצויין.
- קו אופקי אמור לחתוך את גרפה לפחות פעם אחת.
- החליפו את x ו-y, פתרו עבור התוצאה החדשה ושמרו על הענף הנכון.
- הגרף ההפוך משתקף לגבי הישר y=x: כל נקודה (a,b) הופכת ל-(b,a).
- התחלתי וטווח מקוריים מחליפים תפקידים.
מקרה מופיע
נתונה f(x)=(x−1)²+2 עבור x≥1. טווח הערכים שלו הוא y≥2. מהמשוואה y=(x−1)²+2, תחום ההגדרה דורש ש-x−1≥0, כלומר x=1+√(y−2). לכן f הפוכה(x)=1+√(x−2), עם תחום הגדרה x≥2 וטווח ערכים y≥1. הנקודה (3,6) משתקפת ל-(6,3). בדיקה מראה ש-f(f הפוכה(x))=x עבור x≥2. בסדר הפוך, f הפוכה(f(x))=1+|x−1|=x עבור x≥1. בחירת תחום ההגדרה המקורי x≤1 במקום זאת נותנת f הפוכה =1−√(x−2), עם טווח ערכים y≤1.
היכן זה משתבש
- אותה נוסחת ריבועית על כל הקלט הממשי אינה חד-חד-ערכית.
- אל תבחר בשורש הריבועי החיובי ללא שימוש בטווח המקורי.
- פונקציה הפוכה אינה ההופכי 1/f(x).
- גרף מותאף זקוק גם לתוויות טווח והתחלתי וגם לנוסחה שלו.
אינו נכון: לכל ריבועית על כל הקלט הממשי יש פונקציה הפוכה. ריבועית היא רב-ערכית על כל הקלט הממשי, ולכן יש להגביל את הטווח לפני מציאת ההפוכה.
יישום של השיטה
- בענף x≤1, הערך 6 מתחלף לקלט −1, בעוד שעל x≥1 הוא מתחלף ל-3.
- שניהם נכונים עבור הטווחים המקוריים שלהם.
- בדוק את שני ההרכבות בתחומי ההגדרה האמיתיים; יישום זהות ההפוך על קלט מחוץ לטווח המקורי עשוי לכשל.
בקורס שלך
- AQA A-level Mathematics (7357), פרק מפרט B.
- לכל דף אפשרי מחשבון, אך סימנים עבור שיטה עדיין דורשים את הביטוי או המשוואה הכתובים לפני הערך שלהם.
- פונקציה חד-חד-ערכית: פונקציה שבה קלטות שונות תמיד נותנות פלט שונה.
- הפוך מהפך את הקשר בין קלט לתוצאה, ולכן הפונקציה המקורית חובה להיות חד-חד-ערכית בתחומה המצויין.
- שמור לב: אותה נוסחת ריבועית על כל הקלט הממשי אינה חד-חד-ערכית.
B · פונקציות מורכבות ותחומים ביניים
קלט התחלתי מותר עדיין יכול לייצר ערך ביניים לא תקין.
- הפלט של מכונה אחת הופך לקלט של מכונה אחרת.
- שיעור זה עוסק בהרכבה: יישום פונקציה אחת על תוצאת פונקציה אחרת, בסדר נקוב.
השיטה
- כאן fg משמעותה הרכבה של f עם g: fg(x)=f(g(x)), ולא כפל.
- חלל את g תחילה.
- קלט מורכב חייב השייך לתחום ההגדרה של הפונקציה הפנימית, והפלט שלו חייב השייך לתחום ההגדרה של הפונקציה החיצונית.
- באופן כללי, ל-fg ול-gf יש נוסחאות שונות ותחומי הגדרה שונים.
מקרה מופיע
נתונה f(x)=√(x−2), עם x≥2, ו-g(x)=1/(x−1), עם x≠1. אז fg(x)=√(1/(x−1)−2). הדבר דורש 1/(x−1)≥2. מכנה שלילי לא יכול לעמוד בגבול התחתון החיובי הזה; עבור x>1, הכפלה ב-x−1 שומרת על הסדר ומניבה x≤3/2. לכן תחום ההגדרה הוא 1<x≤3/2. בסדר הפוך, gf(x)=1/(√(x−2)−1). הדבר דורש x≥2 ו-√(x−2)≠1, כלומר x≠3. תחום ההגדרה שלו הוא [2,3)∪(3,∞). ב-x=6, gf(6)=1, בעוד ש-fg(6) אינו ממשי.
היכן זה משתבש
- בדיקה של טווח ההגדרה הפנימי בלבד אינה מספקת.
- אל תכפול את האי-שוויון ב-x−1 לפני קביעת סימו.
- מכנה ביניים שאסור להשתמש בו נשאר אסור גם אם צורה אחרת נראית פשוטה יותר.
- נוסחה ותחום יחד מגדירים את הפונקציה המורכבת.
לא נכון: פונקציה מורכבת מוגדרת בכל מקום שבו הפונקציה הפנימית מוגדרת. התוצאה של הפונקציה הפנימית חייבת גם כן להימצא בתחום ההגדרה של הפונקציה החיצונית.
יישום של השיטה
- עקוב אחר הערך הביניים: gf(6) משתמש ב-f(6)=2 ואז ב-g(2)=1.
- עבור fg(5/4), g(5/4)=4 ולאחר מכן f(4)=√2.
- ב-x=3, f(3)=1 תקף, אך g(1) אינו מוגדר, ולכן gf(3) אינו מוגדר.
- סמן כל נקודת קצה שנשמרה או הושלכה בסימון מרווחים.
בקורס שלך
- AQA A-level Mathematics (7357), פרק מפרט B.
- לכל דף אפשרי מחשבון, אך סימנים עבור שיטה עדיין דורשים את הביטוי או המשוואה הכתובים לפני הערך שלהם.
- הרכבה: היישום של פונקציה אחת על תוצאתה של פונקציה אחרת, בסדר מסוים.
- כאן fg משמעותה הרכבה של f עם g: fg(x)=f(g(x)), ולא כפל.
- שימו לב: בדיקה רק של התחום הפנימי אינה מספקת.
B · שינויי גרף משולבים וסדרם
האם הזזתו תחילה תניב את אותו גרף סופי?
- עקומה דחוסה מוזזת לימין.
- שיעור זה עוסק בגורם קנה מידה אופקי: הגורם שמכפיל את הקואורדינטות האופקיות המקוריות כאשר גרף נמתח או נדחס.
השיטה
- עבור g(x)=a f(b(x−h))+k כאשר b≠0, נקודה מקורית (u,v) מפותחת לנקודה (u/b+h,av+k).
- קנה מידה אופקי הוא 1/|b|, עם השתקפות בציר ה-y אם b<0.
- קנה מידה אנכי הוא |a|, עם השתקפות בציר ה-x אם a<0.
- קרא את הביטוי הפנימי המפורק לפני שמתארים הזזה אופקית.
- התחום המעוצב עוקב אחר u=b(x−h).
מקרה מופיע
עם f(x)=x², מתקיים g(x)=−2f(3x−6)+5=−2f(3(x−2))+5=−18(x−2)²+5. דחסו אופקית בגורם 1/3, ואז העתקו ימינה 2; השתקפו אנכית ומתחו בגורם 2, ואז העתקו למעלה 5. הנקודות (−1,1),(0,0),(1,1) הופכות ל-(5/3,3),(2,5),(7/3,3). לפי כך, הקודקוד הוא (2,5) וטווח הערכים הוא y≤5. דחיסה קודם והעתקה ימינה 2 תניב f(3(x−2)); הזזה קודם ודחיסה לאחר מכן תניב f(3x−2), שנקודת הקודקוד שלה נמצאת ב-x=2/3 במקום.
היכן זה משתבש
- המקדם 3 בתוך f נותן גורם אופקי 1/3, לא 3.
- ב-f(3x−6), ההזזה היא 2, לא 6.
- הזזה וקנה מידה בדרך כלל אינם מתחלפים.
- דוגמה סימטרית יכולה להסתיר השתקפות: f(−x)=f(x) עבור x², אך לא לכל f.
לא נכון: הזזה אופקית וקנה מידה אופקיים יכולים להיות מיושמים בכל סדר. הסדר חשוב: y=f(2(x+1)) ו-y=f(2x+1) הם גרפים שונים.
יישום של השיטה
- השתמש במיפוי נקודות לבדיקה של כל שילוב של פעולות המרה, והעבר כל תחום הגדרה מוגבל.
- אם הפונקציה המקורית f מוגדרת רק עבור 0≤u≤3, התנאי הפנימי 0≤3(x−2)≤3 נותן 2≤x≤3.
- שינוי b לערך שלילי הופך את סדר הקצוות להפוך בעת פתרון אי-שוויון התחום.
- צייר את נקודות ההתייחס הממורות לפני חיבור העקומה.
בקורס שלך
- AQA A-level Mathematics (7357), פרק מפרט B.
- לכל דף אפשרי מחשבון, אך סימנים עבור שיטה עדיין דורשים את הביטוי או המשוואה הכתובים לפני הערך שלהם.
- גורל מתיחה אופקי: הגורם שמכפיל את הקואורדינטות האופקיות המקוריות כאשר הגרף נמתח או דוחס.
- עבור g(x)=a f(b(x−h))+k כאשר b≠0, נקודה מקורית (u,v) מפותחת לנקודה (u/b+h,av+k).
- שימו לב: המקדם 3 בתוך f נותן גורל אופקי 1/3, לא 3.
BFindings and refining a function model
איזה תצפית נוספת יכולה לסייע בבחירה ביניהן?
- שני מודלים עקומה שונים מתאימים לאותן שלושה מדידות.
- LESSON: לימוד זה עוסק ב-שארית: התוצאה הנצפית פחות התוצאה שנחזת על ידי מודל.
השיטה
- ציין קלט, תפוקה, יחידות ותחום הדגם.
- התאם פרמטרים באמצעות התצפיות הנאמרות, ואז השווה תחזיות למדידות עצמאיות.
- התאמה מדויקת לנקודות כיול אינה מגדילה שהפונקציה הנבחרת נכונה בכל מקום.
- שארית רשומה הפרש בין תפוקה שנצפתה לתפוקה שנחזתה; שיפור הדגם דורש ראיות ושינוי מנומק.
מקרה מופיע
עבור קשת הצעה, x הוא מרחק אופקי ו-h גובהה, שניהם במטר. השתמש בנקודות הדוגמה (0,0),(3,9),(6,0), עם 0≤x≤6. נתון h=ax²+bx+c. אז c=0, 9a+3b=9 ו36a+6b=0 נותנים a=−1, b=6. ולכן h=−x²+6x=9−(x−3)², עם מקסימום 9 מ' ב-x=3. חלופה חלקית-קווית h=3x עבור 0≤x≤3 ו-h=18−3x עבור 3≤x≤6 מתאימה לאותן שלוש נקודות. ב-x=1, מדידת נוספת לדוגמה 5.2 מ' נותנת שארית 0.2 מ' עבור הריבועית אך 2.2 מ' עבור החלופה הליניארית. זה תומך בריבועית בנקודה זו, אך לא בפסק דין אוניברסלי.
היכן זה משתבש
- אל תשתמש בנקודת כיול שהותאמה כאישור עצמאי.
- מחוץ ל-0≤x≤6, המשולש עלול לתת גובה שלילי ואינו מתאר עוד את הקשת המוצעת.
- שארית קטנה יותר בנקודה אחת אינה מקימה דיוק בכל מקום.
- המודל הפשוט יותר עשוי להיות קל יותר לפרשנות אך עשוי גם לפספס עיקום.
לא נכון: פונקציה המתאימה לשלוש נקודות כיול מוכחת כנכונה בכל קלט. התאמת שלוש נקודות אינה מוכיחה דגם; הוא עלול לכשל בקלטות אחרים.
יישום של השיטה
- עבור גובה של לפחות 8 מטר, 9−(x−3)²≥8 נותן 2≤x≤4: רוחב אופקי מודל 2 מטר.
- אסוף מדידות ביניים נוספות והערך חוסר ודאות במדידה לפני הסתמכות על פתח זה.
- עובי ושינויים בצורה עשויים לדרוש תחום או נוסחה מעודכנים; הסבר איזה תצפית מעוררת את השיפור.
בקורס שלך
- AQA A-level Mathematics (7357), פרק מפרט B.
- לכל דף אפשרי מחשבון, אך סימנים עבור שיטה עדיין דורשים את הביטוי או המשוואה הכתובים לפני הערך שלהם.
- שארית: תוצאה נצפית פחות התוצאה שחזת על ידי מודל.
- ציין קלט, תפוקה, יחידות ותחום הדגם.
- שימו לב: אל תשתמשו בנקודת כיול מותאמת כבדיקה עצמאית.
B · סקיץ' פולינומיים, שורשים חוזרים וסימנים
איזה אחד חוצה את הציר?
- שורשים כפולים יכולים להופיע בנוסחה מפוקטרת אך יוצרים סימנים שונים לחלוטין בגרף שלה.
- LESSON: לימוד זה עוסק ברבות: מספר הפעמים שגורם ליניארי של שורש מופיע בפולינום.
השיטה
- מצאו שורשים אמיתיים ואת הכפילות שלהם, את חיתוך עם ציר ה-y ואת האיבר המוביל.
- שורש בכפילות אי-זוגית משנה סימן וחוצה את ציר ה-x; שורש בכפלות זוגית שומר על הסימן ומגע בציר.
- עבור מקדם מוביל חיובי, עקומה של דרגה אי-זוגית יורדת בשמאל הרחוק ועולה בימין הרחוק; עקומה של דרגה זוגית עולה בשני הקצוות.
- מקדם מוביל שלילי הופך כיוונים אלו.
מקרה מופיע
עבור P(x)=(x+2)(x−1)², השורשים הם −2 ברבות 1 ו1 ברבות 2. נקודת החיתוך עם ציר y היא P(0)=2. האיבר המוביל הוא x³, ולכן הזנב השמאלי יורד והימני עולה. P חוצה ב−2 ומגע ב1. היא שלילית עבור x<−2, positive for −2<x<1 and x>1, ואפס בשני השורשים. עבור Q(x)=−(x²−1)(x²−4), ארבעת השורשים הפשוטים הם −2,−1,1,2, נקודת החיתוך עם ציר y היא −4 והאיבר המוביל הוא −x⁴. שני הזנבות יורדים. Q היא חיובית ב(−2,−1) וב(1,2), ושלילית בשלושת המרווחים האחרים המופרדים על ידי שורשים.
היכן זה משתבש
- מספר השורשים השונים אינו חייב להיות שווה לדרגה.
- שורש כפול הוא חיתוך אחד עם ציר ה-x גם אם הגורם שלו מופיע יותר מפעם אחת.
- אל תשנו סימן בשורש בכפלות זוגית.
- סקיצה מראה מבנה; קואורדינות מדויקות של נקודות קיצון דורשות ניתוח נוסף ולא קריאות מוערכות מהתמונה.
לא נכון: כל שורש ממשי של פולינום חייב לשנות את סימן הערכים שלו. שורש כפול בכפלות זוגית מגע בציר ללא שינוי סימן, כמו שy=x² עושה ב0.
יישום של השיטה
- פתרונות גרפיים של P(x)=k הם חיתוכים של העקומה עם y=k.
- עבור k=0 השורשים המפוקטרים הם מדויקים; עבור k אחר הגרף עשוי רק להעריך פתרונות.
- השתמשו במרווחי הסימן כדי לפתור P(x)≤0: x≤−2 או x=1.
- השורש המבודד הזה חשוב גם אם הערכים הסמוכים לו חיוביים.
בקורס שלך
- AQA A-level Mathematics (7357), פרק מפרט B.
- לכל דף אפשרי מחשבון, אך סימנים עבור שיטה עדיין דורשים את הביטוי או המשוואה הכתובים לפני הערך שלהם.
- כפילות: מספר הפעמים שגורם ליניארי של שורש מופיע בפולינום.
- מצאו שורשים אמיתיים ואת הכפילות שלהם, את חיתוך עם ציר ה-y ואת האיבר המוביל.
- שימו לב: מספר השורשים השונים אינו חייב להיות שווה לדרגה.
C · גיאומטריה אנליטית ומשיקים
כיצד שיפוע מסלול הופך למשוואה?
- מסלול עולה 6 מטרים על מרחק אופקי של 3 מטרים. השיפוע מחבר בין דיאגרמה למשוואה.
- שיעור זה עוסק בשיפוע: השינוי ב-y מחולק בשינוי המקביל ב-x.
השיטה
- ישר העובר ב-(x₁,y₁) עם שיפוע m נותן את y-y₁=m(x-x₁).
- ישרים מקבילים בעלי שיפועים שווים.
- מכפלת השיפועים של ישרים מאונכים סופית היא −1.
- משוואת מעגל היא (x−a)²+(y−b)²=r².
מקרה מופיע
עבור נקודה (2,5) עם שיפוע 3, משוואת הקו היא y-5=3(x-2), ולכן y=3x-1. קו מאונך לעבר אותה נקודה נתון על ידי y-5=-(x-2)/3. המעגל (x-2)²+(y+1)²=25 בעל מרכז (2,-1) ורדיוס 5.
היכן זה משתבש
- לישר אנכי אין שיפוע סופי; אל תנסו להכניס אותו לצורה y=mx+c.
- קראו בזהירות את הסימנים במרכז המעגל.
- הרדיוס למשיק הוא מאונך למשיק.
לא נכון: ישרים מאונכים שאינם אנכיים אינם בעלי שיפועים שווים. מכפלת השיפועים של ישרים מאונכים היא −1: שיפוע של 2 דורש −1/2. ישרים מקבילים בעלי שיפועים שווים.
יישום של השיטה
- לפני פתרון חיתוך של ישר ומעגל, תחזו אם יש אפס, אחד או שני נקודות חיתוך.
- הצבה מובילה למשוואה ריבועית שבה הדיסקרימיננטה בודקת את התחזית.
בקורס שלך
- AQA A-level Mathematics (7357), סעיף C בתוכנית הלימודים.
- לכל דף אפשרי מחשבון, אך סימנים עבור שיטה עדיין דורשים את הביטוי או המשוואה הכתובים לפני הערך שלהם.
- שיפוע: השינוי ב-y חלוקה לשינוי המתאים ב-x.
- ישר העובר ב-(x₁,y₁) עם שיפוע m נותן את y-y₁=m(x-x₁).
- שימו לב: לישר אנכי אין שיפוע סופי; אל תנסו להכניס אותו לצורה y=mx+c.
C · עקומים פרמטריים, תחומים וכיוון
מה מידע הולך ואובד כאשר זמן מושמד?
- שתי קואורדינטות יכולות להשתנות יחד כאשר משתנה שלישי משתנה. השמדת משתנה זה עשויה להסתיר חלק מסוים מהעקומה שהוכנה.
- שיעור זה עוסק ב-פרמטר: משתנה הקובע את שתי הקואורדינטות של נקודה.
השיטה
- עבור x=f(t), y=g(t), הביעו t באחת המשוואות אם אפשר והציבו בשנייה.
- העבירו את מרווח הפרמטר לעקומה הקרטזית וסמנו את כיוון הגידול של t.
- עם פרמטרים טריגונומטריים, השתמשו בזהויות ושמרו על מגבלות סימן או ענף.
מקרה מופיע
For x=2t+1, y=t²−2 and 0≤t≤3, t=(x−1)/2 gives y=(x−1)²/4−2 with 1≤x≤7. The point moves from (1,−2) to (7,7). For x=t², y=t and −2≤t≤2, the relation is x=y² with −2≤y≤2: both signs of y occur. For x=3cosθ, y=2sinθ and 0≤θ≤π, x²/9+y²/4=1 with y≥0; increasing θ traces the upper half from (3,0) to (−3,0). Conversely, y=x² with −1≤x≤2 can be parametrised by x=t, y=t² and −1≤t≤2.
היכן זה משתבש
- כתיבת y=√x מתוך x=t², y=t מאבדת את החלק שבו t שלילי.
- משוואה קרטזית לבדה אינה מקליטה כיוון או את מרווח הפרמטר המקורי.
- הריבוע יכול למחוק מגבלת סימן.
לא נכון: ביטול פרמטר שומר אוטומטית על הדומיין והכיוון המקוריים. ביטול יכול לאבד את הדומין והכיוון, ולכן יש לציין את המגבלות מהפרמטר בנפרד.
יישום של השיטה
- השתמשו בטבלת ערכי פרמטר לסקיצת נקודות קצה ונקודות ביניים.
- פרמטר יכול לחזור לערך x או לנקודה שלמה.
- בדוק את המשוואות המקוריות והתחום בעת מעבר חזרה לצורה פרמטרית.
בקורס שלך
- AQA A-level Mathematics (7357), סעיף C בתוכנית הלימודים.
- לכל דף אפשרי מחשבון, אך סימנים עבור שיטה עדיין דורשים את הביטוי או המשוואה הכתובים לפני הערך שלהם.
- פרמטר: משתנה הקובע שתי קואורדינטות של נקודה.
- עבור x=f(t), y=g(t), הביעו t באחת המשוואות אם אפשר והציבו בשנייה.
- שימו לב: כתיבת y=√x מתוך x=t²,y=t מאבדת את החלק שבו t שלילי.
C · מודלוי פרמטרי בתנועה ובעיצוב
מתי מסלול מתמטי מפסיק לתאר טיסה אמיתית?
- גובה כדור ומיקומו האופקי תלוים באותו זמן. מסלול קרטזי לא יכול להגיד מתי הוא מושג ללא מודל הזמן.
- שיעור זה עוסק ב-מודל פרמטרי: מודל מבטא שתי כמותות באמצעות משתנה משותף והנחות מפורשות.
השיטה
- ציין את הפרמטר, היחידות שלו ואת התחום המותר.
- חשב את שני גודלי הדגם באותו ערך פרמטר.
- הסר את הפרמטר כדי לקשר בין הגדלים, ולאחר מכן פרש קצוות ומגבלות.
- עקומה מתמטית מחוץ לתחום המותר אינה בהכרח מתארת את המצב הפיזיקלי.
מקרה מופיע
דגם טיסה פשוט משתמש ב-x=6t וב-y=20t−5t² במטר, כאשר t בשניות ו-0≤t≤4. הדגם מניח מהירות אופקית קבועה ותאוצה כלפי מטה של 10 מטר לשנייה רבועה, ומתעלם מתנגדות אוויר. זמן המגע עם הקרקע (לא התחלתי) הוא t=4, מה שנותן x=24 מטר. השלמת הריבוע נותנת y=20−5(t−2)², ולכן הגובה המקסימלי הוא 20 מטר בזמן t=2. ביטול t נותן את היחס y=10x/3−5x²/36 עבור 0≤x≤24. עבור מלבן בעל רוחב t ואורך t+2 מטר, ההיקף הוא P=4t+4 והשטח הוא A=t(t+2). בתנאי 0<t≤5, מתקיים A=(P²−16)/16 ו-4<P≤24.
היכן זה משתבש
- הנוסחה לתנועת הטיסה שנותנת גובה שלילי לאחר t=4 אינה מתארת טיסה חופשית נמשכת מתחת לפני האדמה.
- אל תשתמש ב-t הנמדד בדקות עם מקדמים שהוגדרו לשניות.
- במודל המלבן, t=0 אינו כלול מכיוון שהרוחב חייב להיות חיובי.
לא נכון: העקומה הקרטזית לתנועת הטיסה היא דגם פיזיקלי תקף לכל x ממשי. הדגם חל רק בזמן שהגוף בטוס, בין השקה לנחיתה.
יישום של השיטה
- בדוק דגם מול נתונים מצופים והנחותיו.
- רוח או התנגדות האוויר עשויות לדורש שדרוג של דגם הטיסה; יחס אורך-רוחב שונה משנה את דגם המלבן.
- האוצר 10 כאן הוא פישוט שמצוין, ולא החלפה לערך g המצוין בתרגיל.
בקורס שלך
- AQA A-level Mathematics (7357), סעיף C בתוכנית הלימודים.
- לכל דף אפשרי מחשבון, אך סימנים עבור שיטה עדיין דורשים את הביטוי או המשוואה הכתובים לפני הערך שלהם.
- דגם פרמטרי: דגם המבטא שני גדלים באמצעות משתנה משותף והנחות מצוינות.
- ציין את הפרמטר, היחידות שלו ואת התחום המותר.
- שימו לב: הנוסחה לתנועת הטיסה שנותנת גובה שלילי לאחר t=4 אינה מתארת טיסה חופשית נמשכת מתחת לפני האדמה.
C · ישרים בצורה כללית ומודלים קונטקסטואליים
איזה חלק מעלות המשלוח משתנה בהתאם למרחק?
- דגם עלות בקו ישר כולל עומס קבוע וקצב לפי קילומטר. החיתוך עם ציר Y והשיפוע שלהם הם בעלי משמעות ויחידות שונות.
- שיעור זה עוסק ב-צורה הכללית: הצורה ax+by+c=0 לקו ישר, כאשר a ו-b לא שניהם אפס.
השיטה
- עבור ישר לא אנכי העובר בשתי נקודות, m=(y₂−y₁)/(x₂−x₁) ו-y−y₁=m(x−x₁).
- סדר מחדש לתצורת ax+by+c=0.
- ישרים מקבילים לא אנכיים בעלי שיפועים שווים; שיפועים סופיים מאונכים מכפילים זה לזה ל−1.
- טפל בקווים אנכיים ואופקיים בנפרד.
מקרה מופיע
עבור A(−1,3) ועבור B(5,−1), השיפוע m=−4/6=−2/3. לפיכך y−3=−2(x+1)/3, וזה נותן 2x+3y−7=0. הישר האנכי לעבר A יש שיפוע 3/2 ומשוואה 3x−2y+9=0. ישר אנכי x=4 מאונך לישר אופקי y=3 מבלי שיש לו שיפוע סופי. הצעות מחיר משלוח C=8 במרחק d=0 ק"מ ו-C=38 במרחק d=12 ק"מ נותנים קצב (38−8)/12=2.5 יחידות מטבע לק"מ ו-C=8+2.5d. ב-m=d=8, העלות המשוערת היא 28.
היכן זה משתבש
- עבור ax+by+c=0, השיפוע הוא −a/b רק אם b≠0.
- אל תבלבל בין העלות הקבועה לבין המחיר לקילומטר.
- התאמה של קו לשתי מרחקים מצוינים אינה מגיחה ששערי המחיר זהים בכל המרחקים.
אינו נכון: לכל קו ישר יש שיפוע סופי וניתן לכתוב אותו כ-y=mx+c. קו אנכי x=k בעל שיפוע לא מוגדר ואינו ניתן לכתיבה כ-y=mx+c.
יישום של השיטה
- פרש את חיתוך הוצאות השיפוע והתחום הלא-שלילי למרחק.
- בתוך 0≤d≤12, אינטרפולציה משתמשת בטווח הציון הנצפה; מחוצה לו, אקסטרפולציה דורשת הנחת שערי מחיר.
- בדוק את שני הנקודות המקוריות לאחר עריכה גיאומטרית של הקו.
בקורס שלך
- AQA A-level Mathematics (7357), סעיף C בתוכנית הלימודים.
- לכל דף אפשרי מחשבון, אך סימנים עבור שיטה עדיין דורשים את הביטוי או המשוואה הכתובים לפני הערך שלהם.
- תצורה כללית: הצורה ax+by+c=0 לקו ישר, כאשר a ו-b אינם שניהם אפס.
- עבור ישר לא אנכי העובר בשתי נקודות, m=(y₂−y₁)/(x₂−x₁) ו-y−y₁=m(x−x₁).
- שמור לב: עבור ax+by+c=0, השיפוע הוא −a/b רק אם b≠0.
C · מעגלים מוזזים, מיתרים ומשיקים
היכן נסתתר המרכז במשוואת עיגול מורחבת?
- משוואת עיגול מורחבת עלולה להסתיר את המרכז והרדיוס שלה. השלמת הריבוע חושפת את הגיאומטריה הנדרשת למיתר או למשיק.
- שיעור זה עוסק ב-מרכז: הנקודה הנמצאת במרחק שווה מכל נקודה על העיגול.
השיטה
- Rewrite a circle as (x−a)²+(y−b)²=r² by completing both squares.
- A perpendicular from the centre bisects a chord, so half-chord length follows from a right triangle.
- משיק מאונך לרדיוס בנקודת המגע.
- זווית המונחת על קוטר במעגל היא 90°.
מקרה מופיע
עבור x²+y²−4x+2y−20=0, השלמת ריבועים נותן (x−2)²+(y+1)²=25: מרכז (2,−1), רדיוס 5. המיתר y=2 נמצא 3 יחידות מעל המרכז; חצי האורך הוא √(25−9)=4, ולכן הקצוות הם (−2,2),(6,2) ואורך 8. ב-P(5,3), השיפוע הרדיוסי הוא 4/3, מה שמעניק למשי y−3=−3(x−5)/4 או 3x+4y=27. עבור קצוות קוטר A(−3,−1), B(7,−1) ונקודה על המעגל T(2,4), שיפועי AT=1 ו-BT=−1 מאשרים זווית ATB=90°.
היכן זה משתבש
- השלמת ריבוע מוסיפה קבוע: יש להתאים גם את צד השני.
- למרכז המעגל יש סימנים הפוכים לאלו של קבועי הסוגרים.
- נקודת משיק מוצעת חייבת להימצא על המעגל; האנכיות לבדה בלבד בנקודה שאינה רלוונטית אינה מספקת.
אינו נכון: קו מאונך לכל רדיוס הוא משיק, בכל מקום שהוא חוצה את המישור. משיק חייב להיות מאונך לרדיוס בנקודה בה הוא נוגע במעגל.
יישום של השיטה
- בדוק את מרחק הרדיוס לכל נקודת מגע וגם לקצוות המיתר.
- r² שלילית מושלמת נותנת מעגל אמיתי, בעוד ש-r²=0 נותנת נקודה אחת ולא מעגל לא-degenerate.
- לטפל ברדיוס אופקי או אנכי מבלי לחלק באפס.
בקורס שלך
- AQA A-level Mathematics (7357), סעיף C בתוכנית הלימודים.
- לכל דף אפשרי מחשבון, אך סימנים עבור שיטה עדיין דורשים את הביטוי או המשוואה הכתובים לפני הערך שלהם.
- מרכז: הנקודה הממוקמת במרחק שווה מכל נקודה על המעגל.
- Rewrite a circle as (x−a)²+(y−b)²=r² by completing both squares.
- שימו לב: השלמת ריבוע מוסיפה קבוע; יש להתאים גם את האגף השני.
D · סדרות, סכומים וחזרה חוזרת
האם השינוי מגייס או מכפיל?
- תוכנית חיסכון מוסיפה ¥30 נוספים כל שבוע; מודל אוכלוסייה גדל ב-5% כל שנה. הפרשים שווים ויחסים שווים דורשים דגמים שונים.
- שיעור זה עוסק ביחס משותף: המכפלה הקבועה בין איברים עוקבים בסדרה גיאומטרית.
השיטה
- לסדרה חישוקית, u_n=a+(n-1)d ו-S_n=n(2a+(n-1)d)/2.
- לסדרה גיאומטרית, u_n=ar^(n-1) ו-S_n=a(1-r^n)/(1-r).
- סכום אינסופי גיאומטרי קיים רק אם |r|<1.
מקרה מופיע
עבור a=5,d=3,n=8, u_8=5+7×3=26 ו-S_8=8(10+21)/2=124. עבור a=12,r=1/2, סכום אינסופי=12/(1-1/2)=24. עבור u_(n+1)=2u_n+1 עם u_1=1, האיברים הבאים הם 3,7,15.
היכן זה משתבש
- האיבר הראשון הוא בעל אינדקס 1, ולכן החזקה היא n-1.
- סדרה היא רשימה; סכום היא חיבור.
- סדרה גיאומטרית יכולה להחליף סימנים ועדיין להתכנס.
לא נכון: לכל סכום גיאומטרי יש סכום סופי לאינסוף. סכום לאינסוף קיים רק כאשר −1<r<1; עבור r=2 האיברים גדלים ללא גבול.
יישום של השיטה
- הסבר האם ההקשר מצדיק שינוי אדדיטיבי או כפולי.
- בפיננס, הבדל בין פקידה אחת לזרם של פקידות לפני בחירת נוסחת סכום.
בקורס שלך
- AQA A-level Mathematics (7357), פרק תוכנית הלימודים D.
- לכל דף אפשרי מחשבון, אך סימנים עבור שיטה עדיין דורשים את הביטוי או המשוואה הכתובים לפני הערך שלהם.
- יחס גיאומטרי: הכפלה הקבועה בין איברים עוקבים בסדרה גיאומטרית.
- לסדרה חישוקית, u_n=a+(n-1)d ו-S_n=n(2a+(n-1)d)/2.
- שימו לב: האיבר הראשון הוא בעל אינדקס 1, ולכן החזקה היא n-1.
D · פיתוח דו-איברי וקרובות תקפות
כיצד שינוי קטן משפיע על חזקה?
- שינוי במדידה קטן משפיע על חזקה של כמות. פתיחה יכולה להראות את גודל ההשפעות הראשונית והשניונית.
- שיעור זה עוסק ב-מקדם בינומי: מספר הדרכים לבחור מספר ספציפי של עצמים מתוך קבוצה.
השיטה
- עבור מספר טבעי חיובי n, (a+b)^n הוא פיתוח דו-איברי סופי.
- עבור n שאינו שלם, פתח את (1+x)^n כ1+nx+n(n-1)x²/2+... כאשר |x|<1.
- הוצא קבועים מחוץ לפונקציה לפני השימוש בצורה זו.
מקרה מופיע
(1+2x)^5=1+10x+40x²+80x³+80x⁴+32x⁵. עבור (1+x)^(-1), שלושת האיברים הראשונים הם 1-x+x²; ב-x=0.1 זה נותן 0.91 לעומת הערך המדויק 1/1.1≈0.909091.
היכן זה משתבש
- פיתוח ב-2x דורש |2x|<1 לסדרה האינסופית, ולא רק |x|<1.
- פיתוחים עם מעריכים שלמים חיוביים הם סופיים ואינם כפופים למגבלת התכנסות זו.
אינו נכון: כל פיתוח בינומי הוא פולינום סופי, כולל חזקות שאינן שלמים חיוביים. עבור חזקה שלילית או שברית, הפיתוח הוא סדרה אינסופית, תקפה רק עבור |x|<1.
יישום של השיטה
- ציין את תחום התקף לצד הקירוב.
- שמור מספיק איברים כדי לתמוך בדיוק המבוקש, והבדל בין מקדם לבין האיבר השלם המכיל x.
בקורס שלך
- AQA A-level Mathematics (7357), פרק תוכנית הלימודים D.
- לכל דף אפשרי מחשבון, אך סימנים עבור שיטה עדיין דורשים את הביטוי או המשוואה הכתובים לפני הערך שלהם.
- מקדם בינומי: מספר הדרך לבחור מספר ספציפי של אובייקטים ממאגר נתונים.
- עבור מספר טבעי חיובי n, (a+b)^n הוא פיתוח דו-איברי סופי.
- שימו לב: פיתוח ב-2x דורש |2x|<1 לסדרה האינסופית, לא רק |x|<1.
D · פאקטוריאלים, שילובים ופועלי בינומיים
מדוע המקדם של x² אינו פשוט המספר באמצע משולש פסקל?
- מקדם בינומי סופר איזה גורמים תורמים איבר x.
- שיעור זה לומד קבוצה: בחירה שבה הסדר אינו מבדיל בין אפשרויות שונות.
השיטה
- עבור שלם אי-שלילי n, מתקיים n!=n(n−1)…1 ו-0!=1.
- עבור 0≤r≤n, מתקיים nCr=n!/[r!(n−r)!] וסופר בחירות ללא סדר.
- ב-(a+bx)^n עם שלם חיובי n, המקדם של x^r הוא nCr × a^(n−r) × b^r.
- מספר האיבר הוא r+1 כאשר הפיתוח מוצג בחזקות עולות של x.
מקרה מופיע
4!=24 ו-4C2=24/(2×2)=6. המקדמים עבור n=4 הם 1,4,6,4,1. בביטוי (2+3x)^4, האיבר עם x² הוא 4C2×2²×(3x)²=216x²; האיבר החופשי הוא 2⁴=16 והאיבר עם x הוא 4×2³×3x=96x. עבור ארבע ניסויים עצמאיים שכל אחד מהם בעל הסתברות הצלחה של 1/3, ההסתברות לקבל בדיוק שתי הצלחות היא 4C2×(1/3)²×(2/3)²=8/27. המקדם 6 סופר את עמדות ההצלחה האפשריות; לכל סידור יש אותה הסתברות.
היכן זה משתבש
- אל תשכח את החזקות של a או b כאשר משתמש במקדם קומבינציה.
- האיבר x² הוא האיבר השלישי, לא השני.
- הביטוי ההסתברותי דורש מספר קבוע ניסיונות, תוצאות בינאריות עצמאיות והסתברות הצלחה זהה; הסתברות משתנה מבטלת מודל פשוט זה.
אינו נכון: המקדם של x² ב-(a+bx)^n הוא רק nC2. האיבר x² הוא nC2·a^(n−2)·b²x², ולכן גם a ו-b תורמים.
יישום של השיטה
- השתמש בסימטריה nCr=nC(n−r) ובטל גורמי פקטוריאליים לפני החישוב.
- למציאת המקדם של x³ ב-(2+3x)^4, השתמש ב-4C3×2×3³=216.
- הנוסחה לפולינום הסופי כאן היא עבור שלם חיובי n; מעריך רציונלי יניב במקום זאת את סדרת הבינום הכללית הנפרדת עם תחום התקף המצוין.
בקורס שלך
- AQA A-level Mathematics (7357), פרק תוכנית הלימודים D.
- לכל דף אפשרי מחשבון, אך סימנים עבור שיטה עדיין דורשים את הביטוי או המשוואה הכתובים לפני הערך שלהם.
- קומבינציה: בחירה שבה סדר אינו מבדיל בין בחירות שונות.
- עבור שלם אי-שלילי n, מתקיים n!=n(n−1)…1 ו-0!=1.
- שימו לב: אל תשכח את החזקות של a או b כאשר משתמש במקדם קומבינציה.
D · חזרות חוזרות עולות, יורדות ותקופתיות
מה קובע את התנהגותה?
- אותו כלל עדכון יכול להגדיל ערך התחלתי אחד ולהקטין אחר.
- שיעור זה עוסק ב-סדרה מחזורית: סדרה שבה האיברים חוזרים לאחר מספר צעדים חיובי קבוע.
השיטה
- חזרה דורשת איבר ראשוני לצד כלל.
- לחשב כל איבר חדש מהקודם, תוך שמירה על ערכים מדויקים כאשר יש לנצל זאת.
- להשוות u_(n+1)−u_n ולבדוק גבולות לפני הטענה לגבי התנהגות עולה או יורדת.
- סדרה מחזורית חוזרת לאחר מספר צעדים קבוע; הצעד החיובי הקטן ביותר בו הוא המחזור שלה.
מקרה מופיע
עבור u₁=1 ו-u_(n+1)=u_n/2+3, האיברים הראשונים הם 1,7/2,19/4,43/8. הערך הקבוע פותר את L=L/2+3, ומניב L=6. אם u_n<6, the next term remains below 6 and u_(n+1)−u_n=(6−u_n)/2>0. לכן סדרה זו עולה לכיוון 6. התחלה מחדש ב-11 נותנת 11,17/2,29/4,…, יורדת תוך שמירה על ערך מעל 6. הצורה המדויקת היא u_n=6+(u₁−6)/2^(n−1). בנפרד, v₁=2 ו-v_(n+1)=6−v_n נותן 2,4,2,4,… עם מחזור 2 משום שיישום הכלל פעמיים מחזיר לאיבר המקורי. התחלה של הכלל השני ב-3 נותנת סדרה קבועה עם המחזור הקטן ביותר 1.
היכן זה משתבש
- ערכים מספריים מוקדמים מציעים רמזים לתנהגות אך אינם הוכחה עבור כל n.
- משוואת נקודה יציבה לבדה אינה מוכיחה התכנסות: העדכון חייב להמשיך לקרב אליה.
- ערכים מתחלפים אינם בהכרח מחזוריים; (−2)^n מתחלף בסימן בעוד שגודלו גדל.
- לציין האם "עולה" פירונו עולה בקפידה או רק לא-ירידה.
לא נכון: כל חזרה עם ערך קבוע חייבת להתכנס אליו מכל ערך התחלתי. נקודה יציבה יכולה להיות לא יציבה; איטרציות מרובי ערכים התחלתיים הרחקות ממנה.
יישום של השיטה
- לוודא את הצורה המפורשת על ידי הצבתה בחזרה ובדיקת האיבר הראשוני.
- המרחק מ-6 מתחלק בשניים בכל עדכון, מה שמסביר התכנסות בדוגמה זו.
- ערך התחלתי שונה משנה כיוון או נוצרת סדרה קבועה, למרות שהנוסחה לחזרה נשארת זהה.
בקורס שלך
- AQA A-level Mathematics (7357), פרק תוכנית הלימודים D.
- לכל דף אפשרי מחשבון, אך סימנים עבור שיטה עדיין דורשים את הביטוי או המשוואה הכתובים לפני הערך שלהם.
- סדרה מחזורית: סדרה שבה האיברים חוזרים לאחר מספר קבוע של צעדים.
- חזרה דורשת איבר ראשוני לצד כלל.
- לשים לב: ערכים מספריים מוקדמים מציעים רמזים לתנהגות אך אינם הוכחה עבור כל n.
D · סימן סיגמה, אינדקסים וגבולות משונים
כמה איברים היא מכילה, ומה משתנה אם נשנה שמה או מזיזים את המקדם שלה?
- הסכמת מתחילה מאיבר השלישי.
- שיעור זה עוסק במקדם הסכמה: המשתנה הנושא כל ערך שלם בתחום הגבולות המפורטים של הסכום.
השיטה
- בסכום מ-k=a עד b, להציב כל שלם a,a+1,…,b במונה הסכמה ולסכום את התוצאות.
- ישנם b−a+1 איברים כאשר a≤b.
- מדד הסכום הוא משתנה זר, אך שאר הפרמטרים שומרים על ערכיהם.
- שינוי שם למדד שומר על הסכום רק כאשר התופעות הקשורות לגבולותיו מוחלפות באופן עקבי.
מקרה מופיע
הסכום מ-k=3 עד 7 של (2k−1) הוא 5+7+9+11+13=45, עם חמישה איברים. הוא שווה גם לסכום מ-k=1 עד 7 פחות הסכום מ-k=1 עד 2: 49−4=45. עם j=k−2, הגבול התחתון הופך ל1, העליון ל5 ו-(2k−1) הופך ל2j+3, שוב נותן 45. לפי ליניאריות, הסכום המקורי הוא 2 כפול סכום k מ3 עד 7, פחות חמש עותקים של 1: 2×25−5=45.
היכן זה משתבש
- סכום כללי מ-3 עד 7 כולל חמישה איברים, ולא ארבעה או שבעה.
- לחסור את הקידמה דרך a−1, ולא דרך a, בעת שינוי הגבול התחתון.
- קבוע נוסף פעם אחת לכל ערך של המדד: הסכום של c מ-a עד b הוא c(b−a+1).
- הזזת המדד משנה גם את הגבולות וגם את האיבר בסכום.
אינו נכון: שינוי שם או הזזה של מדד לעולם לא דורשים שינוי באיבר הסכום. הזזת המדד ב-k פירוטה החלפת r ב-r+k באיבר הסכום גם כן.
יישום של השיטה
- עבור הסכום של (2k−1) מ-k=1 עד n, המדד k משתנה בעוד ש-n הוא הגבול העליון הקבוע; התוצאה היא n² עבור מספר טבעי חיובי n.
- ולכן זנב מ-k=m עד n הוא n²−(m−1)² עבור 1≤m≤n.
- לפתח כמה איברים כדי לבדוק עיבוד סמלי לפני יישום נוסחת סכום.
בקורס שלך
- AQA A-level Mathematics (7357), פרק תוכנית הלימודים D.
- לכל דף אפשרי מחשבון, אך סימנים עבור שיטה עדיין דורשים את הביטוי או המשוואה הכתובים לפני הערך שלהם.
- מדד סיכום: המשתנה שמקבל כל ערך שלם בין הגבולות הנמצאים בסיום.
- בסכום מ-k=a עד b, להציב כל שלם a,a+1,…,b במונה הסכמה ולסכום את התוצאות.
- שימו לב: סיכום כלול מ-3 עד 7 מכיל חמישה איברים, לא ארבעה או שבעה.
D · סכומים אריתמטיים ובעיות הפוכות
האם סכום הנתון יכול לספר בדיוק כמה איברים נוספו?
- שני איברים ידועים חושפים סדרה אריטמטית.
- שיעור זה לומד הפרש עומד: הכמות הקבועה שמוסיפים לכל איבר כדי לקבל את הבא.
השיטה
- עבור האיבר הראשון a וההפרש המשותף d, u_n=a+(n−1)d.
- סכום n איברים הוא S_n=n[2a+(n−1)d]/2=n(a+u_n)/2.
- זוגות של איבר ראשון ואחרון נותנים אותו סכום זוג בכל מקרה.
- בעיה הפוכה עשויה לדרוש פתרון מערכת משוואות עבור a,d או משוואה ריבועית עבור n; מספר איברים חייב להיות מספר טבעי חיובי.
מקרה מופיע
נתון u₃=10 ו-u₇=22, כתוב a+2d=10 ו-a+6d=22. חיסור נותן d=3 ו-a=4, ולכן u_n=3n+1 ו-S_n=n(3n+5)/2. כדי למצא סכום כולל של 175, פתור 3n²+5n−350=0=(n−10)(3n+35). השורשים הם 10 ו-−35/3; רק n=10 הוא מספר טבעי חיובי. בדוק u₁₀=31 ו-S₁₀=10(4+31)/2=175. סכום כולל של בדיוק 200 אינו מקבל ערך שלam n שלם: S₁₀=175 ו-S₁₁=209, והאיברים החיוביים הללו גורמים לכך שהסכומים יעלו באופן מוחלט.
היכן זה משתבש
- האיבר ה-n והסכום של n איברים הם כמותיות שונות.
- האיבר ה-n מכיל n−1 הפרשים, ולא n.
- אל תעגל פתרון שאינו שלם לכמות איברים מדויקת.
- אם השאלה דורשת את הסכום הראשון המגיע לפחות למטרה, בדוק את הסכומים השכנים.
- לא לכל סדרה אריתמטית יש סכומים חלקיים עולים.
לא נכון: פתרון שאינו שלם לכמות איברים מדויקת ניתן לעיגול למספר שלם קרוב. מספר האיברים חייב להיות שלם; פתרון שאינו שלם מעיד שאין כל איבר לוקח ערך זה.
יישום של השיטה
- עבור סדרה זו, ה-n הקטן ביותר שמניב S_n≥200 הוא 11, מכיוון שהסכום הקודם הוא 175.
- ציין אם השאלה דורשת סכום מדויק או סף.
- נוסחת הסכום עדיין תקפה להפרשים רגילים שליליים, אך כל הנחה על חיוביות או מונוטוניות חייבת להתבדק מהאיברים בפועל.
בקורס שלך
- AQA A-level Mathematics (7357), פרק תוכנית הלימודים D.
- לכל דף אפשרי מחשבון, אך סימנים עבור שיטה עדיין דורשים את הביטוי או המשוואה הכתובים לפני הערך שלהם.
- הפרש שווה: הסכום הקבוע שהוסיפים לכל איבר כדי לקבל את הבא.
- עבור האיבר הראשון a וההפרש המשותף d, u_n=a+(n−1)d.
- שימו לב: האיבר ה-n והסכום של n איברים הם כמויות שונות.
D · סכומים גיאומטריים, יחסים מתחלפים והתכנסות
מדוע יחס שלילי אינו מונע אוטומטית התכנסות?
- תשלומים מתחלפים יכולים להציג סכום מצטבר יציב.
- שיעור זה עוסק ב-יחס גיאומטרי: המקדם הקבוע שמכפיל כל איבר כדי לקבל את הבא.
השיטה
- עבור האיבר הראשון a והיחס r שאינו אפס, u_n=ar^(n−1).
- If r=0, the terms are a,0,0,…, avoiding a 0^0 expression at the first term.
- עבור r≠1, הסכום הסופי הוא S_n=a(1−r^n)/(1−r); עבור r=1 הוא na.
- עבור a שאינו אפס, סכום גיאומטרי אינסופי קיים כאשר |r|<1 ושווה ל-a/(1−r).
- יחס שלילי משנה סימנים; ההתכנסות תלויה בגודלו ולא בסימונו בלבד.
מקרה מופיע
עבור a=6 ו-r=−1/2, האיברים הם 6,−3,3/2,−3/4,… . סכום ארבעת האיברים הראשונים הוא 15/4=3.75. הנוסחה הסופית נותנת S₄=6[1−(−1/2)^4]/(1+1/2)=15/4. מכיוון ש-|r|=1/2<1, S infinity=6/(1+1/2)=4. The signed remainder is 4−S_n=4(−1/2)^n, so odd partial sums are above 4 and even partial sums below 4. For error below 0.01, require 4/2^n<0.01. At n=8 the error is 1/64>0.01; ב-n=9 הערך הוא 1/128<0.01, ולכן 9 איברים הם הראשונים העונים לתנאי.
היכן זה משתבש
- אל תחליפו את r=−1/2 ב-r=1/2 בנוסחת הסכום הסופי: הפריות ה-n חשובה.
- נוסחת הסכום האינסופי אינה מוצדקת ב-r=1 או ב-r=−1 עבור a שאינו אפס; האיברים שלהם אינם שואפים לאפס.
- סכום סופי יכול להתקיים גם כאשר המשך אינסופי שלו מתפזר.
לא נכון: כל סדרה גיאומטרית עם יחס שלילי מתפזרת. סדרה גיאומטרית מתכנסת כאשר |r|<1, ויחסים שליליים כמו −1/2 כלולים בה.
יישום של השיטה
- בדקו את המונחים הראשונים והסכומים החלקיים ישירות לפני שימוש בנוסחה.
- אם |r|>1 ו-a אינו אפס, גודל המונחים גדל במקום להיעלם.
- ב-r=−1, הסכומים החלקיים מתחלפים בין a ל-0 ולא שואפים לערך אחד.
- הרצף אפס a=0 הוא יוצא דופן פשוט; זיהו אותו במקום להניח טענת התכנסות עבור מונח ראשון שאינו אפס.
בקורס שלך
- AQA A-level Mathematics (7357), פרק תוכנית הלימודים D.
- לכל דף אפשרי מחשבון, אך סימנים עבור שיטה עדיין דורשים את הביטוי או המשוואה הכתובים לפני הערך שלהם.
- יחס נסחקה: הגורם הקבוע שמכפיל כל מונק כדי לקבל את הבא.
- עבור האיבר הראשון a והיחס r שאינו אפס, u_n=ar^(n−1).
- שמו לב: אל תחליפו r=−1/2 ב-r=1/2 בנוסחה הסופית; פרטיות (זוגיות/אי-זוגיות) של n קובעת.
D · מודלים של סדרת הפקדות חוזרות ומועדוני פעולה
איזה טיימליין מתאר הסכום?
- שתי תשלומים שווים יכולים להרוויח סכומי ריבית שונים אם אחד משולם מוקדם יותר.
- שיעור זה עוסק בפקידה: סכום המוסף לחשבון בזמן נתון.
השיטה
- הגדירו את המאזן מיד לאחר אירוע מצוין ותנו את המאזן ההתחלתי.
- עם גורם צמיחה r והפקדה בסוף תקופה d, B₀=0 ו-B_n=rB_(n−1)+d.
- המאזן ה-n הוא d(1+r+…+r^(n−1))=d(r^n−1)/(r−1) עבור r≠1.
- עבור r=1, השתמשו ב-B_n=nd.
- מספר התקופות n הוא מספר שלם לא-שלילי.
מקרה מופיע
השתמש בקצב צמיחה מדגימה של 5% לתקופה ופקידה של 100 יחידות בסוף כל תקופה. B₁=100, B₂=1.05×100+100=205 ו-B₃=1.05×205+100=315.25. הפקידה הראשונה מרוויחה ריבית במשך n−1 תקופות, בעוד ש-last one (האחרונה) לא מרוויחה כלל בזמן שנמדד B_n. לכן B_n=100(1.05^n−1)/0.05. עבור מטרה של לפחות 500, B₄=431.0125<500 ו-B₅=552.563125≥500, ולכן 5 תקופות הן הראשונות שעונות על התנאי. המאזן עולה על חמישית הפקידות שסך הכל עולות 500 ב-52.563125 יחידות. אם אותן פקידות מבוצעות בתחילת כל תקופה והמאזן נמדד בסוף התקופה, C_n=1.05(B_n); ולכן C₃=331.0125, לא 315.25.
היכן זה משתבש
- אל תתנו להפקדה הסופית בסוף התקופה תקופת ריבית נוספת.
- מאזן כולל גם הפקדות וגם צמיחה; הוא אינו הריבית בלבד.
- מטרה מדויקת ומטרה "לפחות" דורשים בדיקות שלמות שונות.
- קצב שנדרש בשנה לא ניתן להשתמש בו ישירות כגורם חודשי ללא המרה מתאימה.
לא נכון: הפקדות בתחילת ובסוף תקופה נותנות אותה מאזן סופי. הפקדה בתחילת תקופה מרוויחה תקופת ריבית נוספת, ולכן המאזן הסופי גדול יותר.
יישום של השיטה
- האיור מניח קצב קבוע לכל תקופה, הפקדות שוות, ללא עמלות או משיכות, ואת זמני ההרכבה/התשלום המצוינים.
- אם אלו משתנים, שפרו את היחס החוזר: B_n=(1+i_n)B_(n−1)+d_n−w_n עבור הפקדות/משיכות בסוף תקופה.
- נהל רשומות תשלום נפרדות כדי לזהות צמיחה.
- השווה את יתרות תקופות סמוכות לפני שטוענים חריגה מהמטר הראשון; כאן כל היתרות אינן שליליות ו-B_n−B_(n−1)=0.05B_(n−1)+100>0.
בקורס שלך
- AQA A-level Mathematics (7357), פרק תוכנית הלימודים D.
- לכל דף אפשרי מחשבון, אך סימנים עבור שיטה עדיין דורשים את הביטוי או המשוואה הכתובים לפני הערך שלהם.
- הפקדה: סכום המוסף לחשבון בזמן מצוין.
- הגדירו את המאזן מיד לאחר אירוע מצוין ותנו את המאזן ההתחלתי.
- שימו לב: אל תיתנו להפקדה הסופית בסוף התקופה מחזור ריבית נוסף.
E · משולשים ישרי זווית ומשולשים לא ישרי זווית
איזה צד נדרש from המדרגות?
- מדרגה מגיעה לגובה של 4 מטר, בעוד שרגליה נמצאות 3 מטר מהקיר. אילו צדדים נתונים, ואיזה זווית אנו זקוקים?
- This lesson studies hypotenuse: The side opposite the right angle in a right-angled triangle.
השיטה
- In a right triangle a²+b²=c²; sinθ=opposite/hypotenuse, cosθ=adjacent/hypotenuse and tanθ=opposite/adjacent.
- עבור משולשים אחרים, השתמשו בחוק הסינוס או קוסינוס, או שטח=ab sin C/2.
מקרה מופיע
אורך המדרגה הוא c=√(3²+4²)=5 מטר. הזווית שלו לקרקע מקיימת tanθ=4/3, ולכן θ≈53.1°. עם שני צדדים 6 ו8 החוצים זווית של 60°, c²=6²+8²-2×6×8 cos60°=52.
היכן זה משתבש
- תוונו צלעות ביחס לזווית הנבחרת.
- פיתגורס צריך זווית ישרה.
- טעות במצב הזווית במחשבון עלולה לייצר תוצאה סבירה אך שגויה.
- שמרו על ערכים לא מעוגלים לשלבים מאוחרים.
לא נכון: פיתגורס חל על כל משולש, כולל משולשים ללא זווית ישרה. פיתגורס דורש זווית ישרה; עבור משולשים אחרים השתמשו בחוק הקוסינוס.
יישום של השיטה
- השתמשו בתוכנית או מראה למשתנה תלת-ממדי לפני השימוש בחוק משולש.
- הסבירו מדוע המשולש הנבחר מכיל את האורך או הזווית הנדרשים.
בקורס שלך
- AQA A-level Mathematics (7357), פרק מפרט E.
- לכל דף אפשרי מחשבון, אך סימנים עבור שיטה עדיין דורשים את הביטוי או המשוואה הכתובים לפני הערך שלהם.
- Hypotenuse: The side opposite the right angle in a right-angled triangle.
- In a right triangle a²+b²=c²; sinθ=opposite/hypotenuse, cosθ=adjacent/hypotenuse and tanθ=opposite/adjacent.
- שימו לב: תוונו צלעות ביחס לזווית הנבחרת.
E · רדיאנים, זהויות ומשוואות טריגונומטריות
כמה עוברת השפה?
- גלגל מסתובב סורק קשת. רדיאנים מאפשרים לזווית שלו להתחבר ישירות למרחק שעבר לאורך השפה.
- שיעור זה עוסק ברדיאן: הזווית הנשענת על קשת שאורכה שווה לרדיוס.
השיטה
- עבור θ ברדיאנים, אורך קשת s=rθ ושטח דסקה A=r²θ/2.
- השתמשו ב-sin²θ+cos²θ=1 ובזהויות זוויות לפישוט או לפתרון.
- רשום את כל הפתרונות בתחום המצוין.
מקרה מופיע
עבור r=4 ו-θ=π/3, מתקבל s=4π/3 ו-A=8π/3. פתרון המשוואה sin x=1/2 בתחום 0≤x<2π נותן x=π/6 ו-5π/6. עבור sin2x=1/2, יש לפתול תחילה בתחום 0≤2x<4π ולאחר מכן לחלק ב-2.
היכן זה משתבש
- מחשבון פועל עם ערך ראשי בודד עבור הסינוס ההפוך.
- הוא אינו נותן את כל הפתרונות.
- חלוקה ב-sin x עלולה להפסיד פתרונות שבהם sin x=0; בדוק את המקרה הזה תחילה.
אינו נכון: הערך הראשי של הסינוס ההופך הוא הפתרון היחיד במלוא סיבוב. פונקציית הסינוס לוקחת רוב ערכים פעמיים במלוא סיבוב: sin x=0.5 נותן 30° ו-150°.
יישום של השיטה
- בחר זהות שמפחיתה את המשוואה לפונקציה טריגונומטרית אחת.
- שמור על זוויות ידועות מדויקות ככל האפשר, ובדוק כל פתרון מול המשוואה המקורית.
בקורס שלך
- AQA A-level Mathematics (7357), פרק מפרט E.
- לכל דף אפשרי מחשבון, אך סימנים עבור שיטה עדיין דורשים את הביטוי או המשוואה הכתובים לפני הערך שלהם.
- רדיאן: הזווית שנוצרת על ידי קשת שאורכה שווה למשפט הרדיוס.
- עבור θ ברדיאנים, אורך קשת s=rθ ושטח דסקה A=r²θ/2.
- שימו לב: מחשבון פועל עם ערך ראשי בודד עבור הסינוס ההפוך.
E · מידת רדיאן, קשתות, מסכות וקטעים
כיצד ניתן לחשב את שטח החלון מבלי לספור את המשולש מתחת לקשת?
- לחלון מעוגל יש קצה תחתון ישר.
- שיעור זה עוסק במאחז: האזור המוגבל על ידי שני רדיוסים והקשת המעגלית שלהם.
השיטה
- רדיאן אחד הוא הזווית המרכזית שבה אורך הקשת שווה למחלקת.
- מלוא סיבוב הוא 2π רדיאנים=360°, ולכן רדיאנים=מעלות×π/180.
- עבור r>0 וזווית סריקה אי-שלילית θ ברדיאנים, אורך הקשת s=rθ ושטח המעגלית A=r²θ/2.
- היקף המעגלית הוא 2r+s, ולא s בלבד.
- ציין אם הכוונה לאזור המעטרת או הגדולה.
מקרה מופיע
עבור r=6 ס"מ ו-θ=120°=2π/3, מתקיים s=4π ס"מ ושטח המאפיין=12π ס"מ². מחלקים את המשולש השווה-שוקיים בשני: המיתר=2r sin(θ/2)=12 sin(π/3)=6√3 ס"מ. שטח המשולש הוא r² sinθ/2=9√3 ס"מ². המקטע הקטן מעל המיתר הוא בעל שטח 12π−9√3 ס"מ². אורך הגבול שלו הוא קשת+מיתר=4π+6√3 ס"מ. המקטע הגדול המשלים הוא בעל שטח 36π−(12π−9√3)=24π+9√3 ס"מ². במשימה הפוכה, רדיוס 5 ס"מ וקשת 8 ס"מ נותנים θ=8/5=1.6 רדיאנים ושטח המאפיין=5×8/2=20 ס"מ².
היכן זה משתבש
- לעולם אל תניחו 120 ישירות ב-rθ: תמרו קודם דרגות לרדיאנים.
- מיתר הוא ישר וארוכו קצר לרוב מאורך הקשת המעטרת המתאימה לו.
- למעגלית, לקטע ולמשולש יש גבולות שונים.
- החיסור בקטע המעטרת המוצג משתמש ב-0≤θ≤π; עבור קטע גדול חסור את האזור המעטרת המשלים מהדיסק.
אינו נכון: היקף המסלול מורכב רק מקשתו. ההיקף כולל גם את שני הרדיוסים: אורך הקשת פלו 2r.
יישום של השיטה
- צייר קודם רדיוסים, מיתר וגבול הנדרש.
- גזור את θ מ-s/r או מ-2A/r² כאשר נדרש.
- שמור על π ועל שורשים מדויקים; הוסף יחידות אורך או שטח רק לאחר בחירת הנוסחה הנכונה.
- בדוגמה הפוכה, היקף המסלול הוא 10+8=18 ס"מ.
- בדוגמה הפוכה המאומתה, הרדיוס נותר 5 ס"מ והקשת נותרה 8 ס"מ.
- בעיות מאוחרות משתמשות באורכים וזוויות אחרים.
- החלט בין מסלול למקטע לפני שהצבת.
- מקטע גדול הוא העיגול פחות המקטע הקטן על אותו מיתר.
בקורס שלך
- AQA A-level Mathematics (7357), פרק מפרט E.
- לכל דף אפשרי מחשבון, אך סימנים עבור שיטה עדיין דורשים את הביטוי או המשוואה הכתובים לפני הערך שלהם.
- מסלול: האזור המוגבל בשני רדיוסים ובקשת מעגלית שלהם.
- רדיאן אחד הוא הזווית המרכזית שבה אורך הקשת שווה למחלקת.
- שימו לב: לעולם אל תציב 120 ישירות בתוך rθ: קודם המרה לרדיאנים.
E · קרובות לזוויות קטנות וגבולותיהן
מתי החלפת פונקציית טריגונומטרית בזווית עצמה היא מדויקת מספיק?
- סיבוב קטן מזיז מחוג almost צדדית.
- שיעור זה עוסק בקירוב: ערך פשוט קרוב המשמש עם גבול דיוק מצוין.
השיטה
- כאשר θ קרובה לאפס וממדדת ברדיאנים, sinθ≈θ, tanθ≈θ ו-cosθ≈1−θ²/2.
- אלו הם קירובים, לא זהויות.
- האיברים של sine/tangent שנזרקו מתחילים בסדרת θ³; האיבר של cosine שנזרק מתחיל בסדרת θ⁴.
- זווית מוחלטת קטנה יותר משפרת לרוב קירובים מקומיים אלו.
מקרה מופיע
עבור θ=0.1 רדיאנים, sinθ≈0.1 (ערך אמיתי 0.0998334), tanθ≈0.1 (ערך אמיתי 0.100335) ו-cosθ≈0.995 (ערך אמיתי 0.995004). שגיאות מוחלטות הן בערך 0.000167, 0.000335 ו-0.00000417. עבור 6(1−cos x)=0.03, קרוב 1−cos x ל-x²/2: 3x²≈0.03, ולכן x≈±0.1 רדיאנים. בדוק את הנחת הזווית הקטנה לאחר הפתרון; הצבה ב-x=0.1 נותנת 0.0299750 במקום בדיוק 0.03. כמו כן, sin(2x)/x≈2 עבור x קטן ולא אפס, בעוד ש1−cos(2x)≈2x².
היכן זה משתבש
- מעלות אינן עובדות בנוסחאות אלו: sin(1°)≈π/180, לא 1.
- כתוב ≈ ולא =.
- חיסור יכול להפוך את השגיאה היחסית לחשובה יותר; שמור על האיבר θ² ב-1−cosθ.
- יחס ב-θ=0 עשוי להיות מוגדר אף כשהגבול הסמוך קיים.
לא נכון: הנוסחה sinθ≈θ תקפה גם עבור זווית המוזנת בדרגות. sinθ≈θ תקפה רק כאשר θ ברדיאנים וקטן.
יישום של השיטה
- המירו לרדיאנים תחילה והזהו את הארגומנט של כל פונקציה טריגונומטרית: sin(3x)≈3x, לא x.
- לדגם, השוו את שגיאת הקירוב עם הדיוק הנדרש.
- אם הפתרון אינו קטן, השתמשו במשוואה הטריגונומטרית המקורית; לנוסחות אלו אין סף דיוק אוניברסלי.
בקורס שלך
- AQA A-level Mathematics (7357), פרק מפרט E.
- לכל דף אפשרי מחשבון, אך סימנים עבור שיטה עדיין דורשים את הביטוי או המשוואה הכתובים לפני הערך שלהם.
- הערכה: ערך קרוב ופשוט יותר המשמש עם גבול דיוק מצוין.
- כאשר θ קרובה לאפס וממדדת ברדיאנים, sinθ≈θ, tanθ≈θ ו-cosθ≈1−θ²/2.
- שימו לב: דרגות אינן עובדות בנוסחות אלו: sin(1°)≈π/180, לא 1.
E · הגדרות לכל הזוויות, ערכים מדויקים וגרפים תקופתיים
איזו קואורדינטיה נותנת את המיקום האנכי שלה לאחר יותר מחצי סיבוב?
- גלגל מסתובב מעבר לזווית ישרה.
- שיעור זה עוסק ב-מעגל היחידה: המעגל ברדיוס אחד שמרכוזו בראשית הקואורדינטות.
השיטה
- עבור זווית מכוונת θ מהציר ה-x החיובי, נקודת המעגל היחידה היא (cosθ,sinθ); tanθ=sinθ/cosθ כאשר cosθ≠0.
- לקטון ולקוסינוס יש מחזור 2π ומטווח [−1,1].
- לטנגנס יש מחזור π, כל יציאה ממשי ואסימפטוטות אנכיות θ=π/2+kπ עבור k שלם.
- קטון וטנגנס הם פונקציות זוגיות; קוסינוס הוא פונקציה זוגית.
מקרה מופיע
משולשים מיוחדים נותנים (sinθ,cosθ): ב-0 משתמשים ב-(0,1); π/6 נותן (1/2,√3/2); π/4 נותן (√2/2,√2/2); π/3 נותן (√3/2,1/2); π/2 נותן (1,0); π נותן (0,−1). חלקו כדי לקבל טנג'נט, למעט π/2. זוויות ייחוס וחתימות הרבעים נותנים sin(7π/6)=−1/2, cos(4π/3)=−1/2 ו-tan(3π/4)=−1. חסרו סיבובים שלמים לפני מציאת הרבע: sin(19π/6)=sin(7π/6). עבור y=2 sin(3x−π)+1, משרעת=2, תקופה=2π/3, קו מרכז y=1 ומרווח [−1,3]. כתיבת 3x−π=3(x−π/3) נותנת הזזה ימינה של π/3.
היכן זה משתבש
- זווית שלילית היא נגד כיוון השעון; אל תעשו באופן אוטומטי שהקטון שלו יהיה חיובי.
- Tan(π/2) אינו מוגדר ולא מספר סופי גדול מאוד.
- הכפילו את תדר הקלט כדי לקצר את המחזור; הוספת הזזה אנכית אינה משנה את המחזור.
- הגרף של הקטון חוצה את קו המרכז שלו ולא תמיד את y=0.
לא נכון: הקטון והקוסינוס חוזרים על עצמם לאחר π רדיאנים לכל זווית כניסה. לקטון ולקוסינוס יש מחזור 2π; לאחר π רדיאנים הם משנים סימן.
יישום של השיטה
- בחרו גרף מתוך מחזור מלא של נקודות מפתח, הסימטריה והמחזור.
- עבור cosθ השתמשו בסימטריית השקפה לגבי θ=0; עבור sinθ/tanθ השתמשו בסימטריית מקור.
- שמור על ערכי ייחוס מדויקים, ואז השתמש במחשבון רק כאשר זווית לא מוכרת דורשת ערך עשרוני.
- ציין מצב זוויות ואת תחום ההגדרה.
בקורס שלך
- AQA A-level Mathematics (7357), פרק מפרט E.
- מעגל היחידה: המעגל ברדיוס אחד הממוקם במרכז מערכת הצירים.
- עבור זווית מכוונת θ מהציר ה-x החיובי, נקודת המעגל היחידה היא (cosθ,sinθ); tanθ=sinθ/cosθ כאשר cosθ≠0.
- שיים לב: זווית שלילית היא בכיוון השעון; אל תמיר אוטומטית את הסינוס שלו לחיובי.
E · פונקציות טריגונומטריות הפוכות וזוויות שאינן מוגדרות
מה קורה כשהקואורדינטה הזו מתקרבת לאפס?
- נוסחה מחלקת בקואורדינטה האופקית של נקודת סיבוב.
- שיעור זה עוסק בסקנט: ההופך לקוסינוס בכל מקום בו הקוסינוס אינו אפס.
השיטה
- secθ=1/cosθ ו-cosecθ=1/sinθ.
- הגדר cotθ=cosθ/sinθ, ולכן הוא קיים כאשר sinθ≠0.
- הסקנטות חסרה ב-θ=π/2+kπ; הקוסקנטות והקוטנגנס חסרים ב-θ=kπ, עבור k שלם.
- לסקנטות ולקוסקנטות יש תקופה 2π ותחום ערכים (−∞,−1]∪[1,∞).
- לקוטנגנס יש תקופה π וערך מציאותי לכל רצון.
- הסקנטות היא פונקציה זוגית; הקוסקנטות והקוטנגנס הם פונקציות אי-זוגיות.
מקרה מופיע
עבור θ=2π/3, cosθ=−1/2 ו-sinθ=√3/2, ולכן secθ=−2, cosecθ=2√3/3 ו-cotθ=−√3/3. עבור θ=π/2, cotθ=0/1=0 ו-cosecθ=1, אך secθ אינו מוגדר. צייר את ענפי ה-secant מחוץ לרצועה −1<y<1: y=1 ב-0, y=−1 ב-π, עם אסימפטוטות אנכיות ב-π/2 ו-3π/2. Cosecant מגיע ל-1 ב-π/2 ו-−1 ב-3π/2, עם אסימפטוטות ב-0, π ו-2π. Cotangent יורדת מערך חיובי לאינסוף שלילי על (0,π), חוצה אפס ב-π/2; חזור לאחר π.
היכן זה משתבש
- cotθ=1/tanθ ניתן לשימוש רק כאשר שתי הביטויים קיימים וגם tanθ≠0.
- אינו יכול להגדיר את cot(π/2), משום ש-tan(π/2) אינו מוגדר בעוד ש-cot(π/2)=0.
- החזקה −1 ב-sin⁻¹ מסמלת לעיתים קרובות את הסינוס ההפוך ולא את ההופך; כתוב cosecθ כאשר הכוונה היא ל1/sinθ.
לא נכון: הקוטנגנס אינו מוגדר בכל זווית בה הטנגנס אינו מוגדר. cot θ=cos θ/sin θ: במקום שבו tan אינו מוגדר, cos θ=0, ולכן cot θ=0.
יישום של השיטה
- סמן תחילה אפסים בסיסיים של הסינוס/קוסין: אלו ממוקמים בחסמים ההופכיים.
- הערכים 1 ו-−1 אינם משתנים בעת לקיחת הופך.
- חלק את התחום באופן נפרד בכל זווית שאינה מוגדרת ואל תחבר ענפים דרך חסם.
- ציין את תחום ההגדרה של הפונקציה לפני שמשנה משוואה הכוללת את המכנה שלה.
בקורס שלך
- AQA A-level Mathematics (7357), פרק מפרט E.
- לכל דף אפשרי מחשבון, אך סימנים עבור שיטה עדיין דורשים את הביטוי או המשוואה הכתובים לפני הערך שלהם.
- חוט: ההופכי של קוסינוס בכל מקום שבו קוסינוס אינו אפס.
- secθ=1/cosθ ו-cosecθ=1/sinθ.
- שימו לב: cotθ=1/tanθ מתאים לשימוש רק כאשר שתי הביטויים קיימים ו-tanθ≠0.
E · ענפים של פונקציות טריגונומטריות הפוכות וערכים ראשיים
איך מחשבון בוחר אחד מהם?
- יחס גובה נותן מספר אפשרי זוויות לגלגל.
- שיעור זה לומד ערך ראשי: הפלט ההפוך היחיד שנבחר מתוך מרווח מוגבל נתון.
השיטה
- הגבילו את הסינוס ל[-π/2,π/2] כדי להגדיר arcsin עם תחום הגדרה [-1,1] וטווח ערכים [-π/2,π/2].
- הגבילו את הקוסינוס ל[0,π] עבור arccos, עם תחום הגדרה [-1,1] וטווח ערכים [0,π].
- הגבילו את הטנגנס ל-(-π/2,π/2) עבור ארקטנגנס, עם כל קלט ממשי וטווח (-π/2,π/2).
- גרפים הפוכים אלו משקפים את הגרפים הבסיסיים המוגבלים ביחס לישר y=x.
מקרה מופיע
arcsin(1/2)=π/6, arccos(−1/2)=2π/3 ו-arctan(−1)=−π/4. למרות ש-sin(5π/6)=1/2, arcsin(sin(5π/6))=π/6, ולא 5π/6. באופן דומה arccos(cos(4π/3))=2π/3 ו-arctan(tan(3π/4))=−π/4. עבור sin x=1/2 ב-[0,2π), הערך הראשי α=π/6 מייצר גם α וגם π−α=5π/6. עבור cos x=−1/2 הפתרונות הם 2π/3 ו-4π/3; טנגנס חוזר על הערך הראשי לאחר π.
היכן זה משתבש
- sin(arcsin u)=u רק עבור −1≤u≤1; arcsin(sin x)=x רק על הענף המוגבל של הסינוס.
- ארקקוסינוס היא פונקציה יורדת, ולכן arccos(−1)=π ו-arccos(1)=0.
- Arctan שואפת ל±π/2 כאשר הכניסה גדלה בגודלה אך לעולם אינה מגיעה לגבולות אלו.
- ערך ראשוני בלבד אינו מהווה סט פתרונות מלא בתוך פרק.
לא נכון: חלוקת הסינוס לאחר סינוס מחזירה את הזווית המקורית לכל זווית ממשפט הממשיים. arcsin מחזירה זווית בין −π/2 ל-π/2, ולכן זוויות מחוץ לטווח זה אינן מוחזרות.
יישום של השיטה
- סמנו קצוות תחומי הגדרה וטווחי תוצאה לפני הרכבת פונקציות.
- בגרפים ההפוכים, arcsin רץ מ(-1,−π/2) ל-(1,π/2), arccos מ(-1,π) ל-(1,0), ו-arctan עובר דרך (0,0) בין האסימפטורות האופקיות.
- שמרו על תשובות ברדיאנים אלא אם כן נדרשו מעלות, ובדקו את כל מועמדי המשוואה בטווח המקורי.
בקורס שלך
- AQA A-level Mathematics (7357), פרק מפרט E.
- לכל דף אפשרי מחשבון, אך סימנים עבור שיטה עדיין דורשים את הביטוי או המשוואה הכתובים לפני הערך שלהם.
- ערך ראשי: הפלט ההופך היחיד שנבחר מתוך טווח מוגבל מצוין.
- הגבילו את הסינוס ל[-π/2,π/2] כדי להגדיר arcsin עם תחום הגדרה [-1,1] וטווח ערכים [-π/2,π/2].
- שימו לב: sin(arcsin u)=u רק עבור −1≤u≤1; arcsin(sin x)=x רק על הענף המוגבל של הסינוס.
E · זהויות הפוכות ושרשרות הוכחה חד-כיווניות
האם הדבר מוכיח שהם מסכימים לכל זווית שבה הם מוגדרים?
- שתי נוסחאות מסכימות בזווית אחת.
- שיעור זה לומד זהות: שוויון נכון לכל כניסה בתחום המשותף המפורש שלה.
השיטה
- משוואת המעגל היחידה נותנת sin²θ+cos²θ=1.
- חלק ב-cos²θ כאשר cosθ≠0 כדי לקבל tan²θ+1=sec²θ.
- חלק ב-sin²θ כאשר sinθ≠0 כדי לקבל 1+cot²θ=cosec²θ.
- רשום חריגות לפני ביטול או חלוקה.
- הוכחה מתחילה מצד אחד ומגיעה לצד השני באמצעות שוויונות תקפים; בדיקות מספריות לבדן אינן הוכחה.
מקרה מופיע
הוכיחו tan²θ−sin²θ=tan²θ sin²θ עבור cosθ≠0. הצד השמאלי הוא sin²θ(1/cos²θ−1)=sin²θ(1−cos²θ)/cos²θ=sin⁴θ/cos²θ=tan²θ sin²θ. אין צורך בחלוקה ב-sinθ, ולכן sinθ=0 נותר מותר. עבור sinθ≠0, (1−cosθ)/sinθ הופך ל-(1−cosθ)(1+cosθ)/[sinθ(1+cosθ)]=sin²θ/[sinθ(1+cosθ)]=sinθ/(1+cosθ). האילוצ המפורש גורם גם ל-1+cosθ להיות אינו אפס. אם secθ=2 עם θ חדה, tan²θ=4−1=3, cosθ=1/2, sin²θ=3/4, cosec²θ=4/3 ו-cot²θ=1/3.
היכן זה משתבש
- הוכחת זהות אינה אומרת להניח ששני הצדדים שווים ולעבד הנחה זו ללא נימוק.
- זהות מרובעת אינה קובעת את סימן הפונקציה: הרבעי קובע זאת.
- הביטוי האחרון sinθ/(1+cosθ) מוגדר ב-θ=0, אך המקורי (1−cosθ)/sinθ אינו; פישוט אינו תיקן את התחום המקורי.
אינו נכון: בדיקת זהות מוצעת בזווית אחת אינה מוכיחה אותה לכל הזוויות המותרות. זהות חייבת להתקיים בכל זווית מותרת; בדיקה אחת עשויה להתאים מקרית.
יישום של השיטה
- בחר בצד המורכב יותר, החלף פונקציות הפוכות לסין/קוסין, השתמש במכנה משותף והשתמש ב-sin²+cos²=1.
- הער על כל גורם שבוטל.
- כדי to disprove this claimed identity, one valid counterexample suffices; to prove it, explain why the chain works for all angles in the common domain.
בקורס שלך
- AQA A-level Mathematics (7357), פרק מפרט E.
- לכל דף אפשרי מחשבון, אך סימנים עבור שיטה עדיין דורשים את הביטוי או המשוואה הכתובים לפני הערך שלהם.
- זהות: שוויון הנכון לכל קלט בטווח המשותף המצוין.
- משוואת המעגל היחידה נותנת sin²θ+cos²θ=1.
- שימו לב: הוכחת זהות אינה אומרת להניח ששני הצדדים שווים ולעבד הנחה זו ללא נימוק.
E · נוסחאות זוויות מורכבות והוכחות גיאומטריות
האם אורכו יכול להסביר מדוע קוסין של הפרש אינו ההפרש בין שני קוסינוסים?
- שתי נקודות בעלות רדיוס יחיד מגדירות מיתר.
- שיעור זה חוקר זווית מורכבת: זווית המתבטאת כסכום או הפרש של שתי זוויות.
השיטה
- sin(A±B)=sinA cosB±cosA sinB. cos(A±B)=cosA cosB∓sinA sinB: סימן הקוסין משתנה. tan(A±B)=(tanA±tanB)/(1∓tanA tanB) כאשר הטנגנטים והמכנה מוגדרים.
- גזור טנג'נס על ידי חלוקת הנוסחאות המתאימות לסין וקוסין; אל תרחיב מנה דרך מכנה אפס.
מקרה מופיע
נתון P=(cosA,sinA) ו-Q=(cosB,sinB) על המעגל היחיד. מרחק קואורדינטות נותן PQ²=2−2(cosA cosB+sinA sinB). חוק הקוסינוסים על שני רדיוסים יחידים נותן PQ²=2−2cos(A−B), ולכן נוסחת ההפרש לקוסינוס. החלף את B ב-−B, תוך שימוש בעובדה שקוסינוס פונקציה זוגית וסינוס פונקציה אי-זוגית, כדי לקבל נוסחת הסכום לקוסינוס. השתמש בנוסחת ההפרש לקוסינוס עבור (π/2−A) ו-B כדי לקבל sin(A+B); לאחר מכן שנה את סימן B כדי לקבל הופעת ההפרש לסינוס. הערכות מדויקות: sin75°=sin(45°+30°)=(√6+√2)/4; cos75°=(√6−√2)/4; sin15°=(√6−√2)/4, cos15°=(√6+√2)/4 ו-tan15°=2−√3.
היכן זה משתבש
- sin(A+B) אינו שווה ל-sinA+sinB.
- נוסחת המיתרים בקוסין משתמשת בזווית הסגורה הקטנה כשהנדרש, אך הקוסין שלה עדיין הוא cos(A−B).
- מרחק קואורדינטי והזהויות הנובעות מתוכן תקפים לכל הזוויות הסימניות; התרשים ההתחלתי הוא מקרה מאפיין אחד. tan(45°+45°) אינו מוגדר כי 1−tan45°tan45°=0.
לא נכון: קוסינוס של סכום שווה לסכום הערכים הקוסינוסיים של שתי הזוויות. cos(A+B)=cos A cos B−sin A sin B, שאינו שווה ל- cos A+cos B.
יישום של השיטה
- בחר בזוויות מוכרות שהסכום או ההפרש שלהן הוא המטרה.
- שמור על שורשים מדויקים וערך שבר טנגנס רציונלי אם נדרש.
- בהוכחה גיאומטרית, ציין את שני הביטויים לאותו מיתר ולא תבצע הנחה של הזהות הרצויה.
- בדוק את המכנה לפני יישום נוסחת חיבור/החסרת טנגנס.
בקורס שלך
- AQA A-level Mathematics (7357), פרק מפרט E.
- לכל דף אפשרי מחשבון, אך סימנים עבור שיטה עדיין דורשים את הביטוי או המשוואה הכתובים לפני הערך שלהם.
- זווית מורכבת: זווית המופיעה כסכום או כהפרש של שתי זוויות.
- sin(A±B)=sinA cosB±cosA sinB. cos(A±B)=cosA cosB∓sinA sinB: סימן הקוסין משתנה. tan(A±B)=(tanA±tanB)/(1∓tanA tanB) כאשר הטנגנטים והמכנה מוגדרים.
- שימו לב: sin(A+B) אינו שווה ל-sinA+sinB.
E · זהויות זווית כפולה, סימני רביעיות וצורות מריבועות
אילו סימנים נשארים בחישוב?
- הכפלת זווית גלגל יכולה להעביר את נקודתו לשכבה אחרת.
- שיעור זה חוקר זווית כפולה: זווית השווה למקסימום של הזווית המקורית.
השיטה
- הציבו B=A=θ בנוסחאות השילוב: sin2θ=2sinθ cosθ; cos2θ=cos²θ−sin²θ=1−2sin²θ=2cos²θ−1.
- כשה-tanθ ו-tan2θ קיימים, tan2θ=2tanθ/(1−tan²θ).
- סידור מחדש נותן sin²θ=(1−cos2θ)/2 ו-cos²θ=(1+cos2θ)/2.
- זהויות אלו תלו בזווית המלאה 2θ, ולא בהעלאת הפונקציה בריבוע.
מקרה מופיע
אם cosθ=−3/5 ו-θ נמצא במרובע השני, אז sinθ=+4/5. מכאן sin2θ=2(4/5)(−3/5)=−24/25 ו-cos2θ=9/25−16/25=−7/25. שניהם שליליים, ולכן הזווית הכפולה נמצאת במרובע השלישי (למודולו סיבוב מלא); tan2θ=24/7. נוסחת הטנגנס נותנת אותו תוצאה מהtanθ=−4/3. גזרו את sin²θ מתוך cos2θ: [1−(−7/25)]/2=16/25. ב-θ=π/4, נוסחות הזווית הכפולה לסין/קוסינוס עדיין תקפות, אך tan2θ אינו מוגדר. ב-θ=π/2, tanθ אינו מוגדר בעוד tan2θ=0; השתמשו בסין/קוסינוס במקום יחס הטנגנס.
היכן זה משתבש
- sin2θ פירושו sin(2θ); sin²θ פירושו (sinθ)².
- ערך מרובע נותן גודל אך לא סימן; השתמש בשכבה המצוינת לפני הוצאת שורש.
- לעולם אל תסיק את שכבת הזווית המכופלת מהשכבה המקורית ללא בדיקת סימנים.
- זהויות מפושטות אינן מסירות את החריגות המקוריות של הטנגנס.
אינו נכון: לפונקציות sin2θ ו-sin²θ יש אותו ערך לכל זווית. sin 2θ=2 sin θ cos θ, בעוד ש-sin²θ פירושו (sin θ)²: ב-θ=90° הם מקבלים 0 ו-1.
יישום של השיטה
- בחרו את צורת הקוסינוס המתאימה לכמות הידועה: 2cos²θ−1 כאשר קוסינוס נתון, או 1−2sin²θ כאשר סינוס נתון.
- השתמשו בצורות רבועות כדי להחליף ריבוע טריגונומטרי בקבוע ובאיבר זווית כפולה.
- ודאו תגובת סימן נגזרת מול המעגל היחיד ושמרו על שברים מדויקים עד לבקשת ערך עשרוני.
בקורס שלך
- AQA A-level Mathematics (7357), פרק מפרט E.
- לכל דף אפשרי מחשבון, אך סימנים עבור שיטה עדיין דורשים את הביטוי או המשוואה הכתובים לפני הערך שלהם.
- זווית כפולה: זווית השווה למעורב של הזווית המקורית.
- הציבו B=A=θ בנוסחאות השילוב: sin2θ=2sinθ cosθ; cos2θ=cos²θ−sin²θ=1−2sin²θ=2cos²θ−1.
- שימו לב: sin2θ פירושו sin(2θ); sin²θ פירושו (sinθ)².
E · צורות זווית עזר, טווחים ופתרונות בקטעים
האם ניתן לעקוב מוזז אחד להציג את מקסימום ומינימום המשולבים שלהם?
- שני אפקטים מחזוריים פועלים יחד.
- שיעור זה עוסק ב-משרעת: הגודל האי-שלילי של תנודה סביב קו המרכז שלה.
השיטה
- עבור a ו-b שאינם שניהם אפס, כתבו a cosθ+b sinθ=R cos(θ−α), כאשר R=√(a²+b²)>0, cosα=a/R ו-sinα=b/R.
- בחרו ב-α ברבעון הנכון.
- הצורה הסינוסית המקבילה R sin(θ+β) היא sinβ=a/R ו-cosβ=b/R.
- קבוע c מזיז את הטווח ל-[c−R,c+R].
- אם a=b=0, הביטוי הוא אפס ואין הגדרה ייחודית לפאזה.
מקרה מופיע
3cosθ+4sinθ=5cos(θ−α), with cosα=3/5, sinα=4/5 and α≈0.927295 radians. Its sine form is 5sin(θ+β), where β≈0.643501 radians. Thus 2+3cosθ+4sinθ ranges from −3 to 7. For 3cosθ−4sinθ, use 5cos(θ+α). For −3cosθ+4sinθ, the cosine phase is in quadrant II, not the negative principal arctangent. To solve 3cosθ+4sinθ=2 on [0,2π), put δ=arccos(2/5)≈1.159279. Then θ=α±δ+2kπ; the two allowed values are about 2.086575 and 6.051201 radians. A right side of 6 would give no solution, since the amplitude is only 5.
היכן זה משתבש
- ארקטנגנט פשוט (arctan(b/a)) עשוי לבחור ברבעון הלא נכון ולכשל כאשר a=0.
- התאימו גם מקדמי הסינוס וגם מקדמי הקוסינוס.
- המשרעת היא √(a²+b²), ולא |a|+|b|.
- אל תסתכלו על הערך הראשי של הקוסינוס ההופך כפתרון היחיד.
- יחידת מצב הזווית חייבת להתאים לטווח המצוין.
לא נכון: המשרעת של a cosθ+b sinθ היא |a|+|b|. המשרעת היא R=√(a²+b²): עבור 3cosθ+4sinθ היא 5, ולא 7.
יישום של השיטה
- פתחו את הביטויים R cos(θ−α) או R sin(θ+β) שהצעתם כדי לוודא כל מקדם וסימן.
- עבור משוואות, השוו את המטרה לטווח תחילה, צרו שתי ענפי פאזה והמירו כל אחד בהסחות מלאות לתוך הטווח המקורי.
- בקצה העליון או התחתון של הטווח, שני הענפים מתכוונים זה לזה מודולו 2π.
בקורס שלך
- AQA A-level Mathematics (7357), פרק מפרט E.
- לכל דף אפשרי מחשבון, אך סימנים עבור שיטה עדיין דורשים את הביטוי או המשוואה הכתובים לפני הערך שלהם.
- משרעת: הגודל הלא-שלילי של תנודה סביב קו המרכז שלה.
- עבור a ו-b שאינם שניהם אפס, כתבו a cosθ+b sinθ=R cos(θ−α), כאשר R=√(a²+b²)>0, cosα=a/R ו-sinα=b/R.
- שים לב: ביטוי arctan(b/a) פשוט עשוי לבחור את הרביע הלא נכון ונכשל כאשר a=0.
E · משוואות טריגונומטריות ריבועיות ומאגפי שורשים שלמים
כמה זוויות הן יוצרות במלוא סיבוב?
- משוואה נותנת שתי ערכים אפשריים לסין.
- שיעור זה עוסק במועמד: פתרון אפשרי שעדיין דורש בדיקה במשוואה המקורית ובתחום.
השיטה
- החלף פונקציית טריגונומטרית אחת ב-u, פתור את המשוואה האלגברית, ולאחר מכן פתור כל ערך טריגונומטרי תקף בתחום הנדרש.
- עבור סין/קוסינוס, דחה את u מחוץ ל[-1,1].
- הטנג'נט מקבל כל u ממשי סופי אך שולל זוויות בהן הקוסינוס הוא אפס.
- פקטוריזו לפני חלוקה בפונקציית טריגונומטריה, כדי לשמור על המקרים שבהם הערך הוא אפס.
מקרה מופיע
על 0≤x<2π, פתר 2sin²x−sinx−1=0. הניחי u=sinx: (2u+1)(u−1)=0, ולכן u=−1/2 או 1. הפתרונות הם 7π/6, 11π/6 ו-π/2; סדר אותם כ-π/2, 7π/6, 11π/6. עבור 2cos²x−5cosx+2=0, הערכים האלגבריים הם 1/2 ו-2; השלכי 2, ומכאן נותר x=π/3,5π/3. עבור tan²x−3tanx+2=0, tanx=1 או 2. מכאן x=π/4,5π/4, arctan2, π+arctan2, עם בדיקה של ארבעת הפתרונים במשוואה המקורית. עבור sinx cosx=sinx, גוריי sinx(cosx−1)=0: x=0 או π. ביטול sinx יוביל לאובדן הפתרון π.
היכן זה משתבש
- ספרו זוויות ולא רק שורשים אלגבריים: ערך סין 1 יוצר זווית אחת בכל סיבוב, בעוד שערכי פנים רבים יוצרים שתי זוויות.
- דחו תוצאות בלתי אפשריות לסין/קוסינוס לפני שימוש בפונקציות הפוכות.
- אל תכלילו 2π בטווח חצי-פתוח, ואל תציינו נקודת סיום חוזרת פעמיים.
אינו נכון: לא כל שורש ממשי למשוואה ריבועית ב-cosx הוא ערך קוסינוס מותר. הקוסינוס נע בין −1 ל1, ולכן שורש כגון cos x=2 יש לדחות.
יישום של השיטה
- השתמשו בזיהוי ראשית אם גם סינוס וגם קוסינוס מופיעים: 2sin²x+cosx−2=0 הופך ל-cosx(1−2cosx)=0, מה שמעניק x=π/2,3π/2,π/3,5π/3 בטווח [0,2π).
- מכפלה מופקטורית היא אפס כאשר אחד מהפקטורים הוא אפס.
- בדקו כל מועמד נגד התחום והטווח המקוריים, במיוחד לאחר חלוקה או הוספת חזקה ריבועית.
בקורס שלך
- AQA A-level Mathematics (7357), פרק מפרט E.
- לכל דף אפשרי מחשבון, אך סימנים עבור שיטה עדיין דורשים את הביטוי או המשוואה הכתובים לפני הערך שלהם.
- מועמד: פתרון אפשרי שעדיין דורש בדיקה במשוואה ובטווח המקוריים.
- החלף פונקציית טריגונומטרית אחת ב-u, פתור את המשוואה האלגברית, ולאחר מכן פתור כל ערך טריגונומטרי תקף בתחום הנדרש.
- שים לב: ספרו זוויות ולא רק שורשים אלגבריים: ערך סין 1 יוצר זווית אחת בכל סיבוב, בעוד שערכי פנים רבים יוצרים שתי זוויות.
E · משוואות זוויות מרובות וקטעים ממוסחים
איך נוכל למנוע אובדן של חצי מהפתרונות?
- הכפלת הזווית כפילה את מספר המחזוריים שנבדקו.
- LESSON: שיעור זה עוסק ב-טווח ממוצע: הטווח עבור הזווית המוחלפת לאחר יישום אותו שינוי קלט לקצוותיו.
השיטה
- עבור ארגומנט u=kx+c, המירו את כל הטווח עבור x לטווח המתאים עבור u.
- אם k שלילי, הפוך את סדר הקצוות ושמר האם כל קצה כלול או לא.
- פתור לפי u באמצעות כל המחזוריות החוזרות, ואז השחזר x=(u−c)/k ובדוק את התחום המקורי.
- סינוס/קוסינוס חוזרים אחרי 2π; טנגנס חוזר אחרי π.
מקרה מופיע
פתור sin2x=1/2 בתחום 0≤x<2π. אזי 0≤u=2x<4π, מה שמעניק u=π/6,5π/6,13π/6,17π/6. חלק ב-2: x=π/12,5π/12,13π/12,17π/12. עבור cos(2x−π/3)=1/2 בתחום [0,2π), התחום החדש הוא [−π/3,11π/3). ערכי ה-u האפשריים הם −π/3,π/3,5π/3,7π/3, ולכן x=0,π/3,π,4π/3. עבור tan3x=1 בתחום [0,π), טווח ה-u הוא [0,3π), ולכן x=π/12,5π/12,3π/4. עבור sin(−2x)=0 בתחום [0,π), התחום המומר הוא (−2π,0]; השורשים שלו u=−π,0 נותנים x=π/2,0.
היכן זה משתבש
- פתרון מחזור אחד בלבד של u מפסיד שורשים.
- קצה עליון בלתי כלול עבור x עשוי שלא להיות הקצה העליון עבור u כאשר k<0.
- חלוקה בגורם טריגונומטרי יכולה להסיר שורשים אפס; הריבוע יכול להכניס שורשים נוספים.
- הצב בתוך המשוואה המקורית, שבה מכני הדיסקור/הטנגנס עשויים עדיין לכלול בלעדיות של מועמד.
אינו נכון: פתרון sin2x במהלך סיבוב מלא אחד של 2x מוצא את כל פתרונות ה-x בתחום [0,2π). אם x עובר על [0,2π), אזי 2x עובר על [0,4π), ולכן יש לפתור עבור 2x בשני סיבובים מלאים.
יישום של השיטה
- השתמש במשפחות כלליות כמו u=α+2jπ או π−α+2jπ לסינוס, u=±arccos a+2jπ לקוסינוס, ו-u=arctan a+jπ לטנגנס, כאשר j הוא מספר שלם.
- שמור רק ערכים הנמצאים בתחום המוגר.
- בקצוות מקסימום/מינימום של סינוס/קוסינוס, הסר כפילויות בין המשפחות.
- החזר תשובה ביחידת הזווית המבוקשת ובמשתנה המקורי.
בקורס שלך
- AQA A-level Mathematics (7357), פרק מפרט E.
- לכל דף אפשרי מחשבון, אך סימנים עבור שיטה עדיין דורשים את הביטוי או המשוואה הכתובים לפני הערך שלהם.
- טווח ממוזג: הטווח עבור זווית שהוחלפה לאחר החלת אותה שינוי כניסה על קצוות הטווח.
- עבור ארגומנט u=kx+c, המירו את כל הטווח עבור x לטווח המתאים עבור u.
- שימו לב: פתרון מחזור אחד בלבד של u מפסיד שורשים.
E · רכיבים טריגונומטריים ודגמי תנועה
איזה זווית ייחוס וציר קובעים את הנוסחה?
- מהירות, כוח וגובה יכולים כולם להשתמש בסינוס או בקוסינוס.
- שיעור זה עוסק ב-מרכיב: ההטלה הממוזגת של וקטור לאורך כיוון צומת נבחר.
השיטה
- לווקטור בעל גודל R בזווית θ נגד כיוון השעון מהציר האופקי החיובי יש רכיבים (Rcosθ,Rsinθ).
- ניווט β שנמדד בשעון מאחד מעטף מזרח Rsinβ ומצפון Rcosβ.
- שמור על יחידות ועל סימנים.
- לגובה מחזורי c+a sin(ωt+φ), מחזור מלא מתרחש במשך 2π/|ω| כאשר ω≠0; פרש את מרווח הזמן וההנחות הפיזיקליות.
מקרה מופיע
מהירות של 12 מטרים לשנייה בסמט 60° יש לה רכיב מזרח 6√3 ורכיב מצפון 6 מטרים לשנייה; זווית הכיוון האופקי שלה היא 30°. עבור בלוק בעל מסת 2 ק"ג על משטח חלק ללא חיכוך בזווית 30°, קח g=10 מטרים לשנייה רבוע: משקל=20 N, רכיב כלפי מטה במשטח=20sin30°=10 N ורכיב אנכי למשטח=20cos30°=10√3 N. אם אין כוחות אנכיים אחרים, התגובה היא בגודל האנכי הזה. עבור גלגל מסתובב באופן אחיד, גובה המרכז 3 m והרדיוס 2 m נותנים h(t)=3+2sin(πt/6), עם t בשניות ופאזה אפס ב-t=0. המחזור שלו הוא 12 s והטווח 1–5 m. ב0≤t<12, הגובה 4 m מתקבל ב-t=1 ו5 s; הראשונה היא 1 s. נגזרת נותנת מהירות אנכית (π/3)cos(πt/6), אפס בנקודה הגבוהה ביותר t=3 s.
היכן זה משתבש
- נקודת זימון אינה זווית מהאופק.
- רכיב הכובד במורד המדרון משתמש בסינוס של זווית המדרון; הרכיב הנורמלי משתמש בקוסינוס.
- כוח התגובה לא תמיד שווה לרכיב הנורמלי של הכובד אם פועלים כוחות נוספים בצורה אנכית.
- פונקציית מיקום או גובה אינה מהירות בעצמה.
- רכיבים שליליים מציינים כיוון, ולא גדל מוחלט שלילי.
איננו נכון: לכל נקודת זימון, הרכיב הצפוני הוא הגודל כפול סינוס נקודת הזימון. עבור נקודת זימון שנמדדת מצפון, הרכיב הצפוני משתמש בקוסינוס: גודל × קוסינוס(נקודת זימון).
יישום של השיטה
- צייר וסמן צירים, ראשית זווית והפרש לפני ההקרעה או הפתרון.
- שחזר את הגודל באמצעות √(u²+v²) ובחר את רביע הכיוון מהשני רכיבים החתומים.
- נסח את ההנחות האידיאליות: קצב סיבוב קבוע לגלגל; אין חיכוך או כוחות נורמליים נוספים למסה.
- הגבל שורשים מתמטיים לזמנים פיזיקליים אפשריים ובדוק ממדים.
בקורס שלך
- AQA A-level Mathematics (7357), פרק מפרט E.
- לכל דף אפשרי מחשבון, אך סימנים עבור שיטה עדיין דורשים את הביטוי או המשוואה הכתובים לפני הערך שלהם.
- מרכיב: ההקלדה הסומטית של וקטור לאורך כיוון ציר נבחר.
- לווקטור בעל גודל R בזווית θ נגד כיוון השעון מהציר האופקי החיובי יש רכיבים (Rcosθ,Rsinθ).
- שימו לב: נקודת זימון אינה זווית מהאופק.
E · חוק הסינוסים, חוק הקוסינוסים ושטח משולש
שתי צלעות ידועות והזווית הכלולה ביניהן יכולות לקבוע את הצלע הנותרת מבלי להמציא אורך גובה מאונך.
- טריגון מדידה אינו מכיל זווית ישרה.
- שיעור זה עוסק ב-זווית כלולה: הזווית בין שתי הצלעות הנקובות.
השיטה
- חוק הסינוס תואם צלעות/זוויות מוליות: a/sinA=b/sinB=c/sinC.
- חוק הקוסינוס a²=b²+c²-2bc cosA משתמש בזווית מול a.
- השטח הוא ab sinC/2 כאשר C נמצאת בין a ל-b.
- בחר את החוק מהמידע הידוע.
- סינוס הפוך עשוי לתת זווית חדה ומשלימה קהה; בדוק סכום הזוויות והצלעות הנתונות לפני קבלת אחד מהם.
מקרה מופיע
עם צלעות 6 ו8 המכילות זווית 60°, c^²=36+64-96×(1/2)=52, ולכן c=2√13. שטחו הוא (1/2)×6×8×sin60°=12√3. עבור a=4 מול A=30° ו-B=45°, b=4 sin45°/sin30°=4√2. אם הצלעות הן a=7, b=5, c=6, אז cosA=(25+36-49)/(2×5×6)=1/5, ולכן A≈78.5°. כדי למצוא זווית משטח 12 עם צלעות מכילות 6 ו8, sinC=24/48=1/2; ייתכן שהזווית C היא 30° או 150° עד שתבחר נתונים נוספים צורה ספציפית. סימן זוגות צלעות מוליות ובדוק אי-שוויונות משולשים כדי לדחות צירופי צלעות בלתי אפשריים.
היכן זה משתבש
- אל תתאים צלע עם הזווית הסמוכה לה בחוק הסינוס.
- זווית כלולה חייבת להיות קיימת.
- התשובה הראשונה של ארכסין במחשבון אינה חייבת להיות היחידה האפשרית למשולש.
לא נכון: חוק הסינוסים זוגל כל צד עם כל זווית במשולש. כל צד זוגל עם הזווית הנגדית לו: a/sin A=b/sin B.
יישום של השיטה
- AQA 7357 E1 כולל את חוקי הסינוס והקוסינוס ושטח משולש כללי.
- Choose the rule from the known opposite pairs or included angle; preserve exact values and test all feasible triangle configurations.
- שיעור ייעודי למקרה הסתברותי מפתח את מקרה הזווית הלא כלולה.
בקורס שלך
- AQA A-level Mathematics (7357), פרק מפרט E.
- לכל דף אפשרי מחשבון, אך סימנים עבור שיטה עדיין דורשים את הביטוי או המשוואה הכתובים לפני הערך שלהם.
- זווית כלולה: הזווית בין שני הצלדים הנקובים.
- חוק הסינוס תואם צלעות/זוויות מוליות: a/sinA=b/sinB=c/sinC.
- שימו לב: אל תתאים צל לזווית הסמוכה שלו בחוק הסינוס.
E · המקרה האמביוגנטי בחוק הסינוסים ומניית משולשים תקפים
כיצד אנו בודקים אם שני משולשים קיימים?
- שני צלדים וזווית לא כלולה יכולים לתאר שתי מגרשים שונים.
- משיעור זה נלמד מקרה סתום: נתונים של משולש שיכולים לייצר שני משולשים תקפים שונים.
השיטה
- נתון ש-A נמצאת מול a, כאשר b הוא צל ידוע נוסף.
- חוק הסינוס נותן sinB=(b·sinA)/a.
- אם יחס זה גדול מ-1, אין משולש.
- אחרת בדוק גם B=arcsin((b·sinA)/a) וגם המשלים שלו 180°−B.
- שמור רק C חיובי=180°−A−B; כאשר B=90° שני הענפים מתלכדים.
- כל צל חייב להיות חיובי.
מקרה מופיע
קחו A=30°, a=7 ו-b=10. אז sinB=5/7, ולכן B≈45.5847° או ∠134.4153°. שניהם נותנים C חיובי, כ-∠104.4153° או ∠15.5847°. צלעות השלישיות המתאימות הן c=5√3+2√6≈13.5592 ו-c=5√3−2√6≈3.7613. להסקתן, מיקמו את A בראשית ו-C=(10cos30°,10sin30°)=(5√3,5); B=(c,0). התנאי BC=7 נותן (c−5√3)²+25=49. שתי הנקודות נמצאות על הבסיס החיובי. השטחים שלהם הם bc sinA/2=25√3/2±5√6, ולכן אותו נתון אינו קובע שטח אחד.
היכן זה משתבש
- ערך סינוס הפוך שנייה הוא רק מועמד: הוא עשוי להפוך את הזווית הנותרת לאפס או לשלילית.
- עבור A חד-צדדי וחוצץ h=b·sinA, המקרים הם: a<h: אין; a=h: משולש ישר-זווית אחד; h<a<b: שניים; a≥b: אחד.
- בנקודה שבה a=b, נקודת החיתוך הבסיס השנייה היא c=0, צורה דגנרטטיבית.
- עבור זווית ישרה או קהה A, a חייב לעלות על b כדי לקיים משולש אחד; אחרת אין.
לא נכון: שני ערכים של פונקציית קשת-סינוס יכולים לתת שני משולשים תקינים. הזווית השנייה תקינה רק אם היא משאירה זווית שלישית חיובית; לעיתים קיימים משולש אחד בלבד.
יישום של השיטה
- בדוגמה h=5: שינוי a ל-5 נותן משולש ישר זווית אחד, ל-4 נותן אף אחד, ול-10 נותן אחד עם A=B=30°.
- בדוק את סכום הזוויות, סדר הצלעות ואת החידוש לפי חוק הקוסינוסים לכל מועמד.
- ציין שתי תצורות כאשר המידע הנתון אינו בוחר באחת, והשמר על אורכים ושטחים מדויקים ככל האפשר.
בקורס שלך
- AQA A-level Mathematics (7357), פרק מפרט E.
- לכל דף אפשרי מחשבון, אך סימנים עבור שיטה עדיין דורשים את הביטוי או המשוואה הכתובים לפני הערך שלהם.
- מקרה מטעה: נתוני משולש שיכולים לייצר שני משולשים תקינים שונים.
- נתון ש-A נמצאת מול a, כאשר b הוא צל ידוע נוסף.
- שימו לב: ערך קשת-סינוס שני הוא רק מועמד; הוא עשוי לגרום לכך שהזווית הנותרה תהיה אפס או שלילית.
E · סקיצות נקודות מפתח ותחומי טנגנס ממוסחים
אילו זוויות קלט ממוקמות את השיאים, מעברי האפס והשבירים?
- גרף טריגונומטרי מוזז וממתח יכול להסתיר את נקודותיו המרכזיות.
- משיעור זה נלמד אסימפטוטה: קו שגרף שואף אליו בעוד שערכיו גדלים ללא גבול או שואפים לגבול.
השיטה
- לגרף סינוס/קוסינוס בצורה f(kx+c)+d, הממוצע הוא |a|, קו האפס הוא y=d והתקופה היא 2π/|k| עבור k≠0.
- הפוך את חמש הקלטות הבסיס של רבע מחזור כדי למקם נקודות מפתח.
- ערך a שלילי מבצע השתקפות אנכית.
- לגרף טנגנס התקופה היא π/|k|, אין לו ממוצע והטווח הוא כל המספרים הממשיים; יש להוציא כל כניסה הנותנת זווית בסיס שווה ל-π/2+jπ.
מקרה מופיע
עבור y=2cos(x−π/3)−1, במחזור אחד יש נקודות (π/3,1),(5π/6,−1),(4π/3,−3),(11π/6,−1),(7π/3,1). התחום הוא [−3,1] והתקופה 2π. עבור y=−3sin2x+1, הנקודות x=0,π/4,π/2,3π/4,π מניבות y=1,−2,1,4,1; התקופה היא π והתחום [−2,4]. עבור y=tan(2x+π/3), האפסים מקיימים 2x+π/3=jπ, ולכן x=jπ/2−π/6. האסימפטות מקיימות 2x+π/3=π/2+jπ, ולכן x=π/12+jπ/2. ב0≤x<π, האפסים הם π/3 ו5π/6 והאסימפטות π/12 ו7π/12.
היכן זה משתבש
- מקסימום הקוסינוס אינו חייב להתרחש ב-x=0 לאחר הזזה אופקית.
- עבור פונקציית הטנג'נס הנתונה, צייר ענפים עולים נפרדים בין האסימפטוטות.
- מקדם אופקי או אנכי שלילי הופך את הכיוון; לעולם אל תחבר ענפים דרך שבירה.
- העתקות אנכיות משנות תוצאות אך לא את התקופה או את ערכי ה-x המופעים.
- מרווח מוצג עשוי להכיל רק חלק ממחזור מוזז שלם.
לא נכון: גרף טנג'נס מומשח יש לו משרעת סופית וניתן לחברו דרך האסימפטוטות האנכיות. לגרף טנג'נס אין משרעת, וענפיו לא יכולים להיות מחוברים דרך אסימפטוטות.
יישום של השיטה
- מצא תחילה תקופה וקו מרכז, ואז מפה נקודות מפתח בזווית בסיס מדויקות.
- הוסף מספיק חזרות כדי לכסות את המרווח המבוקש וסמן קנה מידה, קיצונים ואסימפטוטות.
- כדי למצוא חיתוך עם ציר ה-x, פתור את משוואת התוצאה ולא הנח שכל חיתוך עם קו מרכזי הוא y=0.
- בדוק נקודת דוגמה בכל ענף מגע ושמור על תחום ההגדרה המקורי.
בקורס שלך
- AQA A-level Mathematics (7357), פרק מפרט E.
- לכל דף אפשרי מחשבון, אך סימנים עבור שיטה עדיין דורשים את הביטוי או המשוואה הכתובים לפני הערך שלהם.
- אסימפטוטה: ישר שהגרף מתקרב אליו בעוד שערכיו גדלים ללא גבול או שואפים לגבול.
- לגרף סינוס/קוסינוס בצורה f(kx+c)+d, הממוצע הוא |a|, קו האפס הוא y=d והתקופה היא 2π/|k| עבור k≠0.
- שימו לב: מקסימום הקוסינוס אינו חייב להתרחש ב-x=0 לאחר הזזה אופקית.
F · מעריכים, לוגריתמים ומודלים
מדוע מודל דעיכה נשאר חיובי?
- ריכוז תרופה יורד באותה אחוז בכל שעה. חיסום קבוע יחזוה בסוף כמות שלילית.
- שיעור זה לומד חיי מחצית: הזמן שבו כמות דועכת יורדת לחצית מערכה ההתחלתי.
השיטה
- עבור y=Ae^(kt), k היא קצב פרופורציונלי.
- לקיחת לוגריתמים נותנת ln y=ln A+kt.
- לוגריתמים דורשים ארגומנטים חיוביים, ולוג(x+y) אינו שווה ללוג x+לוג y.
מקרה מופיע
אם y=80e^(-0.2t), y=40 נותן e^(-0.2t)=1/2. מכאן t=ln2/0.2≈3.466. עבור 3^x=20, x=ln20/ln3. ציור של ln y מול t ממיר את מודל האקספוננציאל הזה לליניארי.
היכן זה משתבש
- פונקציה מעריכית המותאמת היא מודל, לא הבטחה.
- ספציפיק את יחידות הזמן והטווח לשימוש.
- k שלילי מתאר דעיכה; כמות התחלתית שלילית לעיתים קרובות סותרת את ההקשר.
אינו נכון: עבור x ו-y חיוביים, ln(x+y)=ln x+ln y. ללוגריתם של סכום אין חוק פשוט; החוק למכפלה הוא ln(xy)=ln x+ln y.
יישום של השיטה
- השווה תצפיות בפועל עם המודל.
- סטיות שיטתיות עשויות להצביע על שינוי בתנאים.
- בדוח, הסבר מה הקצב והערך ההתחלתי משמעותם, במקום לתת משוואה ריקה.
בקורס שלך
- AQA A-level Mathematics (7357), סעיף M in the specification section F.
- לכל דף אפשרי מחשבון, אך סימנים עבור שיטה עדיין דורשים את הביטוי או המשוואה הכתובים לפני הערך שלהם.
- חצי חיים: הזמן שבו כמות דועכת יורדת לחצי מערכה ההתחלתי.
- עבור y=Ae^(kt), k היא קצב פרופורציונלי.
- שימו לב: פונקציה מעריכית המותאמת היא מודל, לא הבטחה.
F · גרפים מעריכיים והופכים לוגריתמיים
איזה גרף הופך זוג קלט-תוצאה זה?
- פונקציה מעריכית מפתירה מעריך לכמות חיובית.
- שיעור זה עוסק ב-לוגריתם: המעריך שיש להרים בסיס תקין נתון כדי לייצר ערך חיובי.
השיטה
- עבור a>0, y=a^x יש כל קלט ממשי ותוצאות חיוביות.
- הוא עובר דרך (0,1).
- עבור a>1 הפונקציה עולה; עבור 0<a<1 היא יורדת.
- עבור a=1 זוהי הקבועה 1, ולכן אין לה פונקציית הפוך.
- עבור a>0 ו-a≠1, הפונקציה y=log_a x היא ההפוכה של a^x: תחום ההגדרה x>0, טווח כל המספרים הממשיים. הפונקציה ln x היא log_e x והיא ההפוכה של e^x.
מקרה מופיע
הגרף 2^x מכיל את הנקודות (−1,1/2),(0,1),(1,2),(2,4). ההופכת שלו, log₂x, מכילה את (1/2,−1),(1,0),(2,1),(4,2), והיא סימטרית ביחס ל-y=x. הגרף (1/2)^x נותן ערך 2,1,1/2 ב-x=−1,0,1, בעוד שההופכת שלו, log_(1/2)x, היא יורדת. עבור e^x ו-ln x, הנקודות (0,1) ו-(1,0) הן שותפים סימטריים; ln e=1 ו-lne(e³)=3. עבור כל ממשי u, מתקיים ln(e^u)=u; עבור x>0, מתקיים e^(ln x)=x. הלוגריתמים שואפים אך לא מגיעים לגבול האנכי שלהם x=0; הפונקציה e^x שואפת ל-y=0 כאשר x שואף לאינסוף מינוס.
היכן זה משתבש
- בלתי מוגדרת בקורס מתמטיקה ממשיה גם הערכה ln0 וגם הלוגריתם של מספר ממשי שלילי.
- תוצאת לוגריתם שלילית מותרת: ln(1/e)=−1.
- הבסיס 1 מותר לקבוע אקספוננציאלי אך לא ללוגריתם.
- עבור בסיס קטן מ-1, האקספוננציאלית שואפת לאפס כאשר x שואף אינסוף חיובי, והפונקציה ההפוכה משנה את כיוון העלייה/ירידה לעומת המקרה a>1.
לא נכון: לאקספוננציאלית הקבועה 1^x יש לוגריתמי הפוך לכל הכניסה החיוביות. הפונקציה 1^x היא קבועה (תמיד 1), ולכן אינה חד-חד-ערכית ואין לה פונקציית הפוך.
יישום של השיטה
- ציינו את הבסיס, תחום ההגדרה והטווח לפני מציאת הפונקציה ההפוכה.
- החליפו את קואורדינטות הנקודות המדויקות באקספוננציאל כדי לבנות גרף של לוגריתם.
- שמרו על הגבולות הפתוחים ועל האסימפטורות.
- המקור F3 מדפיס x≥0; תנאי הכניסה תקף ללוגריתם המשמש כאן הוא x>0, מכיוון שא^u הוא חיובי לעולם ואינו אפס.
בקורס שלך
- AQA A-level Mathematics (7357), סעיף M in the specification section F.
- לכל דף אפשרי מחשבון, אך סימנים עבור שיטה עדיין דורשים את הביטוי או המשוואה הכתובים לפני הערך שלהם.
- לוגריתם: החזקה שבה יש להעלות בסיס תקף נתון כדי לקבל כניסה חיובית.
- עבור a>0, y=a^x יש כל קלט ממשי ותוצאות חיוביות.
- שימו לב: בלתי מוגדרת בקורס מתמטיקה ממשיה גם הערכה ln0 וגם הלוגריתם של מספר ממשי שלילי.
F · חוקי לוגריתם, חזקות שליליות ותחומי משוואות
איזה תנאי כניסה מקורי דוחה אותו?
- שילוב שני לוגריתמים יכול ליצר ריבועית עם שורש נוסף.
- שיעור זה עוסק ב-ארגומנט: הקלט בתוך הלוגריתם, שצריך להיות חיובי עבור לוגריתם ממשי.
השיטה
- עבור a>0, a≠1 ו-u,v חיוביים: log_a(uv)=log_a u+log_a v, log_a(u/v)=log_a u−log_a v, ו-log_a(u^k)=k log_a u עבור k ממשי.
- תכונות אלו נובעות מהכפל/חילוק/חזקות של מעריכים.
- במיוחד k=−1 נותן חלופי ו-k=−1/2 נותן שורש ריבועי הפוך.
- פתור את a^x=b, כאשר b>0, על ידי x=ln b/ln a.
מקרה מופיע
עבור x>0, ln(x^(-1))=−ln x ו-ln(x^(-1/2))=−(1/2)ln x. פתרו ln(x−1)+ln(x+1)=ln8: התחום המקורי הוא x>1. מיזוג נותן ln(x²−1)=ln8, ולכן x²=9 ומועמדים ±3; רק x=3 מקיים את הארגומנטים המקוריים. עבור 3^x=20, x=ln20/ln3. אם 2^(2x)−2^x−2=0, הניחו u=2^x>0: (u−2)(u+1)=0, ולכן u=2 נותן x=1, בעוד ש-u=−1 בלתי אפשרי. גם ln(2+3)=ln5, בעוד ש-ln2+ln3=ln6; סכום בתוך לוגריתם לא ניתן לפצל כך.
היכן זה משתבש
- שילוב או פירוק לוגריתמים אינם מבטלים את תחומי ההגדרה המקוריים שלהם. ln(u²)=2ln|u| עבור u≠0; כתיבת 2lnu דורשת additionally את u>0.
- אל תעשה לוגריתם ממשי לאפס או לצד ימני שלילי במשוואה a^x=b.
- עבור בסיס 1, המשוואה 1^x=b מתקיימת לכל x ממשי כאשר b=1 ואין לה פתרונות אחרת; מנה הלוגריתמים אינה זמינה.
לא נכון: כל שורש פולינומי שהתקבל לאחר שילוב לוגריתמים מקיים את משוואת הלוגריתם המקורית. לוגריתמים דורשים ארגומנטים חיוביים, ולכן יש לבדוק כל שורש במשוואה המקורית.
יישום של השיטה
- רשום תחילה את מגבלות החיוביות, השתמש בבסיס משותף אחד, ולאחר מכן הרכב חוק תקף.
- לאחר האלגברה, הצב כל מועמד בתוך משוואת הלוגריתם/האקספוננציאל המקורית.
- שמור על מנות לוגריתם מדויקות אלא אם כן נדרש ערך עשרוני.
- שינוי בסיס הלוגריתם אינו משנה את פתרון המשוואה האקספוננציאלית כאשר שתי מנות הלוגריתם משתמשות באותו בסיס תקף.
בקורס שלך
- AQA A-level Mathematics (7357), סעיף M in the specification section F.
- לכל דף אפשרי מחשבון, אך סימנים עבור שיטה עדיין דורשים את הביטוי או המשוואה הכתובים לפני הערך שלהם.
- ארגומנט: הכניסה בתוך הלוגריתם, שעליה להיות חיובית בשביל לוגריתם ממשי.
- עבור a>0, a≠1 ו-u,v חיוביים: log_a(uv)=log_a u+log_a v, log_a(u/v)=log_a u−log_a v, ו-log_a(u^k)=k log_a u עבור k ממשי.
- שימו לב: שילוב או פירוק לוגריתמים אינם מבטלים את תחומי ההגדרה המקוריים שלהם. ln(u²)=2ln|u| עבור u≠0; כתיבת 2lnu דורשת additionally את u>0.
F · גרפי לוגריתם להתאמת כוחות ומעריכיים
איזה ציר אופקי מבדיל בין מודל חזקה למודל אקספוננציאלי?
- עקומה יכולה להפוך לקו ישר לאחר נטילת לוגריתמים.
- שיעור זה עוסק בחתך: הערך המוטרנס בציר האנכי כאשר המשתנה האופקי הנבחר הוא אפס.
השיטה
- עבור נתונים ופרמטרים חיוביים, y=ax^p עם x>0 נותן ln y=ln a+p ln x.
- צייר גרף של ln y נגד ln x: השיפוע הוא p, החיתוך עם ציר ה-y הוא ln a.
- עבור y=kb^x עם k,b>0, מתקבל ln y=ln k+x ln b.
- צייר גרף של ln y נגד x: השיפוע הוא ln b, החיתוך עם ציר ה-y הוא ln k.
- השתמש באותו בסיס לוגריתמי לשני צירי הלוגריתם והתאושש את הפרמטרים בעזרת הפונקציה ההופכת של בסיס זה.
מקרה מופיע
נתוני חזקה (x,y)=(1,3),(2,12),(4,48) נותנים שיפוע [ln48−ln3]/[ln4−ln1]=2, חתך ln3, ולכן y=3x². נתונים אקספוננציאליים (0,5),(1,10),(2,20),(3,40) נותנים שיפוע סמילוגי ln2 וחתך ln5, ולכן y=5×2^x. עם לוגריתמים לבסיס-10 אותה שיפוע אקספוננציאלי הוא log₁₀2≈0.30103, ולכן b=10^0.30103≈2 במקום e^0.30103. תצפית חדשה בנתוני חזקה (3,30) עולה על התחזית המתאימה 27 בערך שאריות 3; קבוצת כיול ישרה במיוחד אינה מוכיחה את הדגם מעבר לתחום התצפיות.
היכן זה משתבש
- בהתאמה לחזקה, השיפוע הוא המעריך, ולא הלוגריתם שלו.
- בהתאמה לאקספוננציאל, השיפוע הוא הלוגריתם של הבסיס, ולא הבסיס עצמו.
- החיתוך של גרף הכוח מתאים ל-x=1 כי ln x=0 שם; החיתוך המעריכי מתאים ל-x=0.
- לא ניתן לגלגל ישירות ערכים שאינם חיוביים.
- גרף לוג-לוג מעריכי עשוי לכלול x=0 או x שלילי; גרף כוח לוג-לוג אינו יכול.
אינו נכון: ציור של ln y מול x ממשרט את כל דגמי הכוח y=ax^p. דגם כוח הוא ליניארי ב-ln y מול ln x; ln y מול x ממשרט דגמים מעריכיים.
יישום של השיטה
- תווץ צירים מופעים וקבע שיפוע הנמנה מהנקודות המרוחקות ביותר בקו ההתאמה, ולא מאחת בלבד.
- שחזר את פרמטר החיתוך לפני חזרה ליחידות המקוריות.
- הצב התחזיות בדגם המקורי ובחן שאריות שם.
- ציין את טווח ההתאמה, אי-הוודאות במדידה והאם הרחבה מחוץ לטווח מוצדקת; סטייה מערכתית עשויה להצביע על דגם אחר.
בקורס שלך
- AQA A-level Mathematics (7357), סעיף M in the specification section F.
- לכל דף אפשרי מחשבון, אך סימנים עבור שיטה עדיין דורשים את הביטוי או המשוואה הכתובים לפני הערך שלהם.
- חתך: הערך האנכי המודגש כאשר המשתנה האופקי הנבחר הוא אפס.
- עבור נתונים ופרמטרים חיוביים, y=ax^p עם x>0 נותן ln y=ln a+p ln x.
- שימו לב: בהתאמת כוח השיפוע הוא המעריך, לא הלוגריתם שלו.
F · קצבים פרופורציונליים, מחצית חיים וגבולות דגם
מדוע חצי חיים קבוע אינו אומר חיסור קבוע?
- כמות דועכת מאבדת יותר בשעה כאשר נותרה יותר.
- שיעור זה עוסק בקצב פרופורציונלי: קצב שינוי השווה למכפלה של קבוע בכמות הנוכחית.
השיטה
- עבור y=Ae^(kt), dy/dt=ke^(kt)A=ky.
- A>0 היא הכמות ההתחלתית; k הוא קבוע שיעור ביחס ליחידות זמן הפוכות.
- k חיובי נותן גדילה, שלילי נותן דעיכה, אפס נותן קבוע.
- לאורך זמן שעבר Δt, הגורם המכפיל הוא e^(kΔt).
- זמן הכפלה הוא ln2/k עבור k>0; חצי חיים הוא ln2/|k| עבור k<0.
מקרה מופיע
השתמש בדוגמה להפחתה Q=80e^(−λt), t בשעות ו-λ=ln2/4. אז Q₄=40, Q₈=20 ו-Q₁₂=10: כל צעד ארבע שניות חוצי את הכמות. ב-t=4 הקצב הוא Q′=−40λ=−10ln2 יחידות כמות לשעה. פתרון של Q≤10 נותן t≥12; התנאי המחמיר הוא Q<10 instead needs t>12. עבור דוגמה לחישוב מתמטי P=100e^(0.1t), t בשנים, P₁≈110.517 והגידול היעיל השנתי הוא כ-10.517%, ולא 10%. אם הגידול השנתי היעיל הנתון הוא 10%, השתמש ב-k=ln1.1. אין לבלבל בין ריבית ערומונה רציפה לבין כפילה שנתית מצוינת.
היכן זה משתבש
- המעריך חייב להיות מימד-לא: שינוי שעות לדקות משנה את k בגורם 1/60.
- חצי חיים אינו הזמן להגיע לאפס; A חיובי כפול מעריכי נשאר חיובי בזמן סופי.
- האבדות המוחלטות משתנות לפי הכמות למרות שהשיעור היחסי קבוע.
- סף תקופה שלמה ראשון דורש בדיקות של מספרים שלמים סמוכים ולא רק חצייה רציפה.
אינו נכון: קצב פרופורציונלי מעריכי קבוע פירושו שאיבוד מוחלט זהה מתרחש בכל מרווח זמן שווה. קצב פרופורציונלי קבוע מאבד את אותו אחוז בכל מרווח, ולכן האיבוד המוחלט יורד.
יישום של השיטה
- ציינו יחידות זמן/כמות, תנאים התחלתיים והנחת קצב קבוע.
- השווו בין תצפיות לחישובים לפני ביצוע אקסטרפולציה.
- משאבים מוגבלים, שינויים בתנאי הסביבה, עמלות או הוצאות יכולים לבטל מודל גידול פשוט; שינויים בתנאי הדעיכה יכולים לדרוש מודל בעל קצב משתנה או רב-שלבי.
- אלו הם מודלים מתמטיים להמחשה, ולא מונחים מוצר או הנחיות טיפול.
בקורס שלך
- AQA A-level Mathematics (7357), סעיף M in the specification section F.
- לכל דף אפשרי מחשבון, אך סימנים עבור שיטה עדיין דורשים את הביטוי או המשוואה הכתובים לפני הערך שלהם.
- קצב פרופורציונלי: קצב שינוי השווה למכפלה של קבוע בכמות הנוכחית.
- עבור y=Ae^(kt), dy/dt=ke^(kt)A=ky.
- שימו לב: המעריך חייב להיות חסר ממדים; המרה שעות לדקות משנה את k בגורם 1/60.
G · נגזרות ונקודות עצירות
מהו השיפוע בנקודה אחת?
- כביש מעוגל יש לו שיפועים שונים במיקומים שונים. מדרגה ממוצעת לא יכולה לתאר כל נקודה.
- שיעור זה לומד נגזרת: קצב שינוי מיידי, גם כן שיפוע של משיק.
השיטה
- עבור y=ax^n, dy/dx=anx^(n-1).
- נקודה ניזולה מקיימת dy/dx=0.
- בדקו שינוי סימן בנגזרת, או את הנגזרת השנייה כאשר היא אינה אפס, כדי לסווג אותה.
מקרה מופיע
עבור y=x³-3x, dy/dx=3x²-3. ב-x=1, השיפוע הוא 0 ו-y=-2. הנגזרת השנייה היא 6x, חיובית ב-x=1, ולכן זוהי מינימום מקומי. ב-x=-1, y=2 והנגזרת השנייה שלילית, מה שמעניק מקסימום מקומי.
היכן זה משתבש
- נגזרת אפס לא תמיד מציינת מקסימום מינימום: y=x³ ניזולה ב0 אך ממשיכה לעלות.
- נקודת קצה יכולה גם כן לייצר ערך קיצוני בתחום מוגבל.
אינו נכון: כל נקודה עם נגזרת אפס היא מקסימום מינימום מקומי. נגזרת אפס יכולה להיות גם נקודת עיקום: y=x³ ב-x=0 אינה neither מקסימום nor מינימום.
יישום של השיטה
- ברמת GCSE/IGCSE השתמשו רק בטווח הפולינומים המותר לפי הרמה; אל תוסיפו כלל שרשרת, מכפלה או מנה שם.
- ברמה המתקדמת, קשרו את הנגזרת לקצבים ואופטימיזציה עם תחום תקף.
בקורס שלך
- AQA A-level Mathematics (7357), סעיף M in the specification.
- לכל דף אפשרי מחשבון, אך סימנים עבור שיטה עדיין דורשים את הביטוי או המשוואה הכתובים לפני הערך שלהם.
- נגזרת: קצב השינוי המיידי, וגם השיפוע של מגע.
- עבור y=ax^n, dy/dx=anx^(n-1).
- שימו לב: נגזרת אפס לא תמיד מציינת מקסימום מינימום: y=x³ ניזולה ב0 אך ממשיכה לעלות.
G · נגזרת שרשרת, מכפלה, מנה ונגזירה אי-למידית
האם הביטוי הפנימי משתנה גם הוא?
- עוף העלות הוא חזקה של ביטוי משתנה. גזירת החזקה החיצונית לבדה מחמיצה את השיעור של הקלט שלה.
- שיעור זה לומד כלל שרשרת: הכלל שמכפיל את הנגזרת החיצונית בנגזרת הפנימית לפונקציה מורכבת.
השיטה
- עבור y=f(g(x)), y prime=f prime(g(x))g prime(x).
- עבור uv, גזרו ל-u prime v + uv prime.
- עבור u/v, השתמש ב-(u prime v-uv prime)/v², כאשר v≠0.
מקרה מופיע
עבור y=(3x+1)^4, y prime=4(3x+1)^3×3=12(3x+1)^3. ב-x=0, השיפוע הוא 12. עבור x²+y²=25, גזור באופן סתום: 2x+2y y prime=0, ולכן y prime=-x/y כאשר y≠0.
היכן זה משתבש
- הגזרה של מכפלה אינה המכפלה של הגזרות.
- בגזירה סתומה, כל פונקציה המוגזרת של y מביאה גורם dy/dx.
- מכנה של מנה מועלה בריבוע.
לא נכון: הגזרה של u(x)v(x) היא u prime כפול v prime. חוק המכפלה הוא (uv)′=u′v+uv′: עבור x·x הגזרה היא 2x, לא 1×1=1.
יישום של השיטה
- בחרו צורה שימושית לפני הגזירה: פתיחת פולינום קצר עשויה להיות פשוטה יותר.
- עבור קצבים הקשורים, כתבו את הקשר בסמלים, גזרו לפי הזמן, ואז הציעו ערכים נמדדים.
בקורס שלך
- AQA A-level Mathematics (7357), סעיף M in the specification.
- לכל דף אפשרי מחשבון, אך סימנים עבור שיטה עדיין דורשים את הביטוי או המשוואה הכתובים לפני הערך שלהם.
- כלל שרשרת: הכלל שמכפיל את הנגזרת החיצונית בנגזרת הפנימית עבור פונקציה מורכבת.
- עבור y=f(g(x)), y prime=f prime(g(x))g prime(x).
- שמו לב: הגזרה של מכפלה אינה המכפלה של הגזרות.
G · מיתרים, גבולות ונגזרות כוח מהעקרונות הראשונים
מה קורה לקצב הממוצע שלהם כשהמרווח מתכווץ?
- חיישן מרחק מספק שתי מיקומים בזמן קצר ביניהם.
- LESSON STUDIES quotient of difference: The change in function output divided by a nonzero change in input.
השיטה
- עבור h≠0, השיפוע של הציור הוא [f(x+h)−f(x)]/h.
- הגזרה f′(x) היא הגבול שלה כש-h שואף לאפס, אם קיים גבול סופי דו-צדדי.
- היא נותנת את שיפוע המשיק ואת הקצב הרגעי.
- המשתנה h עשוי להתקרב לאפס משני הכיוונים; פשוטו לפני קבלת הגבול.
מקרה מופיע
עבור f(x)=x², [(x+h)²−x²]/h=2x+h, ולכן f′(x)=2x. ב-x=1, הערכים h=1,0.5, −0.5 נותנים שיפעי מיתרים 3,2.5,1.5, הנשאים ל-2 משני הצדדים. המשיק דרך (1,1) נתון על ידי y−1=2(x−1). עבור f(x)=x³, הפיתוח מוביל ל-3x²+3xh+h², ומכאן f′(x)=3x². קבוע נותן אפס ו-f(x)=x נותן אחד. עבור כל מספר טבעי חיובי n, פיתוח הבינומי משאיר nx^(n−1) plus איברים המכילים h, ולכן הגבול הוא nx^(n−1). הארגומנט הזה לבדו אינו מוכיח את הכלל לחזקות רציונליות.
היכן זה משתבש
- הצבה של h=0 במכונה שאינו פשוט נותנת 0/0, ולא שיפוע.
- ביטול ה-h תקף עבור h≠0 לפני הגבול.
- רציפות לבדה אינה מספקת: ב-x=0, ל-|x| יש מכונה ימנית 1 ומכונה שמאלית −1, ולכן אין גזירה שם.
- המשיק הוא קו מקומי, לא החלפה מדויקת לעקומה כולה.
לא נכון: שבר הבדל ניתן לחישוב על ידי הצבת h=0 לפני הפשטת הביטוי. הצבת h=0 תחילה נותנת 0/0; יש לפשט ולקצר את h, ולאחר מכן להניא h ל0.
יישום של השיטה
- כתוב את מנה ההפרשים, פתח, ביטל רק אם צויין h≠0, וקח את הגבול.
- פרש יחידות של הנגזרת כיחידות התוצאה חלק ליחידות הקלט.
- כאשר השאלה דורשת עקרונות ראשוניים, העתקה סתמית של nx^(n−1) אינה מבססת את הגבול.
- בקודקוד בדיקת שני כיווני הגישה.
בקורס שלך
- AQA A-level Mathematics (7357), סעיף M in the specification.
- לכל דף אפשרי מחשבון, אך סימנים עבור שיטה עדיין דורשים את הביטוי או המשוואה הכתובים לפני הערך שלהם.
- שבר הבדל: השינוי בתוצאת הפונקציה חלק לשינוי שאינו אפס בקלט.
- עבור h≠0, השיפוע של הציור הוא [f(x+h)−f(x)]/h.
- Watch for: substituting h=0 into the unsimplified quotient gives 0/0, not a gradient.
G · נגזרות סינוס וקוסינוס מהעקרונות הראשונים
איך שינויי הקואורדינטה המיקרוסקופיים הללו מובילים לנוסחאות מדויקות לנגזרות?
- נקודה מסתובבת בעלת קואורדינטות סינוס וקוסינוס.
- שיעור זה עוסק בגבול רדיאנים: גבול זווית קטן המשמש עם זוויות הנמדדות ברדיאנים.
השיטה
- In radians, sin h/h tends to 1 and (cos h−1)/h tends to 0 as h tends to zero.
- שימוש בנוסחאות חיבור זוויות בשבר ההבדל נותן d(sin x)/dx=cos x ו-d(cos x)/dx=−sin x.
- גבולים אלו קובעים את שיפועי המשיק; הם דורשים כניסה ברדיאנים.
מקרה מופיע
עבור sin x, [sin(x+h)−sin x]/h = sin x[(cos h−1)/h]+cos x[sin h/h], ושואף ל-cos x. עבור cos x היחס הוא cos x[(cos h−1)/h]−sin x[sin h/h], ושואף ל-italic sin x. בסמוך לאפס, אי-שוויון מעגל היחידה sin h<h<tan h עבור 0<h<π/2 מגביל את sin h/h בין cos h ל-1; עבור h שלילי מתקבל אותו יחס. כמו כן, (cos h−1)/h = −2sin²(h/2)/h שואף לאפס, תוך שימוש ב-sin(h/2)/(h/2)→1. ב-x=π/6, שיפוע הסינוס הוא √3/2 ושיפוע הקוסינוס הוא −1/2. עבור סינוס ב-x=0, h=0.1 נותן sin(0.1)/0.1≈0.998334; ב-h=−0.1 היחס זהה.
היכן זה משתבש
- קירוב זוויות קטנות אינו שוויון מדויק עבור h סופי.
- לנגזרת הקוסינוס יש סימן מינוס.
- אם משתנה θ נמדד במעלות, d sin(πθ/180)/dθ=(π/180)cos(πθ/180); נוסחת הרדיאנים לא יכולה להיות העתקה ללא גורם זה.
- אל תשתמש בנוסחת הנגזרת עצמה כדי להוכיח את הגבול ההתחלתי.
לא נכון: הנגזרת של cos x היא sin x חיובי עבור x ברדיאנים. הנגזרת של cos x היא −sin x.
יישום של השיטה
- התחל בשבר ההבדל המקורי והשתמש בחיבור זוויות לפני יישום שני הגבולים ברדיאנים.
- שמור על גורמי ה-sin x/cos x הקבועים ועל הסימנים שלהם.
- בדוק שיפועים בנקודות מדויקות בהתאם לכך שהגרף עולה או יורד; ההוכחה חלה בכל x אמיתי ברדיאנים, לא רק בסביבת x=0.
בקורס שלך
- AQA A-level Mathematics (7357), סעיף M in the specification.
- לכל דף אפשרי מחשבון, אך סימנים עבור שיטה עדיין דורשים את הביטוי או המשוואה הכתובים לפני הערך שלהם.
- גבול זווית קטנה: גבול המשמש עם זוויות הנמדדות ברדיאנים.
- In radians, sin h/h tends to 1 and (cos h−1)/h tends to 0 as h tends to zero.
- שים לב: קירוב זווית קטנה אינו שוויון סופי מדויק.
G · גרפי שיפועים, קמירות ובדיקות נקודות פנינה
איזה גרף משיה משקף את ההבדל?
- שתי עקומות יכולות להיות בעלות נטייה אפס, אך אחת מתעקמת והשנייה ממשיכה לעלות.
- שיעור זה עוסק בנקודת התחלפות: נקודה בה עקום רציף משנה את כיוון הקמירות שלו.
השיטה
- הסימן של f′ מזהה תחומי עלייה או ירידה.
- אפסים של f′ הם מועמדים לנקודות קיצון.
- שינוי סימן מ+ ל-− נותן מקסימום מקומי; מ-− ל+ נותן מינימום מקומי.
- הנגזרת השנייה f″ מודדת את השינוי במשיה: סימן חיובי מעיד על משיה עולה ועקומה קעורה כלפי מעלה; סימן שלילי מעיד על משיה יורדת ועקומה קעורה כלפי מטה.
- נקודת התכופפות דורשת שינוי בקעירות, ולא רק f″=0.
מקרה מופיע
עבור f=x³−3x, נקבל f′=3x²−3 ו-f″=6x. הגרף של הנגזרת הראשונה נמצא מעל האפס עבור x<−1 or x>1 ומתחת לאפס עבור −1<x<1. לכן (−1,2) היא מקסימום מקומי ו-(1,−2) מינימום מקומי. הנגזרת השנייה משנה סימן מהשלילי לחיובי ב-x=0, ולכן (0,0) היא נקודת פיתול עם שיפוע שאינו אפס, −3. עבור g=x³, הנגזרת g′=3x² נשארת חיובית משני צדי האפס: (0,0) היא נקודת פיתול יציבה, ולא נקודת קיצון. עבור q=x⁴, הנגזרת q′=4x³ משנה סימן מ-ל+ והנגזרת השנייה q″=12x² אינה שלילית: (0,0) היא מינימום, אך אינה נקודת פיתול גם אם q″(0)=0.
היכן זה משתבש
- אל תבלבו בין הגובה של f לבין המשיה f′.
- עקומה יורדת יכולה להיות בעלת משיה עולה תוך שהיא נשארת מתחת לאפס בגרף המשיה.
- הבדיקה f″(a)=0 אינה מכריעה; יש לבדוק סימנים משני צדדי הנקודה.
- נקודת התכופפות אינה חייבת להיות נקודה קריטית, ונקודה קריטית אינה חייבת להיות נקודת קיצון.
- קיצונים בקצוות על מרווח מוגבל דורשים גם בדיקת הקצוות.
Not true: Every point at which the second derivative is zero is a point of inflection. At an inflection the concavity must change; y=x⁴ has a zero second derivative at 0 but no inflection.
יישום של השיטה
- ישרו צירי ה-x של העקומה המקורית וגרף המשיה זה לזה.
- סמנו אפסים של f′ ובנו תחומי סימן לפני שנקבעים נקודות קיצון.
- קראו את הקעירות מבחינת כך שמגרף המשיה עולה או יורד.
- עבור פולינום דו-נגזר, השתמשו בשינוי סימן אמיתי של f″ כדי להוכיח נקודת התכופפות ולחשב את הקואורדינטות מהפונקציה המקורית.
בקורס שלך
- AQA A-level Mathematics (7357), סעיף M in the specification.
- לכל דף אפשרי מחשבון, אך סימנים עבור שיטה עדיין דורשים את הביטוי או המשוואה הכתובים לפני הערך שלהם.
- נקודת התכופפות: נקודה בה עקומה רציפה משנה את כיוון הקעירות שלה.
- הסימן של f′ מזהה תחומי עלייה או ירידה.
- שימו לב: אל תבלבו בין הגובה של f לבין הנגזרת f′.
G · נגזרות חזקה רציונלית ותחומים תקפים
מדוע לנגזר חייב להיות תחום הגדרה משלו?
- לעקומת שורש יש גובה סופי באפס, אך נטייה בלתי מוגבלת בסמוך.
- שיעור זה עוסק ב-חזקה רציונלית: מעריך שיכול להיכתב כשבר של מספרים שלמים, ומפורש בשורש אמיתי תקף.
השיטה
- עבור מעריך רציונלי p, הנגזרת d(x^p)/dx=p x^(p−1) בכל מקום בו הפונקציה הממית מוגדרת וניתנת לגזירה.
- כפלו על ידי מקדמים קבועים; גזרו סכומים והפרשים איבר-איבר.
- לגודל קבוע הנגזרה היא אפס.
- השתמשו בשורשים ובמתחלקות כמעריכים לפני שהורידים אחד מהמעריך.
- ערך חיובי של x תקף לכל המעריכים הרציונליים; ערכים שליליים ואפס דורשים בדיקות נפרדות.
מקרה מופיע
עבור x>0, f=3√x−4/x+1/√x נותן f′=(3/2)x^(−1/2)+4x^(−2)−(1/2)x^(−3/2). ב-x=4 זהו 3/4+1/4−1/16=15/16. עבור q=x^(2/3)=(שורש קובי של x)², x שלילי מותר; q′=(2/3)x^(−1/3) עבור x≠0, ולכן q′(−8)=−1/3. ב-0 ל-q יש צומת: המנה הפרשנית |h|^(2/3)/h מתפשטת עם סימנים הפוכים. עבור r=x^(4/3), [r(h)−r(0)]/h = שורש קובי של h שואף לאפס, ולכן r′(0)=0. כך שהחזקה השברית אינה מפסילה באופן אוטומטי את 0 מהנגזרת.
היכן זה משתבש
- תחום ההגדרה של השורש המקורי ותחום ההגדרה של הנגזרת עשויים להשתנות.
- √x מוגדר ב-x=0, אך 1/(2√x) אינו מקבל ערך סופי שם; 1/√x אינו מוגדר שם כלל.
- בסיס ממיתי שלילי דורש מעריך רציונלי מוקטן עם מכנה זוגי.
- עבור x<0, הביטוי x^(2/3) מתאר את הריבוע של השורש הממיתי השלישי שלו, ולא חישוב לוגריתמי ממיתי לא תקין.
- אל תגזרו מתחלקת על ידי שמירה על אותו מעריך או מחיקת סימן החסר.
לא נכון: לכל פונקציית מערך רציונלי המוגדרת באפס יש נגזרה סופית שם. הפונקציה x^(2/3) מוגדרת ב-0, אך הנגזרת שלה (2/3)x^(−1/3) אינה מוגדרת שם.
יישום של השיטה
- ציינו תחום הגדרה מקורי ראשית, השתמשו בכל איבר, כפלו את המקדם במעריך והורידו אחד מהמעריך.
- חזרו לצורת השורש אם נתבקש.
- בדקו ערכי גבול עם המנה המוצעת המקורית כאשר הנגזרה הפורמלית אינה מוגדרת או מספקת תשובה חד-משמעית.
- שמרו על מקדמי שברים מדויקים עד לחישוב הסופי.
בקורס שלך
- AQA A-level Mathematics (7357), סעיף M in the specification.
- לכל דף אפשרי מחשבון, אך סימנים עבור שיטה עדיין דורשים את הביטוי או המשוואה הכתובים לפני הערך שלהם.
- מעריץ רציונלי: מעריך שניתן לכתוב כשבר של מספרים שלמים, ומפורש עם שורש אמיתי תקף.
- עבור מעריך רציונלי p, הנגזרת d(x^p)/dx=p x^(p−1) בכל מקום בו הפונקציה הממית מוגדרת וניתנת לגזירה.
- שימו לב: תחום ההגדרה של השורש המקורי ותחום ההגדרה של הנגזרת עשויים להשתנות.
G · נגזרות של פונקציות אקספוננציאליות, לוגריתמיות וטריגונומטריות
איזה גורם חייב להופיע בנגזרת?
- גל עם תדר כפול מהתדר המקורי בעל שיפוע התחלתי תלול יותר.
- שיעור זה עוסק בקצב פנימי: הנגזרת של המשתנה הפנימי המתחלף בתוך פונקציה מורכבת.
השיטה
- עבור k קבוע ו-a>0: (e^(kx))′=k e^(kx), (a^(kx))′=k ln(a)a^(kx), (sin kx)′=k cos kx, (cos kx)′=−k sin kx ו-(tan kx)′=k sec²(kx), כאשר sec u=1/cos u.
- קלט טריגונומטרי נמדד ברדיאנים.
- (ln x)′=1/x עבור x>0.
- הוסיפו את האיברים המוגזרים ושמרו על המקדמים שלהם.
מקרה מופיע
עבור x>0 ו-cos(x/2)≠0, נתונה הפונקציה f=2e^(3x)+3^(2x)−4lnx+sin2x−2cos3x+tan(x/2). אזי f′=6e^(3x)+2ln3·3^(2x)−4/x+2cos2x+6sin3x+(1/2)sec²(x/2). האיבר −2cos3x נותן 6sin3x חיובי מכיוון שגם המקדם וגם סימן הנגזרת שליליים. עבור g=5^(−2x), מתקיים g′=−2ln5·5^(−2x), ולכן g′(0)=−2ln5. עבור h=sin2x−2cos3x+tan(x/2), מתקיים h′(0)=2+0+1/2=5/2. עבור p=2e^(3x), מתקיים p′(0)=6. בסיס a=1 נותן קבוע 1 ונגזרת אפס; k=0 מייצר גם כן פונקציות קבועות.
היכן זה משתבש
- בסיס האקספוננציאל הוא קבוע אך המעריך משתנה: a^(kx) דורש גם את ln a וגם את k.
- הנגזרת של ln x היא 1/x, ולא ln x/x.
- הטנגנס אינו מוגדר כאשר cos(kx)=0 והנגזרת שלו שומרת על אסורות אלו.
- נוסחי נגזרות ברדיאנים דורשים גורמי π/180 למשתנים במעלות.
- ערך שלילי ל-k משנה את סימן הקצב הפנימי; הוא לא יכול להיעלם.
לא נכון: הנגזרת של a^(kx) היא k a^(kx) לכל בסיס חיובי a. הנגזרת של a^(kx) היא k·ln a·a^(kx); הגורם ln a הוא 1 רק עבור הבסיס e.
יישום של השיטה
- זהו את משפחת הפונקציות, שמרו על המקדם שלה, גזרו את הפונקציה החיצונית והכפילו ב-k.
- רשימו את אי-ההגדרות בתחום הלוגריתם והטנגנס לפני הערכה בנקודה מסוימת.
- בדקו את הסימן מול אקספוננציאל עולה/יריד או כיוון הגל המקומי.
- נגזרות של צירופים ליניאריים מתקבלות באמצעות חיבור, ולא על ידי הכפלת איברים.
בקורס שלך
- AQA A-level Mathematics (7357), סעיף M in the specification.
- לכל דף אפשרי מחשבון, אך סימנים עבור שיטה עדיין דורשים את הביטוי או המשוואה הכתובים לפני הערך שלהם.
- קצב פנימי: הנגזרת של הכניסה המתחלפת בתוך פונקציה מורכבת.
- עבור k קבוע ו-a>0: (e^(kx))′=k e^(kx), (a^(kx))′=k ln(a)a^(kx), (sin kx)′=k cos kx, (cos kx)′=−k sin kx ו-(tan kx)′=k sec²(kx), כאשר sec u=1/cos u.
- שמו לב: בסיס האקספוננציאל הוא קבוע אך המעריך משתנה: a^(kx) דורש גם את ln a וגם את k.
G · כלל מכפלה ומנה עם שמירה על תנאי אי-הישרות
מדוע כפל הנגזרות הנפרדות שלהם מחמיץ את רוב הקצב?
- שני הגורמים באזור משתנה יכולים להשתנות.
- שיעור זה עוסק ב-כלל המנה: הכלל לנגזירת יחס של שתי פונקציות משתנות כאשר המכנה אינו אפס.
השיטה
- עבור פונקציות הניתנות לנגזרת u,v, (uv)′=u′v+uv′.
- עבור v≠0, (u/v)′=(u′v−uv′)/v².
- כלל המכפלה כולל שתי תרומות: שינוי בכל אחד מהגורמים בעוד שהשני מספק את ערכו הנוכחי.
- כלל המנה משתמש בנגזרת של המונה כפולה במכנה, פחות המונה כפול נגזרת המכנה, הכל מחולף ב-v².
מקרה מופיע
עבור y=x²e^x, מתקיים y′=2xe^x+x²e^x=e^x(x²+2x), ולכן y′(1)=3e. עבור z=(x²+1)/(x−1), כאשר x≠1, מתקיים z′=[2x(x−1)−(x²+1)]/(x−1)²=(x²−2x−1)/(x−1)²; ב-x=2 הערך הוא −1. חלוקה פולינומית נותנת z=x+1+2/(x−1), ולכן z′=1−2/(x−1)², בדק עצמאי. עבור w=(x²−1)/(x−1), כאשר x≠1, ביטול נותן w=x+1 ו-w′=1 רק בתחום ההגדרה המקורי. הנקודה החסרה ב-x=1 לא מוחזרת; ההשלכה הרציפה שלה תהיה פונקציה אחרת.
היכן זה משתבש
- מכפלת u′v′ אינה הנגזרת של uv.
- הפוך את מונה המנה כדי לשנות את סימנה.
- ריבוע המכנה אינו מבטל את הקוטב או החור המקורי.
- פישוט לפני גזירה יכול לעזור, אך חייב לשמר את האיסורים.
- נקודה סטטיונה במנה חייבת גם להיות בתחום ההגדרה המקורי.
אינו נכון: ביטול גורם ממנה משחזר כל קלט שנעדר. ביטול אינו משנה את תחום ההגדרה המקורי; הקלטים הנעדרים נותרים נעדרים.
יישום של השיטה
- קראו שם ל-u,v וכתבו את u′,v′ לפני ההצבה.
- שמרו על סוגריים בשני איברי מונה המנה עד להשלמת הפריקה.
- גורמי נגזרת של מכפלה רק לאחר איסוף שתי התרומות.
- השוו צורה מפותחת או מחולקת כאשר זמין והצביעו לתחום ההגדרה המקורי לפני הערכת פתרון y′=0.
בקורס שלך
- AQA A-level Mathematics (7357), סעיף M in the specification.
- לכל דף אפשרי מחשבון, אך סימנים עבור שיטה עדיין דורשים את הביטוי או המשוואה הכתובים לפני הערך שלהם.
- כלל מנה: הכלל להפקת נגזרת של יחס בין שתי פונקציות מתחלפות כאשר המכנה אינו אפס.
- עבור פונקציות הניתנות לנגזרת u,v, (uv)′=u′v+uv′.
- שימו לב: מכפלת u′v′ אינה הנגזרת של uv.
G · כלל שרשרת לפונקציות מושתלות ותחומי הגדרה מוגבלים
איך שומרים על כל קשר בקצב השינוי שלו?
- חיישן ממיר קלט משתנה דרך מספר נוסחאות.
- שיעור זה עוסק בנגזרת מורכבת: הנגזרת החיצונית מוערכת על פלט הפנימי, כפול בנגזרת של הקלט הפנימי הזה.
השיטה
- עבור y=f(u) ו-u=g(x), dy/dx=f′(g(x))g′(x).
- הערך את הנגזרת החיצונית על הביטוי הפנימי האמיתי.
- עבור פונקציות מקורבות רבות, כפול כל גורם קצב פנימי.
- הגבלות התחום נובעות מכל שלב; הביטוי המוגזר אינו יכול לשחזר קלט אסור מקורי.
מקרה מופיע
עבור y=(3x−1)^4, הגדר u=3x−1: y′=4u³×3=12(3x−1)³, מה שנותן y′(0)=−12. עבור z=e^(x²), z′=e^(x²)×2x; z′(0)=0 למרות שהנגזרת החיצונית האקספוננציאלית לעולם אינה אפס. עבור w=ln(2x+1), x>−1/2, w′=2/(2x+1); w′(1)=2/3. עבור r=sin((2x+1)²), תחילה הגדר u=(2x+1)²: r′=cos((2x+1)²)×2(2x+1)×2=4(2x+1)cos((2x+1)²). עבור s=√(5−x²), התחום המקורי הוא −√5≤x≤√5, אך s′=−x/√(5−x²) סופי רק ברווח הפתוח.
היכן זה משתבש
- אל תעצור לאחר גזורת חזקה או מעריכית חיצונית.
- עבור sin(u²), כניסת הקוסינוס נשארת u²; היא לא מחליפה ב-2u.
- חוסר בקישור אחד בנגזרת מקורבת מאבד גורם.
- נגזרת פנימית אפסית עשויה לתת נגזרת כוללת אפסית, ולכן חלוקה בה ללא בדיקה עלולה לאבד מקרים תקפים.
- שורש ריבועי יכול להתקיים בקצה ללא נגזרת סופית שם.
אינו נכון: הנגזרת של e^(x²) היא e^(x²) ללא גורם קצב פנימי. כלל השרשרת כופל בנגזרת הפנימית: הנגזרת של e^(x²) היא 2x·e^(x²).
יישום של השיטה
- עבוד מהחוצה לפנים ורשום שינוי כניסה בכל שלב.
- כפול את הגורמים, ולאחר מכן פשט.
- עבור פולינום קצר, הרחבה מספקת בדיקה חלופית עצמאית.
- שמור על כל הגבלת לוגריתם/שורש ופרש האם קצב אפס נובע מהפונקציה החיצונית, הכניסה הפנימית או משניהם.
בקורס שלך
- AQA A-level Mathematics (7357), סעיף M in the specification.
- לכל דף אפשרי מחשבון, אך סימנים עבור שיטה עדיין דורשים את הביטוי או המשוואה הכתובים לפני הערך שלהם.
- נגזרת מורכבת: הנגזרת החיצונית המוערכת על התוצאה הפנימית, כפולה בנגזרת הכניסה הפנימית הזו.
- עבור y=f(u) ו-u=g(x), dy/dx=f′(g(x))g′(x).
- שים לב: אל תעצור לאחר גזורת חזקה או מעריכית חיצונית.
G · נגזרות הפוכות בנקודות המתאימות
כיצד הופכים את הקצב המקומי שלה הפוך מבלי לקחת את ההופכי של התוצאה שלה?
- כיול ממיר אורך לקריאה.
- שיעור זה לומד נגזרת הפוכה: הקצב של הפלט ההפוך ביחס לקלט שלו, מוערך בנקודה המקורית המתאימה.
השיטה
- תן ל-f להיות חד-חד-ערכית בטווח נתון ו-g=f⁻¹.
- זהות f(g(v))=v נותנת f′(g(v))g′(v)=1.
- כאשר הנגזרות קיימות ו-f′(g(v))≠0, g′(v)=1/f′(g(v)).
- ההופך מוערך ביציאה המקורית v, ולא אוטומטית באותה כניסה מקורית x.
- ההופך 1/f(x) הוא פונקציה שונה.
מקרה מופיע
עבור f(x)=x²+1 עבור x≥0, g(v)=√(v−1), v≥1. בנקודה v=10, מתקיים g(10)=3 ו-f′(3)=6, ולכן g′(10)=1/6. עבור x≤0 הענף ההופך הוא −√(v−1), כאשר g(10)=−3 ו-g′(10)=−1/6. עבור f=e^x, גרם הופך הוא g=ln v: מתקיים f′(g(v))=e^(lnv)=v, מכאן g′=1/v עבור v>0. עבור f=sin x בתחום −π/2≤x≤π/2, גרם הופך הוא g=arcsin v. בתחום −1<v<1, cos(g(v))=√(1−v²)>0, ולכן g′=1/√(1−v²). הקוסינוס האי-שלילי נובע מענף הסינון המוגבל; זוהי לא בחירת סימן שרירותית.
היכן זה משתבש
- אל תחליפו את המכנה הנקודתי המתאים f′(g(v)) ב-f′(v).
- התנהגות חד-לחד לבדה אינה מבטיחה גרמיות הופך סופית: הפונקציה x³ היא הופכת, אך הנגזרת שלה אפס בנקודת האפס, וגרם השורש השלישי אינו בעל נגזרת סופית בנקודה זו.
- קצוות הופכי שורש/ארכסינון עשויים גם הם להחסר גרמיות סופית.
- ענפים הופכים שונים יכולים לתת סימנים שונים.
אינו נכון: הנגזרת של הפונקציה ההופכת היא 1/f′(v), המוערכת בכניסה ההופכת v. הנגזרת של הפונקציה ההופכת בנקודה y היא 1/f′(x), כאשר x היא הכניסה המקורית שערכה הוא y.
יישום של השיטה
- הגבילו את התחום המקורי, מצאו זוג כניסה/יציאה הופך, גזרו את f והעריכו את הנגזרת שלה בכניסה המקורית שהוחזרה.
- לאחר מכן קחו את ההופך רק אם גרמיות זו סופית ואינה אפס.
- החליפו יחידות אופקיות ואנכיות עבור קצב ההופך.
- בדקו את התוצאה על ידי גזירה ישירה של הפונקציה ההופכת כשהיא נתונה במפורש.
בקורס שלך
- AQA A-level Mathematics (7357), סעיף M in the specification.
- לכל דף אפשרי מחשבון, אך סימנים עבור שיטה עדיין דורשים את הביטוי או המשוואה הכתובים לפני הערך שלהם.
- נגזרת הופכת: קצב היציאה ההופכת ביחס לכניסתה, המוערך בנקודה המקורית המתאימה.
- תן ל-f להיות חד-חד-ערכית בטווח נתון ו-g=f⁻¹.
- שימו לב: אל תחליפו את המכנה הנקודתי המתאים f′(g(v)) ב-f′(v).
G · קצבים מקושרים, גיאומטריה ויחידות זמן
האם הרדיוס גדל בקצב אחיד גם הוא?
- גוף כדורי רוכש נפח בקצב אחיד.
- שיעור זה עוסק בקצבים מקושרים: קצבים הקשורים באמצעות קשר בין כמויות הנשתנות עם משתנה זמן זהה.
השיטה
- אם y=f(x) ו-x משתנה עם הזמן t, אז dy/dt=(dy/dx)(dx/dt).
- גזרו קשר בין כמויות משתנות ביחס לזמן, ולאחר מכן הצביעו את הערכים הממדדים ברגע זה.
- שמרו על משתנה הזמן ועל הסימן והיחידות של כל קצב.
- עבור כדור, V=(4/3)πr³ ו-A=4πr², ולכן dV/dt=4πr² dr/dt ו-dA/dt=8πr dr/dt.
מקרה מופיע
כדור בעל רדיוס 3 ס"מ ומגדיל נפח ב-18π ס"מ³/שנייה. קצב הרדיוס האינסטנטיאלי שלו הוא 18π/(4π×9)=1/2 ס"מ/שנייה, וקצב השטח הוא 8π×3×(1/2)=12π ס"מ²/שנייה. זהו קצב מקומי; כאשר r גדל, אותו קצב נפח מניב קצב רדיוס קטן יותר. במכל צנור whose full radius is half its full height (שקוטרו המלא הוא מחצית הגובה המלא), דמיון נותן r=h/2 בכל רמת מים. לכן V=πh³/12 ו-dV/dt=(πh²/4)dh/dt. ב-h=4 ס"מ ובכניסת 8π ס"מ³/שנייה, מתקבל dh/dt=2 ס"מ/שנייה. עבור מדרגה קבועה בגודל 5 מ', מתקיים x²+y²=25; בנקודה (x,y)=(3,4) מ' וב-dx/dt=0.2 מ'/שנייה, מתקבל dy/dt=−(3/4)×0.2=−0.15 מ'/שנייה: החלק העליון יורד.
היכן זה משתבש
- אל תציבו את הרדיוס או הגובה הנוכחיים לפני הנגזרה: זאת הופכת שגויה את הקשר לקבוע. dV/dt אינו שווה ל-dV/dr.
- שינוי ברדיוס של חרוט חייב לעקוב אחרי יחס הדמיון, ולא להישאר קבוע בערכו הנוכחי.
- המירו זרימת כניסה לדקות לשיעור לשניות לפני שמשלבים אותו עם נתונים מבוססי שניות.
- שיעור שלילי מייצג ירידה, לא אורך שלילי.
לא נכון: הצבי רדיוס שנמדד בנוסחת הנפח לפני הנגזירה לפי הזמן. נגזרו את הנוסחה לפי הזמן תחילה, ואז הצבי רדיוס שנמדד; הצבה תחילה הופכת את הרדיוס לקבוע.
יישום של השיטה
- שרטטו גיאומטריה, זיהו קבועים וציינו יחידות זמן/מדידה תקפות.
- הסירו משתנה משתנה נוסף באמצעות דמיון או מגבלה, ולאחר מכן נגזרו.
- השתמשו בערכים באותו רגע ותארו כיוון התוצאה.
- הנחות פיזיקליות, כגון אורך סולם קבוע או כדור אמיתי, מגבילות את המודל; השיעורים אינם חייבים להישאר קבועים לאחר הרגע הזה.
בקורס שלך
- AQA A-level Mathematics (7357), סעיף M in the specification.
- לכל דף אפשרי מחשבון, אך סימנים עבור שיטה עדיין דורשים את הביטוי או המשוואה הכתובים לפני הערך שלהם.
- קצבים מקושרים: קצבים הקשורים באמצעות קשר בין כמותות המתחלפות לפי משתנה זמן זהה.
- אם y=f(x) ו-x משתנה עם הזמן t, אז dy/dt=(dy/dx)(dx/dt).
- שמרו לבד: אל תציבו את הרדיוס או הגובה הנוכחיים לפני הנגזרה: זאת הופכת שגויה את הקשר לקבוע. dV/dt אינו שווה ל-dV/dr.
G · נגזרות סתומות ראשונות ותחומי מגע
איך ניתן למצוא את שיפוע המשיק ללא פתרון ראשוני לשורש?
- לעיגול יש ענף עליון וענף תחתון.
- שיעור זה עוסק ביחס אינפליסיט: משוואה המקשרת בין x ו-y ללא בידוד אחד כפונקציה אקספליסיטית של השני.
השיטה
- טיפלו ב-y כפונקציה מקומית נגזרת של x.
- נגזרו את כל הקשר לפי x: פונקציה של y מביאה גורם dy/dx על פי הכלל של שרשרת.
- איגדו איברים המכילים dy/dx והתבררו כאשר המקדם שלה הוא אי-אפס.
- אם הקשר הנגזר הופך ל-A(x,y)+B(x,y)y′=0, אזי y′=−A/B כאשר B≠0; השיפוע שייך לענף מקומי שנבחר.
מקרה מופיע
עבור x²+y²=25, נגזור ל-2x+2y y′=0, ולכן y′=−x/y עבור y≠0. בנקודה (3,4), שיפוע המשיק הוא −3/4 ו-y−4=−(3/4)(x−3); שיפוע הנורמל הוא 4/3. בנקודה (5,0) המשיק אנכי, x=5, ואין dy/dx סופי. עבור x²+xy+y²=7, נגזור את המכפלה xy ל-y+x y′. אז 2x+y+(x+2y)y′=0, ולכן y′=−(2x+y)/(x+2y). בנקודה (1,2), שעונה ליחס, השיפוע הוא −4/5. עבור e^y+x=3, מתקבל e^y y′+1=0, וזה נותן y′=−e^(−y); בנקודה (2,0) השיפוע הוא −1.
היכן זה משתבש
- נגזירת y² נותנת 2y y′, לא 2y או 2(y′)².
- מכפלת xy דורשת גם y וגם x y′.
- ודאו נקודה מסופקת נמצאת על הקשר המקורי לפני שמונים לה את המשיק.
- מכנה אפס עשוי להצביע על נגיעה אנכית או על נקודה סינגולרית; השבר לבדו אינו יכול לסווג כל המקרים.
- לדוגמה, x²+y²=0 יש רק נקודה מבודדת אחת בממשיים, ולא מעגל חלק המגע אליו.
לא נכון: גזירת y² ביחס ל-x נותנת 2y ללא גורם dy/dx. לפי כלל השרשרת, הנגזרת של y² ביחס ל-x היא 2y·dy/dx.
יישום של השיטה
- גזרו כל איבר, שמרו על כל גורמי שרשרת/כפילה, קבצו את האיברים עם y′ ונסחו את תנאי המכנה הנובע.
- הצבאו בנקודה המקורית והשתמשו בנוסחת הנקודה-שיפוע למשוואת המשיק.
- למשיק אופקי יש שיפוע סופי אפס וניצב אנכי; למשיק אנכי נדרשת משוואת קו נפרדת.
- שיעור זה משתמש בנגזרות ראשונות בלבד, בהתאמה ל-G5.
בקורס שלך
- AQA A-level Mathematics (7357), סעיף M in the specification.
- לכל דף אפשרי מחשבון, אך סימנים עבור שיטה עדיין דורשים את הביטוי או המשוואה הכתובים לפני הערך שלהם.
- יחס סתום: משוואה המקשרת בין x ל-y ללא הפרדת אחת מהן כפונקציה מפורשת של השנייה.
- טיפלו ב-y כפונקציה מקומית נגזרת של x.
- שימו לב: גזירת y² נותנת 2y y′, לא 2y או 2(y′)².
G · נגזרות סתומות ראשונות ונגיעות אנכיות
כיצד קצבים נפרדים משתלבים לשיפוע העקומה?
- שתי הקואורדינטות תלו באותו מקדם הזזה (סליידר).
- שיעור זה עוסק בשיפוע פרמטרי: היחס בין קצב השינוי ב-y לקצב השינוי ב-x לאורך עקומה פרמטרית, כאשר קצב השינוי ב-x אינו אפס.
השיטה
- עבור x=x(t), y=y(t), כלל השרשרת נותן dy/dt=(dy/dx)(dx/dt), ולכן dy/dx=(dy/dt)/(dx/dt) כאשר dx/dt≠0.
- גזרו את שתי הקואורדינטות בנפרד, ואז חלקו בסדר יו-על-קס.
- הנקודה מתקבלת מאותו ערך פרמטר.
- הפרמטר אינו חייב לייצג זמן פיזיקלי.
מקרה מופיע
עבור x=t²+1, y=t³−3t, dx/dt=2t ו-dy/dt=3t²−3. ב-t=2 הנקודה היא (5,2) והשיפוע הוא 9/4, ולכן המשיק הוא y−2=(9/4)(x−5). ב-t=1, לנקודה (2,−2) יש משיק אופקי y=−2 כי dy/dt=0 בעוד ש-dx/dt=2. ב-t=0, לנקודה (1,0) יש משיק אנכי x=1: dx/dt=0 בעוד ש-dy/dt=−3≠0. פרמטריזציה מקומית רגילה כזו משנה את y בעוד ש-x יש שינוי רגעי אפס. עבור x=2cos t, y=3sin t, ב-t=π/4 הנקודה היא (√2,3√2/2) והשיפוע הוא −3/2. ב-t=0 המשיק לאליפסה אנכי, x=2.
היכן זה משתבש
- היחס הוא dy/dt מחולף ב-dx/dt, לא ההפך שלו.
- אם שני הקצבים מתאפסים, 0/0 הוא בלתי קובע: x=t³,y=t³ עדיין מצייר את y=x עם שיפוע 1 דרך האפס.
- אם dx/dt=0 לבדו, בדקו את העקומה המקומית במקום לדווח על שיפוע מספרי סופי.
- ערכי x חוזרים עשויים להתאים לערכי y שונים או לענפים שונים; שמרו על ערך הפרמטר הנ stated.
לא נכון: כאשר שני קצבי הקואורדינטות הפארמטריות מתאפסים, לעקומה חייב להיות אין משיק. כאשר שני הקצבים מתאפסים, dy/dx=0/0 הוא בלתי קובע; יש לבחון את העקומה בקפדנות רבה יותר, משום שמשיק עשוי לקיים.
יישום של השיטה
- מצאו את זוג הקואורדינטות, חשבו שני קצבי שינוי ראשוניים, ולאחר מכן בדקו האם היחס תקף.
- ציינו ישרים מגע אופקיים/אנכיים בנפרד כאשר נדרש, ושמרו על טווח הפרמטר.
- בדקו על ידי ביטול הפרמטר כאשר כך מתקבלת תוכן מקומי פשוט.
- דרישה G5 דורשת רק נגזרות ראשונות; נגזרת פרמטרית שנייה אינה בתחום הלימודים המוגדר בשיעור זה.
בקורס שלך
- AQA A-level Mathematics (7357), סעיף M in the specification.
- לכל דף אפשרי מחשבון, אך סימנים עבור שיטה עדיין דורשים את הביטוי או המשוואה הכתובים לפני הערך שלהם.
- שיפוע פרמטרי: היחס בין קצב השינוי ב-y לקצב השינוי ב-x לאורך עקומה פרמטרית, כאשר קצב השינוי ב-x אינו אפס.
- עבור x=x(t), y=y(t), כלל השרשרת נותן dy/dt=(dy/dx)(dx/dt), ולכן dy/dx=(dy/dt)/(dx/dt) כאשר dx/dt≠0.
- שימו לב: היחס הוא dy/dt מחולק ב-dx/dt, ולא ההפך.
G · משוואות מגע וניורמל ותנאי שיפוע
מדוע שני הישרים חייבים להשתמש באותו נקודה בעקומה?
- המגע של כביש נותן את הכיוון המקומי שלו; כביש רוחב עוקב אחר הנורמל.
- שיעור זה עוסק בישר נורמל: ישר העובר דרך נקודת העקומה ומאונך למשיק המקומי שלה.
השיטה
- בנקודה נגישה (a,f(a)), השיפוע של המגע הוא m=f′(a) ומשוואתו היא y−f(a)=m(x−a).
- עבור m סופי ואי-אפסי, שיפוע הנורמל הוא −1/m.
- מצאו נקודות העונות לתנאי שיפוע נתון על ידי פתרון משוואת f′(x), ולאחר מכן הצבילו את f המקורי.
- ישרים מקבילים בעלי שיפועים שווים; שיפועים אנכיים סופיים ואי-אפסיים מכפלתם היא −1.
מקרה מופיע
עבור f=x³−3x ב-x=2, מתקיים f(2)=2 ו-f′(2)=9. המשיק הוא y−2=9(x−2), או y=9x−16. הנורמל הוא y−2=−(1/9)(x−2). משיקים מקבילים ל-y=9x+4 מקיימים 3x²−3=9, ונותנים x=±2: נקודות (2,2) ו-(−2,−2). המשיק השני הוא y+2=9(x+2). ב-x=1 המשיק הוא אופקי y=−2 והנורמל אנכי x=1; אין הפוך שלילי סופי לאפס. עבור המעגל ב-(5,0), המשיק הוא אנכי x=5 והנורמל אופקי y=0. החוט העובר דרך (−2,−2) ו-(2,2) יש לו שיפוע 1, בניגוד לשיפועי המשיק המקומיים 9.
היכן זה משתבש
- הנגזרת מספקת שיפוע, ולא את הקואורדינה ב-y.
- השתמשו בעקומה המקורית כדי למצוא את הנקודה.
- ההפוך של הנורמל כולל סימן מינוס ואינו קיים למגע אופקי; יש לתת במקום זאת ישר אנכי.
- מגע יכול לחתוך את העקומה שוב במקום אחר.
- החיתוך עם ציר ה-y של ישר נתון אינו משפיע על תנאי שיפוע מקביל, אך גם המגע וגם הנורמל חייבים לעבור דרך נקודת העקומה המצוינת.
לא נכון: לנורמל של מגע אופקי יש שיפוע סופי ואפסי. הנורמל של מגע אופקי הוא אנכי ולכן השיפוע שלו אינו מוגדר.
יישום של השיטה
- מצאו את הנקודה ואת השיפוע בנפרד, ולאחר מכן השתמשו בצורת נקודה-שיפוע.
- אם תנאי שיפוע נותן כמה קלטות, שמרו על כל נקודה וישר מותרים.
- ציין מקרים אופקיים/אנכיים ללא המצאת גרדיאנט מספרי אינסופי.
- ודא שהקו עובר דרך הנקודה, ובדוק שזוג הגרדיאנטים המשיקי/הנורמלי הסופי והאי-אפסי מכפילם −1.
בקורס שלך
- AQA A-level Mathematics (7357), סעיף M in the specification.
- לכל דף אפשרי מחשבון, אך סימנים עבור שיטה עדיין דורשים את הביטוי או המשוואה הכתובים לפני הערך שלהם.
- קו נורמלי: קו העובר דרך נקודת העקומה ומאונך למשיק המקומי שלה.
- בנקודה נגישה (a,f(a)), השיפוע של המגע הוא m=f′(a) ומשוואתו היא y−f(a)=m(x−a).
- שימו לב: הנגזרת מספקת גרדיאנט, לא קואורדינטת y.
G · מיזוג עם מגבלות, גבולות ושורשים שנדחו
איזה חיתוך נותן בעצם את נפח הקבל הגדול תקף ביותר?
- חיתוך ריבועי פינה גדולים יותר הופך את הקופסה לגבוהה יותר אך בסיסה קטן יותר.
- שיעור זה עוסק בתחום היתכן: ערכי הקלט המותרים לאחר יישום מגבלות הפיזיות או המתמטיות המקוריות.
השיטה
- בצע ביטוי לכמות הרצויה להמיטום במשתנה אחד, עם תחום האפשרות שלו.
- פתר תנאי נגזרת-אפס לקרויות פנימיות, דחה שורשים לא תקפים, וסיווג באמצעות סימני נגזרה או נגזרת שנייה אי-אפסית.
- מקסימום/מינימום גלובלי דורש גם ערכי סוף טווח או התנהגות גבולית; סיווג מקומי לבדו אינו פותר שאלת תחום מוגבל.
מקרה מופיע
חתכו ריבועים בצידי x ס"מ מתוך נייר בגודל 20 ס"מ על 12 ס"מ וכופלו קופסה פתוחה. המידות הן x,20−2x,12−2x, ולכן V=240x−64x²+4x³ ו0<x<6. V′=240−128x+12x² נותן שורשים x=(16±2√19)/3. השורש הקטן α≈2.4274 נמצא בתחום; הגדול ≈8.2393 גורם לצד הבסיס הקצר להיות שלילי ונדחה. V′ חיובי ב-(0,α) ושלילי ב-(α,6), בעוד ש-V שואף לאפס בשני הקצוות. לכן α נותן את המקסימום הגלובלי. מלבן נפרד עם היקף 24 ס"מ יש לו צדדים x,12−x, שטח A=12x−x² ו0<x<12; המקסימום שלו הוא 36 ס"מ² ב-x=6. עבור f=(x−1)² ב-[0,3], הערך הנידי (stationary) הפנימי הוא המינימום 0, אך המקסימום הגלובלי הוא ערך הקצה f(3)=4.
היכן זה משתבש
- שורש נייטרלי מחוץ לתחום האפשרות אינו עיצוב חלופי.
- מבחן נגזרת שנייה נותן סיווג מקומי, לא כל השוואה גלובלית.
- קצוות פתוחים הם ערכי גבול, לא עיצובים מותרים.
- עבור טווח סגור בדוק ערכי סוף בפועל.
- אם המידות חייבות להשתמש בשלב דיסקרטי מצוין, השוו בין הבחירות המותרות השכנות ולא דווח על מיטום רציף בלתי-ניתן להשגה.
לא נכון: כל פתרון של V′=0 הוא מקסימום גלובלי תקף של נפח הקופסה. נקודה נייטרלית חייבת להיות בתוך תחום האפשרות, וערכי הקצוות חייבים לבדוק למקסימום גלובלי.
יישום של השיטה
- כתוב יחידות ומגבלות לפני החישוב האינפיניטסימלי, שמור על שורשים מדויקים דרך הסיווג, ותן את המידות הסופיות או הכמות הנדרשת ולא רק את הקלט.
- ציין אידיאליזציות כמו עובי חומר זניח וכיפולים מדויקים.
- אם הדגם כולל חיתוכים דיסקרטיים או סטיית מדידה, הסבר כיצד הבחירה הפיזית הסופית והשוואתה היו משתנים.
בקורס שלך
- AQA A-level Mathematics (7357), סעיף M in the specification.
- לכל דף אפשרי מחשבון, אך סימנים עבור שיטה עדיין דורשים את הביטוי או המשוואה הכתובים לפני הערך שלהם.
- תחום אפשרות: ערכי הקלט המותרים לאחר יישום המגבלות הפיזיות או המתמטיות המקוריות.
- בצע ביטוי לכמות הרצויה להמיטום במשתנה אחד, עם תחום האפשרות שלו.
- שימו לב: שורש נייטרלי מחוץ לתחום האפשרות אינו עיצוב חלופי.
G · בניית משוואות דיפרנציאליות מתוך חוקי קצב
אילו חלקים נכללים במשוואת הקצב?
- אוכלוסייה צומחת ביחס לגודלה הנוכחי, בעוד שמספר קבוע יוצא מדי יום.
- שיעור זה עוסק במשוואה דיפרנציאלית: קשר הכולל פונקציה לא ידועה ואחד או יותר מהנגזרות שלה.
השיטה
- בחר משתנים עצמאיים ותלויים והפוך את חוק הקצב הנזכר לנגזרת.
- פרופורציונלי ל-y פירושו ky; פרופורציונלי ל-y² פירושו ky².
- כניסה קבועה פחות הפסד פרופורציונלי נותנת dy/dt=a−ky; קצב פרופורציונלי לפער ממטרה A נותן dy/dt=k(A−y).
- תנאי התחתי קובע ערך של פונקציה, ולא נוסחת נגזרת.
- הקבועים חייבים להיות עם יחידות המוודאות ששני האגפים הם אותו סוג של קצב.
מקרה מופיע
עבור אוכלוסייה מדגימה P, t בימים, לידות מתרחשות בקצב 0.04P ליום ו-10 אישים יוצאים ביום. הדגם הוא dP/dt=0.04P−10, P(0)=500. בתחילה הקצב הוא 10 אישים/יום; P=250 הוא מאוזן, ואימתו השווה למשוואה זו חוזה ירידה. הדגם חייב להפסיק או להתעדכן אם הוא חוזה אוכלוסייה שלילית. עבור מהירות v במטר לשנייה עם t בשניות, תאוצה 6−0.2v נותנת dv/dt=6−0.2v, v(0)=0: התאורה ההתחלתית היא 6 מטר/שנייה² ומהירות איזון היא 30 מטר/שנייה. בדגם ביקוש דמיוני, כמות Q יורדת במחיר-קצב פרופורציונלי ל-Q. במחיר p=12, Q=200 ו-dQ/dp=−10, ולכן dQ/dp=−0.05Q עם Q(12)=200; המשתנה העצמאי הוא המחיר, לא הזמן. במתמטיקה טהורה, שיפוע 2xy עם y(1)=3 נותן dy/dx=2xy ושיפוע התחלתי 6.
היכן זה משתבש
- קצב פרופורציונלי אינו שינוי מוחלט קבוע.
- יציאה קבועה דורשת איבר חיסור, ולא כפל נוסף של P.
- אל תחליף P משתנה בערכו ההתחתי לאורך כל המשוואה.
- איזון פותר את תנאי הקצב-שווה-לאפס; הוא אינו חייב לעמוד בערך ההתחתי או לקבל גישה מכל נקודת התחלה.
- נגזרת מחיר ונגזרת זמן הן כמויות שונות עם יחידות שונות.
לא נכון: טענה שקצב פרופורציונלי לכמות הנוכחית פירושו אותו שינוי מוחלט בכל הזמנים. פרופורציונלי לכמות הנוכחית פירושו dN/dt=kN, ולכן השינוי גדול יותר כאשר N גדול יותר.
יישום של השיטה
- הגדר כל משתנה, תרגם כל כניסה/יציאה או איבר פרופורציונלי עם הסימן המתאים, הצהר הנחות על קבועים והצמד את תנאי ההתחלה בנפרד.
- חשב את הקצב ההתחתי לבדיקה ומצא כל איזון לפני שאתה מפרש את הדגם.
- אלו הן בניית מדגם מדמיים, לא רשימות הקשר חובה: דוגמאות G6 הן אופציונליות.
- פתרון המשוואה resulting הוא משימת אינטגרציה נפרדת.
בקורס שלך
- AQA A-level Mathematics (7357), סעיף M in the specification.
- לכל דף אפשרי מחשבון, אך סימנים עבור שיטה עדיין דורשים את הביטוי או המשוואה הכתובים לפני הערך שלהם.
- משוואה דיפרנציאלית: קשר הכולל פונקציה לא ידועה ואחד או יותר מהגזרות שלה.
- בחר משתנים עצמאיים ותלויים והפוך את חוק הקצב הנזכר לנגזרת.
- שים לב: קצב פרופורציונלי אינו שינוי מוחלט קבוע.
H · אינטגרלים, שטח ואיסוף
כמה השתנה מצטברת נאגפה?
- גרף מהירות מספר לנו על תנועה ברגע נתון. איך ניתן לשחזר את ההזזה המצטברת לאורך הזמן?
- שיעור זה עוסק ב-פונקציה קדומה: פונקציה שנגזרתה שווה למכפיל האינטגרל הנתון.
השיטה
- עבור n≠-1, האינטגרל של ax^n הוא ax^(n+1)/(n+1)+C.
- אינטגרל מוגדר הוא הצטברות ממוסמנת.
- יש לפרק בנקודות שינוי סימן כאשר נדרשת שטח כולל או מרחק.
מקרה מופיע
עבור v(t)=3t²-3 בתחום 0≤t≤2, ההזזה=[t³-3t]_0^2=2. מכיוון שהמהירות משנה סימן ב-t=1, המרחק=-[t³-3t]_0^1+[t³-3t]_1^2=2+4=6. הקבועים מתבטלים רק באינטגרל מוגדר.
היכן זה משתבש
- האינטגרל של 1/x הוא ln|x|+C, ולא חוק החזקות עם n=-1.
- שטח ממוסמן יכול להיות אפס גם כאשר השטח הסגור הכולל חיובי.
לא נכון: אינטגרל מוגדר שווה לשטח החיובי הכולל, גם כאשר הגרף חוצה את ציר ה-x. השטח מתחת לציר נחשב כשלילי, ולכן אינטגרל מוגדר עשוי להיות קטן מהשטח הכולל, ואף שווה לאפס.
יישום של השיטה
- זהו מה שאינוטרל מייצג והכלול את היחידות הנכונות.
- קצב שנמדד ליחידת זמן (למשל בשנייה) משולב לכמות הבסיסית, ולא לקצב אחר.
- גזור פונקציה קדומה כדי לבדוק אותה.
בקורס שלך
- AQA A-level Mathematics (7357), סעיף H במפרט.
- לכל דף אפשרי מחשבון, אך סימנים עבור שיטה עדיין דורשים את הביטוי או המשוואה הכתובים לפני הערך שלהם.
- פונקציה מקיימת: פונקציה שגזרתה שווה למכפיל המובא.
- עבור n≠-1, האינטגרל של ax^n הוא ax^(n+1)/(n+1)+C.
- לשים לב: האינטגרל של 1/x הוא ln|x|+C, ולא חוק החזקות עם n=-1.
H · הצבה, אינטגרציה בחלקים ושברים חלקיים
האם ניתן לבצע אינטגרציה של שני הגורמים בנפרד?
- מכפלה פשוטה נראית כמו xe^x לא ניתנת לאינטגרציה על ידי ביצוע אינטגרציה נפרדת לכל גורם.
- שיעור זה עוסק ב-אינטגרציה בחלקים: שיטת אינטגרציה המבוססת על הנגזרת של מכפלה.
השיטה
- השתמש בהצבה כאשר נגזרת של ביטוי פנימי מופיעה כגורם.
- אינטגרציה בחלקים: ∫u·v' = uv - ∫u'·v.
- לפונקציה רציונלית, לבצע חלוקה אם נדרש, ולאחר מכן לפצל לשברים חלקיים.
מקרה מופיע
עבור אינטגרל xe^x dx, בחר u=x ו-v prime=e^x. אז האינטגרל הוא xe^x-e^x+C. עבור אינטגרל 2x/(x²+1) dx, בצע הצבה w=x²+1, dw=2x dx; התשובה היא ln(x²+1)+C.
היכן זה משתבש
- בחירת u ו-v' חשובה מאוד: האינטגרל שנותר אמור להפוך לקל יותר.
- בהצבה באינטגרל מוגדר, יש להעביר את הגבולות או לחזור למשתנה x לפני יישום הגבולות המקוריים.
לא נכון: האינטגרל של מכפלה שווה למכפלת האינטגרלים הנפרדים שלה. מכפלה דורשת שיטה כמו אינטגרציה בחלקים או הצבה: ∫x·x dx=x³/3, ולא (x²/2)(x²/2).
יישום של השיטה
- AQA H5 מציג הצבה וחלקים; H6 משלב שברים חלקיים עם מכנים ליניאריים.
- הדוגמאות הפתורות היחידות לחלקים/הצבה הן תמיכה מבואית, ולא כיסוי מלא של אינטגרציה חוזרת או פיצול לשברים.
בקורס שלך
- AQA A-level Mathematics (7357), סעיף H במפרט.
- לכל דף אפשרי מחשבון, אך סימנים עבור שיטה עדיין דורשים את הביטוי או המשוואה הכתובים לפני הערך שלהם.
- אינטגרציה בחלקים: שיטת אינטגרציה המבוססת על הנגזרת של מכפלה.
- השתמש בהצבה כאשר נגזרת של ביטוי פנימי מופיעה כגורם.
- לשים לב: הבחירה הנכונה ב-u וב-v prime קריטית; האינטגרל שנותר צריך להפוך לפשוט יותר.
H · משוואות דיפרנציאליות ופתרונות מספריים
מה קובעת הערך ההתחלתי?
- קצב צמיחה של אוכלוסייה פרופורציונלי לגודלה הנוכחי. משוואת הקצב מתארת משפחה שלמה עד שמסופקת אוכלוסייה התחלתית.
- שיעור זה לומד תנאי התחלה: ערך ספציפי בוחר פתרון מסוים מתוך משפחה.
השיטה
- להפריד את המשתנים ב-dy/dx=ky, לאינטגרל שני האגפים ולהחיל תנאי התחלתי.
- לכלול כל פתרון איזון שהושאר מחוץ לעיבוד בעת חלוקה ב-y.
מקרה מופיע
עבור dy/dx=0.5y ו-y(0)=2, ההפרדה נותנת ln|y|=0.5x+C, ולכן y=Ae^(0.5x). הערך ההתחליות נותן A=2. גזור את התוצאה כדי לבדוק את המשוואה והצב x=0 כדי לבדוק את תנאי ההתחלה.
היכן זה משתבש
- תנאי התחלתי קובע את קבוע האינטגרציה; הוא אינו מחליף את האינטגרציה עצמה.
- חלוקה ב-y עשויה למחוק פתרון איזון y=0.
- דיוק אולר תלוי בגודל השלב ובמשוואה.
לא נכון: תנאי התחלתי לעולם אינו משנה את הקבוע בפתרון משוואה דיפרנציאלית. שיטת אולר תלויה בגודל השלב; שלבים קטנים יותר מביאים בדרך כלל לתוצאה מדויקת יותר.
יישום של השיטה
- יחידה זו משתמשת בהפרדת משתנים מסדר ראשון ובתנאים התחלתיים.
- אינטגרציה נומרית של אולר ופונקציות משלימות מסדר שני אינם כלולים בשיעור זה.
בקורס שלך
- AQA A-level Mathematics (7357), סעיף H במפרט.
- לכל דף אפשרי מחשבון, אך סימנים עבור שיטה עדיין דורשים את הביטוי או המשוואה הכתובים לפני הערך שלהם.
- תנאי התחלתי: ערך ספציפי בוחר פתרון מסוים ממשפחת הפתרונות.
- להפריד את המשתנים ב-dy/dx=ky, לאינטגרל שני האגפים ולהחיל תנאי התחלתי.
- לשים לב: תנאי התחלתי קובע את קבוע האינטגרציה; הוא אינו מחליף את האינטגרציה.
H · המשפט היסודי והשינוי המוסף
כיצד נפח מצטבר משחזר אותו קצב כשהוא מוגדר בנגזרת?
- מד זרימה דווח על קצב משתנה.
- שיעור זה לומד פונקציית הצטברות: פונקציה שערכה הוא האינטגרל הסימני מנקודת התחלה קבועה ועד סוף משתנה.
השיטה
- עבור f רציפה במרווח, A(x)=אינטגרל מא a עד x של f(t) dt מקיים A′(x)=f(x).
- אם F′=f, האינטגרל המוגדר מא a עד b הוא F(b)−F(a).
- שני הכיוונים הללו מקשרים בין הצטברות לנגזירות.
- המשתנה העזר t מתאחד; x הוא הקצה הנע.
- עבור A(g(x)), יש להחיל את כלל השרשרת: הנגזרת שלו היא f(g(x))g′(x).
מקרה מופיע
תן A(x)=אינטגרל מ 1 עד x של (3t²−2) dt. פונקציה קדומה היא t³−2t, ולכן A(x)=x³−2x+1, A(1)=0, A(2)=5 ו-A′(2)=10. מכאן שהשינוי המצטבר 5 שונה מהקצב בקצה 10. עבור B(x)=אינטגרל מ 1 עד x² של (3t²−2) dt, B′(x)=(3x⁴−2)2x; ב-x=1 ערך זה הוא 2. באופן עצמאי, אם F′=3x²−2 ו-F(1)=4, אז F=x³−2x+5. השינוי F(2)−F(1)=5 תואם ל-A(2), למרות הערך ההתחלתי אינו אפס.
היכן זה משתבש
- לחסור את ערך האנטי-נגזרת התחתון גם כאשר הגבול התחתון אינו אפס.
- אינטגרל מוגדר הוא שינוי סימני, ולא אוטומטית שטח חיובי כולל.
- A′(x) היא פונקציית האינטגרציה בנקודה הסופית, לא הגזרתה החלקית.
- רציפות במרווח הרלוונטי היא הנחה מספקת; אין לאסוף מעבר לקוטב כמו 1/t באפס.
- קצה נע x² תורם גם הוא את גורם הכללת השרשרת שלו.
לא נכון: הגזרה של פונקציית הצטברות היא הסכום המצטבר שלה. הגזרה של ∫ₐˣ f(t) dt היא f(x), ערך פונקציית האינטגרציה ב-x, לא הסכום הכולל.
יישום של השיטה
- השתמש ביחידות קצף כפול ביחידות הקלט עבור שינוי מצטבר.
- בדוק שה-A(a)=0 וגזור את הביטוי הסופי כדי לשחזר את f.
- ערכים התחלתיים קובעים קבועים בפונקציית מצב; שינויים מוגדרים אינם תלויים בקבוע גזירה חלקית ארביטרי.
- שיעור זה מציג את המשפט ודוגמאות בסיסיות לגבול משתנה; אינטגרלים מושלמים מחוץ להתייחסות זו.
בקורס שלך
- AQA A-level Mathematics (7357), סעיף H במפרט.
- לכל דף אפשרי מחשבון, אך סימנים עבור שיטה עדיין דורשים את הביטוי או המשוואה הכתובים לפני הערך שלהם.
- פונקציית הצטברות: פונקציה שערכה הוא האינטגרל הסימני ממקודם קבוע עד קצה משתנה.
- עבור f רציפה במרווח, A(x)=אינטגרל מא a עד x של f(t) dt מקיים A′(x)=f(x).
- שמור על: חסור את ערך הגזרה החלקית התחתון גם כאשר הגבול התחתון אינו אפס.
H · אינטגרציה כגבול של סכומי מלבנים
מה משתנה כאשר רוחב הרצועה שואף לאפס?
- סט סופי של מלבנים מפספס חלק מאזור מעוגל.
- שיעור זה עוסק בסכום רימן: סכום התרוממות המלבן עם סימן, השואף לאינטגרל כאשר החלוקה הופכת מדויקת יותר.
השיטה
- עבור n פסים שווים ב-[a,b], הרוחב h=(b−a)/n.
- סכום קצה ימני הוא h כפול סכום של f(a+kh) עבור k=1,…,n; סכום קצה שמאלי משתמש ב-k=0,…,n−1.
- עבור f רציפה, שני הגבולים כש-n שואף לאינסוף שווים לאינטגרל.
- סכום סופי הוא קירוב; הגבול הוא ההצטברות הסימנית המדויקת.
מקרה מופיע
עבור f(x)=x² על [0,1], h=1/n. הסכום הימני R_n=(1/n³) סכום מ-k=1 ועד n של k²=(n+1)(2n+1)/(6n²)=1/3+1/(2n)+1/(6n²). הסכום השמאלי L_n=(n−1)n(2n−1)/(6n³)=1/3−1/(2n)+1/(6n²). עבור n=2, L_2=1/8 ו-R_2=5/8; שניהם חוסמים את האינטגרל המדויק 1/3 מכיוון ש-x² עולה בקטע זה. ההפרש שלהם הוא 1/n, השואף לאפס. אותה הגדרה נותנת גם תרוממות סימניות: עבור f=−2 על [0,1], כל סכום מסוג זה הוא −2, בעוד שהשטח הגיאומטרי החיובי הוא 2.
היכן זה משתבש
- כפול ברוחב הפס: הוספת גבהים בלבד נותנת יחידות שגויות וגבול שגוי.
- הסכום השמאלי כולל k=0 ואינו כולל k=n; הסכום הימני עושה את ההפך.
- פונקציות עולות נותנות גבונות שמאל/ימין, אך הכלל יש לבדוק במרווח בפועל.
- סכומי מלבן ושיטת הטרפז הן קירובים סופיים שונים.
- גבהים שליליים תורמים אזור בעל סימן שלילי.
לא נכון: סכום מלבן סופי בקצה ימין הוא כבר האינטגרל המדויק של כל פונקציה רציפה. סכום מלבן סופי הוא קירוב; הוא הופך לאינטגרל רק בגבול.
יישום של השיטה
- כתבו את החלוקה, נקודות הערך והגבולות בסיגמה לפני הפשטות.
- השתמשו זהות לסכום סופי, ולאחר מכן חשבו את הגבול.
- השוו בין גבולות סופיים לתוצאת הפונקציה הקדומה כבדיקה עצמאית.
- זוהי טיעון גבול מדויק H4; טרפזים מספריים שייכים ל-I3 ואינם מחליפים את הטיעון הגבולי.
בקורס שלך
- AQA A-level Mathematics (7357), סעיף H במפרט.
- לכל דף אפשרי מחשבון, אך סימנים עבור שיטה עדיין דורשים את הביטוי או המשוואה הכתובים לפני הערך שלהם.
- סכום רימן: סכום תרומות מלבניות בעלות סימן שמתקרב לאינטגרל ככל שהחלוקה הופכת לעדינה יותר.
- עבור n פסים שווים ב-[a,b], הרוחב h=(b−a)/n.
- שימו לב: כפלו ברוחב הרצועה; חיבור גבהים בלבד נותן יחידות וגבול שגויים.
H · אנטי-נגזרות יסודיות, מקדמים ותחומי הגדרה
איך יש לבטל גורם זה באינטגרציה?
- גזירה מכפילה ארגומנט של פונקציה מעריכית או טריגונומטרית במקדם שלה.
- שיעור זה עוסק באנטי-נגזרה: פונקציה שנגזרתה היא הפונקציה המובנית הנתונה על הקטע המפורש.
השיטה
- עבור חזקות ממיות בתחום גזירה מותר, אינטגרלו x^n כ-x^(n+1)/(n+1)+C כאשר n≠−1.
- אינטגרלו 1/x כ-ln|x|+C על קטע שאינו כולל אפס.
- עבור k≠0, האינטגרלים של e^(kx), sin(kx), cos(kx) הם בהתאמה e^(kx)/k, −cos(kx)/k, sin(kx)/k, ועוד קבועים.
- יישמו ליניאריות על סכומים וכפילות בקבועים; ודאו על ידי גזירה.
מקרה מופיע
עבור f(x)=6x²−4e^(2x)+3cos(3x)−2sin(2x)+5/x עם x>0, F=2x³−2e^(2x)+sin(3x)+cos(2x)+5ln x+C. כל נגזרת משחזרת את האיבר המתאים לה. עבור x<0, אינטגרל 5/x כ-5ln(−x), או 5ln|x|; קבועים יכולים להיות שונים בתחומים מנותקים. האינטגרל של 3cos(3x) מ-0 עד π/6 הוא sin(π/2)−sin 0=1. עבור F′=6x² ו-F(1)=7, F=2x³+5. אם k=0, e^(kx)=1 ו-cos(kx)=1 מתאימים לאינטגרציה ל-x+C, בעוד ש-sin(kx)=0 מתאים לאינטגרציה ל-C; לעולם אל תחלק ב-k=0.
היכן זה משתבש
- החזקה n=−1 היא מקרה לוגריתמי נפרד, ולא חלוקה באפס בנוסחת החזקה.
- שמרו על הסימן בפונקציה הקדומה של הסינוס וחלקו במקדם הארגומנט. ln x לבדו אינו מכסה x שלילי.
- אינטגרל לא מוגדר דורש קבוע; אינטגרל מוגדר יש ערך מספרי כאשר מסופקים גבולות תקפים.
- חזקה פרקציונלית אמיתית עשויה להגביל את התחום.
לא נכון: אינטגרציה של cos(kx) נותנת k sin(kx), כולל k=0. ∫cos(kx) dx=(1/k)sin(kx)+c עבור k≠0; כאשר k=0 הפונקציה התחתונה היא 1 והאינטגרל הוא x+c.
יישום של השיטה
- גזר איבר לאיבר כדי לבדוק מקדמים וסימנים, והצהר על התחום לפני שימוש בלוגריתמים או חזקות שבריות.
- צורות יסודיים מסומנות H2 הן חזקות, e^(kx), 1/x, sin(kx) ו-cos(kx).
- צורות אחרות דורשות נימוק נפרד ואינן מוצגות כצורות H2 חובה נוספות.
בקורס שלך
- AQA A-level Mathematics (7357), סעיף H במפרט.
- לכל דף אפשרי מחשבון, אך סימנים עבור שיטה עדיין דורשים את הביטוי או המשוואה הכתובים לפני הערך שלהם.
- פונקציה קדומה: פונקציה שנגזרתה היא הפונקציה המובנית הנדרשת בתחום הנדרש.
- עבור חזקות ממיות בתחום גזירה מותר, אינטגרלו x^n כ-x^(n+1)/(n+1)+C כאשר n≠−1.
- שימו לב: החזקה n=−1 היא מקרה לוגריתמי נפרד, ולא חילוק באפס בנוסחת החזקה.
I · מציאת שורשים ואינטגרציה מספרית
כמה אמינה היא קירוב?
- למשוואה לא-ליניארית אין פתרון מדויק נוח. קירוב עדיין זקוק להוכחה שהוא אמין.
- שיעור זה לומד איטרציה: עדכון חוזר שבו כל קירוב חדש מחושב מהקירוב הקודם.
השיטה
- לפונקציה רציפה עם סימנים הפוכים בשני הקצוות יש שורש ביניהם.
- שיטת ניוטון משתמשת ב-x הבא = x - f(x)/f prime(x), כאשר הנגזרת אינה אפס.
- כלל הטרפז מקרב אינטגרל מוגדר באמצעות גבהי הקצוות.
מקרה מופיע
עבור f(x)=x²-2 ו-x₀=1.5, ניוטון נותן x₁=1.5-(2.25-2)/3=1.4166667. עם y=x² על [0,2] ושני פסים שווים, h=1 ושטח הטרפז=(1/2)(0+2×1+4)=3; השטח המדויק הוא 8/3.
היכן זה משתבש
- שינוי סימן סביב אי-רציפות אינו מוכיח קיום שורש.
- איטרציה עשויה להתפצץ או ליצור מחזוריות.
- הערכת העודף או החסר של כלל הטרפז תלויה בעיקומיות, ולא רק בהגדלת הפונקציה.
לא נכון: כל שינוי סימן מוכיח קיום שורש, כולל זה שמעבר לאי-רציפות. שינוי סימן מעיד על שורש רק אם הפונקציה רציפה שם: 1/x משנה סימן סביב x=0 אך אין לה שורש.
יישום של השיטה
- תן קריטריון עצירה ועיין בדיוק סביר.
- אימת את השורש המקורב באמצעות טווח סימנים סביב התשובה המעוגלת הנדרשת; הסבר כל כשל באיטרציה שנבחרה.
בקורס שלך
- AQA A-level Mathematics (7357), סעיף המפרט I.
- לכל דף אפשרי מחשבון, אך סימנים עבור שיטה עדיין דורשים את הביטוי או המשוואה הכתובים לפני הערך שלהם.
- איטרציה: עדכון חוזר בו כל קירוב חדש מחושב מהקירוב הקודם.
- לפונקציה רציפה עם סימנים הפוכים בשני הקצוות יש שורש ביניהם.
- שימו לב: שינוי סימן סביב אי-רציפות אינו מוכיח קיום שורש.
J · וקטורים וגיאומטריה של טרנספורמציות
מדוע ההזזה קצרה מהמסלול?
- הליכה 4 מטר מזרחית ו3 מטר צפונית נותנת הזזה של 5 מטר, למרות שהמרחק שנסע הוא 7 מטר.
- שיעור זה לומד תוצרת: סכום וקטורים המייצג הזזה משולבת או כוח משולב.
השיטה
- הוסף רכיבי וקטור מתאימים והחסר וקטורי מיקום כדי למצוא וקטור הזזה.
- תרגום מזיז כל נקודה באותו וקטור; מכפלה סקלרית משנה אורך ועשויה לשנות גם כיוון.
מקרה מופיע
עם a=(4,1) ו-b=(1,3), a+b=(5,4). מ-A=(1,2) ל-B=(5,5), ההזזה AB=(4,3). הגודל שלו הוא √(4²+3²)=5.
היכן זה משתבש
- סדר ההחסרה חשוב: BA=-AB.
- הוכחת מקבילות דורשת יחס כפיל סקלרי; תרשים בלבד אינו מספיק.
- הגדלה שלילית מוחלת את המיקום בצורה הפוכה ביחס למרכזה.
לא נכון: ל-AB ול-BA ישנם אותו רכיבים. BA הולך בכיוון ההפוך ל-AB, ולכן BA=−AB: כל הרכיבים משנים סימן.
יישום של השיטה
- השתמשו ברכיבי וקטורים, כפילים סקלריים וגדלים להזזות וכוחות.
- יחידה זו אינה דורשת מכפלה סקלרית.
בקורס שלך
- AQA מתמטיקה ברמה גבוהה (7357), פרק במפרט J.
- לכל דף אפשרי מחשבון, אך סימנים עבור שיטה עדיין דורשים את הביטוי או המשוואה הכתובים לפני הערך שלהם.
- תוצאתי: סכום הווקטורים המייצג את ההזזה או הכוח המשולבים.
- הוסף רכיבי וקטור מתאימים והחסר וקטורי מיקום כדי למצוא וקטור הזזה.
- שימו לב: סדר החיסרה חשוב: BA=-AB.
J · השתקפויות, סיבובים והגדלות
היכן מרכז ההגדלה?
- לוגו מוגדל סביב נקודה הרחוקה מאפס. הכפלת הקואורדינות שלו לבדה מניחה אותו במקום שגוי.
- שיעור זה עוסק במרכז הגדלה: הנקודה משמנה כל היזזה של נקודות על ידי גורם קנה מידה.
השיטה
- הדחה מוסיפה וקטור.
- החזר פונה את המרחק האנכי הממוסמן מהקו המקטע.
- סיבוב דורש מרכז, זווית וכיוון.
- עבור הגדלה מנקודה C, השתמשו בנוסחה P חדשה=C+k(P-C).
מקרה מופיע
עבור C=(1,1), P=(3,2), k=2, מתקבל P-C=(2,1), ולכן P חדש הוא (1,1)+2(2,1)=(5,3). החזרת הנקודה (3,2) לציר ה-y נותנת (-3,2). סיבוב ב-90° נגד כיוון השעון סביב הראשית נותן (-2,3).
היכן זה משתבש
- סיבוב דורש את מרכזו וכיוונו, ולא רק את הזווית.
- גורם ההגדלה השלילי מניח את התמונה בצד הנגדי של המרכז.
- הדחה אינה משנה כיוון או גודל.
לא נכון: כל הגדלה ממוקדת באמצע הצירים אלא אם כן גורם הקנה הוא שלילי. להגדלה יכול להיות כל מרכז; גורם קנה שלילי מניח את התמונה בצד השני של המרכז.
יישום של השיטה
- תיארו הטורנספורמציה במלואה לפני בניית התמונה.
- בדקו מרחקים וזוויות תואמים.
- עבור טורנספורמציות משולבות, יישמו אותן בסדר הנדרש; הן לרוב אינן חלונית.
בקורס שלך
- AQA מתמטיקה ברמה גבוהה (7357), פרק במפרט J.
- לכל דף אפשרי מחשבון, אך סימנים עבור שיטה עדיין דורשים את הביטוי או המשוואה הכתובים לפני הערך שלהם.
- מרכז ההגדלה: הנקודה ממנה תזוזתו של כל נקודה מוכפלת בגורם קנה-מידה.
- הדחה מוסיפה וקטור.
- שים לב: סיבוב דורש מרכז וכיוון, ולא רק זווית.
K · דגימה ומאגר נתונים גדול
מי חסר מהנתונים?
- למאגר נתוני מזג אוויר יש רשומה חסרה וכמה תחנות. טיפול בכל שורה כאילו זהה יכול לעוות השוואה.
- שיעור זה עוסק במסגרת הדגימה: הרשימה או הגדרת האוכלוסייה ממנה נבחרה הדגימה.
השיטה
- זיהוי האוכלוסייה, יחידת הדגימה והמסגרת.
- הבחנה בין דגימה אקראית, שיטתית, שכבתית, קוואות ומזדמנת.
- נתונים חסרים אינם אפס; ודא יחידות, תאריכים והגדרות משתנים לפני השוואת דגימות.
מקרה מופיע
לאוכלוסייה יש 120 תלמידים בקבוצה אחת ו80 בקבוצה שנייה. דגימה שכבתית פרופורציונלית בגודל 30 דורשת 30×120/200=18 מהראשונה ו12 מהשנייה. לאחר מכן נדרשת בחירה אקראית בתוך כל קבוצה.
היכן זה משתבש
- דגימה מעוותת גדולה נשארת מעוותת.
- שכבתיות אינה זהה לבחירת מי שהזמין מכל קבוצה.
- היכרות עם סט נתונים גדול באינטרן AQA דורשת את הנתונים והמטא-נתונים המסופקים בפועל, לא ערכי מזג אוויר בדיוניים.
לא נכון: הכפלת דגימה מעוותת מבטלת את העיוות בבחירה. דגימה גדולה יותר שנאספה באותו אופן מעוות שומר על אותו עיוות; רק דגימה טובה יותר מבטלת אותו.
יישום של השיטה
- עבור AQA, השתמש בסט הנתונים הגדול הרשמי במשימת מחשבון תחת פיקוח: זיהוי משתנה, נימוק להשוואה, בדיקת נתונים חסרים, יצוג גרפי והסבר מגבלה.
- שמור את ההחלטות לצד הניתוח.
בקורס שלך
- מתמטיקה ברמה A-Level מאת AQA (7357), פרק K בתקנון.
- לכל דף אפשרי מחשבון, אך סימנים עבור שיטה עדיין דורשים את הביטוי או המשוואה הכתובים לפני הערך שלהם.
- מסגרת דגימה: רשימה או הגדרת אוכלוסייה ממנה נבחרת דגימה.
- זיהוי האוכלוסייה, יחידת הדגימה והמסגרת.
- שים לב: דגימה מעוותת גדולה נשארת מעוותת.
L · סיכומי נתונים, היסטוגרמות ופרשנות
האם ממוצע אחד מספר את כל הסיפור?
- לשתי קבוצות אותו ממוצע חצאי אך התפזרות שונה. סיכום אחד אינו יכול לתאר גם מיקום וגם עקביות.
- שיעור זה לומד צפיפות תדירות: תדירות מחולפת בעובי מחלקה, המשמשת כגובה היסטוגרמה.
השיטה
- השוואת ממוצע מתאים ופיזור בהקשר.
- היסטוגרמה משתמשת בשטח לתדירות, ולכן גובה=תדירות/רוחב מחלקה.
- הערכות מקובצות מניחות ערכים נציגים בתוך התחומים.
מקרה מופיע
מחלקה מ10 עד 20 עם תדירות 30 יש צפיפות 30/10=3. מחלקה מ20 עד 40 עם תדירות 20 יש צפיפות 20/20=1. הפסל הרחב יותר לא צריך להתבלבל עם צפיפות גדולה יותר. עבור ערכים 2,4,4,6,9, הממוצע החצאי הוא 4 והממוצע הוא 5.
היכן זה משתבש
- העמודה הגבוהה ביותר בהיסטוגרמה אינה חייבת להכיל את מספר התצפיות הגדול ביותר.
- ממוצע מקובץ הוא הערכה.
- קורלציה אינה מוכיחה סיבה ותוצאה, והתארגנות חיצונית מרחיבה מעבר לטווח הנצפה.
לא נכון: גובה עמודה בהיסטוגרמה שווה לתדירות, גם כאשר רוחב הקבוצות אינו שווה. עם רוחבי קבוצות בלתי שווים, הגובה הוא צפיפות התדירות; התדירות היא שטח העמודה.
יישום של השיטה
- בחר תצוגה המתאימה לסוג הנתונים.
- ספק השוואה מספרית וגם פירוש לגבי האוכלוסייה; אל תגזור דיוק גדול מזה שתומך הדגימה.
בקורס שלך
- AQA A-Level Mathematics (7357), סעיף המסמך L.
- לכל דף אפשרי מחשבון, אך סימנים עבור שיטה עדיין דורשים את הביטוי או המשוואה הכתובים לפני הערך שלהם.
- צפיפות תדירות: תדירות מחולפת לרוחב הקבוצה, משמשת כגובה ההיסטוגרמה.
- השוואת ממוצע מתאים ופיזור בהקשר.
- שימו לב: העמודה הגבוהה ביותר בהיסטוגרמה אינה חייבת להכיל את מספר הצפיות הגדול ביותר.
L · רגרסיה, מודלים פיננסיים ושאריות
האם התחזית נתמכת על ידי הנתונים?
- קו חוזה זמן נסיעה באוטובוס לפי מרחק. שגיאת חישוב קטנה פחות חשובה מאשר שימוש במודל מחוץ להוכחתו.
- שיעור זה לומד שארית: הערך הנצפה מינוס הערך שנחזה על ידי מודל מותאם.
השיטה
- מודל ליניארי y=a+bx כולל חתך a ושיפוע b עם יחידות רלוונטיות לקשר.
- בדוק שאריות וטווח הנתונים.
- עבור שינוי אחוזי חוזר השתמש במודל גיאומטרי; עבור הלוואה הבדל בין סכום הראשית, שיעור, תשלום ומשך זמן.
מקרה מופיע
המודל המותאם t=8+2d חוזה 18 דקות ב-d=5 ק"מ. אם הזמן הנצפה הוא 21, השארית היא 3 דקות.
היכן זה משתבש
- התאמה טובה אינה מוכיחה מכניזם סיבתי.
- מקדם מתאם מדד את הקשר הליניארי, לא את השיפוע.
- יש לפענח תוצאות מחשבון למודל, לבדוק ולפרש אותן.
לא נכון: מתאם גבוה מאפשר אקסטראפולציה אמינה לכל מרחק. מודל שנבנה על נתונים אמין רק בקרבתם; ביצוע אקסטראפולציה הרחוקה מהם הוא לא אמין.
יישום של השיטה
- השתמש ב-AQA Large Data Set ובתצוגות סטטיסטיות מתאימות.
- פרש שאריות, מתאם ומגבלות המודל; קשר לבדו אינו מקיים סיבתיות.
בקורס שלך
- AQA A-Level Mathematics (7357), סעיף המסמך L.
- לכל דף אפשרי מחשבון, אך סימנים עבור שיטה עדיין דורשים את הביטוי או המשוואה הכתובים לפני הערך שלהם.
- שארית: הערך הנצפה פחות הערך שנחזה על ידי מודל מותאם.
- מודל ליניארי y=a+bx כולל חתך a ושיפוע b עם יחידות רלוונטיות לקשר.
- שימו לב: התאמה טובה אינה מוכיחה מכניזם סיבתי.
M · הסתברות, עצים והסקה תנאיית
מה משתנה לאחר המשיכה הראשונה?
- שקית מכילה 3 חלקיקים אדומים ו2 חלקיקים כחולים. הוצאת שניים ללא החזרה משנה את הסיכוי לצבע השני.
- שיעור זה עוסק בהסתברות מותנית: ההסתברות לאירוע לאחר צמצום מרחב הדגימה לתנאי מצוין.
השיטה
- הכפל לאורך ענף עץ והוסף ענפים בלתי-מחוברים.
- עם החזרה, הרכב האוכלוסייה נשאר קבוע.
- הסתברות מותנעת היא P(A בתנאי B)=P(A∩B)/P(B), עבור P(B)>0.
מקרה מופיע
ללא החזרה, P(שני אדומים)=3/5×2/4=3/10. P(אחד מכל) =3/5×2/4+2/5×3/4=3/5. אם P(A∩B)=0.12 ו-P(B)=0.3, אז P(A בתנאי B)=0.4.
היכן זה משתבש
- אירועים שאינם תלויים זה בזה פירושה שאין להם חפיפה; אירועים עצמאיים פירושה שהידע באחד מהם אינו משנה את הסיכוי של השני.
- שני אירועים בלתי תואמים עם סיכוי חיובי אינם עצמאיים.
לא נכון: אירועים בלתי תואמים עם סיכויים חיוביים חייבים להיות עצמאיים. אירועים בלתי תואמים עם סיכויים חיוביים הם תלויים: אם אחד מתרחש, השני לא יכול להתרחש, ולכן P(A and B)=0≠P(A)P(B).
יישום של השיטה
- טבלה דו-צדדית מראה בבירור את המכנה המוגבל.
- לפני שימוש במוצר P(A)P(B), יש להצדיק עצמאות על בסיס ההקשר או המידע הספוק.
בקורס שלך
- AQA A-level Mathematics (7357), סעיף המפרט M.
- לכל דף אפשרי מחשבון, אך סימנים עבור שיטה עדיין דורשים את הביטוי או המשוואה הכתובים לפני הערך שלהם.
- הסתברות תנאיית: ההסתברות לאירוע לאחר הגבלת מרחב הדגימה לתנאי מצוין.
- הכפל לאורך ענף עץ והוסף ענפים בלתי-מחוברים.
- לשמור לבן: אירועים בלתי תואמים פירושה שאין להם חפיפה; אירועים עצמאיים פירושה שהידע באחד מהם אינו משנה את הסיכוי של השני.
N · מודלים בינומיים, נורמליים ופואסון
מה הופך ספירה לחיזויית?
- בוחן איכות סופר מספר פריטים פגומים. המספר הוא אקראי, אך דגם יכול לתאר את הטווח הסביר שלו.
- שיעור זה עוסק בערך צפוי: הממוצע המשוקלל בהסתברות של משתנה אקראי.
השיטה
- מודל בינומי דורש n קבוע, ניסויים עצמאיים, שני תוצאות ו-p קבוע.
- E(X)=np והVar(X)=np(1-p).
- עבור מודל נורמלי השתמש ב-z=(x-μ)/σ.
- ציין את האירוע לפני חישוב הסתברות זנב.
מקרה מופיע
עבור X בינומיאלית(5,0.2), P(X=0)=0.8^5=0.32768, E(X)=1 ו-Var(X)=0.8. עבור משתנה נורמלי עם μ=100, σ=15, הערך 130 מקבל z=2. פואסון אינו חלק מהשיעור הזה של AQA 7357.
היכן זה משתבש
- לא כל ספירה היא בינומית: שינוי ב-p או תלות יכולים לפסול אותה.
- עבור משתנה רציף, ההסתברות לערך מדויק אחד היא אפס.
- תיקון רציפות חשוב כאשר מעריכים התפלגות דיסקרטית באמצעות התפלגות נורמלית.
לא נכון: לכל ספירת הצלחות יש התפלגות בינומית ללא קשר לתלות. המודל הבינומי דורש ניסויים עצמאיים עם probability קבועה; ניסויים תלויים מבטלים אותו.
יישום של השיטה
- כתוב את האירוע כחוסר שוויון לפני שימוש בפונקציות התפלגות במחשבון.
- הבדל בין P(X<k), P(X≤k) ומשלים של זנב.
- ציין הנחות בהקשר.
בקורס שלך
- AQA A-level Mathematics (7357), סעיף המפרט N.
- ערך צפוי: הממוצע המשוקלל של משתנה אקראי לפי ההסתברות.
- מודל בינומי דורש n קבוע, ניסויים עצמאיים, שני תוצאות ו-p קבוע.
- שימו לב: לא כל ספירה היא דו-אופציונלית; שינוי ב-p או תלות יכולים לבטל את התנאים.
O · בדיקת הנחות ובחינת מסקנות בהקשר
האם chance יכולה להסביר את התוצאה?
- מפעל טוען כי רק 10% מהפריטים הם פגומים. דוגמה מכילה יותר פגמים, אך chance לבדה עשויה להסביר חלק מההבדל.
- שיעור זה לומד רמת מובהקות: סף ההסתברות הנבחר לדחיית השערת אפס.
השיטה
- נסחו H₀ ו-H₁ בהפרמטרים האוכלוסייתי לפני בדיקת התוצאה.
- חשבו את הסתברות הזנב המתאימה תחת H₀.
- דחו H₀ כאשר העדויות עומדות בדרישות הרמת המשמעות הנקבעת; אחרת אמרו שאין מספיק עדות.
מקרה מופיע
עבור H₀:p=0.1 ועבור H₁:p>0.1 עם n=10, ריכוז של לפחות 3 פגמים הוא הסתברות 1-(0.9^10+10×0.1×0.9^9+45×0.1²×0.9^8)≈0.070191. ב-5%, זהו אי-הספק של ראיות לכך שמנת הפגמים עולה על 10%.
היכן זה משתבש
- כשל במציאת H₀ אינו הוכחה ש-H₀ נכון.
- בחרו את הזנב מהניחוח H₁, ולא מהזנב שמניב תוצאה קטנה יותר.
- משמעות סטטיסטית אינה מודדת את גודל ההשפעה בפועל.
לא נכון: כשל במציאת היפוך הניחוח מאשר את נכונותו. אי דחיית היפוך הניחוח פירושה רק שאין מספיק עדות נגדו.
יישום של השיטה
- סיימו עם משפט על האוכלוסייה ועל הטענה המקורית.
- נסחו את ההנחות של המודל ובחנו האם שיטת הדגימה תומכת בהן.
בקורס שלך
- AQA מתמטיקה ברמה A (7357), פרק מפרט O.
- לכל דף אפשרי מחשבון, אך סימנים עבור שיטה עדיין דורשים את הביטוי או המשוואה הכתובים לפני הערך שלהם.
- רמת משמעות: סף ההסתברות הנבחר לדחיית היפוך הניחוח.
- נסחו H₀ ו-H₁ בהפרמטרים האוכלוסייתי לפני בדיקת התוצאה.
- שימו לב: כשל במציאת H₀ אינו הוכחה ש-H₀ נכון.
P · דיוק, גבולות ומדדים משולבים
האם המדידה המודפסת מדויקת?
- פאנל מלבני מסומן ב-8.0 ס"מ על ידי 5.0 ס"מ, כל אחד לעגול לקרוב ביותר ל-0.1 ס"מ. השטח האמיתי אינו קבוע ב-40 ס"מ².
- שיעור זה עוסק בגבול תחתון: הערך הקטן ביותר האפשרי התואם לכלל עיגול נתון.
השיטה
- ערך שמעוגל ליחידה u הקרובה נמצא בטווח מערך נתון-u/2 ועד, אך לרוב לא כולל, ערך נתון+u/2.
- לכמויות חיוביות, שלב קצוות לפי הפעולה.
מקרה מופיע
האורכים מקיימים 7.95≤L<8.05 ו-4.95≤W<5.05. מכיוון ש-A=LW, מתקיים 39.3525≤A<40.6525. עבור מהירות d/t, המהירות הגדולה ביותר משתמשת במרחק הגדול ובזמן החיובי הקטן ביותר.
היכן זה משתבש
- גבול עליון אינו מושג באופן אוטומטי.
- חילוק המרחק העליון בזמן העליון אינו נותן את המהירות הגדולה ביותר.
- שמרו מספיק ספרות בחישובים ביניים.
לא נכון: הערך הגדול ביותר של d/t חיובי משתמש ב-d הגדול וב-t הגדול. כדי להשיג את d/t הגדול ביותר, יש להשתמש ב-d הגדול וב-t הקטן ביותר; t גדול יותר מקטן את המנה.
יישום של השיטה
- להבדיל בין אי-ודאות מדידה לבין עיגול אריתמטי.
- דיוק מדווח סביר לא יכול להיות עדין יותר מהמידות שמצדיקות אותו.
בקורס שלך
- AQA A-level Mathematics (7357), פרק תוכנית P.
- לכל דף אפשרי מחשבון, אך סימנים עבור שיטה עדיין דורשים את הביטוי או המשוואה הכתובים לפני הערך שלהם.
- גבול תחתון: הערך הקטן האפשרי התואם לכלל עיגול נתון.
- ערך שמעוגל ליחידה u הקרובה נמצא בטווח מערך נתון-u/2 ועד, אך לרוב לא כולל, ערך נתון+u/2.
- לשים לב: גבול עליון אינו מתקבל אוטומטית.
P · קינמטיקה וחוקי ניוטון
איזה כוח מזרז את העגלה?
- עגלה מזרזת כאשר חיכוך מתנגד לתנועתה. הכוח של המנוע לבדו אינו שווה למסה כפול תאוצה.
- שיעור זה עוסק בכוח resultant: הסכום הווקטורי של כל הכוחות החיצוניים הפועלים על האובייקט המדומה.
השיטה
- לבחור כיוון חיובי ולשרטט דיאגרמת כוחות.
- להשתמש ב- F=ma של הכוח השקיף.
- עבור תאוצה קבועה, v=u+at ו-s=ut+at²/2.
- מודל חלקיק מתעלם מגודלו; משטח חלק מתעלם מחיכוך.
מקרה מופיע
קרונת 5 ק"ג פועלת עליה כוח מניע של 18 N והתנגדות של 3 N. הכוח הכולל הוא 15 N, ולכן a=15/5=3 m/s². יציאה ממצב רכישה למשך 4 שניות נותנת v=0+3×4=12 m/s ו-s=0×4+3×4²/2=24 m.
היכן זה משתבש
- הכוח הנורמלי אינו חייב להתאים למשקל במדרון.
- מודלים של חלקיקים מקוונים דורשים משוואה אחת לכל חלקיק ויחס תאוצה עקבי.
- נוסחות התאוצה הקבועה לא יכולות לשמש לתאוצה משתנה כלשהי.
לא נכון: נוסחות התאוצה הקבועה חלות ללא שינוי כאשר התאוצה משתנה עם הזמן. נוסחות suvat דורשות תאוצה קבועה; כאשר התאוצה משתנה, יש להשתמש בק্যালקולוס.
יישום של השיטה
- להסביר מה כל אידיאליזציה מאפשרת ומה היא משארת מחוץ.
- לגרף מהירות-זמן, השיפוע מייצג תאוצה והשטח הסימני מייצג תזוזה.
בקורס שלך
- AQA A-level Mathematics (7357), פרק תוכנית P.
- לכל דף אפשרי מחשבון, אך סימנים עבור שיטה עדיין דורשים את הביטוי או המשוואה הכתובים לפני הערך שלהם.
- כוח שקיף: הסכום הווקטורי של כל הכוחות החיצוניים הפועלים על הגוף המודל.
- לבחור כיוון חיובי ולשרטט דיאגרמת כוחות.
- לשים לב: הכוח הנורמלי אינו חייב להתאים למשקל במדרון.
Q · קינמטיקה וחוקי ניוטון
איזה כוח מזרז את העגלה?
- עגלה מזרזת כאשר חיכוך מתנגד לתנועתה. הכוח של המנוע לבדו אינו שווה למסה כפול תאוצה.
- שיעור זה עוסק בכוח resultant: הסכום הווקטורי של כל הכוחות החיצוניים הפועלים על האובייקט המדומה.
השיטה
- לבחור כיוון חיובי ולשרטט דיאגרמת כוחות.
- להשתמש ב- F=ma של הכוח השקיף.
- עבור תאוצה קבועה, v=u+at ו-s=ut+at²/2.
- מודל חלקיק מתעלם מגודלו; משטח חלק מתעלם מחיכוך.
מקרה מופיע
קרונת 5 ק"ג פועלת עליה כוח מניע של 18 N והתנגדות של 3 N. הכוח הכולל הוא 15 N, ולכן a=15/5=3 m/s². יציאה ממצב רכישה למשך 4 שניות נותנת v=0+3×4=12 m/s ו-s=0×4+3×4²/2=24 m.
היכן זה משתבש
- הכוח הנורמלי אינו חייב להתאים למשקל במדרון.
- מודלים של חלקיקים מקוונים דורשים משוואה אחת לכל חלקיק ויחס תאוצה עקבי.
- נוסחות התאוצה הקבועה לא יכולות לשמש לתאוצה משתנה כלשהי.
לא נכון: נוסחות התאוצה הקבועה חלות ללא שינוי כאשר התאוצה משתנה עם הזמן. נוסחות suvat דורשות תאוצה קבועה; כאשר התאוצה משתנה, יש להשתמש בק্যালקולוס.
יישום של השיטה
- להסביר מה כל אידיאליזציה מאפשרת ומה היא משארת מחוץ.
- לגרף מהירות-זמן, השיפוע מייצג תאוצה והשטח הסימני מייצג תזוזה.
בקורס שלך
- AQA A-level Mathematics (7357), פרק תוכנית Q.
- לכל דף אפשרי מחשבון, אך סימנים עבור שיטה עדיין דורשים את הביטוי או המשוואה הכתובים לפני הערך שלהם.
- כוח שקיף: הסכום הווקטורי של כל הכוחות החיצוניים הפועלים על הגוף המודל.
- לבחור כיוון חיובי ולשרטט דיאגרמת כוחות.
- לשים לב: הכוח הנורמלי אינו חייב להתאים למשקל במדרון.
Q · אינטגרלים, שטח ואיסוף
כמה השתנה מצטברת נאגפה?
- גרף מהירות מספר לנו על תנועה ברגע נתון. איך ניתן לשחזר את ההזזה המצטברת לאורך הזמן?
- שיעור זה עוסק ב-פונקציה קדומה: פונקציה שנגזרתה שווה למכפיל האינטגרל הנתון.
השיטה
- עבור n≠-1, האינטגרל של ax^n הוא ax^(n+1)/(n+1)+C.
- אינטגרל מוגדר הוא הצטברות ממוסמנת.
- יש לפרק בנקודות שינוי סימן כאשר נדרשת שטח כולל או מרחק.
מקרה מופיע
עבור v(t)=3t²-3 בתחום 0≤t≤2, ההזזה=[t³-3t]_0^2=2. מכיוון שהמהירות משנה סימן ב-t=1, המרחק=-[t³-3t]_0^1+[t³-3t]_1^2=2+4=6. הקבועים מתבטלים רק באינטגרל מוגדר.
היכן זה משתבש
- האינטגרל של 1/x הוא ln|x|+C, ולא חוק החזקות עם n=-1.
- שטח ממוסמן יכול להיות אפס גם כאשר השטח הסגור הכולל חיובי.
לא נכון: אינטגרל מוגדר שווה לשטח החיובי הכולל, גם כאשר הגרף חוצה את ציר ה-x. השטח מתחת לציר נחשב כשלילי, ולכן אינטגרל מוגדר עשוי להיות קטן מהשטח הכולל, ואף שווה לאפס.
יישום של השיטה
- זהו מה שאינוטרל מייצג והכלול את היחידות הנכונות.
- קצב שנמדד ליחידת זמן (למשל בשנייה) משולב לכמות הבסיסית, ולא לקצב אחר.
- גזור פונקציה קדומה כדי לבדוק אותה.
בקורס שלך
- AQA A-level Mathematics (7357), פרק תוכנית Q.
- לכל דף אפשרי מחשבון, אך סימנים עבור שיטה עדיין דורשים את הביטוי או המשוואה הכתובים לפני הערך שלהם.
- פונקציה מקיימת: פונקציה שגזרתה שווה למכפיל המובא.
- עבור n≠-1, האינטגרל של ax^n הוא ax^(n+1)/(n+1)+C.
- לשים לב: האינטגרל של 1/x הוא ln|x|+C, ולא חוק החזקות עם n=-1.
R · קינמטיקה וחוקי ניוטון
איזה כוח מזרז את העגלה?
- עגלה מזרזת כאשר חיכוך מתנגד לתנועתה. הכוח של המנוע לבדו אינו שווה למסה כפול תאוצה.
- שיעור זה עוסק בכוח resultant: הסכום הווקטורי של כל הכוחות החיצוניים הפועלים על האובייקט המדומה.
השיטה
- לבחור כיוון חיובי ולשרטט דיאגרמת כוחות.
- להשתמש ב- F=ma של הכוח השקיף.
- עבור תאוצה קבועה, v=u+at ו-s=ut+at²/2.
- מודל חלקיק מתעלם מגודלו; משטח חלק מתעלם מחיכוך.
מקרה מופיע
קרונת 5 ק"ג פועלת עליה כוח מניע של 18 N והתנגדות של 3 N. הכוח הכולל הוא 15 N, ולכן a=15/5=3 m/s². יציאה ממצב רכישה למשך 4 שניות נותנת v=0+3×4=12 m/s ו-s=0×4+3×4²/2=24 m.
היכן זה משתבש
- הכוח הנורמלי אינו חייב להתאים למשקל במדרון.
- מודלים של חלקיקים מקוונים דורשים משוואה אחת לכל חלקיק ויחס תאוצה עקבי.
- נוסחות התאוצה הקבועה לא יכולות לשמש לתאוצה משתנה כלשהי.
לא נכון: נוסחות התאוצה הקבועה חלות ללא שינוי כאשר התאוצה משתנה עם הזמן. נוסחות suvat דורשות תאוצה קבועה; כאשר התאוצה משתנה, יש להשתמש בק্যালקולוס.
יישום של השיטה
- להסביר מה כל אידיאליזציה מאפשרת ומה היא משארת מחוץ.
- לגרף מהירות-זמן, השיפוע מייצג תאוצה והשטח הסימני מייצג תזוזה.
בקורס שלך
- AQA A-level Mathematics (7357), פרק תוכנית R.
- לכל דף אפשרי מחשבון, אך סימנים עבור שיטה עדיין דורשים את הביטוי או המשוואה הכתובים לפני הערך שלהם.
- כוח שקיף: הסכום הווקטורי של כל הכוחות החיצוניים הפועלים על הגוף המודל.
- לבחור כיוון חיובי ולשרטט דיאגרמת כוחות.
- לשים לב: הכוח הנורמלי אינו חייב להתאים למשקל במדרון.
S · מומנטים, איזון ומרכזי כובד
מדוע מפתח ארוך עוזר?
- מפתח ארוך מסובב אום בקלות יותר. אפקט הסיבוב תלוי גם במרחק האנכי וגם בכוח.
- שיעור זה עוסק ב-מומנט: כוח כפול במרחק האנכי מקו הפעולה שלו לנקודת התמיכה.
השיטה
- עבור איזון, גם הכוח השקיף וגם המומנט השקיף הם אפס.
- חשב מומנטים סביב נקודת צירון מתאימה כדי לבטל כוחות לא ידועים העוברים דרך הנקודה.
- מרכז מסה משולב הוא ממוצע ממוזן לפי מסה.
מקרה מופיע
קורה אחידה בגובה 4 m שוקלת 100 N ותמוכת בשתי קצוותיה. כוח נוסף של 60 N פועל במרחק 1 m משמאל. מומנטים ביחס לקצה השמאלי נותנים 4R_right=100×2+60×1=260, ולכן R_right=65 N. איזון אנכי נותן R_left=95 N.
היכן זה משתבש
- השתמש בזרוע המומנט האנכית, ולא במרחק אלכסוני לנקודת היישום.
- כוח תוצא אפס בלבד אינו מונע סיבוב.
- תמיכה הדורשת תגובה אנכית שלילית עשויה לאבד מגע.
לא נכון: כוח תוצא אפס לבדו אינו מספיק לאיזון גוף קשיח. האיזון דורש גם שהמומנט התוצא יהיה אפס; שני כוחות שווים והפוכים על קווים שונים עדיין מסובבים את הגוף.
יישום של השיטה
- עבור פלטת עשויים מחלקות, בחר נקודת ראש משותפת וטבל את כל תרומות המסה-שטח עם הסימן המתאים.
- אזור שנחתך בעל מסה שלילית בחישוב זה, ולא חומר פיזי שלילי חדש.
בקורס שלך
- AQA A-level Mathematics (7357), סעיף המפרט S.
- לכל דף אפשרי מחשבון, אך סימנים עבור שיטה עדיין דורשים את הביטוי או המשוואה הכתובים לפני הערך שלהם.
- מומנט: כוח כפול במרחק האנכי מהקו פעולתו לנקודת הצירון.
- עבור איזון, גם הכוח השקיף וגם המומנט השקיף הם אפס.
- שימו לב: השתמש בזרוע המומנט האנכית, ולא במרחק אלכסוני לנקודת היישום.